שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/כד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן בהיותו בפי"רארה הלוה לשמעון סך מעות ואומ' שקצתם או רובם נתן ביד אשתו כי היה לצורך פרנסת בית שמעון ונפטר שמעון וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ועתה תובע ראובן חובו מאלמנת שמעון מטעם שרוב המעות נתן בידה ושהיה לפרנסתה ולפרנסת בניה כנז' והיא טוענת שאעפ"י שנתן בידה מ"מ היא אינה חייבת כלום כי בעלה הוא החייב ולא היא חוזר ראובן ואומר כי שניהם חייבים כיון שבידה נתן המעות ועוד שאפילו את"ל שבעלה שמעון לבד הו' החיי' מ"מ כיון שתנאי הכתובה הוי בזה האופן שאם יניח בעלה מנכסיו יותר מאלף זהובים יש לה לגבות כתובתה משלם אבל אם ישארו מנכסיו אלף זהובים או פחות אין לה אלא החצי ואחר שאנו רואים שאינו נשאר מנכסיו אלא אלף זהובים או פחות יש לי לגבות חובי מתפיסת הבית כיון שלא הניח מנכסיו יותר מאלף זהובים הדין עם מי:
תשובה האמת כי כפי אומד הדעת והסברא האנושית השכל מחייב שאשה זאת חייבת לפרוע כיון שזה המלוה הלוה לפרנסתה ופרנסת בניה ונתן בידה אבל מה נעשה שתאמר זאת האשה יקוב הדין את ההר ואם איני חייבת בדין תורה איני רוצה להוציא ממון מסברא ודעת בני אדם על כן ראיתי שיש לחייב זאת האשה מן הדין והטעם שהרי כתב הריב"ה ח"מ סי' ע"ז וז"ל איש ואשתו שלוו מאחד היא חייבת לפרוע החצי מכתובת' שהוא כענין החוב כאילו לותה בפני עצמה כו' עד סוף דבר הרי הם בטענות הללו כשאר שני לווים שלוו ביחד ע"כ: הרי מבואר שכמו ששני לוין שלוו ביחד הא' מה' חייב החצי והשני החצי האחר כשיש לכל אחד מהם במה לפרוע חלקו ואם אין לא' כדי לפרוע כלל אז יפרע השני הכל א"כ גם בנ"ד כיון שהאיש והאשה שניהם נקראי' לווים אם יש לאשה כדי לפרוע ואין לאיש האשה חייבת לפרוע וה"ה נמי אם מת א' מהם ואי אפשר להפרע ממנו אז תפרע האשה וכל זה ברור בתנאי שיהיו הדברים ברורים שאין האשה כופרת לדברי התובע. אמנם אם לא היה הענין כן אלא שהבעל לבד הוא שלוה והיא טוענת שרצונה לגבות כל כתובתה משלם ואז אם ישארו נכסים ליורשים יתפרע הבעל חוב מהנשאר ליורשים נר' בעיני שאין בטענ' האשה ממש. אלא מה שהיה נראת לכאורה כפי תנאי הכתובה שיש לחלוק הנכסים שהם בעין החצי לאלמנה אפי' שיהיה פחות משיעור כתובתה והחצי ליורשים ומשם יפרע הבעל חוב וזהו מה שנר' מתשובת הרא"ש הביאה בנו בעל הטורים סוף סי' קי"ח בא"ה ז"ל שאלתם בענין התקנה שהאלמנה ויורשים חולקים כל עזבון המת ויצא על המת שטר חוב מאוחר לכתובת האשה והאשה לא שעבדה עצמה באותו שטר אם יפרע אותו מתפיסת הבית קודם חלוקה או אם יתנו לאלמנה חצי כל עזבון המת ומחלק היורשים יפרעו החוב תשובה אחר שאין דבר זה מפורש בנוסח התקנה יד התקנה על התחתונה כי התקנה באה להוציא מדין תורה שהדין נותן שתטול האלמנה כל כתובתה הילכך אמרי' מסתמא כך היתה התקנה שכל הנמצא ברשות המת בשעת מיתה דבר שהגוף שלו יחלקו ולא יפחתו חלק האלמנה בשביל שעבוד שהיה באותו הממון משועבד לאחר כי היכי שאם לא היתה אותה התקנה לא השעבוד מגרע כח כתובתה כיון שקדמה הכתובה לחוב וגם האלמנ' לא נשתעבד' בחובה כי נמי לא יגרע השעבוד חלק הראוי לה מכח התקנה כי התקנה שתטול חצי הנכסים היא במקום גביית כתובתה הילכך כל דין שיש לה בגביית כתובתה יש לה גם כן בחצי הנכסים שנוטלת מכח התקנה הילכך יחלקו כל עזבון המת כל דבר שהגוף היה שלו ומחלק היורשי' יפרעו החוב וכן נ"ל שנוהגים פה בטוליטולה ע"כ מכאן היה נראה דבנ"ד נמי התנאי בא להוציא מדין תורה שמדין תורה היה לה לגבות כל כתובתה בין ישארו אלף זהובים פחות או יותר והתנאי בא להוציא מדין תורה שכשלא ישארו אלא מאלף זהובים ולמטה תטול החצי מהנכסים לבד אפילו שלא הגיעו לשיעור כתובתה וכיון שהיא לא נשתעבדה בזה החוב חצי הנכסים שנשארו תחת רשות בעלה הן במקום כתובתה כך היה נראה לכאורה כמו שאמרתי אמנם נראה בעיני דיש לחלק דדוקא התם הוא דקאמר הרא"ש דאין הבעל חו' לוקח מתפיס' הבית מכח לשון התקנ' דהוי לשון סתמי דקאמר שהאלמנה והיורשים חולקים כל עזבון המת ובין הנכסי' שהן שלו ובין הנכסים שהוא חייב לאחרים שהיו ברשותו עזבון המת נקרא אבל בנ"ד שהתנאי שהתנו ביניהם הוא שאם יניח בנכסיו יותר מאלף זהובים החובות שהוא חייב לאחרי' פשיטא דלא מקרי נכסיו וראיה לזה נראה בעיני גם שהדבר ברור מעצמו מ"מ נרא' בעיני ראיה גדולה ממ"ש הרמב"ם בהל' קדושין פ"ז וז"ל האומר הרי את מקודשת לי על מנת שאראך מאתים זוז כו' עד לקח המעות בהלואה או בשותפות כו' עד אינה מקודשת עד שיראנה משלו שמשמע שיראנה משל עצמו כו' הדברים ק"ו ומה התם דלא קאמר משלי עם כל זה בהלואה לא הוי כלום בנ"ד דקאמר מככסי כ"ש דאית לן למימר דנכסי שהם שלו קאמר לא נכסים שהוא חייב שאותם לא מקרי נכסיו ועוד דכי היכי שאם היו נשארים תחת רשותו יותר מאלף זהובים הוי משמע מנכסיו דוקא שלא יעלה על הדעת שאם יניח אלף ות"ק זהובים יהיה חייב האלף מהם שאז תקח אשתו כל כתובתה משלה ושישארו היורשים ערומים מכל וכשישארו משלו ת"ק ולא עוד יהיה חולקים זו סברא הפוכה אלא וודאי מ"ש שישארו א' זהובים מנכסי' ר"ל מלבד החובו' שחיי' לאחרים גם כשאמר שאם לא ישארו רק זהובי' או פחות מנכסיו ר"ל שישארו מנכסיו ממש משמע מלבד החובות שחייבו לאחרים וא"כ יש לבעל חוב ליטול תחלה מתפיסת הבית ואח"כ יחלקו היורשים והוא מה שישאר מנכסיו שהן נכסיו ממש וראוי לומר כן שאף מפני שאפי' בנדון הרא"ש הנ"ל הוצרך הוא לסייע עצמו ממנהג טוליטולה אמנם בנ"ד שיש חלוק כמו שאמרנו ואין מנהג סותר לדברינו אלא נר' בעיני ראוי לפסו' הדין שהבע"ח יגבו מתפיס' הבית ואח"כ יחלקו האלמנה והיורשים הנותר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |