שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/יב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החכם הנשא ומאד נעלה זקן ונשוא פנים הוא הראש הרופ' המובה' כמ' מנחם יצ"ו אחר הבקש' ממני י"ת יעלך גם עלה על גבי מרומי ההצלחות רוחניות וגשמיות כיש את נפשך הרמה והנשאה וכנפש החתום בקצה היריעה אמרתי הנה באתי בראשית אמרי ופתח דברי לפני מעכ"ת כחולה ודואג על כבוד התורה גם על כבודך כי ידעתי אני ידעתי מפי השמוע' כי תופת לפנים היה מע"כת יקר בעיני החכמים ונכבד לפני האלדים אהוב למקום ולבריות ועתה הנה הגיע אלי כתב מיד החכם כה"רר אברהם אלוילדה יצ"ו ומעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זוכר ממנו ואיני מכירו רק עתה ראיתי מתרעם על מעכ"ת באומרו כי מעכ"ת מפריז על המדה כי תרדה לאנשים לדון אותם בעל כרחם עם היותם אנשים אינם עומדים תחת שבטך ומשענתך כי אינם מקהלך ק"ק קלאוריז' יצ"ו אלא מקהל קדוש שיציליא יצ"ו גם שיש אנשים מקהל שיציליא יצ"ו כשנופל איזה מחלוקת דין ודברים בין איש לרעהו ודרכם של הקהל לדון אותם ובא אחד מהם אשר אין רצונו במה שיגזרו עליו פרנסי ומנהיגי קהלו הולך לנוס אל קהל קדוש קלאוריזיש וכ"ת מחזיק בידי האנשים ודברים אלו לא ניתנו ליאמן אפי' מקטיל קנה באגמא כ"ש וק"ו מאיש חכם דבר ומנהיג ישיש כמוך שהרי דבר זה מביא חרבן ושממה רבה שירבו אנשים מתפרצים ומתפרדים מעל אחיהם ויפרקו עול מעל צוואריהם באמר' שלום יהיה לנו כי בשרירות לבנו נלך גם אין כ"ת בטוח שלא יפול בשום זמן כיוצא בזה במשכן קהלך ותרבה המחלוקת והקטטה ח"ו ביניכם מלבד פריקת עול יראת שמים מעליהם חלילה לך מעשות כדבר הזה כי האמת ת"ל שהכל תלוי בו הוא זה שאיש על דגלו וקהל שלו יחנה כאשר גלוי גם ידוע ומפורסם מעיר הזאת עיר ואם בישראל שכל עם ולשון חונים במקומם המיוחד להם ואפי' לשון שלשה כמו הק"ק קהלות ספרד יצ"ו שהם מחולקים לחמש מחנות כל ג' מהיחידים שלהם נכנסים לקהל שלו ואין להם רשות לזוז הנה והנה ממה שיגזרו עליהם פרנסי ומנהיגי הקהל ההוא וכבר כתבו הפוסקים שטובי העיר הוו בעירם למה שהובררו כמו גדולי הדור בכל מקום וכמו שהביא הגאון בדורו הרב הגדול כמהר"ר דכ"ץ ז"ל בתשובותיו סי' נ"ב חלק ט"ו ולא תאמר טובי העיר דוקא ולא טובי קהל אח' שבעיר אחד שהרי אחר שיש להם מנהגים משונים אלו מאלו וכיס של צדקה ודברים אחרים כל אחד לבדו הם נחשבים כעיר אחרת וכמו שהביא הרב הנז' בבית י"ג וז"ל ולענין ההסכמה אשר הסכמ' הג' קהלות נר' שאין אנשי הקהל הד' חייבים להכנס בהסכמתכם שאין בני קהל א" כפופים לבני קהל אחר גם כי בני הקהלות רבים מהם שכל קהל וקהל בענין זה כעיר בפני עצמו שאין בני עיר אחד כפופים לעיר אחרת דהואיל דכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוו ליה כשתי בתי דינין בעיר אחד כו' עד וכמו שתמצא היום בשאלוניקי העיר הגדולה אשר היא אם בישראל כו' עד ולפי זה אין כח לקהל אחד להכריח לקהל אחר לעשות רצונם במידי דלא מגדר מלתא אם לא עלתה כבר ההסכמה שכל קהל וקהל יזון ויפרנס לעניים שבבי' הכנסת שלו ש"מ תלת ש"מ דכל קהל וקהל הוי כעיר א' בפני עצמ' ולכך אין בני קהל כפופים לבני קהל אחרת אפילו מעטי' כנגד רבים וכמו כן אין החכם והראש של קהל יכול לכוף לחכם מקהל אחר כי הא בהא תליא בלי ספק וש"מ שאם כל קהל וקהל זן ומפרנס לעניים של קהלו שאין ראוי בשום צד שילך ויפרד אחד מקהל א' ללכת לקהל האח' וש"מ שהביא הרב ראיה משאלוניקי ולכן מעיד אני שמים וארץ נודע ומפורסם זה בשערי שאלוניקי שכל חכם ודבר מקהל א' יהיה מי שיהיה אין שום יחיד הקהל ההוא יכול לפרוק עול מעליו ולמרוד בגזרת החכם ההוא ואין חכם נכנס בגבול חכם אח' אפי' שיהיה האחד אדיר שבאדירי' כרבן גמליאל ויהיה הב' קטן שבקטנים וכמו שראיתי כל זה בימי מרנא ורבנא הרב הגדול מוהר"ר יוסף טאיטאצאט ז"ל שעם כל חכמתו וגדולתו לא היה נכנס בגבול קטן שבקטנים ומי הוא ואי זה הוא שימלאנו לבו בדור הזה לכוף לשום אדם אשר לא מקהלו לדון לפניו והרי כתב מהררי"ק וז"ל ועוד בר מן דין ובר מן דין לא ידעתי אי זה בית יקרא בית הוועד בזמן הזה שהרי כתב המרדכי בסוף פרק זה בורר וז"ל וכתב בספר א"ז דכל היכא שיש מומחה בעיר ויודע דין תורה כו' עד הרי שכתב דלית לן בית הוועד ואע"ג שכתב הרמב"ם כו' עד ומשמע שאף בזמן הרמב"ם היו מקומות ראויים שיכוף המלוה את הלוה ללכת שם לדין כו' עד שהרי ידוע מידי דור ודור העולם הולך ומתמעט והתורה משתכחת לרוב הצרות והגליות ומתמעטים הלבבות ואף כי בזמן הרמב"ם עדיין הוי מקומות ראויים שיכוף מלוה את הלוה ללכת שם מ"מ בזמן ה"ר יצחק שהיה אחר הרמב"ם אפשר שנתמעטו הלבבות ורבו הצרות עד כי לא היה בזמנו מקום ראוי להקרא בית הוועד והרי הדברים ק"ו ומה אם בזמן א"ז נתמעטו שאין מקום ראוי להקרא בית הוועד אנו חמורים ולא כחמור א"ז עאכ"כו ואם תאמר תינח שאין בית הוועד לשנוכל לכוף לילך חוץ לעיר אבל כששניהם בעיר א' נוכל לומר שהגדול שבעיר יכול לכוף ולדון אותם לא היא דאף זה אני אומר שאין יחיד עתה שיכול לכוף לאדם שלא קבלו לדין לדונו בע"כ שהרי שנינו בברייתא ריש פרק קמא דסנהדרין תנו רבנן דיני ממונות בג' ואם היה מומחה לרבים דן אפי' ביחיד וכתב בעל העטור וז"ל שדר רבינו שרירא יחיד מומחה דחשיב בדר' דפקיע במשנה ובתלמוד ופקיע נמי בשיקול הדעת ומעיין בדיני כמה שני ומנסו ליה זמנין סגיאין ולא חזו ליה טעותא כגון ההוא מומחה לרבים כו' עד הילכך דין מומחה לרבים וחכמתו מפורסמת וגלויה לרבים עכ"ל הביאו הרב הנמוקי בחדושיו להלכות הרי"ף והרא"ש בפסקיו ועוד אני אומר דג' הדיוטות דנין את האדם בעל כרחו כמו יחיד מומחה וכתב הרא"ש וז"ל ומכאן יש ללמוד דכל הדיוטות דנין את האדם בעל כרחו כשאין רוצה לבא לב"ד דהא ג' במקום יחיד מומחה קיימי והא דתנן זה בורר לו אחד כו' דמשמע מדעתו אין בעל כרחו לא היינו כשאומר לא אדון לפניכם אלא בפני ב"ד אחר אבל אם הוא אומר שאינו רוצה לבוא עמו לדין או כשאומר הלוה שאינו רוצה לדון עמו בעירו דנין אותו בעל כרחו עכ"ל וכלשון הזה כתב המרדכי ריש פ' הנז' וז"ל ונראה דהוא הדין סתם בני אדם כגון אפי' הן הדיוטות יכולים לדון את האדם בעל כרחו כשאינו רוצה לבא לב"ד דהא ג' הדיוטות במקום יחיד מומחה הן עכ"ל מכל זה משמע דאפי' יחיד מומחה הבלתי נמצא בזמן הזה אינו יכול לכוף אלא כשאינו רוצה לדון עם בעל דינו או שאומר הלוה שאינו רוצה לדון עמו בעירו אז דן אותו היחיד המומחה בעל כרחו אבל אם רוצה לדון לאו כ"כ לא ליחיד ולא לג' לכוף לדון לפניו הנ"ל דבר פשוט גם יש לדעת שאם הבעלי דין עמדו לדין אפי' לפני ג' הדיוטות וקבלו דינם עליהם דינם דין וכ' הנמוקי ז"ל וז"ל אבל אם היה ברצון בע"ד הוי כפשרה ודיניהם דין דהא כרצונם יעשה (ואין) מכאן סתירה למ"ד החכם ה"ר אברהם (ולו') דעל (זה) סמך שמעשה היה על ראובן שתבע את שמעון לפני פרנסי ק"ק סיסיליאנוש וממוניהם כו' עד ששמעון תבע בפיו שידונו אותו ואחר שקבלו הדין מרו בקהל של סיסלייא והלכו לבית הכנסת של כ"ת ורצה כ"ת להפך הדין ולסתור מה שכבר עשו פרנסי וממוני ק"ק סיסילייא יצ"ו אם כנים הדברים לא ידעתי על מה ועל מה כ"ת סומך שהרי פשיטא שמה שדנו ממוני ופרנסי ק"ק סיסלייא יצ"ו עשוי ואין להרהר אחר שום ב"ד כל זה אני כותב כמסתפק כי איני מאמין כלל שנעלמו אלו הדברים מעיני חכמתך וחוזרני לומר כי נכתב לי שלסבת מעכ"ת שמאסף אנשי ק"ק שיציליא לבית הכנסת שלך לא נגמר ענין נדבת פדיון השבויים וחס ליה לגבר' דכוותך דלימרו עלך מילת' כי האי גם יש להפלא מדוע אחרו מעות נדבתכ' כי לא נשא' מקום בכל עיר שיש יהודים רבים או מעטי' ממלכות המלך יר"ה וממלכות הנוצרים שלא באו לעזרת ה' בגבורים ואלו השבויים לא מעיר הזאת הם ולא משום מקום של חוצה לארץ אלא כלם מא"י תוב"ב לא מפני שאין אנו מחוייבים לפדותם אם אין לאל ידם אפי' שיהיו מאיזה מקום אלא שהמשא כבדה יותר והחוב מוטל יותר על כל אשר בשם ישראל יכונה ועם כל זה בא ליפטר מן הטעם הנז' מיציאת היחידים ממקומם המיוחד להם ושאין כח לאנשי הקהל לכוף אותם על הצדקה ועל הדברים הצריכים אל הקהל כי על כן אמרתי שהרבה חרבן ושממה נמשך מזה על כל הנז' ועובר על מה ששנינו מערבין בבית ישן מפני ד"ש במסכת גיטין גם נשנו דברים רבים שם וכלם מפני דרכי שלום ואין לשום אדם לפרוץ גדר ח"ו וסוף דבר שאודיע לכ"ת איך שליח השבויים ה"ר דוד גביסון הניח בידי כתב הודאה מנדבתכם נ"ה זהובים ואשר נדרתם עליכם לשלם כי פצית' פיכם לה' ועושה השלום יברך אתכם בשלום כנפשכם הרמתה ונפש מזומן למארך הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |