שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/כז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כבר כתבתי מה שנראה לע"ד הדין הנוגע בין הערב לבעל המשכונות ובין הערב לערב הנז' ועתה הנה באתי להורות דעתי ג"כ הדין במה שנוגע בין הלוה הראשון בעל המשכונות ובין הערב שלו ואומר שגם בזה הדין עם הערב ואין לשום אחד זכות במשכונות ההם ואין צריך לומר לדעת ר"י והרא"ש ז"ל ורשב"ם שפסק כן לפני זקנו רש"י דנר' אם כן שרש"י גם כן הסכים לסברת ר"י שהכל לשליח וא"כ לדעתם כיון שהתוגר מסר המשכונות ליד זה כדי שימכרם ויפרע לו שמעון מן המשכונות שיעור חובו ואם יחסר ישלים מביתו אם כן הדין הוא שזה הערב זכה בשיעור כל החוב קרן ורבית שעלה עד היום שמסרו ביד הערל כדי שיפרע והיה די בזה לזכות לערב הנז' אפי' שנרצה לומר שר"ת חולק על זה וסובר שהכל לבעל המעות וגם אפי' שנצרף לזה דעת מהר"ם שכתב על ראובן ששלח לשמעון שיקנה לו בגדים מגוי בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן ראובן המעו' לשמעון לפרוע ונמצא שהמוכר שכחם צריך שמעון להחזירם לראובן ואם כן יאמר האומר שגם בנ"ד לדעת מהר"ם צרי' להחזירה לבעל המשכונות ואע"ג דרבינו אפרים נראה חולק לדברי מהר"ם נראה שבעל הטור שהוא בתרא טובא מסכים לדברי מהר"ם כיון שהביא דברי הרמ"ה שחלק על רבינו אפרים למסקנא מ"מ היינו יכולים לומר דלא נפיק מפלוגתא דרבוותא וכל היכא דאיכא פלוגתא לא מפקינן ממונא אבל נראה לע"ד דבנ"ד מהר"ם וכולי עלמא מודו שהדין כמ"ש והטעם שאני אומר הו' שהרי כתב ר"י על דברי רבינו תם וז"ל שהכל לשליח שהרי אם גנב וגזל והטעה את הגוי מה טיבו של ב"ה בזה משמע דהיכא דגזל פשיטא לכולי עלמא דהכל לשליח ובנ"ד נמי לא יש לו טעות ולא דבר אחר אלא גזל ממש ובהא כ"ע מודו גם במחלוקת מהר"ם ורבינו אפרים לא דמי דע"כ לא קאמר מהר"ם ז"ל שצריך שמעון להחזיר לראובן אלא מפני שכשבאו המעות ליד שמעון לא באו אלא מיד ראובן וראובן לא מסרם בידו אלא ליתנם (לגוי) וכל עוד שלא הגיעו ליד הגוי ברשות ראובן קיימי אבל בנ"ד שזה הערב לא קבל דבר מיד הישראל בעל המשכון אלא מיד התוגר והתוגר נתנם לזה הערב כדי שימכרם ויפרענו והוא גזל כנז' בשאלה פשיטא דלית דין ולית דיין שיחייב לזה הערב שיחזיר אלא זכה הערב במה שבידו גם האלמנה כשמסר' מה שמסרה ליתן לגוי וכן עשה כבר נתייאשה היא מהכל עד שיפרעו לתוגר והתוגר נתן הכל לערב הרי נכנס זה הערב במקומו וממנו זכה כל החוב שנתחיי' הלוה של המשכונות ואע"פי שהאלמנה נתנה מידה ליד הערב שאר המשכון מ"מ לא דמי לההיא דמהר"ם הנ"ל דשאני התם שהמעות לא נכנסו ביד הגוי מעולם ולא עשה ישראל שליחותו אבל בנ"ד שעשה הישראל שליחותו ובאו ליד התוגר ולא היה אפשר להוציא המשכון מיד התוגר אם לא שיפרעו לו ועל דעת כן נתן התוגר המשכונות ביד הערב הנזכר שימכור ויתן המעות וישלים מה שיחסר מחובו וכ"ש כאשר ידוע בדיניהם דבתר ערבא אזלי וכמו שנראה לעין בנ"ד שאפילו שהיה לו משכון תפס לערב ועוד שכפי הנראה לא התוגר שכח ולא יורשין רק זה גזל ועשה שימחק החוב מן הפנקס כי בהא לע"ד אליבא דכ"ע זכה הער' בשיעור החוב הקרן והרבית שעלה עד היום שנפגר התוגר אבל המשכונות עצמם אם ישנם בעין ותרצה האלמנה או מלוה הא' לתת ולפרוע החוב והרבית ודאי חייב ערב זה להחזירם דלא עדיף מהתוגר מכל מה שכתבתי נר' לע"ד שגם בזה זכה הערב ואינו חייב להחזיר לא ללוה ולא לאלמנה רק אם יפרעו המעות מכל החוב והקרן והרבית שאז יחויב להחזיר גוף המשכונות אמת כי מתשובה נמצא בהגהה מיימו' לר' שהדין הוא שיחלקו וזה לשון התשוב' לשון רבינו בספ' החכמה אהא דפ' אלמנה נזונת בתשובת רב צמח מצאתי וששאלתם על שנים שהיו בפונדוק דתגר ואזל חד מינייהו וזבין עיסקא מידי דכייל או מידי דמימני או מידי דמדיד ואמר לחבריה איתא וסייע בהדאי בין בחנם בין באגר ואזל חבריה וסייעיה והוא: בחריפי' הטעה הגוי בין במשקל בין במדה ובין בפשיטי אתו לקמיה דהלל הזקן ואמר להו זילו מדדו תקלו ומנו ומאי דפייש להו פלגו בעקב דאלמלא זוזי דהאיך לא הוי מטעי לגוי ואי לא הוה מטעי לא הוה פייש והודו לו חכמים להלל הזקן ע"כ נראה שבנ"ד היה אפשר לומר ג"כ שאלמלא הלוה הא לא היה מרויח הערב ואלמלא הערב לא הי' נמחק החוב נמצא בין שניהם הרויחו ולכן ראוי הוא שיחלוקו כשותפין ואפשר לחלק קצת דהתם שניהם היו ביחד ושניהם לקחו וברשות שניהם הוי ההוא עיסקא ולכן מכיון שהעיסקא ברשות הלוקח ויותר ברשותו מברשות המשלח הוי דינא שיחלוקו ולא זכה המטעה לתגר בכל מפני שלז' מספיק טעמ' דאלמלא זוזי כו' אמנם בנ"ד שהכל ברשות זה הערב והוא קבל המשכונות בפירוש ע"מ ליתן המעות והוא גזל ליורשי התוגר ודאי הכל לערב כנזכר וכ"ש שהנה הרשב"א גדול המורים כתב בתשובה וז"ל ראובן מסר לשמעון מעות להלוותם לגוי בריבית ע"מ שיחלוק עמו בריוח וכשפרע א' מן הגוים הלווים לשמעון טעה ונתן עשרה דינרים יותר תשובה מסתברא שהכל לשמעון המתעסק כו' עד אבל כאן שהיה בטעות הכל לשליח כמו שאמרנו עד כאן עוד נתן טעם דשמא למחר ירגיש הגוי ויתבע ממנו ויתחייב להחזיר לו מכאן נ"ל הדבר פשוט כמו שכתבתי והדברים ק"ו ומה התם דשויתיה שליח להרויח ויחלקו הריוח א"ה כתב שהכל לשליח ונתן טעם מפני שהטעות שטעה הגוי מעצמו אינו נכנס בענין הריוח ועוד שמא ירגיש כו' בנ"ד שהכל היה כתוב בפנקס והוא גזל ליורשי התוגר ומי יודע אם היום או למחר יהיה הרגש בדבר ויתבעו הכל מן הערב והוא אינו שליח רק מהתוגר לא מן היהודי פשיטא ופשיט' שהכל לזה הערב כנזכר ועם חילוק זה יתיישב שאפי' לדעת ההגהה הנ"ל שחולקי' ה"מ בההוא עיסקא שאפי' שירגיש התוגר יוכל לתבוע משניהם או מכל א' מהם על כן היה הדין נותן שיחלוקו אבל בנ"ד שאי אפשר להם לתבוע מבעל המשכונות אלא מן הערב לכ"ע הכל לערב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |