שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/י
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהי' נפלו קטטות ומריבות ואיבות בין ראובן ושמעון וכדי להתיר קטטה מביניהם ביררו דיין ופשרן ביניהם לדין ולגזור ביניהם על כל עניני ריבותם ומחלוקתם בין בדין בין בפשרה לפי ראות עיני הדיין בקנין ובשבועה ובקבלת נזירות שמשון שנשבע וקבל כ"א מהם כראוי והדיין גזר וחייב את ראובן ליתן סך ידוע תוך שלשה ימים ולשמעון שיעשה מחילת בדיני ישראל ובפני ערכאות שלהם לראובן מכל התביעות והתלונות והתרעומות אשר לו נגד ראובן וכתב בספר וחתם הגזרה הנזכרת ופרסם אותה לראובן ושמעון בפני רבים ונכבדים מהקהל יצ"ו וראובן בשמעו הגזרה הודה וקבל לקיים כל הנגזר עליו תוך השלשה ימים הנז' ושמעון אמר שאינו רוצה לקיים הגזירה והתרו בו בעדים פעמים שלש ועודנו מחזיק בטומאתו ולא ישמע לקול מוריו. ילמדנו רבינו אם ראובן הוא פטור משבועתו כיון ששמעון עבר על שבועתו ורפי' אם לאחר זמן יודה שמעון לקיים הגזר' לא יהי' חייב ראובן לקיי' הגזרה דאלת"ה אין לדבר סוף או נא' שכ"ז שיוד' שמעון הגזרה יחויב ג"כ ראובן לפרוע הסך ההוא באופן שכל ימי שמעון לא יפטר ראובן מחיוב גזרת הדיין. עוד ילמדנו רבינו אם עדיין יש ספק אם פטור ראובן מחיובו אם לאו אם אח"כ נתן ראובן ביד הדיין כל אותו הסך שנגזר עליו לפי שכך היתה הגזרה שיתנהו ביד הדיין והדיין עכב המעות בידו ימים אחדים לראות אם יתרצה שמעון לקיים הגזרה וכשראה כי כבד לב שמעון מאן לקיים הגזרה חזר המעות לראובן ופטר אותו בפני עדים מהחיוב הנז' ומשבועתו בכל זה הוא ודאי פטור ומותר:
תשובה על פי תוכן הדברים הבאים בשאלה מטעם הראשון היה נר' בעיני שראובן חייב לקיים גזרת הדיין אחר שקצב לו זמן שלשה ימים א"א לו לעבור אבל שמעון אינו עובר כיון שהדיין לא כ' זמן לכתיבת הפטורין עם היות שכפי האמת חייב מכח השבועה שלא לתבוע עוד מראובן דבר ואין לו עסק עמו מ"מ לתת לו שטר מחילה כנז' אפשר שיאמר אתן אבל עכשיו איני פנוי כשאפנה אשנה ואתן לו ודמי זה למאי דאמרינן בגמ' בסוף פרק מרובה ברייתא מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בא"י אין מחייבין אותו ליקח בית וליקח אשה בא"י מיד עד שימצא את ההוגנת לו וכן כתבו כל הפוסקים להלכה הכא נמי מימר אמר לא נתכוון זה הגוזר כיון שלא נתן קצב' לכתיבת המחילה רצה שיכתב כשיהיה לו פנאי ואע"פ שיש לחלק בין נדר הוא מעצמו להדירו חבירו על דעת הדיין מ"מ כל עוד שלא פי' הדיין גזרתו בפירוש יוכל שמעון לטעון זה ואע"פ שיש לדון ולומר זיל לאידך גיסא ששמעון ודאי (מחויב לכתוב המחיל') תיכף ומיד אחר נתינת ראובן מעו' הסך שגזר הדיין דאלת"ה נמצאו דברי הדיין בטלים וכהא דכ' הרא"ש בתשו' כלל ס"ח על שטר שכתוב בו פ' הקנה לפ' ליתן לו ט"ו זהובים אחר הפסח וכפי הלשון היה אפשר לומר אחר הפסח של שנת חמשת אלפים ותשע מאות ותשעים ותשעה כמו אחר הפסח הראשון ופסק היא ז"ל דאף על גב דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה מ"מ לא אמרי' הכי אלא היכא דלישנא דשטרא משתמע לתרי אנפי ואין השטר מתבטל בשום אחד מהם אבל היכא שהשטר מתבטל לא אמרי' הכי והכא אם לא נפרע אחר הפסח הראשון השטר מתבטל שאם אין אתה או' כן בכל שנה ושנה תאמר אין זה אחר הפסח הנז' וימשך הענין עד כי יבא המשיח לכן יש לנו לדון אחר אומדן דעת לומר שאחר הפסח הראשון קאמר בנ"ד נמי אם לא תאמר שתיכף אחר קיום ראובן שבועתו מחויב שמעון לקיים גזירת הדיין שיתן לראובן שטר מחילה נמצא ימשך הדבר לעולם וא"כ אומדן דעת הוא ודאי שכוונתו של הדיין שיתן מיד וכ"ש אם יפרש הדיין דבריו שכן הוא האמת שאז נר' בעיני ששמעון מחוייב לקיים שבועתו ואי לא הוי עבריין כן נר' לע"ד ומ"מ אם הדיין אינו לפנינו או שותק אין ולאו ורפיא בידיה דאיכא למי' הכי ואיכא למימר הכי כמו שאמרתי אכן זה ודאי אמת שכל עוד שראובן אינו מקיים גזרת הדיין אי אפשר לקרות לשמעון עבריין אפילו שיאמר שאינו רוצה לקיים גזים אינש ולא עביד והוא אינו מחוייב עד שיקיים ראובן וזה דבר ברור אמנם כל זה הוא כפי הצד הראשון מן השאלה אבל כפי הצד השני שכתוב שראובן קיים גזרת הדיין ונתן בתוך השלשה ימים הסך הנגזר עליו ביד הדיין שכן היתה הגזרה אז אין צריך לפנים דפשיטא דנפטר ראובן ושוב אין עליו עון אשר חטא ואפי' שירצה שמעון עתה לכתוב שט' מחילה כנז' כבר נפטר בשקיים גזרת הדיין ואינו מחויב יותר ואע"פ שלע"ד דבר זה ברור מאד מכח השכל ולא היה צריך ראיה כלל מ"מ אם המתעקש יהיה מי שיהיה ירצה להתעקש בזה הנני מביא לו ראיה ממ"ש המרדכי תשובה ממהרה"ם ז"ל והוא כתובה בנמוקי ב"י י"ד עלה רע"ד איש ואשה שקבלו עליהם חרם לישא זה את זה ונשתמד האיש ושב אחר כן בתשובה השיב הר"ם דלא בעיא התרה להח' לאחר ששב ואח"כ כתב מיהו היכא שבאת לב"ד כשנשתמד והתירוה לינשא קודם ששב אע"פי שלא הספיקה לינשא עד ששב לא תצא מהתירה הראשון ע"כ הרי אתה רואה שתיכף ומיד שנשתמד האיש הותרה האשה מן הדין ואפילו ששב האיש אח"כ לא שב החרם במקומו וכן בנ"ד נמי כיון שהותר ראובן פעם אחת שוב אינה חוזרת השבועה ואפילו שאחר חזרה כתב דוקא שהותרה האשה ע"פ ב"ד אבל אם לא התירוה ב"ד ושב האיש קודם החרם במקומו עומד בנ"ד אין צריך היתר ב"ד דדוקא התם שמציאות החרם לא קיים האשה עדיין אלא שאתה מבטלו מטעם אחר חיצוני הוא דאמרינן דאם לא הספיקו ב"ד להתירה חייבת האשה לשמור החרם אבל הגע עצמך שנשאת ואח"כ גרשה יעלה בדעת שיחזור הבעל על האשה לומר לה חרם יש עליך שתנשא לי הא ודאי לא יעלה בדעת כי ודאי היא תאמר כבר קיימתי ונסתלק ממני החרם בנ"ד כיון שנסתלקה השבועה מראובן כאשר קיים ראובן לתת ביד הדיין הסך שגזר שוב אינה חוזרת ודברים פשוטים הם לא יגמגם בהם אדם כ"ש וק"ו שאפי' לפי חזרת מהר"ם דדוקא כשהתירוה ב"ד קודם ששב ותאמר שהנושאי' שוים אפי"ה כבר כתוב ג"כ: שהדיין פטרו מחיוב הממון ומן השבועה נמצא זכאי ראובן במעשיו ושוב אין עליו ערעור ופקפוק כלל ועיקר ואפי' אם שמעון ירצה אח"כ לכתוב שטר המחילה כאשר גזר הדיין אמר לו ראובן דין ודברים אין לך עלי וידי מסולקות זך אני בלי פשע כאשר נודע לדיין שהקמנו עלינו ולעדים שיודעים מ"ש הדיין והם דברים פשוטים לע"ד אני הוא הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |