שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/ז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להיות יקרה מקרה כמה פעמים בין שני בעלי דינין זה אומר נלך לפני פלו' דיין וזה אומר לא אלך נלך לפני פלו' דיין זה פוסל את זה וזה פוסל את זה וקול המון מרגלא בפומייהו זה בורר לו אחד וזה בורר לו א' כו' עוד יש מתחכמים לומר עבד לוה לאיש מלוה וא"כ המלוה יכול לכוף ללוה לדון לפני הדיין אשר יבחר המלוה דוקא ולא הלוה אלא כל התובע כופה לנתבע ואפי' מראים פנים לזה ממ"ש הרא"ש פ' זה בורר עד שמבלי עיון מטילים מום במנהג העיר הזאת שאלונקי עיר ואם בישראל אשר נהגו מימי קדם ימי גאוני עולם לתת כח ביד הנתבע נגד התובע ולומר לא אדון אלא בפני מרביץ תורה מבית הכנסת שלי אפי' יש מומחה גדול בעיר יותר ממנו ואני הדיוט או' שעם היות היה טוב וישר לפני אלהים ואדם ששו' מרביץ תורה לא ידין היחיד מבית הכנסת שלו לא מפני שאין הדין כן אלא למען הסיר עקשות פה מעמי ארץ אבל הדין דין אמת כמו שנהגו קדמונינו הקדושים אשר בארץ המה ולחזק זה אביא מה שמצאתי ראיתי בכתבי מהר"ר ישראל בע"ת הדשן סי' ס"ה וז"ל כשבקשו קהלות הקדש דאולמא ובראשם מהר"ר ברוך יצ"ו דינא קאמרי דכיון דיש להם ב"ד נסמך בעירם אולם שקבלו עליהם אינו דת ודין כל עיקר לכוף שום אדם מן הקהלה להוציאו מבית דינם למקום אחר ואפי' היה ב"ד אחר שמוחז' להם לב"ד חשוב יותר גדול מבית דינם כדמוכח במרדכי פרק זה בורר בההיא דרב הונא ורב חסדא דאמר ליה מאי טרחנא כו' ואע"פ שענין זה אינו שוה ממש לענין מנהג שאלוניקי דאלו התם אפשר ב' הבית דין נראה שהם היו מקהל אחד ושניהם כאחד קבלו אותו הב"ד עליהם מקדם מה שבנדון מנהג שאלונקי זה מקהל אחד וזה מקהל אחד והיה אפשר לומר דשאני דבנ"ד היה הדין נותן שהתובע יכול לכוף את הנתבע בפני ב"ד חשוב וגדול מאותו ב"ד שרוצה הנתבע או אפי' יהיו שוים מ"מ אפי' תימא הכי נקטינן שזה הרב גאון בדורו בע"ת הדשן קבל באמת אותה התשובה מהמרדכי והראיה אשר הביא מהר"ם ז"ל מההיא דרב הונא ורב חסדא וא"כ מוכרח שאין חלוק בין שיהיו הב' ב"ד מקהל אחד בין שלא יהיו אלא זה מקהל אחד וזה מקהל אחר כמו שאבאר בס"ד שרש דינים אלו בסנהדרין פרק זה בורר דגרסי' התם משנה ראשונה דיני ממונות בג' זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררים להם עוד אחר דברי ר"מ וחכמים אומרים שני דיינים בוררים להם עוד אחר ופריך בגמ' מאי זה בורר לו אחד בתלתא סגי הכי קאמר כשזה בורר לו אחד ופרש"י ז"ל שסברת המקשה היה שכוונת המשנה היא שכל אחד היה צריך לברר שלשה באופן שיעלו לתשעה ולהכי פריך בתלת' סגי ומשני כשזה בורר כו' ופרש"י שניהם בוררים להם א' כלומר אין יכולים לכוף זה את זה אלא בוררים ב"ד שיתרצו שניהם והתוס' ז"ל דחו פירש"י ופירש דלא פריך אלא מלישנא דמתניתין דקתני זה בורר לו ב"ד וחברו כן ולהכי פריך מאי זה בורר לו אחד כלום לא סגי בלאו הכי ומשני כשזה בורר כלומר אין חובה ודאי לעשות כן אלא מתניתין מיירי אם אירע כך ע"כ: מכאן אתה למד בין משפט לשון הגמ' דקאמר כשזה בורר כו' ובין מפרשים ותוס' ז"ל דהאי זה בורר וזה בורר לאו חובה הוי וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות סנהדרין וז"ל אחד מבעלי דינין שאמר איש פלו' ידון לי ואמר ב"ד פלו' ידון לי הרי אלו ב' הדיינין כו' הם בוררים להם דין ג' ושלשתם דנין לשניהם ע"כ ואין כופין זה לזה ולא ב"ד כופין לשניהם אלא אם אירע ששני מבעלי דינים זה בירר לו דיין אחד וזה בירר לו דיין א' אז הדין נותן ששני הדיינין בוררים להם שלישי כדברי רבנן ולא כדברי ר"מ דבעי דעת בעלי דינים אבל כשל' באו בהסכמה זו שני הבעלי דינים אלא שזה רוצה לדון לפני פלוני וזה רוצה לפני פלוני אין ספק שנפל בזה מחלוקת וגם יש חלוקים רבים אחד אם הם במקום א' ואין שם בית ועד ויש בית ועד במקום אחר שר"ל קבוץ חכמים בזה נפל מחלוקת בין הפוסקים יש מהם אומרים שהנתבע יכול לכוף לתובע ויש מהם אומרים דהתובע יכול לכוף ולא הנתבע וכל אחד מראה פנים בסברתו כדאיתא הגהה באשרי דבמקום הועד אם אין בעירו יודעי תורה או שאין מקום הוע' רחוק מג' פרסאות אפי' הלוה מצי טעין אמנם הרא"ש ז"ל לא כתב כן אלא במקום הועד תובע מצי טעין ולא נתבע אבל חלק חלוק ב' דלבית דין הגדול דוקא נתבע מצי טעין ולא תובע ולר"ת כ"ש תובע עוד יש לחלק בין היכא דאיכא רגלי' לדבר שהתובע טען אמת כגון שהנתבע מודה במקצת או טוען פרעתי יארך הענין לכתוב ולסדר כל החלוקים אמנם כבר כ' מהררי"ק ז"ל שרש צ"ו שבזמנינו זה נתמעטו הלבבות ונשתכח' תורה ואין לכוף לבוא לבית ועד ואף לא לב"ד הגדול במקום שיש במקומ' יודעי תורה ובפרט כשיש הוצא' בדבר וכל זה לפי שבזמנינו לית בית ועד שיתבייש הב"ד מהם וכ"ש דלית ב"ד הגדול ועל כן כשימצא במקום הבעלי דינים יודעי תורה ומומחין בדין אין להוציא הב"ד בשום מקום ולכן אין להאריך אלא להודיע כשיקרה מקרה בשני הב"ד בעיר הזאת שאלוניקי שתהלות לאל יש בה סופרים ות"ח יוסיף ה' עליהם ואחד מבעלי דינים אומר בפני פלו' אני רוצה לעמוד והשני אומר לא אלא בפני פלו' היכן הדין נוטה יוכל התובע לכוף את הנתבע או לא הנה הנמוקי כתב ת"ל כתבו מן האחרונים ז"ל נקטינן דכל היכ' דאיכא מומחין ויש בעיר גדולים מהם שומעין בין למלוה בין ללוה לדון בפני ב"ד הגדול והיכא דליכא ב"ד וזה גדול מזה בעיר א' שומעין למלוה דעבד לוה כו' אבל סמ"ג ז"ל כתב מצות צ"ז וז"ל אם יש שני תלמידי חכמים בעיר זה אחד גדול מחברו יכול אחד מבעלי הדין לומר לא אדון בפני זה אעפ"י שהוא קטן ממנו מאחר שהם בעיר אחת והבי' ראיה מפרק זה בורר והיא הראיה שאכתוב למטה בשם מוהר"ם ז"ל וכתב הסמ"ג על הראיה וז"ל ואעפ"י שזאת הסוגיא אינה כמסקנא מ"מ הסברא אמיתית וגם ר"ח לא סתרה בפי' אחר המסקנ' ע"כ והא לך מ"ש תשובה בשם מהר"ם ז"ל וז"ל וכן הדין בשני ת"ח בעיר אחת וא' גדול מחבירו יכול אחד מבעלי הדינין לעכב ולומר לא אדון כאן בפני זה הגדול אלא בפני שני אעפ"י שאינו גדול כמותו כדאיתא בפ' ז"ב כגון בי דינא דר"ה ור"ח ר"ה ופרש"י ז"ל שהיו שניהם בעיר א' דמצי אמר ליה מתי קא מטרחנא לך אע"פ שרב חסדא לא היה גדול כרב הונא הוי מצי למימר לא אדון אלא בפני רב חסדא ע"כ ואע"פ שהטור ח"מ ז"ל סי' י"ד הביא סברת סמ"ג וכתב ולא נהירא מ"מ אפשר לומר שלא ראה תשובת מהר"ם ז"ל שהסכים עמו ואולי אם היה רואה אותה לא היה דוחה שהרי מהר"ם גדול הפוסקים הוא: עוד נראה שלסברת סמ"ג ומהר"ם ז"ל הסכים רבינו ירוחם ז"ל משרים נתיב א' חלק י"ג שכתב ואם יש ב' ת"ח ורוצה ללכת בפני הקטן ואמר איני רוצה בפני הגדול יכול לעשות ע"כ הרי דסתם קאמר דמשמע בין מלוה בין לוה יכול לומר כן שמעינן מיהת דלדעת אלו הגדולים יכול הנתבע לומר לתובע לא אדון בפני זה אלא בפני זה ואפי' שזה שרוצה הוא הקטן מהאחר כשהם ב' ת"ח בעיר אחת ולי הדיוט נראה דלפי שיטת מהר"ם ז"ל וסמ"ג ז"ל שהביאו ראיה מההיא דרב הונא ורב חסדא כנ"ל ימשך לפי פירוש התוספת שהכריחו דרב הונא ורב חסדא לא היו בעיר אחת אלא שהיו סמוכים זה לזה חוץ בג' פרסאות א"כ אפי' שהקטן חוץ לעיר כל עוד שאינו רחוק יות' מדאי יכול לומר הלוה למלוה איני רוצה לדון בפני פלו' הגדול אעפ"י שהוא בעיר אלא בפני פלו' הקטן ואעפ"י שהוא חוץ לעיר כיון שהם סמוכים וכ"ש וק"ו כשהם בעיר אחת נתקררה דעתי ונתיישבה מחשבתי שלמדתי בפי' שמנהג קדמונינו אשר נהגו בעיר הזא' שאלוניקי שהיו בה אנשים קדושי' גאוני עול' אנשי השם שנהגו שהנתב' כופ' ומביאו לפני ב"ד שהוא רוצה וח"ו לומר שנהגו כן שלא כהלכה אלא ודאי סמכו על הפוסקים הנז' סמ"ג ומהר"ם ורבינו ירוח' ונוסף עליהם מהר"ר ישראל בע"ת הדשן שאין ספק שדעתו להסכים לסברת מהר"ם אלא שמעשה אולם שבא לפניו מעשה שהיה כך היה אמנם בלי ספק כשיש ב' ת"ח בעיר אחת והבעל דין האחד רוצה לדון אפי' בפני הקטן מהם אין התובע יכול לכוף לנתבע כיון שאינו מטריח עליו הנתבע לילך חוץ לעיר ואינו דוחה מעליו דין תורה ועוד אני אומר שאפי' לדעת האחרונים שהביא הנמוקי ז"ל כנז"ל דמשמע שאפי' בעיר א' דשומעין בין למלוה בין ללוה לילך לגדול או בשוי' שכופה התובע לנתבע ראו הם קדמונינו להחזיק במנהגם הטוב מפני השלום שגדול השלום וזה שאם יבא התובע ויאמר זה שאני רוצה הוא הגדול או שוה לתלמיד חכם שאתה הנתבע רוצה ואמר הנתבע אין האמת כדבריך מאן מוכח בעונותינו כל א' מתנשא ואמ' אני אני ואפסי עוד גדול ממני וירבו המחלוקות והקטטו' לכן ראו להשקיט הריב אחר שהנתבע ציית דין תורה ואינו מטריח לתובע לילך חוץ לעיר שהדין בזה עם הנתבע וכ"ש וק"ו לע"ד בזמן הזה שרוב הדינים אינם אלא ע"פ הספרים שנמצא שאין הקטן הדיין אלא הגדולים ואם ימצא שיטעה הקטן כבר אמרו שאם יאמר המחוייב לדיין הוריני מהיכן דנתני שכותב ונותן לו וכ"ש אם מעיקר' יתחייב לזה הנתבע ויאמר איני רוצה לדון בפני זה אלא בפני זה ואם אתה ירא שמא יעביר עליך את הדרך יהא על זה התנאי שיתן לך פסק הוראתו ותראהו למי שתרצה שאז לית דין ולית דיין שיכוף התובע לנתבע. וכל זה הארכתי והיה לי להאריך יותר בטענת דבזמן הזה קרו' בעיני שמאח' שהנתבע רוצה להיות ציית דינא על פי התורה אין חולק שאין כח ביד אדם בעולם לכופו לומר תעמוד בפני זה וכן נראה בהדיא מדברי הרא"ש בפסקיו ופרק קמא דסנהדרין וז"ל ומכאן יש ללמוד דכל ג' הדיוטות דנין את אדם בע"כ כשאין רוצה לבא לב"ד כו' עד והא דתנן זה בורר כו' היינו כשאומר לא אדון בפניכם כו' אלא דכ"ע מודו שיעמוד הנתבע לפני מי שירצה בהיותו יודע ומומחה בדין תורה כפי הזמן אבל לא ראיתי להאריך בזה אחר שאינו מן הצורך כיון שיש לנו עמודי עולם סוברים שיש לדון כפי רצון הנתבע כיון ששני הדיינים בעיר אחת וגם מנהג העיר מסכים לזה כך ראוי להורות וכן כתב בספר התרומות וז"ל בתוס' הצרפתים אם האחד סרבן ואינו רוצה לעמוד בדין יכול יחיד מומחה או שלשה הדיוטות לכופו עד שיתרצה לדון עם חברו לב"ד ואם לא יתרצה יכפוהו בשוטים או בחרם סתם או בשמתא לדון בפניהם אם אין בעיר אלא הם ואם יש בעיר אחרים יכפוהו לדון ולברור מי שירצה מהם ע"כ נתברר דעתינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |