שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/טז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי מבר אוריין לחוות דעתי על הפרש שנפל בין קהל א' ליחיד פלוני על תפוחי כסף אם יכולים אנשי הקהל לדון ביניהם אם נאמר שהם נוגעים בדבר ופסולים מצד זה לדון והחכם הנז' דעתו היה לומר שכשרים לדון דלא דמי לס"ת דלא מהני סילוק שהם נהנים בשמיעת הקריאה אבל התפוחים עשויים לנוי לס"ת ואין הנאה כלל ולכן כשרים הם לדון והבי' ראיה מתשובת הרא"ש ז"ל וזאת תשובתי אליו הח' הנעלה אד"ש ראיתי להפיק רצונך לחוות לך דעתי על דין זה וראיתי דבריך ומה שרצית להוכיח על דין תפוחי כסף שהם נויי ס"ת ומטעם זה דעתך שבני הקהל יכולים לדון שאינם נוגעים בדבר כי לא יש להם הנאה זהו כלל דבריך ואע"פ שלכאורה נראה שכן הוא האמת מ"מ ק"ל שאינו כן כי ודאי מקרו נהנים גמורים ותשובת הרא"ש היא המחייבת הדין הפך ממה שכתבת וז"ל הרי בהדיא דהתם משום דיש להם הנאה במאור במה שרואים יפה ע"כ. ומתוך דבריך אלה נר' בברור שכוונת הרא"ש שטעם המאור הוא מצד האורה הנמשכת מן המאור וזה ודאי שגגה כי אינו אומר בשיש להם הנאה באור' יפה גם לא שייך באור לשון יפה כי אם או' רב אלא ודאי מאור חוזר אל הכלי דשייך לשון יפה ונהנים ממנו שהוא להם לכבוד ולתפארת וכמו שדרשו ז"ל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ואמרו בגמ' מנחות פרק הקומץ י' מנורות עשה שלמה ע"ה ובני חשמוני העשירו עשאום של כסף חזרו והעשירו עשאום של זהב:
עוד ביומא פרק אמר להם הממונה משנה וקלפי היתה ושל אשכרוע הי' ועשאה בן גמלא של זהב וכן התם מונבז המלך היה עושה ידות יום הכפורים של זהב כל זה רוממות ותפארת להדור המצוה וכן היו מזכירים אותם לשבח. עוד כתבת אבל רמוני ותכשיטי הספר תורה העשויים לנוי אפילו כשאין אחרים כ"ש כשיש אחרים כו' הא ודאי דאזלת בתר איפכא כי הספר תורה שהוא לצורך הקריאה לבד ומוצנע בהיכל כיון שיש אחר כשר ויפ' כמוהו אז מהני סילוק אבל כל תכשיטי הס"ת כל מה שיתרבו יתהנו יותר כי אינם עשויים לצורך אלא לתפארת ופוק חזי מאי עמא דבר בשבתות וימים טובים חופות חתנים ברית מילה מוציאים ומעטרים הבית הכנסת בתכשיטין וברמונים והקהל שמוציא יותר משובח יותר ויש להם בזה הנאה וכבוד ועם זה דחיתי דבריך האחרונים שרצית לדמות הספרים לתפוחי כסף דלא דמי ודאי כמו שאמרתי כי הספרים הם מוצנעים ואין מוציאין אותם אלא לצורך קריאה אבל התפוחי' ושאר התכשיטין מוציאין אותם לפאר הבית הכנסת ולהתפאר בהם ומה לי עוד להאריך בזה שכבר הדין במהררי"ק שרש ע' שהיתה השאלה ממש בנ"ד על כלי הקדש אשר עשה פ' והיה רוצה אחיו נ"ע להחזיק בהם ואנשי הקהל היו מוחים בידו וכנר' בנקל נפל הפרש לענין הדין בין מהררי"ק ובין רב אחר כפי הנראה מדברי התשובה היות גדול שוה למהרי"ק או קרוב לזה שכתב וז"ל ועל דבר הכתב שהביאו ממנו ראיה לדבריהם וכתבת ידידי שבני העיר אינם כשרים לקיימו ואפילו על סילוק והבאת ראיה מההיא דהכל עניים אצל ס"ת וישר כחך כי יפה דברת ויפה הבאת ראיה ע"כ ק"ל דהיינו נ"ד ודמה אותו לס"ת לענין דלא מהני סילוק וכמו שבס"ת אחד לא מהני סילוק בכל תכשיטי הס"ת ובכלי הקדש נמי אפי' שיהיו רבים לא מהני סילוק וק"ל והדברים ק"ו ומה קיום הקל הסכימו שני הגדולים שאינם כשרים לקיים לדון ממש עאכ"ו ולא עוד אלא דכל הפסול להעיד פסול לדון אם כן נר' ודאי דנמצינו למדין בנ"ד שאנשי הקהל אינם כשרים לדון שהם נוגעים בדבר הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |