שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רלז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שכיב מרע שצוה לפני מותו ונכתב ונחתם בספר דברי צואתו וז"ל הנואה אנו חתומי מטה נכנסנו לבק' לפלוני ומצאנו אותו חול' מושכ' על מטתו אך דבריו ומלוליו נכוחים ונכוני' ומיושבין בפיו כשא' בני אדם הבריאי' ומיושבים בדעתם ושאלנו אותו והשיב על הן הן ועל לאו לאו ואמר שהוא מרגיש בכובד חליו והיה רוצה לצוות לביתו ואמ' לנו בבקשה מכם הוו עדי מחמת מיתה שאותם הבתים שדרים בהם פ' ופ' אחיו שהם השכירום ממני בסך מעות שנתנו לי להיות מושכרות להם עד תשלו' הזמן הכתוב בשטר מהשכירות שיש להם על הבתים הנזכרים וצוה שלא יהא ביד שום אדם נברא בעולם יכולת בידו כדי להוציאם מהבחי' הנז' עד סוף הזמן המושכר להם עוד צוה מחמת מיתה שהבתים שדר בהם פלו' הם בידי ממושכנים בסך נ' פרחי זהב לזמן חמש שנים ונתחייב פ' לתת בעד שכירות הבתים הנזכ' ן' לבנים מדי חדש בחדשו ואמר לנו איך הבתים הנז' אם היו שוכרים אותם לאחר יהיו נותנים משכירותם מאה לבנים ויותר ועל כי היה מודיע ואומר לנו שנדבר עם פ' ושנאמר לו מדוע היה עושה זה העוד שעד עתה היה סובל אבל מכאן ואילך שיוציא עצמו ונפשו מהעול הזה שהוא עושה שלא כדת ואם ירצה לדור בהם שיתן השכירו' משלם ואם לאו שיעשו חשבון מהזמן שדר בהם וינכו מהנ' סולטניס שנתן לו והשאר יבקשוהו בני קהלו ויתנוהו לו כדי שיצא מן הבתים הנז' תכף ומיד עוד צוה מחמת מיתה ואמ' איך הוא היה חייב לפ' חוב אח' וכדי שיהיה בטוח ממנו נתן לו בתורת משכון בית אחד וחתנו פ הוציא הסך מהמעות שהיה לפלו' הנז' ופרע לו משל' וחתנו הנז' קנה הבית מפלו' הנז' שהיא ממושכנת לו ואמר שאם היום או למחר יאמר שהיא שלו שנאמר לו שהוא מעולם לא מכ' לו כלום ושאותם המעות שהוציא בשבילו כבר פרעם לו ואם ישאלם פעם אחרת שיתנו לו עוד צוה מחמת מיתה שאותו חנות שהיה כולו אחד ועתה הם ארבעה שהם שלו ושלא יוכ' חתנו הנז' לומר אחר פטירתו שהם שלו ואמר איך היה חייב לפלו' סך שלשה אלפים ושמונה מאות לבנים והחנויות הנז' הם במשכון לו בעד הסך הנזכ' וצוה שיפרעוהו משק אח' של צמר שיש לו ומהשטרות ג"כ שיש לו לגבות שנשאר לפרוע לו ושמכל זה ישתדל ויעסוק חתנו הנז' בצמר הנז' ושיפרע מכל זה החוב שהוא חייב לפלר הנז' עוד צוה מחמת מיתה שאחר שיפרעו החוב מפלו' הנז' ויהיו נשלמי' השנים מהשכירות מהבתים הנז' ויתחילו לגבות שכירות מהחנויות ומהבתים הנזכר' שיתנו לבני קהלו ק"ק מאיור יצ"ו גרוש אחד בכל חדש ויהיה נחלק בזה האופן עשרים לבנים לצדקה ועשרים לבנים לישיבת החכם השלם כמה"ר פלו' והשאר מהפירות הנז' יהיו ביד החכם השלם נר"ו וביד היקרים ומעולים פלו' ופלו' והתמיד מהגרוש יהיה נמשך עד סוף שלש שנים רצופות עוד צוה מחמת מיתה שיתנו מהפירות הנזכ' לבתו או לחתנו הנזכ' להוצאת בית' אם יהיו צריכים וכל זמן שתשאל בתו מעות שיתנו לה לעשות צרכיה והשאר מהפירות הנזכ' ישמרהו החכם השלם נר"ו והמעולים הנז' בידם כדי ליתנם לבני בתו לכשיגדלו וצוה ג"כ מחמת מיתה שיתנו סך שלשה אלפים לבנים ליתומה בת אחיו לנשואיה כשיגיע פרקה לינשא ואם לא ימצאו בעת ההיא מזומנים שיוכלו למשכן החנויות או הבתים כדי ליטול הסך הנז' וצוה ג"כ שאם ירצה בתו לדור בבית העליונה שיפרע אלף לבנים בכל שנה. עוד צוה מחמת מית' שאם ח"ו תפטר בתו ובניה ולא ישאר בעולם ממנה שום זרע שיהיו כל אותם הקרקעות שנשארו וכל הנכסים שימצאו מהרוח' הקרקעות חציים לק"ק יצ"ו וחציי' לחתנו הנז' כל הנ"ל צוה ה"ר פלו' מחמת מיתה וצוה שלא יהיה רשאי ולא יוכל שום נברא בעולם לא יחיד ולא רבים לנגד ולערע' על צואתו זאת לא בכולה ולא במקצתה זהו מה ששמענו מפי המצוה הנז' ולכן כתבנו כל הנ"ל להיות לנו לזכרון האמ' וחתמנו שמותינו פה להיות לעדות ולראיה ולהראות האמת:
עוד צוה מחמת מיתה שלא יהיה ביד בתו או חתנו או שום באי כחם יכולת ורשות למשכן לשום נברא בעולם שום דבר מהקרקעות ולא למכור ג"כ עוד לוה מחמת מיתה שאם ירצה לדור בבית אשר אביה היה דר בעודו בחיים חייתו שתדור בה ולא יטלו ממנה שום שכירות כל זמן שתדור שם כל הנ"ל צוה ה"ר פלו' הנז' בפנינו עדים חתומי מטה כד קציר ורמי בערסיה וידענו בברור שמתוך אותו חולי נפטר לבית עולמו וחיים לנו ולכל ישראל שבק ולראיה חתמנו שמותינו פה והיה בחדש אב שנת השל"ד לבריאת עולם והכל שריר ובריר וקיים עכ"ל הצואה ועתה שואל חתנו של המצוה הנז' אם יש כח בידו וביד נות' צדקו בת המצוה הנז' לבטל הצואה הנזכרת יען אין חפצם ורצונם שאחרים ישלטו בנכסי עזבון הנפטר הנז' כיון שהם בקיאים ויודעים בטיב משא ומתן והיא אומרת נאמן עלי בעלי לשאת ולתת הכל נכסי עזבון אבי זלה"ה הלא הוא טוב לי מעשרה שליטים שהיו שולטים בנכסי עזבון אבי זלה"ה כ"ש השלשה אשר הקים לאפוט' שאינם חפצים בהם לא היא ולא בעלה בשום צד ואופן בעולם ואת"ל שאין כח בהם לבטל הצואה יורנו מורנו האם יזכה הבעל לפחות בפירות כיון שהם נכסי מלוג ואם הדין דין אמת שיש כח בהם לבטל הצואה ולבטל האפטרופוסים הנזכרים שלא ישלטו בנכסים הנזכרים בשום צד ואופן בעולם והם יאכלו פירותיהם והקרן תהיה קיימת בידם לעשות ממנו כטוב וכישר בעיניהם ואנוש לא ימחה בידם על הכל יאיר עיני פני השואל בחכמת עצמת מעכ"ת ומה' תהי משכורתו שלמה:
תשובה
תנן במס' כתובות פ' מציאת האשה המשליש מעות לבתו ע"י שליח והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה השליש מה שהושלש בידו דברי ר' מאיר ופליג עליה ר' יוסי ואמרינן בגמרא דלא פליגי ר' יוסי ור"מ אלא בגדולה ארוסה דר"מ סבר מצוה לקיים דברי המת ור' יוסי סבר דכיון דגדולה היא הרשות בידה ומסיק בגמ' א"ר נחמן הלכה כר' מאיר וכתב הרי"ף וז"ל וק"ל כרב נחמן בדיני. וכתב הר"ן וז"ל ומפרשינן טעמא בגמ' משום דסבירא ליה לרבי מאיר מצוה לקיים דברי המת הא לאו הכי נותנין לה המעות לפי שהוא לא אמר שלא תזכה במעות אלא לקנות שדה שאילו אמר כן בלא טעמא דמצוה לקיים דברי המת אין שומעין לה שלא זכתה בהן אלא בענין זה אלא הוא מעכשיו זיכה אותה בהן אלא שצוה שיקחו לה שדה ואי לאו טעמא דמצוה לקיים דברי המת נותנין לה מיד שלה הם לגמרי למדנו מכאן דבנשואה אפי' ר' מאיר מודה שהרשות בידה עוד כתב הר"ן וז"ל ומוכח בגמ' בסוף פ"ק דגיטין דאף במצוה כשהוא ברי' כיון שמת אמרי' מצו' לקיים דברי המת משמע מתוך לשונו דמתניתין סתמא משמע דמיירי בש"מ או מצוה מחמת מיתה אלא שהוא הדין בברי' ע"כ מכאן היהנר' דבנ"ד הדין פשוט שהרי האשה זו כיון שהוא נשואה יכולה לומר נאמן בעלי עלי ואיני רוצה אפוטרופוס אחר עלי כ"א בעלי כיון שהי' בת יורשת והוא לא הפקיע הירושה מבתה אלא צוה על הפירות שיעשו האפטרופוסים מה שנזכר בצואה ואם כן אינו עומד לפנינו אלא מצוה לקיים דברי המת וזה אינו כלום דמצינן למימר למה יהיו ביד האפטרו' כי לתקנת בתו נתכווין וכיון שהיא אומרת זו היא תקנתי יש לנו לעשות כדבריה אלא כך היה נראה לכאורה אמנם אינו נר' כן מתוך דברי רש"י שכתב מן הנשואים הרשות בידה שאף האב לא עלה בדעתו למסרם ביד שליש אלא עד שתנשא דמשנשאת הבעל זכה לאכול פירות ע"כ א"כ נר' דדוקא כשצוה האב קודם שנשאת דאיכא למימר שהאב לא צוה אלא עד שתנש' אמרינן שהרשות בידה אחר שנשאת אבל כל שצוה אחר שנשאת דלא שייך האי טעמא שהרי כיון שהיתה נשואה ואפילו הכי צוה שיהיו המעות ביד האפטרופוסים נראה שאין האשה יכולה לומר נאמן בעלי עלי ומ"מ נראה בעיני מטעם אחר שיכולה לומר נאמן בעלי והטעם דבין היכי ובין היכי אין כאן משום מצוה לקיים דברי המת דכתבו התוספות בשם ר"ת דליכא משום מצוה לקיים דברי המת אלא כשהושלש מתחלה ביד השליש לשם כך שיתנם לזה אבל אם לאח' הצואה בא לידו או אם היו בידו פירו' אלו כבר לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ובנ"ד לא באו לידם של אפטרופוסי' ולא אפילו בעולם וא"כ אין כאן משום מצוה לקיים דברי המת וכבוד תורתך נהי דליכא משום מצוה לקיים דברי המת מ"מ הרי כת' התוספות בדבור קטן בשילהי פ' מציאת האשה ז"ל על ההיא דפריך בגמרא והא ק"ל מצוה לקיים דברי המת מקשינן כיון דק"ל מצוה לקיים דברי המת א"כ מאי אהני דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורים ואומר ר"ת דלא אמרי' מצוה לקיים כו' עד אבל דברי ש"מ כמסורים דמו ע"כ א"כ בנ"ד יאמר האומ' תיפוק לי מטעם דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו משו' האי טעמא נמי ליתא דלא אמרינן ככתובין כו' אלא שצריך קנין בבריא ובשכיב מרע אין צריך אלא דהוי בלא קנין כקנין אבל בדבר דליתי' בבריא בקנין ליתיה בשכיב מרע וכן כ' הרשב"א בתשובה ולא אאריך להביא ראיות כי לדעתי אינו צריך גם מטעם זה אני אומר דליכא למימר שהכי צוה ורצה שהנשא' מהפירות יתנם החכם נר"ו כנז' בצואה שדברים אלו אין להם אחיזה שהרי אמרו בפ' יש נוחלין אמר ידור פלוני בבית זה או יאכל פלוני פירות דקל זה אינו כלום ה"נ שאמר ויתחילו לגבות הפירות זה כו' עד והנשא' מהפירו' אין ממשות באלו הדברים אם לא אמר יהיו הבתים כו' לשיתנו כך וכך וכמו שכתבתי פעם אחרת באורך דלא מהני אפילו להקדישו בזמן הזה וכאן לא אאריך עוד נראה לי לקיים דברי שצואה זו לא עלתה לכלום אלא שהרשות ביד האשה לומר נאמן בעלי עלי מהא דאמרינן בגמרא בסוף פרק ח"ה האומר תנו שקל לבני בשב' וראויים ליתן להם סלע נותנין להם סלע ואם אמר להם לא תתנו אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתו ירשו אחרי' תחתיהם בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל למדנו מכאן דדוקא כשאמר שקל שנתן קצב' למה שיתנו לבתו הוא דאמרינן ואם אמר תנו שבכל אופן שיאמר לא יתנו אלא שקל דאין להעמיד לבאים אחריהם והם בנ"ד בני בתו אבל בנדון כזה שלא נתן קצבה אדרבא אמר שכל זמן שתשאל בתו כו' נמצא שצריך שיתנו לחתנו ולבתו כל מה שתשאל ולא הניח לבני בתו אלא מה שנשא' ממה שבתו וחתנו יקחו לצרכם לא נשאר בהן אלא שיש לראות ביד מי יהיו הבתים ומי יהיה הגבאי הן אמת שכפי אומ' הדעת נראה שהחכם ושני האפוטרופסים הנז' עליהם מוטל לגבות ולחלוק כל הדברים כנז' בצואה אבל כתב הרשב"א על ההוא דאמרינן לעיל ש"מ שאמר ידור פלוני כו' וז"ל ש"מ דלא מתקינין לישנא במתנת ש"מ אלא דיינינן כדדיינינן בבריא כו' עד אבל להוסיף על דבריו לא אמרו דאי לא אף אנו נתקן הלשון ונאמר שכיון שאמר ידור הרי גלה בדעתו שרצה שידור זה בביתו ונתקן ונאמר דבית לדירה קיימא כו' עד ולפיכך שכיב מרע שאמר תנו שטר חוב לפלו' לא קנה אלא הנייר בעלמא עכ"ל הרי לך בפירוש שאפילו אמר בפירוש שיתנו לפלו' שטר פלו' אעפ"י שהדעת אומר שר"ל החוב הנזכר כמו שיש סוברים כן וחולקים עליו מ"מ דעתו ואפי' החולקים מודים בידור פלו' כו' למדנו על כל פנים שאין לנו להוסיף על דברי שכיב מרע ואחר שהשכיב מרע לא פירש באיזה יד יהיו הבתים או מי יהיה הגבאי נמצא הדבר שנפל הדבר מעצמו ביד בתו של הש"מ והיינו שלא הניח עוד ביד האפטרופו' הנזכרי' אלא הנשאר מהמעו' ואע"ג שיכול האומר לומר זיל לאידך גיסא שהרי אמרו שיתנו לבתו דמשמע דמיד אחרים יש לה לקבל מה שתשאל וכן חתנו מ"מ כאשר נשקול הדברים במאזנים יכריח מה שאמרי' כי כל נכסי הש"מ ממילא נופלים ביד יורשיו היא בתה כלל הדברים אני אומר שאין בצואה זו ממש להפקיע כח הבת ובעלה והנכסים בחזקת הבת קיימי והפירות בחזקת הבעל כדין כל נכסי מלוג כך דעתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |