שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/לב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן נתן לשמעון שטרי חובות שילך ויגבם וכן לוי נתן לו ג"כ שטר חוב שהיה לו בידו על אותו שהיה לראובן שיגבנו והלך שמעון ונתפשר עם בע"ח של ראובן מחוב ראובן אחר כך שאל לו שמעון הנה יש בידי שטר מלו' עליך שלם אותו והשיב לו החייב ההוא הנה אני איני מכיר בכל אלו החובות אלא לראובן אם תתן לי שטר זה ג"כ אתן לך הפשרה שנתפשרתי עמך על שאר השטרות ואם לאו לא אתן לך דבר ואז נתפשר עמו ג"כ על שטר לוי ונתן לו לחייב גם השטר ההוא ועשה עמו שטר מכל החוב כדי שיגבה ראובן חלק המגיע לו מחובו וכן לוי כל אחד לפי ערך חובו כי ראה לדעתו שאם לא יעשה כן יפסד חוב לוי גם כן ועתה טוען לוי שיתן לו שטרו כי הוא יגבה חובו ואינו רוצה להתפשר באותו אופן שעשה שמעון ולא נתן רשות על כך והנה שמעון טוען אמת שאתה לא אמרת לי שאעשה פשרה אבל אחר שאתה נתת לי השטר סתם כמו שנתן לי ראובן חשבתי שכונתך שאעשה בשטרך כמו בשל ראובן ובפרט שגם אתה שותף לראובן בדברים אחרים וכונתי היה להועילך כי ראיתי החייב נשבר וכמציל מי הדלקה הצלתי הדין עם מי:
תשובה אע"ג דאמרינן בפרק הגוזל קמא אמר רבא השורף שטרו של חבירו פטור דאמר ליה ניירא קלאי מינך מכל מקום מסכים בגמרא הוה עובדא וכפייה רפר' לרב אשי ואגבי ביה כי כשורא לצלמא ופרש"י ז"ל לרב אשי ששרף שטר חברו בילדותו ואגבי מיניה גוביינא מעלייא כל מה שכתוב בשטר ומטעם זה היה נראה לכאור' דבנדון דידן נמי היה חייב שמעון כי הוא שרף השטר ונתנו ביד החייב אבל כי מעיינ' ביה בעיון כל דהו לא הוי דינא הכי הכא שהרי כתוב בהלכות הרי"ף ז"ל וז"ל ה"מ דקא מודי ליה דקושטא קא טעין עליה ומחמת דשריף ליה לשטריה הוא דלא מצי גבי וכו' עד אי נמי דקא מודי ליה ולאו מחמת דשריף ליה לא מצי גבי לה החוב וכן כתב הרמב"ם ז"ל בלשון הזה פ"ז מהלכות חובל ומזיק הרי לך בהדיא דדוקא היכא דברי הזיקא דאי לא שרף היה יכול לגבות חובו ודאי ועתה ששרף זה השטר איכו יכול לגבות הוא דאמרינן דחייב השורף אבל בנדון שלנו אם אמת הדבר שהחייב היה נשבר וקרוב להפסד החוב כנזכר אינו חייב כלום וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וז"ל היכא דהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חברו וברי היזקא הוא הנקרא דינא דגרמי וא"כ לא מבעיא אם הדבר ברור כדברי שמעון שאינו חייב כלום אלא אף על פי שאינו ברור לנו כן על לוי לברר בראיה ברורה ששמעון הזיקו ואם לא היה הוא נותן השטר היה גובה חובו בודאי ואם לא יברר זה כאמן שמעון לומר שהאמת כדבריו שכך נראה בעיניו ובשבועת היסת אם יטעון לו טענת ברי ואם לאו אינו חייב שמעון אלא חרם סתם עוד טעם אחר ששמעון פטור דכל זה היה הדין כמו שאמרנו אם שמעון זה היה שורף ומפסיד החוב לגמרי וגם שהיה לוי נותן לו שטרו ובשעת נתינה אמר לו אם לא יפרע לך תכף לא תעשה עמו פשרה אז היינו צריכים למה שכתבנו אבל בנדון דידן א"צ כלל מה שכתבנו מכמה טעמים האחד שהרי נפל המחלוקת במפקיד שטר לחבירו ונגנב או נאבד בפשיעה אם חייב אם לאו דאף על גב דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה דבפשיעה הנפקד חייב כמו בשאר דברים הרי"ף ז"ל לא סבירא ליה הכי אלא דפטור אפילו בפשיעה וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והראב"ד ז"ל כמו שכתב המ"מ פ"ב מהלכות שכירות וכתב הטור סימן ס"ו שכן כתב אביו שאין בהם חיוב אלא במזיק בידים אבל אם פשע בהם ונגנבו פטור הרי אתה רואה שאין החיוב אלא במזיק ממש בידים שאפי' פשע דבשאר דוכתי חייב בשטר פטור נ"מ דהיזק שטרות אין להחמיר בו כמו בשאר היזקות והדין נותן כן לעניות דעתי כי אחר שרבא היה פוטר אפילו השורף ממש דהוי מרי דתלמודא די לנו שנעשה הפך דבריו במה שאנו רואים רפרם דכפיי' לרב אשי הלכה למעשה דמעשה עדיף אבל בשאר הדברים ראוי לנו להקל על הנתבע בכל מה שאפשר ואם כן זה שמעון לא הזיק בידים נזק גמור כמו רב אשי ששרף השטר ומפני זה הפסיד בעל השטר חובו לגמרי מה שאין כן בנדון זה שחובו לא נפסד וקיים הוא כדמעיקרא בשטר כתוב וחתום בעדים ואין החייב יכול להכחיש החוב ועוד שכפי הנראה לא נתן לוי הרשאה לשמעון שאם נתן הרי הרשה לו לעשות כנראה בעיניו ואם כן החוב ידוע ובדין אם יערער לוי על חובו ויאמר לא עשיתיו שליח לכך בטלה שליחותו ויכולים העדים לעשות לו שטר מחובו ונראה לי שהשליח בעצמו יחזיר לחייב חלק לוי שגבה ויחתום לו השטר וגם העדים החתומים על השטר אם זוכרים (סלק לו) כמו שכתב הטור בפירוש סימן שפ"ו שאם העדים יודעים כמה היה כתוב בשטר אינו חייב כלום שהעדים יעשו למלוה שטר אחר עוד שאחר שלוי ידע שזה שמעון היה הולך לגבות שטרי חובות אחרים ולא הזהיר לו דבר וזה עשה משלו כמו שעשה מחובות האחרים בחשבו שכך היה רצונו כיון שלא פירש לו דבר שיעשה משטרו פשיטא דאנוס הוי ואפילו הרמב"ם דמחייב בפושע הכא פטור ולברר הענין במקום אחר אני אומר כי אפילו השורף שטר חוב לחברו שחייב פשיטא אפילו לתנוקות של בית רבן שאינו חייב לשלם כל מה שכתוב בשטר משלם אלא אם כן היה חוב בטוח לגמרי שלא היה מפסיד ב"ה שום דבר אם היה השטר בידו אבל אם לא היה שטר בטו' או שהיה לזמן הכל צריך לשער ואין לחייב המזיק אלא כפי שיעור הנזק שעשה כאשר נשער כמה היו נותנין בעד שטר החוב ההוא באותו זמן ששרפו וזה ברור יותר מביעותא בכותחא וכבר כתב הטור ז"ל בשם אביו ז"ל בסימן ס"ו הנז' על שותפים שבאים לחלוק ויש להם שטרות שישומו ב"ד השטרות לפי שווין כל אח' לפי קירוב הזמן או ריחוק הזמן ולפי נכסי הלוה ואלמותו וכזה יש לדון כשאדם ישרוף שטר חברו וכל זה כתבתי ללמוד במקומות אחרים אבל בנדון שלנו בעיני פטור לגמרי ואין צורך להאריך יותר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |