שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/כט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שטר זה לשונו בפנינו עדים חתומי מטה בא פלוני והודה ברצון נפשו בלי אונס כלל איך לכבו' פלו' בתו מתחייב מהיום להחזיק בביתו הנער פ' בנה של בתו פלו' ולפרנסו בכל מיני פרנסה ומזון ולהלבישו ולפרוע שכר המלמד בכל שנה ושנה עד שיגדיל וישא אשה ואז בזמן נשואי הנער פלוני הנזכר נתחייב לתת לו במתנה גמורה אלף לבנים מדודי' מנכסיו ויהיו מעכשיו נתונים לו במתנה גמורה וחלוטה דלא למהדר בה מיומא דנן ולעלם וקנינן אנן סהדי קנין שלם מעכשיו אכל מאי דכתיב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה עד כאן ונשאל שאם הזקן נפטר אם בנו חייב להשלים בכל הנ"ל כיון שירש נכסי הזקן:
תשובה ראיתי מה שכתבו החכמים השלמים הישיש כמהר"ר שמואל קלעי נר"ו והחכם השלם כמהר"ר שלמה ברוך נר"ו ושניהם הסכימו כא' שהאלף לבנים פשיטא שהדין לפרוע אותם גם בענין המזונות הסכימו שהבן חייב אלא שלא היה כל כך פשוט ואני במחילה איני מסכים לדעתם בשום אחד מהם וטעמא דלישנא דשטרא גריע טובא שהרי לשון הודה ונתחייב מורה על העבר לא שנתחייב עתה דאם עתה היה מתחייב כך היה להם לכתוב בפנינו בא פלוני ואמר הוו עלי עדים שאני מתחייב כו' אבל עתה נר' שאינו אלא ספור דברי' בעלמא ממה שעבר וכ"ת מה שהוא שאמר מהיום הזה גם מטעם זה אינו כלום שאפשר ג"כ שאומר שלעבר נתחייב במהיום הזה כו' ומ"מ אינו אלא ספור דברים גם לשון ואז נתחייב מגומגם מאד דהכי הוה ליה למיכתב ונתחייב שאז בזמן הנישואין יתן כו' אבל עתה שתיבת אז קודם נראה בלתי הבנה וכיוצא בזה נר' מתשובת הרשב"א בב"י ח"מ סי' ט"ל וז"ל שנשאל על שטר שכתוב בו במותב תלתא כחדא הוינא כשהודית פלונית שיש עליה חוב לראובן כו' ונטלה קנין חזק לתנאים והשיב לשון שטר זה סתום מאד שיש במשמעו שהיא הודתה בפני אותם ג' שהיו מקובצי' שהיא חייבת עצמה לראובן ושנטלה בקנין וכל זה לא עשתה בפני ג' אלא שהודתה בפניהם מה שעשתה קודם כו' עד ואלו נתחייבה עצמה הל"ל וחייבה עצמה בפנינו וכיון שכן לכאורה אף מ"ש שם ונטלה קנין נגרר אחר התחלת הלשון פ' הודתה שיש עליה חוב ושנטלה קנין וכל כיוצא יד בעל השטר על התחתונה עכ"ל:
והשתא התם שאינו כתוב אלא שיש עליה חוב שכבר אפשר לפרש שעתה יש עליה ואינו ר"ל שקודם עם כל זה כתב דמשמע הכי ומשמע הכי ויד בעל השטר על התחתונה בנ"ד שכתוב בא פ' והוד' שנתחייב כו' על אחת כמה וכמה שהרי אין הלשון סובל פירוש אחר אלא ספור מה שעבר ואע"ג דבנ"ד איכא לישנא וקנינן דמשמע דעכשיו נטל (קנין) משם ודאי נראה דליכא לחייב לבן הזקן דכיון שמעיקרא לא הוי חיוב אלא ספור דברים גם וקנינן מיהדר אספור דברים לא אחיוב' כי על מה יחול הקנין וכמו שנראה מהגהה אשרית וז"ל הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין פי' ריב"ן שקנו מידו שיתן לו חובו עד זמן פ' אבל אם אמר בסתם הנני מודה לך בקנין בפני עדים שאני חייב לא ידעתי על מה יחול הקנין הואיל ואין מקנה לו עתה שום דבר עכ"ל א"כ בנ"ד נמי כיון שכל לשון השטר משתעי לשעבר עד שמה שאמר ויהיו מעכשיו כו' הכל ספור ממה שעבר שאז נתחייבו ויהיו כו' פי' שאז כשנתחייב אמר ויהיו מעכשיו אבל עתה אינו מקנה לו שום דבר וא"כ מה שאמר וקנינן על מה יחול כי הפי' הוא וקנינן שהודה כל המפורש לעיל וכבר כתבו שיד בעל השטר על התחתונה אפי' כשהפי' דחוק כל עוד שיש בו משמעות כמו שהאריך מהררי"ק שרש ז' וכ"ש בשטר גרוע כזה גם מה שפלפל החכם להעמיד המקנה ואמר דכיון דבנ"ד ליכא למימר חזרה ולא לספק אי חזרה הוי אי תנאי הוי חשוב כאלו הקנה לו הגוף מהיום ופירות משע' נשואין דודאי קנה אליבא דכ"ע כל אלו הפולפולי' היו ראויים לפלפל להעמיד ממונא אחזקתיה ואפי"ה היה דוחק גדול אבל להוציא אין כח כי המוציא מחבירו עליו הראיה שהרי אם באנו להחשיב לשון זה כאלו אמר הגוף מהיום ופירות בשעת נשואין צריכין אנו לומר שמה שאמר אלף לבנים מעות מדודי' מנכסיו ר"ל פירות מעות אלף לבנים ויהיו מעכשיו חוזר לגוף הלבנים ומי יאמר דבר כזה להוציא ממון חדא כי לע"ד לא נמצא כזה מעולם שיאמר אדם הנני נותן פירות לך פירות לאחר מיתה והגוף מהיום כי למה יקדים מאוחר אל הקודם ועוד דמי דלית ליה ביתא תרעא לביתא עבד שדה אין לו פירות נותן לו דברים אלו אין להם שחר ועוד שצריכים לעשות לסופר חקירה שמדבר לפעמים בלשון קצרה שפי' אלף לבנים פי' פירו' אלף לבנים ויהיו כו' חוזר אל הלבני' ויותר היה ראוי שיכתוב ויהיה שיחזור אל הגוף וק"ל וא"ת א"כ איך נפר' א"כ הלשון הזה כב' אמרתי שאיפשר שלשון זה אין לשון סיפור דברים ממה שעבר שאז לא היה קנין אלא שאמר כלשון הזה הנני מחייב עצמי לתת לו אלף לבנים ואמרתי ג"כ שיהיו כו' מעכשיו וקנינן השתא כמו שאמרתי ר"ל שכן הודה וא"כ אין כאן מתנה בקנין כי הקנין נעשה בשעה שאינו נותן לו דבר ועוד קשה שכתבו התוספות בקדושין בפרק האומר והבי' דבריהם ב"י בסי' קצ"ה וז"ל וצריך לדקדק אליבא דר"י איך אנו קונין שום דבר לאחר זמן כגון שדוכין כו' דהא אפינו אמר מעכשיו לא מהני אליבא דר"י אם חזר או אם הוא קנין סודר כיון שאין הסודר ביד הקונה בסוף הזמן דהדר סדרא למריה ואומר הר"ם דשמא על מנת מהני אפילו לר"י ולכך טוב לומר על מנת מעכשיו וכ"כ הטור אין הקנין מועיל אלא א"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הנתן מיד אבל אם אמר לו הקונה קנה סודר זה ותקנה לי חפציך כו' עד אבל אם אמר לו קנה ע"מ שתקנה מעכשיו ולאחר שלשי' יום קנה ע"כ והשתא מאי קשה להו לתוס' איך אנו קונים לימא שאנו קונים כשאמר קנה לאחר ל' יום ומעכשיו ואם גם זה אינו מועיל יתרצו שאומר במעכשיו במתנה גמור' כו' והם דחקו עצמם בשמא כשאמר ע"מ כו' וגם בע"ה לא מצא לשון אחר אלא זה מכל זה משמע שאין תקנה לקיים הקנין שהוא לאחר זמן בסוד' אלא כשאומ' ע"מ ואין לו' דקא' להו איך אנו קוני' שהקו' הוא על המנהג שאין אומרים ע"מ דלא משמע הכי ועוד מי אמר להם בפשטות שאין נוהגי' לומר ע"מ גם מטעם לשון חיוב יש לי בו גמגו' דמשמע קצת מלשון הרמב"ן דבלשון כזה שאמר נתחייב לתת לו לא מהני אלא כשיאמר נתחייב בתו' חוב כו' וסי' הנז' ועל ערעור דאין מטבע נקנה בחליפין לא היה צריך להאריך דמשום הא לא הוי ריעותא דכיון שכתוב מנכסי א"כ הקנין חוזר לנכסים שימכרו ויתנו לו מהם אלף מדודים וכ"כ הרי"ף בתשובה ולא עוד אלא אפי' לא אמר אלא אלף לבנים משלי כתב דמשמע מנכסי ומהני אבל אומר קנו דמטעם אחר מלבד מה שכתבתי אפש' לא זכה הנער באלף לבנים אפי' לדברי החכמים שכיון שמה שמזכיר לנער הוא מחמת שמעכשיו נתוני' לו כו' היה צריך שבאותה שעה היו בידו נכסים שוים אלף לבנים ושאותם שהיו אז הם עתה בשעת נשואי הנער דאם לא כן יכול היורש לומר שאותם שהיו אז נאבדו ואלו הנמצאים עתה לא חל השעבוד עליהם ואפי' לא טען היורש אנן טענינן ליה וזה יתבאר מתשובת הרמב"ן הביאה ב"י ח"מ סי' ס' מתשו' הרשב"א אלא שלא ראיתי להאריך אמנם לדידי לא צריכנא להכי כי האי שטרא חספא בעלמא הוי לע"ד ועל ענין המזונות ג"כ נראה בעיני שלא הסכימו אלו החכמים להלכה שהרי הלכה רווחת היא זאת עתה בזמננו שהמוחזק יש לו כח לומר קי"ל כפלו' וסברא זאת אינה עתה מחדש שהרי כן נראה מדברי מהררי"ק ז"ל בפשיטות וכתב מהררדכ"ץ וז"ל ומ"ש וגבי נדונית חתנים ולא כתב בסתם כל היכא דפליגי כו' להודיענו דאפילו גבי נדונית שלא באה ליד החתן מעולם והיה לנו להחמיר כחזקתה הראשון כו' עד וכ"ש שר"י הלבן מסכים לדעת ר"ת ונרא' קצת שגם ראב"י סובר כן ונר' קצת שגם הוא ז"ל מסתבר ליה כר"ת כו' ואפ"ה מצי למימר קי"ל כרש"י ואע"ג דסוגייא דעלמא אזלא טפי כר"ת כו' עד אפ"ה הואיל ואיכא חד מרבוותא דהיינו רש"י מצי למימר קי"ל כרש"י יעו"ש שהוא הביא אותה ראיה דאין הולכים בממון אחר הרוב ואעפ"י שהוא כתב דמדומי ראי' מ"מ למדנו דלא הוי מהריב"ל נר"ו יחיד גם ריו"ר נתיב ג' חלק ה' סבר הכי והביא ראיה הנז' שכת' וז"ל מי שהוחזק בדבר אם יש לו שום טענ' כגון לשחיטה מכרתי לא אזלי' בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ודוק' לאפוקי ממונא אבל היכא דאיכא חזקת ממון אזלי' בתר רובא ע"כ והלשון קשה שאחר שאמר לא אזלי' ל"ל למיהדר ולמימר כי אזלי' כו' ועוד קשה שאמר ודוקא דהשתא ומה אפי' במיעוטא מחזקינן ממונא ביד המחזיק ברובא צריכא למימר אלא דאפשר דה"פ מתחל' אמר כגון לשחיטה והיה אפשר שיטעה איזה מרואי דבריו דדוקא בההיא אמרי' דלא אזלי' בתר רובא הא בענין אחר אזלי' משו"ה הדר כתב כי אמרי' בתר רובא באיסורא אבל בממונא בשום ממון לא אזלינן בתר רובא ומ"ש אבל היכא דאיכא חזקת ממון אזלינן בתר רובא ר"ל כאשר הממון ביד המחזיק הוא דאמר לעיל דלא אזלי' בתר רובא כדי להוציא אבל עתה אמר שאם אין הממון בידו אלא בחזקתו ובמקו' אחר אזלינן בתר רובא מ"מ למדנו שסברת הרמב"ם מספיק שלא להוציא ממון מיד היורש וכ"ש שהרי מצינו שהרמב"ן כתב בתשובה ז"ל אלא שיש לחוש לדעת האומרים שאין אדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ונראה דלשון זה הוא מבעל התרומות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |