שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/יא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן היה סוחר בבגדים בחנות א' במקום אחד זה ימים ובא שמעון ונתן לו סך מעות שיסתחר בהם באות' סחורה כדרכה עד העת ההוא ויחלוקו הריוח לחלקים ידועים אחר ימים נתחדש שבא אצל ראובן שכן אחד בחנות שאצלו ומחמת רוע השכונה רצה ראובן לצאת מהחנות ההיא ומיראתו פן ירא' ביגון שמעון צאתו משם ולסבה מהסבית הלך אצלו ואמר לו הטוב בעיניך שאצא מכאן אמר לו שמעון עשה כטוב בעיניך הלך ראובן ומצא חנות אחרת במקום אחר ונכנס בה ובכל זה הזמן שמעון מסתחר במקום אחד לעצמו ובשלו וראובן הוא המוציא והמביא לבד בעסק הנ"ל אין לו לשמעון רק מה שירויחו עפ"י חלקו ויהי כאשר באו להפריד העסק הנ"ל לסבת הפרש שנפל ביניהם בררו להם דיינים להגיש לפניהם דברי ריבותם ונשבעו לקיים גזרתם והדיינים אחרי שומעם טענותיה' גזרו על ראובן שיתן סך כך מעות לשמעון על תביעותיו אחרי חלוקתם והפרדם איש מעל אחיו בא שמעון ותבע ממנו חלק מהחנות באמרו שהיותו מסתחר במעותיו זכ' בה וראובן טען שלעצמו זכה ולעצמו לקח' ואין לו לחלוק עמו רק בריוח שיזמין האל י"ת בסחורות משא ומתן לבד אמרו הדיינים הנ"ל אחר שאתם מושבעים על שאר מיני תביעה והפרש גם נשגיח ונר' ענין החנות ונשאו ונתנו בענין וגזרו שיתן ראובן לשמעון כך מעות בעבור תביעת זכות החנות עברו שמונה חדשים ולא טען ולא תבע שמעון כלל אחר זה לסבה מהסיבו' בא וטען החנות מראובן וראובן השיב כבר נתפשרתי אנו בכך פרחים ע"פי גזרת הדיינים שלנו ובאו לישאל את פי הדיינים והא' אומר האמת שעמדו לפנינו בדין בענין זכות החנות הנ"ל ונגמר הדין על ידינו וחתכנו אותה התביע' בכך פרחים והדיין השני אומר אמת היה הדבר שנשאנו ונתננו בדבר וגזרנו שיקח שמעון כך פרחים בענין התביעה ההוא אבל לא רצה שמעון לעמוד בגזרתנו ובכל זה הזמן מיום הפרדם מהעסק הנ"ל עד היום ראובן נושא ונותן בחנות הנז"ל בשלו ובממונו ועתה שמעון חוזר וטוען החנות ממנו וראובן משיב בשלי זכיתי ובשלו החזקתי ובה אני יושב ואינך יכול להוציאני יורנו מורה צדק:
תשובה סתומים באו הדברים כי איני יודע עתה על מה נפל הספק אם בעיקר הדין אם יש זכות לשמעון בחנות שלקח ראובן ואם לא או אם הספק הוא שבין יהיה לשמעון זכות ובין לא יהיה לו זכות כיון שכבר סדרו טענותיהם לפני הדיינים וגזרו מה שגזרו שוב אין לשמעון טענה על ראובן או דלמא עדיין תביע' שמעון במקומה עומדת כיון שהדיין הא' אמר שלא רצה ולא נתפייס שמעון בגזרה ההיא עוד יש להסתפק בזה ב' דברים א' שלא בא בבירור בשאלה אם נטלו קנין ראובן ושמעון כשעמדו לפני הדיינים ע"ע החנות אם לא ב' אם ראובן נתן לשמעון מה שגזרו הדיינים שיתן אם לא אלא דסבר וקבל מה שגזרו עליו אלמא ששמעון לא תבע ממנו ולפיכך לא נתן שכל הפרטים האלו משנים הדין לצדדים משונים:
תשובה נראה בעיני דעל הסתם הדין עם שמעון דסתם מה שעושים השותפי' בעס' השותפו' הכל הוא לתועלת שניהם בעסק השותפות וכמו שנראה מההיא שכתב הרא"ש בפסקיו שהביא תוספתא וז"ל שותפין שמחלו להם מוכסין מחלו לאמצע ואי אמרו משום פלוני מחלו מה שמחלו מחול לו כו' הקש' רבי' שמואל מאי קמ"ל ברישא פשיטא כיון שמחלו להם מחלו לאמצע ופי' שר"ל שותפין שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו מחלו לאמצע כאלו היה שלוחם ופירוש זה תפש לעיקר ושכן הדין וכן נר' שהוא מסקנת הרא"ש ובנו בעל הטורים ח"מ סי' קע"ח שכתב וז"ל שותף שבקש א' מהם מהמוכס שימחול לו ומחל לו הוא לאמצע כאלו הוא שלוחם לבקש בשביל כולם ואם מעצמו בלא פיוס שאמר אני מוחל בשביל פלו' הוא שלו לבדו עכ"ל וכ"כ המרדכי הטעם משום דדרך השותפי' לטרוח בשביל חביריהם א"כ בנ"ד נמי הוא הדין והוא הטע' שכיון בשביל עסק השותפות הלך ובקש חנות לתועלת העסק ומצא ולקח מסתמא בשביל חבירו נמי טרח ונר' בעיני דאף ע"ג שהביא המרדכי ז"ל כסבר' מהר"ם דיש לדחו' דרישא מיירי שבקש מהם למחול סתם אע"פי שלא היה שם אלא הוא מחלו לאמצע כו' מ"מ כבר היה אפשר לומר אם היינו צריכים לכך דכיון דרבינו שמחה כתב שאפי' בקש הוא לעצמו הוי לאמצע כל עוד שלא אמרו הם בפי' מעצמם בשביל פלוני אנו מוחלים מחלו לאמצע והסכים הרא"ש לדבריו וכן בנו וכן רבינו ירוחם דהוי בתרא טובא כתב נתיב כ"ז וז"ל שותפין שמחלו להם מוכסין המכס בשביל בקשת אחד אע"פי שבקש בשביל עצמו הכל לאמצע ע"כ א"כ הכי נקטינן ולית לן למיחש למ"ש מהר"ם שנר' שהוא יחיד ועוד כיון שאפי' הוא עצמו לא כ' הדבר בפשיטו' אלא דיש לדחות א"כ יכולים היינו לומר דאנו אין לנו אלא ככל הני רבוותא דלעיל ובתר דידהו אית לן למיזל ומ"מ גם זה נר' שאין אנו צריכים בנ"ד דע"כ לא פליגי מהר"ם התם אלא היכא דידעינן שהוא בקש למוכסין לעצמו אבל כבר מודה הוא מהר"ם בעצמו שאפי' כשבק' מן המוכסין לא היה שם אלא הוא עם כל זה כיון שבקש סתם י"ל שבשביל השותף מחל הכא נמי כיון שאינו ידוע שלקח החנות לעצמו בפי' יש לנו לומר שזכה גם כן שמעון בחנות כ"ש וק"ו כאשר קודם שלקח נתיעץ ראובן עם שמעון שרוצה לצאת ממקומו הראשון ולבקש מקום אחר שנר' ודאי שכל מה שעשה עשה לזכות שניהם ונר' דדמי למאי דכתב הנמוקי יוסף בהלכות על משנה ראשונה דפרק השותפין דתנן אם נפל הכותל במקו' והאבנים של שניהם ופריך בגמ' פשיטא לא צריכא דנפל לרשותיה דחד מינייהו א"נ דפנינהי חד לרשותיה מהו דתימא להוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה קמ"ל דלא וכתב הנמוקי וז"ל פשיטא אפי' לא שמעינן דינא דכפייה ידעינן שיד דשניהם שוים בה דאי זה מהם תגבר כיון שהחצר של שניהם מסתמא הוא הדין הכותל ע"כ א"כ בנ"ד נמי נר' דהכי הוי דכיון שהיו שותפי' בעסק שהיה עוסק ראובן ולסתמא ה"ה החנות הצריכה לעסק וא"כ צריך היה ראובן להביא ראיה שהחנות היה שלו לבדו בעדים וכמ"ש שם הרי"ף וז"ל ושמעינן מיהא דמלתא דידיע לתרי שותפי אף ע"ג דאיתא השתא מרשותא דחד מינייהו לא נפיק מחזקה דאידך כו' עד הלכך ליתן להו חזקה בראיה או לאח' חלוקה ע"כ וראיה זו היינו עדים וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו על זה ועוד כתב הטור חדוש בשם הראב"ד וז"ל הראב"ד ז"ל לא מבעיא מילתא דידיע לתרוייהו שוה בשוה אלא אפי' לא ידיע לתרוייהו שוה בשוה כגון דחזו דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי וזבנו בהו עסקא ולא ידיע כמה אייתי האי או האי ולבתר יומין נפיק האי עסקא מידא דחד ואמר תרי תלתא דידי ותלתא דחבריה לא מהימן אלא פלגי לה שוה בשוה למדנו מזה שאחר שאנו רואים שותפים בעסק א' שהוציאו מעות ונשתתפו אמרינן מסתמא שניהם שוים וא"כ אח' שאנו רואים שבאלו הדברים אנו הולכים אחר הסתם אם כן ודאי שיש לומר דסתמא דמלתא מי שלוקח חנות לתועל' השותפו' יד שניהם שוה בה שאין לך סתמא דמלתא גדול מזה שמי שמתעסק בשל חבירו ולוקח חנות להתעסק באותו עסק להרויח מה שיזדמן לשניהם אין ספ' שהחנות בכלל זהו מה שנראה בעיני כפי הדין קודם שחלקו עוד ראיה לזה מה שכתב הרשב"א בתשו' שממון שנמצא ביד השותף ואמר שהוא של אחרים עליו להביא ראיה ועוד הגהה במיימון וז"ל ד' בני אדם שהיו שותפים ויצאו בעיר וראה א' מהם ארנקי בבית עכו"ם והלך וגנבו ואומר לחברו שאין לו חלק בו כי לגנוב לא הוי שותפים נראה דחולקין אם כן כל זה ראיה למה שאמרנו דהשתא ומה גנבה שהוא דבר חוץ מן הדעת ואם יתפשו לגנב אפשר לא יתחייב החבר כמו שנראה מתשובת הרשב"א עם כל זה אינו יכול לומר הגנב אין לך חלק כ"ש וק"ו החנות אבל עדיין יש להסתפק באלו השותפין כיון שעמדו לדין וחלקו ונתפרדו איש מעל אחיו ונשאר ראובן בחנות יש לראות אם הדין עומד במקומו כמו שאמרנו או דלמא לא כיון שחלקו יש לומר כל א' החזיק בשלו וכמו שנר' מלשון הרמב"ם שכתב בה' שלוחין ושותפין וז"ל דבר הידוע לשני שותפין אע"פי שהוא ברשות א' מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכו' לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה כו' עד אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא ראיה ע"כ נר' בפי' שדוקא שידוע שהדבר של שותפות וגם שהוא בתוך ימי השותפות אבל אם אחר שחלקו תובע הא' מחברו בדבר שחברו מוחזק בו על התובע להביא ראיה אפי' בדבר שהיה ידוע שהיה של שותפו' ואפי' ראו ג"כ עתה שהוא בידו הוא נאמן וחבירו התובע ממנו צריך להביא ראיה וכן ראיתי בדבר מהררי"ק נר"ו בחבורו בח"מ סי' קע"ט שדקדק כן מדברי הרמב"ם ונר' שהדין עמו אם כן בנ"ד נמי כיון שכבר חלקו ואח"כ תבע שמעון מראובן אפי' נניח שחנות זה ידוע לנו שהיה של שניהם מכח הראיו' הנז' למעלה מ"מ נראה שראובן נאמן ואין צריך להביא ראיה וכפי הנר' אין לחלק בין קרקע למטלטלין בדבר זה מאחר שאנו מאמינים למוחזק אפילו בדב' שידענו שהיה לחבירו חלק בו ורואים אנו אותו עתה בידו באופן דליכא מגו א"כ בקרקע נמי הוא הדין ונראה שכן דעת הרב המחבר הנזכר שכתב וז"ל וכיוצא לזה כתב רבינו ירוחם בנתיב כ"ז חלק ג' בשם רבינו חננאל שכתב וז"ל וכתב ר"ח והיכא דירד לחצי השדה ויש בה דין חלוקה יש לו חזק' ויכול לטעון חלקנו והגיע זה לחלקי ואי לית בה דינ' דחלוקא לית בה חזקה עכ"ל ונראה ג"כ שדעתו של הרב נר' להשוו' בענין זה דין קרקע ודין טלטול אמנם ק' הדבר בעיני מאד לקבל דבר כי איך אפשר שיהיה נאמן בדבר קרקע שאין לאדם חזקה בו אלא א"כ החזיק בו ג' שנים דשותפים שאין להם חזקה היינו אפילו בכמה שנים וכשחלקו די לנו שחזרו להיות כשאר כל אדם בשלש שנים אבל בפחות משלש שנים איך אפשר שיהיה נאמן לכן נראה בעיני שאפי' שחלקו השותפין מ"מ אינו נאמן האחד לומר זה נפל בחלקי אם לא יחזיק בו שלש שנים וכן מה שכתב רבינו חננאל היינו הך שהחזיק בחצי השדה ר"ל זמן החזקה שהם ג' שנים וכן אם אין בה דין חלוקה אין לו חזקה לעולם אם לא בראיה בעדים ואפשר שכן הוא דעת מהרר"י נר"ו אעפ"י שלא פירש ולפי זה י"ל דמטלטלים שאני אעפ"י שידענו שהיה של שניהם כיון שחלקו נאמן המוחזק במה שבידו שנתנו לו שותפו מגו דאי בעי אמר שנפל זה בחלקו מה שאין כן בדבר שהוא קרקע דכל היכ' דאית' ברשות' דמרי' אית' לכך אינו נאמן כך נ"ל וא"כ בנ"ד נראה בעיני שאע"פ שחלקו אינו נאמן לומר שלי היא כי לי זכיתי כשלקחתי החנות במגו דאי בעי אמר נפל זה בחלקי כ"ש אם אותם שנכנסו לפשר בניהם חלוקותם יודעים שלא נכנס דבר בחלוקה במקום החנות שאם כן החנות עדיין משניהם כ"ש דהוי מגו במקום עדים דהרי אנן סהדי דיד שניהם שוה בו כמו שכתבתי ולחלק הב' שנסתפ' לי אולי כי השאלה היא שגם שנניח שהיה חלק לשמעון בחנות בין קודם חלוקה ובין לאחר שחלקו מ"מ עתה שעמדו לפני הדיינים ושני הדיינים הושוו לדעת אח' וגזרו מה שגזרו א"כ לא נשאר עוד פה לשמעון אם לא לזה אני משיב שאם בפעם השני' שעמדו לפני הדיינים נטלו קנין ראובן ושמעון בגזירתם פשיטא דלא נשאר כח לשמעון שאין אחר קנין כלום ואפי' שיהיה האמת כמו שאומר הדיין השני שמעולם לא קבל שמעון הגזרה מ"מ הדין הוא כן שאינו יכול לתבוע שום דבר מראובן אלא המעות שגזרו הדיינים שיתן ראובן לשמעון אם עדיין לא קבלה שמעון שלא על פי קבלתם אנו חיים אלא ע"פ גזרת הדיינים אבל אם לא נטלו קנין נר' שעדין יש כח לשמעון לתבוע וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' סנהדרין וז"ל אעפ"י שרצו בעלי הדין בפשרה בבית דין יש להם לחזור ולתבוע את הדין עד שיקנו יפה כח פשרה מן הדין ששני הדיוטות שדנו אין דיניהם דין ויש לבעלי דינין לחזור בהם ואם עשו פשרה וקנו מידם אין יכולים לחזור בהם עכ"ל ובזה לא אאריך אעפ"י שנראה שיש קצת מחלוקת בזה כי נר' בעיני שככה הלכה רווחת בישראל. אבל מכל מקום יראה לע"ד שאם מתחילה בררו להם הדיינים על כל דברי ריבותם וההפרשים שהיה להם בענין חלוק השותפות אעפ"י שכשחזרו ועמדו לפני הדיינים לא חזרו ליטול קנין ושבועה הקנין הא' והשבוע' במקומה עומדת והרי א"כ מחייבים שניהם לעמוד ולקיים מה שגזרו הדיינים ואין לנו עסק אם שום אחד מהם לא קבל הגזרה כי תמיד הם בחיובם לקיים הגזרה כי מאן שרי להו וכל זה אני אומר אם מה שקבלו עליהם הבעלי דינין ראובן ושמעון אלו לדיינים בין לדין ובין לפשרה אבל אם מה שקבלום עליהם לא היה אלא לדין בזה ודאי היה צריך ליטול קנין בשעת פשרה ענין החנות ואם לא נטלו קנין יכול שמעון לתבוע דינו מראובן ולא אבד זכותו בשביל שעמד שמנה חדשים ולא תבע וכל זה אני אומר ג"כ בתנאי שלא קבל שמעון המעות שגזרו הדיינים שיתן ראובן לשמעון אבל אם קבל ודאי אז לא נשאר כח כלל לשמעון לחזור ולתבוע כי הרי ראובן החזיק בחנותו ושמעון במעות ועדיף מקנין ואע"פ שאין זה צריך ראיה יש ראיה לזה מתשובת הריטב"א הביאה ב"י ח"מ עלה מ' ועדיף זה נ"ד מההיא וק"ל וכ"ש וק"ו כאשר יש לנו סיוע דברי הדיין הראשון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |