שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/כח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה ראובן ושמעון עשו משא ומתן ביניה' מכל כך עורות ונתחייב ראובן בשטר לתת לשמעון סך כל כך עורות בקנין ושבועה לזמן פלוני ולוי נכנס ערב קבלן ופרען בעד ראובן החייב הנזכר וזה נוסח השטר שעשו ביניהם אות באות תיבה בתיבה בפ"ע ח"מ בא ראובן ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני ק"ג ושלם מעכשיו וכתבו בכל לשון של זכו' ויפוי כח וחתמו ותנו ביד שמעון וביד ב"כ וביד כל מוציא ש"ז בעדו ובשמו לראיה ולזכות מחמת שאני מודה בפניכם הודאה גמורה שריר' וקיימא כמודה בפני בד"ח דלא להשנאה ודלא למהדר מינה מן יומא דנן ועד עלם איך אני חייב לו חוב גמור נקי ובר סך שלש מאות ושלשים עורות מלוחי' חשוב' כפי ראות אי זה סוחר שיברר שמעון הנז' שלא יהי' עוקרליש וכל תנאי עורות עובר לסוחר וקבענו זמן הפרעון עד כל חדש סיון בע"ה ונתחייבתי לתת אותם לו קודם שאתן לשום אדם אפי' עור א' פרעון שלם בלי שום פחת ומגרעת כלל בלי שום שאלת זמן ב"ד כלל ובפ"ע נשבע ראובן שבועה חמורה לדעת המב"ה ולדעת הנשבעים באמת ולדעת שמעון הנז' לפרוע לו כל העורו' הנז' לזמן הנז' ובאותו הזמן שנתחייב חוב העורות הנזכר כבר היו לו קצת עורות מוכנים בעין וכ' אמר לנו ראובן הנזכר אם יהיה באופן שלא אתן לו העורות הנז' לזמן הנז' נתחייבתי בכח השבו' הנז' לפורעם לו ערך מ' לב' כל א' מהם בין אם לא אתן לו שום עור בין אם אתן לו מקצתם נתחייבתי לפורעם לו ע' מ' לבנים כנז' או דמי כלם אם לא אתן לו שום עור או דמי מה שישארו אם אתן לו מקצתם והתנו שאם ח"ו יעבור ראובן הנז' ולא יתן לו העורו' לזמן הנז' מעתה ומעכשיו נתחייב בק"ג ובשבועת חמורה בש"י לדעת המב"ה ולדעת שמעון הנז' לפרוע לו העורות הנז' ערך ארבע' לב' כל א' מהם שהם בין הכל שלשה עשר אלפים ומאתים לב' ולא יוכל להכריחו אחר זמן הנז' שיקח העורות אלא שיפרע לו הס' הנז' במעות בעין ואם יתן לו לזמן הנז' מקצת העורות יפרע לו סך הנשארים לערך הנז' כנז' ובפ"ע ח"מ בא לוי ונכנס ערב קבלן ופרען בעד העורות הנז' לזמן הנז' או הם או דמיהן ערך מ' לבנ' כנז' באופן שאם רצה שמעו' מזה גובה כל חובו משלם ונאמנות גמורה האמינו החיי' ראובן והערב לוי לשמעון הנז' כב' עדים כשרים באופן שלא יוכלו לומר פרענו שטר זה לא כלו ולא מקצתו כל זמן ששטר זה קיים ולא יהיה קרוע קרע ב"ד והקנו לו ד' אמות קרקע בחצרם מקרקעי ואגבן מטלטלי להיותם אחראין וערבאין ומשועבדים לחוב הנז' וזה השטר לא יפסל מחמת חסיר או יתיר כו' ובכל חזוקי סופר כו' ויד בעל השטר על העליונה וכך אמרו לנו החייב ראובן והערב לוי אחריות וחומר וחוזק שטר הודאת ח"ז קבלנו עלינו ועל כל הבאים מכחנו כחמר כל שטרי הודאות והלואות הכשרים ונהוגין בישראל העשויים כהוגן וכתקון חז"ל דלא כאסמכתא כו' בבטול כל מיני מודעי כו' וקנינא מהחייב ומהערב לשמעון כו' והיה זה היום כו' והכל שריר ובריר וקים ע"כ לשון השטר. ועתה עבר זמן נתינת העורות ועבר ר' על שבו' ולא נתנם לש' אלא מכרם לאחר וש' תובע מר' החייב ומלוי הערב דמי העורות ערך מ' לב' העור כאשר התנו ביניהם ואינו רוצה ליקח עורות שטוען ואומר שכבר עבר זמן נתינת העורות וכיון שלא נתנם לו אז כדי שיוכל לשלחם לאנקונה בזמן ששולחים לשם העורות בעגלו' אלא שמכרם לאחר נמצ' שהעו' שמכר ר' היו של ש' ולכן אומר ש' שכיון שלא נתנם לו לזמן שהתנו ביניהם שאינו רוצה עתה ליקח עורות אלא דמי העורות ערך מ' לב' העור ור' החייב ולוי הערב אומרי' שאינם רוצי' ליתן ולפרוע העורות לשמעון אלא לפורעם לו בערך המעות שנתן שמעון לראובן בשעת המכר יורינו מורינו הדין עם מי אם עם שמעון הנז' ויש לו זכות לתבוע דמי העורות משלם ערך מ' לבנים העור בין מראובן החייב ובין מלוי החייב הערב ואם החייב והערב הנז' יהיו סרבנים דלא צייתי דינ' ולא יוכל שמעון להוציא זכותו מהם בדיני ישראל ויהיה מוכרח להוליכם בערכאות של גוים כדי להוציא זכותו מהם אם יוכלו הפרנסים להכריח לעדי' שיעידו בפני הדיין איך חייבים ראובן החייב ולוי הערב לשמעון דמי העורות לערך מ' לב' העור כדי שלא יפסיד שמעון זכותו ולא יהיו ראובן החייב ולוי הערב חוטאים נשכרים או אם הדין עם ראובן ולוי הערב ואת"ל שהדין עמהם ילמדנו רבינו אם יהיה נאמן שמעון על פי דבורו לומר ערך כמה נתן לראובן בעד כל עור ויפרעו לו ע"פ דבורו כיון שהחוב הוא בשטר ואינו ע"פ וגם יש נאמנות כתוב בשטר ומה' תהי משכורתו שלמה כנפשו התמימה הרמה והנשאה אמן:
תשובה האמת שיש בנ"ז שני חלקים א' קל וא' חמור כפי הנרא' הצד הקל הוא שיש לראות שגם שנניח שלא היה באותה שעה לראובן שום עור אם חייב לקיים המקח אם לאו כיון דקי"ל דאין אדם מקנ' דבר שאינו ברשותו א"כ איכא למימר דלא חל הקנין או דלמא שאני הכא כיון שכתב בלשון חיוב חל הקנין כמו שנבאר בע"ה הצד החמור הוא שגם שנניח שכפי הדין בנ"ד חל הקנין וחייב ליתן סכום העורות כו' לזמן הנזכר עדיין נשאר הס' עתה שעבר זמן ולא נתן ראובן העורות ושמעון תובע שיתן לו י"ג אלפים ומאתים לב' מן העורות אי אמרינן דהוי אסמכתא ואסמכת' לא קניא או דילמא כיון דכתוב בשטר מעתה ומעכשיו ולשונות אחרות ליפוי כח הקונה ועל הכל שבועה נסתלקה האסמכתא וחייב לשלם והנני משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואען ואומר שכפי האמת אם יבא אדם להרחיב פה ולהאריך לשון בחילוקים הנמצאים בדין זה בדברי הפוס' ובפרט בחלק ב' יכלה הזמן והם לא יוכלו אבל דעתי לבא בקצרה לגלות דעתי בדבר והוא כי כלל הדברים שראובן חייב לשלם לשמעון כל הי"ג אלפים ומאתים לב' הנז' מן הטעמים שאכתוב אם לחלק הא' והוא הקל יתבאר במעט העיון והטעם שכבר הסכימו הפו' דאע"ג דקיי"ל אין אדם מדשלב"ל או אפי' בא אם אינו מצוי ברשותו ולא חל עליו הקנין מ"מ כשהוא בדרך חיוב כנ"ד פשיטא לכ"ע דחייב כמ"ש בתוספות דבור ראשון דפ' אע"פ וכן כתב הרשב"א בתשוב' בפי' וכן כתב הרא"ש בפי' והביאו בנו הטור ח"מ סי' ס"א וכ"כ הריטב"א בתשו' והביאה ב"י סי' ס' וז"ל וכן השיב הרמ"ה והסכים עמו הרמב"ן כי אלו שנותנים לנשותיהם מתנות מעות צריך שלא תהא בלשון מתנה גרי' אלא שיכתוב לה לשון החיוב הל"ה לא קנתה אע"פ שכתב לה אחריות וכן נראין הדברים ע"כ הרי שכלם הסכי' שאע"פ שבלשון מכר ומתנה לא חל אחריות בדשב"ל בלשון חיוב חל וזה מספיק לחלק הא' ומעתה נבא אל החלק הב' והוא שכיון שכתב אם כו' נראה בפירוש דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא ואע"ג דכתוב בשטר דלא כאסמכתא כבר כתב הרא"ש והביאו הטור ח"מ בסי' ע"ג וז"ל שטר שכתוב בו אם לא יפרענו לזמן פ' שיפרע כו' כי ממון לקנס וכתיב בו דלא כאסמכתא אי הוא נגבה בב"ד דע כי אסמכ' הוא ואינו נגבה אלא בקנין ומעכשיו ובב"ד חשוב והביא ג"כ בסי' ר"ז ושם האריך קצת יותר וכתב ואע"ג דכתי' בשטר דלא כאסמכתא לא מהני מידי והא חזינן דאסמכת' היא ומאי אהני דכתיב דלא כאסמכתא וכן כתב בהגהות אשירי פרק איזהו נשך דף מאה וארבעים וג' וכן דעת העטור ז"ל ואעפ"י שכפי הנר' יש חולקים וסברי כיון דכתוב דלא כאסמ' גלי דעתיה דגמר ומקני והרשב"א מכללם מ"מ מצד זה היינו יכולים לומר דאין להוציא ממון כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אבל הטעמים שמהם אני מחייב לר' הם אלו א' שהרי יש הרבה מן הפוסקים דסברי דהיכ' דאיכא קנין ומעכשיו ליכא אסמכ' והרי"ף והרמב"ם מהם הרי"ף כתב בהל' פ' א"נ על משנת הלוהו על שדהו וא"ל אם אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו עכ"ל המשנה וע"ז כתב הרי"ף אוקימנא למתני' בדאמ' ליה קני מעכשיו אבל אי לא א"ל קני מעכשיו לא קני דקי"ל כל דאי אסמכ' ולא קניא והרמב"ם בפ' י"א מהלכות מכירה כתב וז"ל אסמכת' שקנו מידו עליה בב"ד חשוב הרי זה קנה והוא שיתפוס זכיותיו בב"יד והוא שלא יהיה אנוס וכתב המ"מ ע"ז ומ"מ קצת המפרשים תמהו ואמרו למה לנו ב"ד חשוב ת"ל דכל קנין הוי מעכשיו כו' עד וא"כ אחר שכל קנין כמעכשיו כבר נתבאר למעלה שאין דין אסמכתא במעכשיו וא"כ למה לי ב"ד חשוב והעולה להם הוא שלא הצריכו ב"ד חשוב אלא במתפיס כו' שמעת מינה דאיכ' מאן דס"ל דבקנין לחוד (לא) הוי אסמכ' אלא שהרמב"ם ס"ל דבקנין לחוד הוי אסמכתא אם לא כשאמר מעכשיו אבל אם אמר מעכשיו לא הוי אסמכתא הרי דבנ"ד הרי"ף והרמב"ם והרשב"א וגדולי' אחרים ראשו' ואחרונים סברי כיון דיש קנין ומעכשיו אין כאן אסמכת' וכ"ש אם נתרצה להצטרף סלוק האסמכתא מטעם אחרים שסוברים כי כל מקום דלא גזים לא הוי אסמ' והוי אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וא"כ בנ"ד נמי נר' ודאי דליכ' גוזמ' כ"כ כנודע בין הסוחרים וכ"ש לפי מה שהוזכר בשט' שחייב ר' ליתן לש' סך כ"כ עורות ולא הוזכר מאיזה סבה חייב אם מצד סך כ"כ מעות שנתן לו או מצד טובה גדול' שעשה עמו באופן שאין כאן גוזמא כלל וק"ל וא"כ נלע"ד שאחר העיון במעט לא נשאר בנ"ד מקום לומר אסמכתא אלא לדע' ר"ת והוא יחיד ואפי' שנאמר שמצד הממון היה לו כח לר' לומר קי"ל כפ' דקאמר דאפי"ה הוי אסמכתא מה שאינו כן כיון שהוא יחיד נגד כל הפו' מ"מ מצד השבועה שהי' חמו' א"א לו לומר כן שאפי' היו שקולים הוי ס' שבוע' להחמיר כ"ש עתה שהם רבי' בחכמ' ובמנין שמושבע ועומ' הוא וחייב' ב"ד לכופו לקיים שבועתו כך נ"ל עוד טעם ב' אני אומר שאפי' ר"ת יודה בנ"ד שהשבועה סלקה טעם האסמכת' כמ"ש הריב"ש בתשובה הביאה ב"י ח"מ סי' נ"ד ואע"ג שמתוך דבריו נר' לומר שהשבועה לא סלק' האסמכת' לגמרי כי היכי דנימא שמצד הקנין חייב לקיים המקח אלא שמ"מ מכח השבוע' כופין ב"ד לקיים שבועתו ויתיישב א"כ בזה מ"ש בתשו' אחרת סי' שכ"ח על שכתבו לו שמצאו כתב רבינו יעקב בשם הרא"ש אביו דהמקנ' דבר שלא בא לעולם אם נשבע על ככה קנה והוא השיב וז"ל ואיני רואה לתלו' בגברי רברבי כוותיהו סברא זו ולכאורה היה נר' שדבריו סותרי' עם התשובה הנז' למעלה אלא דהתם מיירי מכח שבועה והכא מיירי מכח קנין ויש הפרש בין כשהוא מכח קנין לכשהוא מכח שבועה כמ"ש הוא בתשובה הנז' למעלה יעויין במקומו מ"מ אומר אני שמדברי הר"ן שכתב בפ' ד' נדרים וז"ל ולא נ"ל כן דאי משום הפקעות דב"ד נגעו בה קנין למה לי כו' עד ואין הכי נמי דאי אמר מעכשיו וקנו מניה לא בעינן בד"ח דבקנין קני חבריה ובמעכשיו ליכא למיחש לאסמ' אלא דכיון דבב"ד עסקינן אשמועינן דינא אחרינא דכל היכא דהוי בד"ח לא צריך מעכשיו ואנן סהדי דלא מחייך בב"ד וכמ"ד בפי' מעכשיו דמי כו' עד והוא דבר נכון ועולה כהוגן ע"כ וא"כ יש ללמוד מדבריו אלה וכ"ש וק"ו בנ"ד דאיכא למימר כן דלא מחייך כיון שנשבע אנן סהדי דגמר ומקנה בלי ספק ואני אומר דאפשר לומר לע"ד שאפילו במקנ' דבר שלב"ל נאמ' דלא מהני שבועה לגמור הקנין מדין קנין מ"מ לענין אסמכתא א"ל דמהניא לסלק האסמכתא והטעם דבמק' דשלב"ל ליכא שום צד שיחול הקנין ולפי' השבוע' ג"כ אינה עושה קנין דומה לזה מצאתי הביא הב"י י"ד הל' מילה סי' רס"ד על הנודר בנו למול שכתב ה"ר יחיאל שאם הוא בעוד' מעוברת אינו כלו' דהוי דשלב"ל עד דהתם בא לעול' מועיל המנהג להחשיבו כו' אבל דבר שלא יועיל כדשב"ל לא מצינו שיועיל בו המנהג להחשיבו ק"ג ע"כ אבל בקנין דאי שטעם בטול הקנין הוי מצד דלא גמר ומקנה ולכך כשאמר מעכשיו או בבד"ח או אתפיש זכותיה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מתקיים הקנין כ"ש וק"ו שיתקיים כשנשבע דאנן סהדי דגמר ומקנה וכ"כ הר"ש ז"ל דנדר ושבועה ותקיעת כף מהני אפי' באסמכתא והביאו ב"י עלה רי"ד עוד טעם ג' וגדול הוא שהרי כתוב בתחלת השטר הוו עלי עדים וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח כו' וכתב הריטב"א בתשובה הביאה ב"י בח"מ סי' ע"א וז"ל דבר התלוי בתנאי כל שלא פירש אינו מחוייב ואינו נכלל בלשון כחמר כל שטרי כו' אלא דברים שאין הסופר בקי בדקדוקים ודברים שהם תחת הכלל וכולי עד וכן כתב רב האי בתשובה האי מאן דמקבל עליה למכת' שטרא בכל לישנא דזכות אע"ג דלא ידע שפר' לאחזוקי כראוי דכיון דכתיב ביה ואחריות שטרא דנא קבילת עלי כחמר כל שטרות דנהיגין בישראל קים לכל כללי דתחות ענינא כו' עד וזו ודאי סברא נכונה ע"כ וכ"כ רבינו ירו' נתיב ד' חלק א' התשובה של רב האיי ז"ל הנז' ע"כ ובשטר זה שאנו עומדים עליו כתוב שצוה ואמר כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח והנה כתב הרמב"ם ז"ל בסוף פ' י"א מהלכות מכירה סדר נכון וישר לסלק כל ערעור מאסמכתא והוא כשיכתוב הודה פלוני איך הוא חייב לפלוני כו' יעויין במקומו ומעתה אני אומר לא ימנע מחלוקה או תאמר ששטר זה כמו שהוא מחייב לראובן לשלם כל הסך מהמעות הנזכרים או לא אם מחוייב הנה מה טוב ומה נעים ואם לשון שטר זה כמו שהוא אינו מחוייב לראובן נמצא שבא הטעות מן הסופר שהרי הוא צוה שיכתוב בכל לשון של זכות ויפוי כח ואם כן אחר שאפשר ליכתוב על אופן של זכות שלא יהיה בו גרעון כלל מאסמכתא ועל זה נטל קנין גמור ושבועה חמורה נלע"ד שזכה שמעון בדינו וחיי' ראובן לשלם הסך מהמעות וגם הערב חייב גם כן לקיים ערבותו ואע"ג שמטעם הא' היה אפשר לומר שאין הערב חייב כיון שהוא לא נשבע מ"מ מהשני טעמים האחרונים שכתבתי שמצדם ראובן חייב מכח קנין גם הערב חייב שכן נתחייב הוא לקיים כל מה שיחוייב ראובן מדין קנין ולא אניח מלומר שאפי' לא היה הענין כל כך ברור כמו שזכרתי היה ראוי להפך בזכות הלוקחים כדי שלא תנעל דלת בפניהם שנותנים מעותיהם זמן רב וסומכים על אמונת המוכרים ואח"כ רוצים לשחק בהם וזה לא יתכן כ"ש וק"ו שמן הדין הגמור חייבים ראובן והערב להשלים ולפרוע לשמעון כל הסך הנז' שהוא י"ג אלפים ומאתים לבני' פרעון גמור ושלם עד סוף פרוטה אחרונה ועם מה שכתבנו אין אנו צריכין להשיב אם נאמן שמעון כו' כמו ששאל השואל דפשיטא שאפי' את"ל שהיה הדין עם החייב והערב שלא לפרוע הסך מ"מ אחר שהוכחנו בחלק הראשון שבתו' חיוב יכול אדם לשעבד עצמו ולהתחייב בדבר שלא בא לעולם נמצא שבשע' שמכר החייב הנז' העורות גזלן משמעון וחייב ליתן לו הערך כשוויין כשע' הגזלה כי משנה שלמה שנינו בפרק הגוזל קמא כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה אבל אין להאריך בזה כיון שהוכחנו שחייבים בכל הי"ג אלפים ומאתים לבנים הנז' ועל מה ששאל השואל אם יוכלו הפרנסים להכריח לעדים כו' אין זה צריך לפנים דפשיטא שמצוה על דייני העיר לכוף לראובן החיי' וללוי הערב בכל מיני כפיה בין בדיני ישראל בין בעש"ג אי לא צייתי דינא דאם לא כן מה הועילו חכמים כל אחד יבנה במה לעצמו ויתן כתף סוררת לבלתי שמוע אי ידע דלא יכופו לו ליתן וזה ברור מן הגמרא בפ' החובל אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי קרית חברי ולא ענך רמי גוד' רבא שדי עלויה אמר יען טהרתיך ולא טהרת כו' וכ"כ הפוסקים וז"ל רבינו שרירא גאון אמר מי שחייב בחוב או פקדון ואינם יכולים להוציא ממנו ויש ביניהם מקום בידואר אינו לוקח שוחד ומקבל עדות מישראל על חברו יש רשות לזקנים ותלמידים שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן ע"כ וכל שכן במקום שהוא לאפרושי מאסור' כנ"ד דאיכא שבועה ואפי' הערב נכנס בענין זה כיון שחייב עצמו בכל הכתוב הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |