שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רלט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה רפאל לוי הוחזק באח שהי' לי בארץ רחוקה ורפאל לוי הנז' נפט' לב"ע בלא זרע ונשארה אשתו זקוקה ליבם ואחר ימים נתקבל עדות זה על היבם בב"ד במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנ' משה נתן יצ"ו ואחרי האיום והגזים הראוי לעשות קם על רגליו והעיד בתורת עדות גמורה איך עתה קרוב לארבע' חדשים בהיותו בעיר קוסטאנטינא בא אליו איש א' ישאל לו אותו האיש מאיזה מקום והשיב אני תושב עיר אישקופיא א"ל ומכיר אתה לאחי רפאל לוי והשיב לו אני הכרתי אותו וזמן הרבה יש שנפטר לב"ע בלא בנים ואשתו נשארה זקוקה ובהיותם שניהם מדברים הגיעו שני נפטרים שהיה זמן מגפה והם שניהם הלכו לעשות לויה לנפטרים ומשה נתן העד הנז' אמר שבאותו פרק הרגיש בעצמו שנגף ממגפה ונהיה ונחלה ומיד הלך לביתו ונפל למשכב בקדחת עזה ויהי ממחרת באו חברת בקור חולים לבקרו וא"ל מדוע היה יושב לבדו בבית אחד מוטל על ערש דוי ואין איש דורש אותו שיותר טוב שילך בבית ההקדש ששם יספיקו צרכיו מכל מה שיצטרך והוא נתרצה והוליכוהו להקד' על משענתו ומצא שם לאותו האיש ששאל לו על רפאל לוי והיה מוטל על ערש דוי מוכה ממגפה מתהפך מזן אל זן עד שיצאת' נשמתו מוט' על פניו ומיד באו רוחצי' ורחצוהו והוליכוהו ל"ה ושאלו לו ב"ד ואתה כשראית אותו האיש שנפטר היית מיושב בדעתך והשיב אמת שהיה לי קדחת עזה אבל הייתי מיושב בדעתי כשאר כל אדם עוד שאלו לו ב"ד אם היה מכיר לאותו האיש שהיה אחיו של רפאל לוי תושב אישקופיא או אם היה יודע שמו והשיב ח"ו אני לא הייתי מכירו ולא ראיתיו מעולם וגם שמו איני יודע אבל היא אמר לי שהיה אחיו של רפאל לוי תושב איסקופיא כל זה העיד משה נתן העד הנז' והיה זה יום ו' י"א יום לחדש שבט שנת השמ"ב וקיים זהו העדות שנתקבל אות באות תיבה בתיבה ועתה באנו לשאול אם עדות זה מספי' להתי' אשת רפאל לוי נ"ע להנשא לחוץ ואת"ל שאיני מספי' אם נשאת בעדו' זה תצא או לא תצא:
תשובה
נר' ל"ד שיש לספק בעדות זה שלשה ספקות ובהתברר אחד לאחד למצוא חשבון נבון תחבולות יקנה לברר האמת הספק הא' שכפי דברי העד הנז' היה הזמן ההוא שעת הדבר והאיש ההוא הוכה ממגפה ומת וכפי רוב הפוסקים עד אחד בדבר אינו נאמן עד שיאמר קברתיו דהוי כמו מת במלחמה וכ"כ הטור בהדי' באבן העזר והר"ן בתשובותיו סי' ג' וכן הסכימו רוב הפוסקים אבל הכא בנ"ד משום הא לא איריא דאע"ג דהעד הנז' לא אמר בהדיא קברתיו הא כתב הר"ן והמגיד והריב"ש דקברתיו לאו דוקא או כל שנתעסק ממקום למקום כדרך המתי' או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אחרים סגי ובנ"ד פשיטא דהוו קברתיו ממש דהא אמר שרחצוהו והוליכוהו לבית הקברות איברא דאפילו במעיד קברתיו איכא סברת ר"ח שפסק לחומרא והמרדכי בפ' האשה בתרא כתב ז"ל עד א' במלחמה ר"ח וראב"ן פסקו לחומרא דספק דאורייתא הוא והיינו אפי' שאמר קברתיו והוא הדין לדבר וכמו שכתב הר"ן בסי' הנז' ואע"ג דלא עבדינן כר"ח וראב"ן לגבי כל שאר הפוסקים המתירים מ"מ להוי סברת ר"ח וראב"ן סניף לספק אחר שיש להסתפק בעדות זה דהא כתב הרא"ש בפרק האשה רבה דעד א' ביבמה אינו נאמן וכן כתב הטור בסי' קנ"ח ושורש ראיותיו ערוכות שם בפסקיו וכ"כ רבנו ירוחם וכתב שכן הסכימו רוב הפוסקים וכתב ג"כ משם הרמ"ה נמצא אם כן דלדברי פוסקים אלו אין כאן עדות וכ"ש בהצטרף סברת ר"ח וראב"ן דסבירא להו דעד אחד אינו נאמן בשעת הדבר אבל כיון דחזינן דכל שאר הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והראב"ד והרשב"א וכל השאר כלם חולקים עליהם בין בעד אחד ביבמה ובין בעד אחד בדבר ודאי דעבדינן לקולא דרוב מנין ורוב בנין נינהו. הספק הב' דאיכא לאסתפוקי בנ"ד ממה שאמר העד שכשראוהו שמת היה הוא מוכה ונוגע בקדחת דבריי ומי אמר לן שהיה שפוי בדעתו להכיר ולראות מי הוא המת והלא קדחת עזה ובפרט קדחת דבריי הוא מבלבל השכל ברוב פעמים וקדחת בלבד איזו שיהיה הוא חולי של סכנה כדאמרינן בשבת האי אישתא צמירתא מחללין עליה את השבת ופרש"י חום גדול והרמב"ם כתב בפ"ט מהלכות עדות הפתאים ביותר כו' וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר הרי אלו בכלל השוטים ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שא"א לכיון הדעת בכתב ע"כ ולכאורה נר' שאין לנו מבוהל ונחפז גדול ממי שהוא מנוגף בקדחת עזה והרי הוא בכלל שוטה שפסול מן התורה ואפילו שעתה לעת העדות הוא פקח אין עדותו עדות ואין לומר דהכא בנ"ד הא קא' שהיה בדעתו דהא הוא אינו יכול לכוין עתה אם היה בדעתו אז ואדרבא כל מה שהאדם עושה בחוליו נר' לו שעושה בדעת והשכל ואינו כן אבל לדעתי שגם בזה ליכא לאסתפוקי דהא לא מצינו בשום פוסק שיהיה שכיב מרע סתם צריך בדיקה זולת הרא"ש שכתב בסדר הגט בסוף גיטין צריך להזהר בש"מ שצוה ליתן גט שתהא דעתו מיושבת עליו וכתב הטור בסי' קכ"א שבעל הע"י חולק על הרא"ש והרא"ש גופיה ל"ק אלא לכתחלה שכן משמע לשון צריך ליזהר אבל בדיעבד כשר וכל הפוסקים לא הזכירו בדיק' אלא בנשתתק שאחזתו אותו חולי אבל בסתם ש"מ וכ"ש שהוא אומר שהיה בדעתו. הג' דאיכא לאסתפוקי בנ"ד הוא ספק עצום וזה שמשה נתן העד הנז' לא היה מכיר לאיש ההוא וגם שמו לא ידע אלא שהאיש ההוא אמר לו שהיה אחיו של רפאל לוי תושב אישקופיא ואלו היה הוא בעצמו בא לפנינו ואומר אני אחיו של זה אינו נאמן דמשנה שלמה שנינו בפי"ן אמר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ופריך ליורשו פשיטא ומשני לפטור את אשתו מן היבום איצטריכא ליה הא נמי מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחין אינו נאמן ומשני התם דלא מוחזק באח הכא דאע"ג דמוחזק הא קמן דאע"ג דמוחזק באח אינו נאמן לענין ממון וכ"ש לענין אסור לפטור את אשתו של האחר דשתי' בחליצה שלא יהיה נאמן וכן נמי איתא בפרק המפקיד מרי בר איסק אתא ליה אח כו' וקאמר דאינו נאמן לענין ממון וה"ה לענין אסור וכן הכריח הרא"ש ממשנה זו בתשובותיו כלל נ"ב אלא שבזה יצא לי קושיא בדברי רשב"ם שכתב שם בסוף לשונו ומיהו סיפא דקתני זה אחי אינו נאמן לא בהתר ואסור של שוק דהא אפילו שתק אסורה כיון דמוחזק באחי אלא לענין לירש עם אחיו קאמר דאינו נאמן אי נמי איכ' למימר דהכי קאמר האומר זה בני נאמן אע"ג דהוחזק באחי זה אחי אינו נאמן כגון דלא הוחזק באחי וקשה לי למה ליה לדחוקי מתני' הכי לימ' דמה שאמר זה אחי היינו לפטור את אשתו של האחר בגט חליצה ואז אינו נאמן אי ליכא עדים אחרים מ"מ הדין דין אמת שזה שאמר פלוני אחי הוא אינו נאמן א"כ זה העד ששמע ממני שהוא אחיו של רפאל אינו כלום ועוד ראיה ברורה שהאומר זה אחי אינו נאמן דאתמר פרק מצות חליצה אמר רבא אמר רב סחורה חולצין אע"פי שאין מכירי' ממאנין אף שאין מכירי' לפי' אין כותבין גט אלא א"כ מכירין דחיישי' לב"ד טועין ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא א"כ מכירין לפי' כותבין גט חליצה אעפ"י שאין מכירין דלא חיישינן לב"ד טועה הא קמן דבין למר ובין למר להתירה לשוק אינו אלא כשהכירו היבם והיבמה דע"כ לא פליגי אלא בחליצה הנעשית בב"ד הראשון אם צריך הכר אבל להתירה לכ"ע צריך הכר ואע"ג שהתוספות גריס גירסא אחרת ופירש פירוש אחר מ"מ לענין זה ליכא נפקותא כלל שלכולי עלמא צריך שיכירו היבם והיבמה להתירה לשוק הן הוא אמת שהעדות זה והכר זה סגי בעד אחד ועבד ושפחה וקרוב ופסול וכן פסקו כל הפוסקים ובגט חליצה כתבי ביה ואשתמודענא דפלוני דא אחוהי מפלוני מאבוהי נמצא אם כן שבנ"ד שהעד לא הכירו ואם היה בא לחלוץ או ליבם אינו נאמן על פי עצמו והשתא נמי שמת בלתי הכר לא נפטרת היבמה בכך וכיון דעדות זה בעל נר' א"כ דאם נשאת אפילו ברשות ב"ד שעעו ונשאת על פיהם דתצא מזה ומזה וכמו שכתב הרא"ש בפרק האשה רבא ואם נשאת לזר בין במזיד בין בשוגג בין שיש לו בנים ממנה ובין שאין לו בנים ממנה תצא וכן כתב הרמב"ם והרי"ף איברא דקשיא ליטובא דמאי שנא הכא לענין אסורא שאינו נאמן לגבי עצמו לומר אני פלוני אחיו של פלוני אלא צריך הכר ע"פי עד או עדים ומאי שנא דנאמן לומר אני פלוני בן פלוני ומתירין את אשתו דתנן בסוף יבמות ת"ר מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה לפני ר"ט אמר לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זאת אמר אני והו' היינו הולכים בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלה בייחור של תאנה ופשחו והחזיר את הגיים לאחוריו אמרתי אריה וכו' אמר מנין אתה יודע שאריה שמי כך קורין אותו בעירי יוחנן בר יונתן אריה דמכפר שיחיא לימים חלה ומת והשיא ר"ט את אשתו ע"כ הא קמן שלא היה מכירו אלא על פיו ואפי"ה השיאו את אשתו ומכאן פסק הרא"ש בכלל נ"א על אותו ר' אשר שאע"פי שלא ידעו שמו אלא על פיו משיאין את אשתו ולענין גט נמי תנן אין כותבין אלא אם כן מכירין וכן פסקו כל הפוסקים שאין נאמן ע"פ עצמו לומר שמו אלא צריך שיכירו ואם אתה משיא את אשתו על פיו למה לא יהיה נאמן לענין גט ואין לומר דדוקא התם דאנו יודעים ששמו של בעלה של זו פלוני כיון שהוא אמר ששמו פלו' ואח"כ מת נאמן ע"פ עצמו על שמו וכן ביבם אם היינו יודעים מקודם עפ"י האח שמת שיש לו אח ששמו כך ואח"כ בא ואמר ששמו כך נאמן על שמו ומה שאמר שאין חולצין אלא א"כ מכירין היינו היכא שאין אנו יודעין שמו אלא עפ"י זה ודאי אינו דמה לי על שמו ומה לי על אומרו שהוא אחיו של פלוני שאם אתה אומר שאינו נאמן על פי עצמו לומר שהו' אחיו של פלוני אע"פי שאמר כן קודם לכן ג"כ לא נאמינהו על שמו והיה אפשר לתרץ דדוקא התם בההיא דיוחנן בן אריה נאמן ע"פי עצמו משום שהגיד שמו קודם לכן שלא בשעת מעשה ומל"ת וליכא למיחש שאומר כן לקלקלה אבל בחליצה וגט ויבום כל שבאו לחלוץ או ליב' שהוא בשע' מעש' חייש' לקלקול' ובגט נמי כל שהוחז' בעיר קודם לכן ל' יום בשם זה אפי' ע"פ עצמו כותבין אע"פ שאין מכירין דליכא למיחש לקלקולא והא דאמרינן האומר זה אחי אינו נאמן היינו בשאומר כן בשעת מעשה וכההיא דמרי בר איסק שבא בשעת מעש' ליורשו והא דאמרי' בפ' התקבל מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אע"פ שאינן מכירין והתם הוא בשעת מעשה כבר פירש התם טעמא משום שהוא בשעת הסכנה נמצא א"כ שלפי חלוק זה בנ"ד שאמר לו אותו האיש מעצמו שהיה אחיו של רפאל לוי והיה באקראי בעלמא שלא בשע' מעשה יהיה נאמן ע"פ ולפ"ז אפש"ל שמטעם זה התיר מהרי"ק בשור' קע"ו על אותם שהעידו ששמעו ממומר א' שהיה אחיו של פ' משו' דהת' היה שלא בשע' מעשה אלא שהמדקדק בלשון מהר"יק יבין וישמע דאדרב' סביר' ליה דכשהוא באקראי ושלא בשעת מעשה גרע טפי שכתב וז"ל הרי לך דאע"ג שלא הוחזק שמו יוחנן בן אריה כ"א בספור בעלמ' באקראי כו' נראה מדבריו דעדיף כשהוא בשעת מעשה מדברי הר"ן ג"כ נר' דלא סבירא ליה חלוק זה דאמרן שכתב בתשובותיו סי' נ"ב ז"ל ומה שאמרת שעדות זה אינו כלום לפי שאותו מאישטרי ברנאד לא היה נאמן לומר שהי' אחיו של משה די קשיריש דתנן בפי"נ האומר זה אחי אינו נאמן וכן עובדא דמרי בר איסק בהמפקיד כו' ועוד כתבת שגם מה שמעיד ששמע ממשטרי מומר כו' שאין כאן עדות מן הטעם שקדם במומר שאינו בתורת עדות כלל אין ודאי קושטא קאמרת דלזכותו בנחלה אינו בתורת עדות אבל לענין מל"ת שהוא כשר בעדות מסתברא דסגי ע"כ נראה מדבריו שהודה לוי לקושיא הראשונה שאינו נאמן לומר זה אחי ולא השיב לו הר"ן אלא למה שאמר שמומר אינו בר עדות ואם איתא דסבירא ליה דשלא בשעת מעשה נאמן ע"פ עצמו אמאי לא דחה לו הקושי' ההיא זהו הנר' מלשונו אע"פ שיש לפרש פירוש אחר כמו שעוד נפרש ובהריב"ש סי' קפ"ב מצאתי שחלק חלוק זה שכתבתי אלא שאע"כ חולק על דברי דהוא כתב שם שמ"ש הרי"ף לגביה והלכת' גלוי מלת' הוא ואפי' קרוב כו' וכתב הרי"ף דלא אמילתא דאסורה ולאו אמילתא דממונא קא מסהדי אלא מלתא דעלמ' הוא דמגלו כו' וכתב הריב"ש ואני אומר שלפי לשון הרי"ף נראה שאין אשה וקרוב נאמנין לומר זה אחיו של פ' כשמעידין כן בממון או באיסור בשעת מעשה ומשנה שלמה שנינו בפי"נ האומר זה אחי אינו נאמן אלא שאם אמרו כן קודם מעש' שאין מעידין לא על ממון ולא על אסור הוחז' על"י פיהן כו" וגם בדרך זה כ' דדוקא היכי דליכא חשדא הרי לך שכ' החילוק עצמו אשר כתבנו אלא דעל כרחין סבירא לי' דגם שלא בשעת מעשה אינו נאמן ע"פ עצמו אלא צריך קרוב או אשה דהא הכי איפסיקא התם הלכתא דגלוי מולתא היא ואפי' קרוב ומ"מ קשיא לי בדברי הריב"ש למה לא הבי' דברי הרמב"ם בפ' רביעי שכתב סתם שאפי' עבד ואשה וקרוב נאמנין ולא חלק בין שעת מעש' לקוד' מעש' שנראה מדבריו ומדברי כל הפוסקים שלא חלקו כלל אלא עדות קרוב או אשה נאמנין אפי' בשעת מעשה וכ"כ מהרי"ק בסי' קנ"ז ולדברי' אפשר לומר שעבד או אשה נאמנין אפי' בש"מ ובשלא בש"מ נאמן הוא על עצמו וכדכתיבנא הן הוא אמת שאני תמה על כל שאר הפוסק' איך אפשר שעבד וקרוב יהיה נאמן בשע' מעש' והתנן בהדיא האומר זה אחי אינו נאמן והא התם הוא קרוב ואין עדותו מועיל לגביה אחיו כלל הדברים שלפי חלוק זה דכתיבנא בנ"ד יהיה האיש ההוא נאמן על פי' עצמו כיון שאמר כן שלא בשעת מעשה ואפשר לומר דאפילו לפי חלוק זה הכא בנ"ד אינו נאמן על פי עצמו דהא כיוו שרפאל לוי נפטר קודם זמן רב אפשר דכונתו לקלקלה ובשלמא אם היה אז חי אז ליכא חשדא כלל אבל השתא איכא חשדא וזה בכלל מ"ש הרי"ף והוא דליכא חשדא עוד אפשר לחלוקי ולומר דדוקא בההיא דיונתן בן יוחנן ארי' הקילו שיהי' נאמן ע"פ עצמו משום עגונא כשם שהתירו גוי מל"ת מפני שאם אין אתה מאמינו תעגן את אשתו והרי הוא כשעת הסכנה וכמו שפירש רש"י בסוף יבמו' גבי מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פלו' מת ופריך ודילמא שדה היא ומשני בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ופרש"י בשעת הסכנה שאדם מסוכן כגון שהיה מושלך בבור כו' והכא נמי כשעת הסכנה דמי שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה ע"כ א"כ משום הכי התירו ע"פ עצמו בההוא דיונתן בן אריה וכן משום הכי התיר מהררי"ק בשורש קע"ו שאנו באים להתי' אשתו אבל כל היכא שהבעל בחיים ורוצה לפטור אותה או שהיבם בא לפנינו או ליבמה או לפוטרה בחליצה אז הוא מלת' דעבידא לגלויי ואין חולצין אלא א"כ מכירין וכפי זה ג"כ אפשר שבנ"ד יהיה נאמן ע"פ עצמו כיון שאת' בא להתי' אשתו שמת היבם והרי הוא כשעת הסכנה דומיא דההי' דמהרי"ק אלא שמצאתי עוד חולשה אחרת בעדות זה דהא לא א"ל האיש ההוא אלא שהוא אחיו של רפאל לוי ומי אמר לן שהוא אחיו מאביו דלמ' שהוא אחיו מאמו קאמר ואנן קי"ל שצריך שיכירו שהוא אחיו מאביו וזה פשוט באופן דבהא סלקינן ובהא נחתינן דלפי הנר' לע"ד אין עדות זה מספיק להשיא אשתו לשוק ואני מודיע לפני מורי ורבותי שכן הוריתי ואחרים קמו עלי והשיאו האשה הזאת שלא מדעתי ולא עברו ימים רבים שבאו כתבים מקושט' כתבים ששולחין איש לרעהו ומודיעי' שאותו היבם אחיו של רפאל לוי הוא חי ומיד הפרישו האשה הנז' מבעלה וגם בזה איכא לעייוני שאם העדות הנז' אינו עדות כמו שכתבנו בלאו כל זה תצא וכל הדרכים בה ואם העדות הוא עדות מספיק איכא למימר דע"פ הכתבים לא תצא דהא ק"ל מפיהם ולא מפי כתבם ואם התירו ע"פ כתב היינו להתיר אשה דהקילו בה רבנן מתוך שהחמרת לה בסופ' אבל לענין א' לא ואפשר לומר ג"כ דכיון דלהכיר היבם סגי בקרוב ואשה ועבד ה"ה ג"כ מפי כתבים ומהני וכי תימא אפי' שהיה מהני מפי הכתב כשם שמהני עבד וקרוב אפי"ה לא תצא דהא העדות הא' היה ע"פ עד כשר ואפי' היה בא עד אחר לא תצא וכ"ש שמפי כתבי' לא מהני אלא בע' קרוב או פסול לזה אני אי' דאי מפי כתבים מהני א"כ העד הראשון ששמע מפיו שהוא אחיו של רפאל אפי' דחשבינן ליה עדות הרי היא כעד קרוב ופסול כיון שמעיד מפי עצמו והכתבי' אשר באו לאנשים מחולקים הוו כשנים ואזלינן אחר רוב דעות וכל זה צ"ע רב וכעת מהר צועק לשום לדרך פעמיו והשואל נחוץ לראות מה משפט האשה ואני את דעתי כתבתי הצעיר אהרן אביוד:
החכם השל' דבק מאח נר"ו ראיתי כל מה שכתב והחקירו' שחקרת לברר הדין והאמת יישר חילך שכן ראוי לעשות ולא למהר להתיר כי המהירות מביא לידי חרט' כאשר היה בנדון זה וכמו שכתבתי ונפלאתי מי הוא שמלאו לבו להתיר בזמן הזה אם לא בא פסק מרנא כמהרר"י מ"מ באתי להודיעך את אשר בלבבי לפי השגת ידי במה שנסתפקת וכתבת וזה החילי על הספק הראשון כבר כתבתי כי כתב הוא ז"ל פסק ונעשה מעשה והתיר יבמה בעד א' גם לספק הב' אין לחוש דודאי יש להאמינו כי היה בדעתו ולא גרע ממה ששנינו פ' האשה שנתאלמנה אמרה א"א הייתי וגרוש' אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הכא נמי הוא אמר לנו שהיה חולה והוא אמר שהיה בדעתו ושידע ודאי שמת אח רפאל לוי ודאי שאין לנו לחוש לומר שלא בדעתו אין לחוש לזה וכמו שכתבתי אך נבא אל הספק העצום וקודם כל דבריו רואה אני לעשו' חקירה אח' והיא זאת שבא בשאלה שזה רפאל היה מוחזק שהיה לו אח חזקה זאת איך היא אי הוי קלא בעלמא או הוי חזקה דאיתחזק בב"ד שהרי כתב הרמב"ן והסכים הרש"בא ז"ל דכדי לאסור ליבמה צריך דאיתחזק בב"ד דאית ליה אח אבל בקלא בעלמ' אין לאוסרה והנה שני אלה עמודי עולם בלי ספק שראוי לסמוך עליהם אפ' שלא בשעת הדחק כ"ש בשעת הדחק א"כ אם היינו יודעים שלא הוחזק בב"ד שהיה אח לזה רפאל בפה מלא הייתי אומר שאשה זו מותרת והייתי סומך לומר הקול שיצא על רפאל שהיה לו אח היה זה שהעידו שנפטר בקושטא' והייתי סומך לומר שסתם אח הוי אח מאב דאין אח מאם נקרא אח והוי כמו פת סתם דהוי פת חטין ואפי' את"ל שלא היה אלא מאם יש לנו לומר או מאב הוא או מאם הוא אשה זו מותרת מטעם שאין אנו יודעים שהיו לו שני אחים ונימא שהקול שהיה לו לרפאל אח על זה היה ואפי' תימא דאתחז' קלא בב"ד שהיה לרפאל אח א"ה מטעם זה היינו יכולי' להתיר כיון שאין הקול אלא שהיה לו אח לא אחים ומה שכתבת ממשנת י"נ כו' אינם ראיה לנ"ד דהתם מיירי דידעי' דאיכא אח אחרינ' ומשום הכי אינו נאמן להפסיד לאח האח' והכי אמרי' בפיסקא זה אחי אינו נאמן ואידך מאי קאמרי כו' י"ש ובמשנה האחרת מיירי דלא איתחזק באח כלל ואשה בחזק' התר לשוק היא ואין בידו לאוסרה גם הראיה דפ' מצות חליצה אין ראי' לנידן דידן דהתם אתתא בחזקת איסור היא שיש לבעלה אחין א"כ אית לן למימר שחזקה שאין חולצין אלא א"כ מכירין ולא חיישינן לב"ד טועין דודאי הכירו שזה שחלץ היה ג"כ אח מאב ונפטר' בחליצה זו משאר האחין אבל בנ"ד שלא היה רפאל זה מוחזק אלא באח לבד אם אנו מאמינין לעד שאמר שאח רפאל לוי מת אין לחוש ולומר שמא מאם היה וק"ל לע"ד ועם זה נסתלק' הקושיא שקשיא לך דמאי שנא לענין איסורא שאינו נאמן לגבי עצמו אני פ' אחיו של פ' ומאי שנא פ' בן פ' דנאמן ומתירין את אשתו דשאני התם דאיכא אח ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי דאיכא אח עומ' כנגדו וצווח אני אח וזה אינו אח ולא מפני שצריך שיהיה צווח אלא כל שאנו יודעים שיש אחר ודאי קרינן ליה צווח ובמעש' דר"ט ליכא למימר האי טעמא וחיישינן לעיגונא וסמכינן אחזק' אשה דיקא ומינסבא ולענין גט לא התירו לומר דשם המגרש זה הוא משום דאיפשר להתברר וכיון דליכא עיגונא לא האמינוהו והחלוק שכתב הריב"ש ז"ל בשם רב אלפס ז"ל בין העיד בשעת מעשה לשלא בשעת מעשה הוא חלוקה אמיתי איני חושב יחלוק שום אדם עליו כי הוא תלמוד ערוך יבמות פ' הערל אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ופריך בגמרא ומי מהימן והאמר רבי אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה שומעין לו ואם לא אין שומעין לו ומשני שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים ע"כ וכתבו התוס' קודם מעשה אמרן שומעין לו היינו דוקא דהוא עצמו נוגע בדבר כגון עמשה כו' וכן בפ' נושאין על האנוסה גבי גר שהעי' על אשה וז' בניו ובפרק עשרה יוחסין גבי עובדא דרבי יודה בכל דוכתא דמייתי לה והיו הם צריכים לאותו עדות אבל אין צריכין שומעין לו אע"פ שלא אמרה אלא בשעת מעשה עד א"כ נמצינו למדין שחלוק זה אמיתי אי אפשר לחלוק עליו וא"כ בנ"ד שאותו פ' שאמר שהיה אח רפאל לוי היה שלא בשעת מעשה שהוא לא ידע ממיתת רפאל ומל"ת אמר שהיה אחיו נראה שהיה אפשר לו' שהיה נאמן אפי' במקו' שיש אח אחר אך אמנם השתא דלא ידעינן ליה אח אחר ודאי דתו אין לחוש ומה שכתבת שהמעיי' בדברי מהרי"ק ז"ל יבין וישמע דאדרבה ס"ל דכשהוא באקראי בשלא בשעת מעשה גרוע טפי שכתב וז"ל הרי לך דאע"ג דלא הוחזק שמו יוחנן בן אריה כי אם בספור בעלמא באקראי נראה מדבריו דעדיף כשהיא בשעת מעשה ותמיה לי' טובא איך עלה זה בדעתך ואפי' היית רואה אלו הדברים ברורים היה לך להאמין שהיה טעות מפורסם מכח הסברא כ"ש שאינו כן דק"ל דה"פ לא מיבעיא היכא דאיתחזק שמו בעיר ל' יום דהתם לית לספוקי אלא אפילו שלא נודע שמו אלא באקראי בעלמא סגי. גם מה שכתב' שגם מדברי הר"ן נראה שאינו נר' לו חלוק זה איני רואה מקום לו כן שאחר שהוכיח שהעדות היה כשר אפילו בשעת מעשה מה היה צריך עוד ובשלא מעשה פשיטא וכמו שכתבתי ומה שכתבת דשלא בשעת מעשה אינו נאמן ע"פ עצמו אלא צריך עד אפי' פסול הן לו יהי כדברך בנ"ד אינו צריך כמ"ש וזה שהרי כתב הטור בעצמו למטה לא היה מוחזק באחין ואמר יש לי אחין אינו נאמן ואפי' עד א' מעיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציאה מחזקת התר לשוק מכאן אנו למדין דלאסור אין א' נאמן אבל להתיר אפילו בשעת מעשה עד א' נאמן ושלא בשעת מעשה שאנו אומרים שכיון שאין זה בא לא לאסור ולא להתיר ולא להוציא ממון הוא עצמו נאמן לומר כן ואם אח"כ יצטרך להחזיק דבריו להתיר נחזי' אות' לאמת ועל החולשה דמאן לימא לן שהוא אחיו מאב כבר עם מה שאמרתי נסתלק ספק זה מלבד שיש לדון שסתם אח הוי מאב מ"מ בנ"ד אין כאן מיחוש עד שאמרתי שבודאי יש לנו להאמין שדברי זה העד אמת ושאותו פ' אמר אמת מה תאמר הכל אמת אלא שאני אומר שהיה אח מאם זה היה איפשר לחוש אם היינו יודעים שיש לו אחר אבל השתא שאינו מוחזק לנו בשני אחים כי אם באח א' לבד יש לנו לומר אם זה היה אח מאב כבר מת ויבמה זו מותרת ואם זה לא היה מאב אלא מאם בין חי ובין מת אשה זו מותרת דאין לומר שמא יש לו אח אחר מאב כיון דלא איתחזק אתת' דא אלא בשיש לבעל אח א' אין להחמיר שמא יש אח שני כנ"ל ומ"מ כבר כתבתי שהיה רמות רוח מי שהתירה ובפרט אם גלית דעתך לאיסור תמיה לי טובא אלא שנאמר לי שבשעת מעשה שם היית אין ספק כי פרי המהירו' חרט' ומתון ומתון כמה אלפי דנרין שוויי' וש"ש ממני הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |