שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/לג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן הלוה מאה פרחים לשמעון בויניציאה ממטבע של ויניציאה כדי לקבל בתוגרמה מלוי שותפו של שמעון חמשים לבנים מכל פרח וקבל ראובן על עצמו אחריות הק' פרחים הנזכרים על כ"ח קשרים של מירסאש שהיו לשמעון מוניציאה עד אל"ישו ואחר הגעת המירסאש באל"ישו כל אחריות היבשה היא על שמעון ושמעון קבל המעות ועשה לראובן כתב של קאמביו כמנהג התגרים בעד לוי שותפו שיפרע לראובן או לשלוחו המאה פרחים ובתוך הכתב מבא' שאחריות המעות הוא על ראובן מויניציאה עד אלי"שו וזהו טופס הכתב ואין ביניהם שום חיוב אחר זולת זה הכתב. על הכתב. ליד לוי שותפו של שמעון: בויניצאה השי"ח ט"ו אדר ראשון פאגאריש פור אישטא די קאמיו אה יוסף ק' דוק אדוש די אשפריש סינקואינטה פור דוקאדו אה טריננוה דיאש די לייגאדה לה רופה אין שאלוניקי שון פור אוטרוש טאנטוש אבידוש אקי די ראובן די ליבראש ו' שולדוש ד' פור דוקדו אי די"גוש דינירוש קורין רישגו שוברי וינטי אי אוגו באלאש די מירסאש קארגאדוש אין אישקיראשו פאטרון דימו בארבארי פאשטא אלי"שו אי נון מאש דיגו קי די אלי"שו פאר' אלייה נון קורין די"גוש דינירוש רישגו איאל טיינפו לי פאריש בואין פאגאמיינטו אי פיר שיר אנשי לה וירדאד פיזי יו לה פריזינטי שמעון: אח"כ נסעה הספינה מוניציאה ובסערת הים נהדפה מדרכה והלכה לעיר אנקונה ושם הלשינו שבתוך הספינה הנזכר היה מביא תוגר א' חרבות ובקשו תוך הספינה ?ובלאו החרבות ונתגלגל הענין שתפשו בכל נכסי הספינה ולקחו כל המירסאש בעד המלכות ועתה ראובן תובע משמעון שיחזור לו מעותיו שנתן כי זה אחריות לא היה עליו רק אחרי' סערת הים או שוללים הבאים על ספינה ושמעון טוען שכל אחריות מויניציא עד אלישו סתם קבל עליו כמבואר בכתב של קאנביו שעשה לו וכל מציאות אחריות בכלל כל שכן כי בסערת הים הלכה הספינה לאנקונה ולא מרצון ואם באנקונה נאנסו הנכסים מה לי שוללי הים מה לי שוללים היוצאים מאנקונה והלא מעשים בכל יום בין הסוחרים שמבטיחים סחורה בין הספינות ממקום למקום בכך וכך לק' ולפעמים הספינה בסערת הים הולכת לפוליא שתופסים שם כל סחורות אנשי תוגרמה בעד המלכות או תפול דליקה בספינה ונשרפת בים ופורע המבטיח הכל ואין בידו לומר מעולם לא עלה על דעתי שתלך הספינה לפוליא או תפול בה דליקה ולא קבלתי רק אחריות הים או שוללים. כל שכן בנדון זה שראובן בא להוציא משמעון ולאו כל כמיניה לומר אחריות זה קבלתי וזה לא קבלתי הואיל וכתב של קאמביו כתוב בה אחריות סתם ועל ראובן להביא ראיה הואיל ושמעון הוא המוחזק הדין עם מי:
תשובה נראה לע"ד שדין זה יש לו שני פנים א' כפי דין תורתנו הקדושה וב' כפי המנהג בין הסוחרים כי אין ספק שבדברים כאלה המנהג עיקר ובלבד שיהיה המנהג פשוט אין בו ספק ואם יש שום ספק במנהג אז יש לנו לחזור כפי מה שיגזור דין התורה ומעתה נבאר הדין כפי דין התורה ונראה דלכאורה לא היה צריך זה לפנים אחר שאחריות המלוה היה עד אלישי"ו ומשם ואילך על הלוה א"כ כל עוד שלא הגיע הסחורה עד אלישי"ו אם כן יראה בבירור שהלוה פטור ואין למלוה שום תביעה על הלוה כי הוא יאמר תן לי הסחורה באלישי"ו ואני אפרע וכשם שאין אתה משלים עתה תנאך כן אני גם כן לכן צריך לראות מאי זה טעם יעלה על הדעת שיש למלוה תביעה על הלוה כי מה שהוא אומר שלא קבל רק אחריות סערת הים או שוללים זה אינו מפורש אדרבא על הסתם מדקאמר קי די אלישי"ו פארה אלייא נו קורין רישגו משמע בהדיא שצריך המלוה להניח הסחורה באליש"ו ונראה שהמקום שיש למלוה לטעון ולתבוע מן הלוה אלו המעות הוא מהאי טעמא דגרסינן בגיטין ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה קביל עליה כל אנסא דמתיליד בה לסוף אפיקו בה נהרא אתו לקמיה דרבינא א"ל זיל שפי ליה דהא קבלת עלך כל אנסא דמתיליד בה אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבינא אנסא דלא שכיח הוא איגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא אמר אנסא דלא שכיח הוא עוד גרסינן רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבין שומשמא אגודא דנהר מלכא אגורי מלחי למעברינהו וקבילו עלייהו כל אנסא דמתיליד לסוף אסתכר נהר מלכא סברי נקטי מלחי אמר להו אגירו חמרי ואפקינהו ניהלן דהא קבילתו כל אונסא דמתיליד אתו לקמיה דרבא אמר להו קאקי חוורי משלחי גלימא דאנשי אנסא דלא שכיח הוא וכתב הרי"ף ז"ל והלכתא כרבא וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק י"ט מהלכות מכירה וכתב וז"ל אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל תנאי זה וה"ה לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבכללן היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה בשעה שהתנה עכ"ל ומתוך זה פסק מהררי"ק שרש ו' על ראובן ושמעון ולוי שהתנו וכתוב בשטר אנו ח"מ באנו בפשרה אנחנו ראובן ושמעון וכו' עד לפרוע וכו' עד מלבד מה שתצטרך לפרוע בעד מצות הצדקה כדרך חצי וכו' עד ובהוצאה בעד מצות הצדקה נתחייב לפרוע כל א' בשוה ולענין פדיון שבוים ראובן רוצה לפרוע שוה בשוה כמו בצדקה ושמעון טוען כי לא עלה על דעתם להשוות מדותיהם אלא בצדקה לא בפ"ש והאריך הרבה וכתב עוד ועוד בר מן דין ובר מן דין נלע"ד שמאחר שצדקת עניים תדיר' ומצויה בכל יום וצדקת פ"ש לא שכיח יש לנו לומר דכי אתנו שיפרעו בשוה אמילתא דשכיח וכו' אבל לענין פ"ש לא אתנו ואפילו היה פ"ש במשמעות הלשון כשא' צדקה מת שאין כן לפי הנל"עד וראיה מדגרסינן בגיטין וכו' עד ופשיטא שבנדון זה אין ידוע לנו שבכלל פ"ש היה התנאי שיפרעו בשוה מענין הצדקה אלא ידוע הוא שלא כוונו לזה ע"כ וא"כ יאמ' בנ"ד ראובן שלא על' בדעתו לקבל אחריו' כזה ואפי' שקבל רישגו עד אלישי"ו שלא קבל רישגו כזה ואפי' שמצד הלשון אין לחלק בין רישגו לרישגו כי הכל נקר' רישגו מ"מ יש לנו לאמוד דעת המתנה כמו שמוכח מן הגמ' שאפילו קביל עליה כל אנסא אמרי' דאונס דלא שכיח לא קביל ואפילו שמתוך הלשון משמע כל אנסא ועור נראה לכאורה מלשון מהררי"ק שכראה שרוצה לדקדק מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים וכו' כנ"ל שנר' דדווקא דברים הידועים לנו שהם בדעת המתנה וכו' הא דברים שאינם ידועים לנו אפילו שהדבר ספק אינו נכנס בתנאי וא"כ יאמר ראובן הרי שאפי' שהדבר ספק יכולני לומר אני לא התניתי (ע"כ) ולא קבלתי אחריות בזה עד כאן נראה לעניות דעתי שאפשר להליץ בעד ראובן ועכ"ז נרא' לעניות דעתי שהדין עם שמעון שאם באנו לדקדק לשון הרמב"ם ז"ל יש לנו לדקדק לשון שכתב ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא משמע בפירוש שצריך שיהי' דבר של פלא שאינו עולה בדעת כלל אז ודאי יש לומר שעל דבר כזה לא עלה בדעת המתנים להתנות אבל דבר כזה הוא מצוי ואפילו שלא יהיה מצוי כל כך כיון שאינו פלא אמרינן כיון שקבל רישגו עד אלישי"ו ושמאלישי"ו עד שאלוניקי לא קבל משמע בפירוש שלא הוציא אלא רישגו שמאלישי"ו עד שאלוניקי אבל על כל פנים צריך שיגיע הסחורה לאלישי"ו או שיארע אונס דלא שכיח כלל אבל אונס דשכיח ולא שכיח נכנס בתנאי ודאי וכן נראה מלשון הר"ן ז"ל בגיטין שכתב וז"ל אע"ג דאין טוענין טענת אונס בגיטין באונסא דלא שכיח טוענין דלא עדיפי גיטין מהיכא דלא קביל עליה כל אונסא דא"ה אמרינן דלא שכיחא לא אסיק אדעתיה ונמצאת למד ששלשה מיני אונס הם אנסא דשכיח ואונסא דשכיח ולא שכיח ואונסא דלא שכיח אונסא דשכיח אפילו בממון לא טענינן מדהוה ליה לאתנויי ולא אתני כדמוכח בריש כתובות ואנסא דלא שכיח כלל אפילו בגטין טוענת טענת אונס אבל באונסא דשכיח ולא שכיח איכא פלוגתא בין ממון לגטין דבממון טוענין בו טענת אונס ובגטין לא דקי"ל אין אונס בגטין משמע בהדיא שהחלוקה דשוה גיטין לממון היינו אונסא דלא שכיח כלל דכי היכי דבממון אפילו כשהתנה טענינן טענ' אונס כן טענינן בגטין אבל באונס כזה דשכיח ולא שכיח כגון מי שמכר סתם טענינן טענת אונס אבל כשקבל בפירוש עליו אחריות אונס גם זה בכלל ואין להוציא אלא אונס דלא שכיח כלל ואם כן לא מיבעיא אם האמת כמו שבא בשאלה מהספינות ההולכות לסבת הסערה לפוליא שדרך הסוחרים שפורעים אחריות שבודאי ה"נ דמאי שנא אלא אפי' שלא היה ידוע לנו זה בפירוש כיון שא"א להכחיש דהוי שכיח קצת ולא מיקרי לא שכיח כלל אם כן אין הלוה חייב כלום למלוה וכן אני אומר שאפילו יהיה הדבר ספק שהלוה פטור דכלל גדול בדין המוציא מחברו עלו הראיה ועל המלוה להביא ראיה שלא נכנס זה בתנאי ואף על פי שדבר זה לכאורה היה נראה ברור ואפילו ראיה לא צריך מכל מקום משום הא דכתב מהררי"ק ז"ל דנראה לפום ריהטא פליג אהאי סברא דידן כנ"ל אמינא לאתויי ראיה וליישב תשוב' מהררי"ק זכרו לברכה בס"ד הראיה היא ממה שכתב הרא"ש ז"ל בתשוב' והביאו הטור ח"מ סימן רכ"ה וזה לשונו ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהיה לו בכפר כל מדה ומדה בכך וכך ועשה לו עליו שטר במעות לפי האומד בסך המדות שהיו בו וכשיבואו במרתף לחשבון שיוסיף ביין יוסיף במעו' ואם [יחסר] יחסר לו במעות ומסר המוכר ללוקח מפתח המרתף והתנו ביניהם וזה לשון התנאי שלא יהי אחריו' על המוכ' מאותו היין רק אם תשבר החבי' או תשפך בלבד וגם לא יהא אחריות על הלוקח כי אם בענין הטעם בלבד אם יחמיץ שיהא באחריותו לדבר זה ועתה בא גוי אנס על הכפר ושלל כל אשר בו ונתירא המוכר שמא ינסך היין והתרה ללוקח שילך למדוד היין קודם שיבא שם האנס ואמר הלוקח אין עלי אחריות כי אם לענין הטעם והמוכר טוען אם יתנסך יתנסך ברשותך כי כבר מסרתי לך המפתח ואין עלי אחריות אלא שבירת החבית או שפיכתה לכן אם יתנסך חייב אתה ליתן לי מעותי ואף על פי כן אם תרצה לבטל המקח עכשיו וישאר היין ברשותי לי ולמזלי אבטלנו ואתן לך שכרך והלוקח השיב כי אינו רוצה לבטל המקח כי על המוכר ליתן לו היין אי זה זמן שירצה למדוד אותו הואיל ולא פסקו זמן למדידה ועכשיו היה הולך למדוד אלמלא סכנת הדרך:
תשובה רואה אני התנאים שהתנו ביניהם המוכר והלוקח תנאי המוכ' שלא יהא עליו אחריות מאותו היין אלא אם תשבר או תשפך החבית בלבד ותנאי הלוקח שלא יהא אחריות היין עליו אלא לטעם בלבד אם יחמיץ ואם אירע בו הפסד ניסוך לא פורש על מי יהיה אותו האחריות ואיכא למידק אחריו' שפיכה ושבירה קבל עלי' המוכר בלבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין [ובתנאי הלוקח איכא למידק שרק אחריות טעם קבל עליו ולא הפסד אחר] וכיון דאיכא למידק הכי והכי אוקי המכר בחזקת מריה ולא יוציא המעו' מיד הלוקח שהוא מוחזק בהם כי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכיח כי המוכר קבל עליו אחריו' היין אונסא דאתי ליה מעלמא שביר' ושפיכה ומסתמא ה"ה כל אונסא דאתי ליה מעלמא דמאי שנא האי מהאי אלא שכתבו אונס שפיכה ושבירה דשכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקו אדעתייהו להזכירו בכתיבה אבל הלוקח לא קבל עליו אלא אחריו' גוף היין דאם יתקלקל בטעם ואין להכניס לכלל אונס זה שום אונס דאתיא ליה מעלמא אלא לשאר אונסין נשאר ברשות המוכר וכו' עכ"ל הנה העתקתי תשובת הראש זו שהביא' בכלל ק"ב גם כי אין מדרכי להעתיק מה שכתוב בספרי' כי אפוכי מטרתא למה לי אלא לפי שלמדנו ממנה ב' דברים אחד דהיכא דאיכא לספוקי אי אמרינן הכי או אי אמרינן הכי הבא להוציא מחבירו עליו הראיה ב' אנו לומדים שאפילו אונס דלא משמע בלשון שקבל אמרינן דקבל כיון שהכל מין אחד מאונס כגון אונס דאתי מעלמא דכיון דאנו רואים שמקבל עליו אונס שאינו מגוף הדבר מעצמו אפילו שפירש אונס פלוני אמרינן דה"ה נמי האונס דדמי ליה אפילו דלא משמע בלשון תו איכא למידק היכי אמר אלא שכתבו אונס שפיכה ושבירה דשכיח אבל אונס נסוך דלא שכיח לא אסקו אדעתייהו בכתיבה דאדרבא איפכא איכא למימר דכיון דלא שכיח ולא אסקי אדעתייהו לא קבל ותו איך אפשר לומר דניסוך לא שכיח דהא עינינו הרואות דשכיח אלא ודאי דעם מה שכתבנו לעיל בשם הר"ן זכרו לברכה מתיישב זה דשפיכה ושבירה שכיח וניסוך שכיח ולא שכיח ובערך שפיכה ושבירה נקרא ניסוך לא שכיח אם כן הדברים קל וחומר ומה התם שפירש האונס שקבל עליו ותו דאותו אונס שכיח ואית לן למימר דדוקא אותו אונס קבל עליו אונס אחרינא לא קבל אפילו הכי קאמר הרא"ש ז"ל דאית לן למימר כיון דהאי אנסא דאתי מעלמא והאי אנסא דאתי מעלמא ושניהם אינם אונס בגוף הדבר אף על גב דהאי שכיח והאי לא שכיח אמרינן דכלהו אנסי דאתו [מעלמא] קביל עליה בנ"ד דקבל סתם רישגו עד אליש"ו דמשמע דכלהו קביל פשיטא ופשיטא דליכא למימר האי קביל והאי לא קביל דמהי תיתי לן למימר הכי הא ודאי נראה בעיני דנ"ד עדיפא טובא ממעשה דהרא"ש ז"ל ואם כן פשיטא שאין למלוה על הלוה שום תביעה ואכתי נשאר ליישב תשובת מהררי"ק ז"ל ונראה לעניות דעתי שלשון הרמב"ם דוקא קאמר ידועים וכו' הא מספק לא אמרינן דנכנס בתנאי משום דהתם הרמב"ם מיירי בלוקח שתובע מן המוכר הרי שקבלת עליך אחריות זיל שלם לי אונס שאירע על זה קאמר הרמב"ם דאין כוללים בתנאי אלא דדברים הידועים שבכללן היה התנאי הא דברים שאינם ידועים אלא שיש ספק בדבר אין כוללין משום דהמוציא מחברו עליו הראיה והשתא הלוקח תובע מן המוכר עליו להביא ראיה וזה קל להבין מתוך לשון הרמב"ם שכתב וזה לשונו המוכר קרקע לחברו והתנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם אפילו בא גוי וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם הרי דמיירי בפירוש בלוקח שבא לתבוע מן המוכר ועל זה אמר אבל אם נפסק הנהר וכו' ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים וכו' הרי שכל דברי הרמב"ם חוזרים על היסוד הנז' שהלוקח תובע מהמוכר ואף על גב דנדון מהררי"ק ז"ל נראה דלא הוי הכי אלא אף על גב דראובן מוחזק בממונו מפקינן מיניה מן המוחזק בכח האי טעותא נר' דשאני התם דכי היכי דראובן מוחזק שמעון נמי מוחזק וזה רוצה שלא לפרוע לראשי הקהל אלא כך וזה רוצה שלא לפרוע אלא כך ואפילו הכי אמר והכא אין ידוע לנו אלא ידוע לנו דנראה דאפילו הכי לא היה מספיק להוציא משום אחד מהם בכח דאין ידוע לא מפני שידוע לנו הא לאו הכי היה הדב' ספק והיינו מבקשים דרך אחרת וכ"ש שאפשר לומר שאף על פי שכתב ובר מן דין וכו' מכל מקום נסתייע מצד הטעמים שהזכיר למעלה סוף דבר שכפי הנראה לעניות דעתי בנ"ד הדב' ברור מדין תורה שאין למלוה על הלוה שום תביע' אמנם אם אירע דבר זה או כיוצא בו בין הסוחרים ועלתה הסכמה ביניהם שאין פורעין אחריות כזה אז ודאי דמנהג מבטל הלכה וזה לשון הרמב"ם ז"ל פרק כ"ו מהלכות מכירה וזה עקר גדול בכל דבר משא ומתן הולכים אחר לשון בני אדם באותו המקום אבל מקום שאינו ידוע וכו' עד עושים כמו שפירשו חכמים אם כן אם האמת כמו שבא בשאלה מהספינות שלסבת רוח סערה הולכות למלכות פולייא ופורעים הסוחרים הרישגו א"כ נתקיים הדין משני הצדדים ואפילו שיהיה דבר שאינו ידוע אם פורעים אם לאו חזר הדין לדין תורה הנראה לעניות דעתי כתבתי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |