שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/כו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה כך היה איש היה בארץ עוז מושא שמו ויהי היום ויבא ללוות מתוגר א' שמו ישמעאל בא'שה סכום מעות ידוע ברבית על משכונות זהב והתוגר הנזכר לא רצה ליתנם לו אפי' על המשכונות כי אמר שמושא הנזכר ילך למ"ה בזמן הפרעון ולא יפדה המשכונות ואז באמצעו' ישראל אחר שמו ראובן שאמר לתוגר תן לו המעות ואני אהיה לך ערב הזהר ר"ל אם לא ישוו המשכונות כל מה שמושא חייב אני אהיה ערב בעד מה שיחסרו המשכונות מהסכום שמושא חייב לך ואז נתן התוגר המעות למושא הנז' ומושא הלך למ"ה ויפרדו איש מע' אחיו אח"כ בא התוג' לתבו' מעותיו ממושא הנז' ולא מצאו ותבע אותה מיד ראובן ור' השיב לו שימכור המשכונות וכל מה שיחסר מסכום החוב שהוא יפרעם שבזה הדבר בלבד נכנס ערב והתוגר השיב לו שאין לאל ידו למכור אותם ושאינו דין למוכרם בלי רשו' מושא הנז' שכל זמן שיבא מושא יתבעם ממנו ויאמר למה מכרת בלתי רשותי אבל אתכם לך ואתה תן אותם לבעליו וימכרם או יפדה ואתה תפרע לי ועם כל זה התוגר לא האמין לראובן לתת המשכונות בידו ונתן אותם ביד ישראל אח' שמו שמעון ואמר לו הנה נתתי אלו המשכונות בידך שהם כך וכך הולך אותם לבעליו ואם ירצה למוכרם או לפדותם הנה מה טוב ואם לאו החזירם לי ושמעון הוליך המשכונו' בידו ולא מצא מי שיפדם או ימכור אותם ואז חזר אותם ביד התוגר אח"כ חזר התוגר לתבוע מעותיו מראובן בחזקה והיה רוצה לתת אותו בבית הסוהר ואז באמצעו' שמעון נתפשרו עם התוגר בזה האופן שימתין לו ב' חדשים כדי שיהיה זמן לשלוח המשכונות למקום ידוע למכור אותם ויתנו לו כל מעותיו משלם וגם בפעם הזאת לא האמין התוגר לראובן לתת בידו המשכונות ונתן אותם ביד שמעון בפני עדים תוגרמים שיתנו לו כל מעותיו משלם ובפניהם נכנסו ערבים זה לזה יחד בעד כל החוב ושמעון הנז' נתן המשכונות לראובן שימכור אותם ויפרעו לתוגר וראובן מכר המשכונות בין כך מת התוגר ישמעאל ולא נתפר' מהחו' וראובן ושמעון באמצעו' תוגר א' אשר היה לו פנק' החובו' של התוגר ישמעאל באש' בידו השתדלו שימחק אותו החוב מהפנקס ולא יזכר עוד ועתה יש ריב ודברים בין ראובן ושמעון על דבר המשכונות שראובן רוצה לקחת ולעכב בידו דמי המשכונות אחר שמושא הנז' איננו ושמעון תובע ואומר הרי התוגר נתן המשכונות בידי ולא האמין לך גם בפעם הראשונה גם בפעם השנית ולי יש יותר זכות במשכונות ממך שהתוגר נתנם בידי ואני נתתים לך ואנחנו שנינו נכנסנו ערבים לתוגר בעד כל החוב וראובן השיב מעיקרא אני הייתי ערב לתוגר בעד מושא הנז' ומה לי ולך ושמעון השיב מתחלה לא נכנסת ערב לתוגר בעד מושא הנז' אלא בעד החסרון אשר יחסרו המשכונות מהחוב אבל אני כל המשכונת נתן התוגר בידי שני פעמים ולא האמין לך ואני נתתי אותם בידך למכור אותם ואני ואתה נכנסנו ערבים לתוגר בעד כל החוב עתה ילמדנו רבינו מה יהיה משפט הדבר הזה אם נאמר שהדין עם שמעון אחר שהתוגר נתן המשכונות בידו בפני עדים והוא נתנם לראובן למוכרם וגם שניהם נכנסו ערבים זה לזה בעד כל החוב או אם הדין עם ראובן אחר שמתחלה הוא נכנס ערב לתוגר אע"פ שלא נכנס ערב רק בעד החסרון אשר יחסרו המשכונות מהחוב או אם יחלוקו שוה בשוה או אם יש שום זכות לא' על חבירו אחר שמושא איננו ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכמ"ה:
תשובה לכאורה יראה שהיה אפשר לומר שדין זה הוא מחלוקת בין הפוסקים ז"ל ושלשה מחלוקות בדבר כמו שאבאר בס"ד ושרש הדבר ועיקרו על ההיא משנה דתנן בפ' אלמנה נזונת היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה ואמרינן בגמרא מאי שנא מאתים במנה דאמרי לה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארווחנא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כאן שנא רבי הכל לבעל המעות כו' עד והתניא ר' יוסי אומר חולקין אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה אמר רב פפא דבר שיש לו קצבה חולקין אין לו קצבה הכל לבעל המעות וכתבו התוס' ששאל רבי יעקב ישראל את ר"ת והשיב לו ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו וטעה גוי בחשבון נראה לי שחולקין בין שניהם דהוו המעות כדבר שיש לו קצבה דאמרי' הוסיפו לו אחד יתירה רבי יוסי אומר דחולקין ומוקמי בדבר שיש לו קצבה אבל אין לו קצבה הכל לבעל המעות וטעמא חולקין לפי שבעל המעות כיון שקבל קצבתו מה לו בטעותו של שליח אלא אמרי' הואיל ועל ידי מעותיו נשתכר יהיב ליה פלגא הכא נמי גבי טעות כו' עד ושוב וחזר בו דכל טעות בין על ידי מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות לר"י נר' שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה את הגוי מה טיבו של בעל הבית ואפילו חולקין לא שייך לומר כו' עד תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לגוי כל מה שהטעהו דזהו תימה למימר שלא הי' יכול להודיעו ולהחזיר לו ע"כ הרי ר"ת ור"י שני הפכים כי לסברת ר"ת הכל לבעל המעות ולר"י הכל לשליח והרא"ש בפסקיו הסכים לדעת ר"י ובהגהות כתבו שרשב"ם פסק כדעת ר"י לפני זקנו רש"י ז"ל עוד סברא ג' שחולקין אלא שיש ביה טעמים מחולפים כי יש מי שאומר שהטעם שחולקין הוא כיון דמטא הנאה לשליח מצד מעותיו של זה ראוי שיחלוק בעל המעות עמו ולדעת רש"י הטעם שחולקים משום דמספקא לן אם הנותן נתן לשליח או אם נתן לבעל המעות ונמשכו דינים מחולקים בין טעם זה לטעם זה ומעתה נבא לנ"ד ונר' דלא מיבעייא לר"ת דאמר הכל לבעל המעות דהא ודאי דפשיטא דאין זכות לשמעון כלל אלא אפילו לר"י דסבר דהכל לשליח בכאן לא שייך למימר הכי והטעם לפי שטעמו של ר"י הוא כי מה טיבו של בעל המעות כאן כי השליח גנב והטעה לגוי ומה לו לבעל המעות ובנ"ד לא גנב שמעון כי ראובן היה עמו וכל מה שהיה עושה שמעון בשביל ראובן היה עושה כ"ש דבשלמא התם במעות שהיו יתרים לא היה לבעל המעות שום שייכות בהם אבל באלו המשכונו' יד ר' עיקר גם לטע' שכ' המרדכי שאם היה הגוי הנז' לא היה חוז' רק על השליח היינו לפי שהשליח הוא שנשא ונתן לבד אבל בנ"ד שניהם כא' הלכו וכל מה שהיו עושים לדע' ר' היו עושים וזה ברור ומטע' כל דהו אל"ל הכי אחר שר"ת סבר שאפ' התם שאין שום שייכות לבע' המעות בהם א"ה אמר שהכל לבעל המעות אית לן למימר דע"כ ל"פ ר"י על ר"ת אלא בההיא דאית ליה טעמא כנז' אבל בנ"ד אפילו ר"י מודה ודאי וכן יש לומר לקרב הסברות כל האפשר וכן נר' לפסוק מכח מ"ש הטור סי' קע"ג תשובת מהר"ם ראובן ששלח לשמעון שיקנה לו בגדי משי מגוי בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן ראובן המעות לשמעון לפרוע ונמצא שהמוכר שכחם צריך שמעון להחזירם לראובן כו' י"ש והרמ"ה הסכים לזה ואע"פ שרבינו אפרים נראה שחולק לזה מ"מ גם לפי דעתו שכתב דמטעם שמא היום או למחר יתבע הגוי כו' כנז' שם גם בנ"ד שייך לומר כן כי מי יודע שהיום או למחר יודע הדבר וישאלו מראובן ואפי' שיש לו' אדרבא ישאלו משמעון שבידו נמסר מ"מ א"א לומר שאין חלוקה שישאלו מראובן שהוא היה העיקר בערך שמעון ואחר שיש לומר הכי ויש לומר הכי חזר הדין להיות הדין נותן ליתן המעות לראובן כיון דמעיקרא הימניה שמעון לראובן ונעשה ערב בשבילו וכמ"ש מהר"ם והטור ז"ל אע"פי שבמחלוקת ר"ת ור"י הביא מסקנת אביו הרא"ש כר"י עכ"ז במחלוקת מהר"ם ורבינו אפרים הנז' נר' ודאי דכמהר"ם ס"ל אחר דבמסקנת דבריו הביא סברת הרמ"ה שסתר דברי רבינו אפרים ונ"ד עדיף ודאי דהוי משכונות וק"ל ועוד נראה לומר דע"כ ל"פ כל הני רבוותא אלא כשהמעות ביד השליח אבל אם נתן השליח המעות לבעל המעות ואח"כ ידע שהגוי שכחם פשיטא לע"ד דלית דין ולית דיין דמפיק השליח כלום מבעל המעות וכן מצאתי כתוב בפי' שכתב המרדכי בשם ריב"ה וז"ל נתכוון השליח לזכות הכל לשליח אבל אם לא הכיר בטעות ונתנם לבעל המעות הכל לבעל המעות א"כ בנ"ד נמי כיון שמעולם לא זכה בהם שמעון דלא נתכוון לזכות לכ"ע הכל לבע' המעות זהו מה שנלע"ד ברור דבנ"ד בהפרש שיש בין ראובן ושמעון אם יהיו אלו המשכונות לראובן או לשמעון אם יחלוקו דודאי הכל לראובן ואין זכות בזה לש' כלל הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |