שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רלד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן נפטר לבית עולמו ולאה אלמנתה נשארה בחזקת הבתים והחצר שהניח ראובן הנז' יחד עם בנה ובנותיה יורשי ראובן הנז' ומעולם לא תבעה לאה הנז' פרעון כתובתה ובהמשך הזמן מכרה היא ובנה מקצת הבתים לנשואי בנות הנפטר הנז' ומקצת הבתים נשארו על עמדם בלתי מכירת האלמנה הנזכרת רק היה דר בנה שמעון תוך מקצת הבתים שנשארו בחזקת הנפטר הלז' ולאה הנזכרת כשנשאו בנותיה הלכה מעם בנה ודרה עם בנותיה כי דרך הנשים להיותן דבקו' אצל הבנות יותר מאצ' הבנים ובפרט שאין כלה וחמותה דרי' בכפיפה אחת ולקחה אצל בנותיה בית א' קטנה והיתה הולכ' ובאה פע' בבית בנה ופעם בבית בנותיה ובהמשך הזמן מכרו שמעון בנה וכלתה אשת שמעון בנה ללוי חזקת הבתים שהיה דר בהם שמעון שהם מנכסי עזבון אבי ראובן הנ"ל אבל לאה האלמנה לא מכרה כלל מכל הנז' ללוי והיו דרים ג"כ אח"כ שמעון ואשתו בבתים הנז' ובהמשך הזמן נפטר שמעון המוכר וגם לוי הקונה ובאים עכשיו יורשי לוי ותובעים החזקה מהבתים הנז' מאשת שמעון ומיורשיו קטנים מחמת כח שטר המכירה שבידם וכששמעה לאה הדברים אמרה מה לכם להתקוטט כי זה חזקת בעלי ראובן והרי בידי שטר כתובתי שעדיין לא נתפרעתי כלל ובאת לאה הנזכרת לבית דין ובידה שטר כתובתה ותובעת פרעון כתובתה מהחזקה הנזכרת ואומרת ליורשי לוי שאביהם שם מעותיו על קרן הצבי כי חזקה זו לא היה מבנה כלל ולא היה לו כח למכור כ"ז ששטר כתובתה קיים בלתי פרעון בית דין כי היה לו ללוי לקנות גם ממנה כמו שעשו הקונים הראשונים במקצת הבתים שנמכרו לנשואי הבנות שכלם חששו וקנו גם מלאה הנזכרת ובאה השאלה לפני הדרת מעלת כבוד תורתך יורנו הדין עם מי כי מאחר שבמכירת שמעון לא מכר' אמו עמו לא הוי מכירתו מכירה ואפילו שלאה הלכה ודרה במקום אחר מי נאמר שלא בעבור זה אבד' זכותה כי לא סלקא כחה ושעבודה מעל הבתים הנזכרים אפילו שעברו ימי החזקה כי להיות שמעון בנה דר בחזקה הנז' לא הקפידה בזה בפרט שהוא היתה יוצאת ונכנסה בבית בנה בכל יום או שבוע כו' כי לא סלקה כח שעבוד כתובתה כמו שסלקה במכירות הראשונות שנעשו לנשואי הבנות קודם מכירת שמעון אלו הבתים וטוענת שבמכירה זו היא לא ידעה ולא שמעה ולכן מאחר ששטר כתובתה בידה על נכסי בעלה הנפטר ולא' בתוך חזקת הבתים הנז' ואינה רוצה לצאת שאומרת שהיא בתוך שלה יורנו מורנו הרב הדין עם מי אם ללאה או ליורשי לוי הנזכר:
תשובה
דין זה פשוט ולא מפני שהאלמנה לא ידעה במכירת הבית דמאחר שהקונה קנה בעדים ושטר קלא אית לה למכירה ולא כ"כ לומר לא ידעתי ואין טענה במה שאומרת שלא ידעה אלא שכפי האמת אפי' שידע' הדין עם האלמנה ויכול' לתבוע כתובת' וכמו שאבאר בס"ד:
תנן בפרק הנושא את האשה אלמנה כל זמן שהיא בבית אביה תובעת כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית בעלה תובעת כתובתה עד כ"ה שנה שיש בכ"ה שנה שעושה טובה כנגד כתובה וחכמים אומרים איפכא והלכה כח' ומחלוקת זה אינו מעלה ולא מוריד בזמן הזה דכ"ע כותבין כתוב' ומחלוקתם אינו אלא במקום שאין כותבין וסומכים על תנאי ב ד אמנם במקום שכותבין כ"ע מודו שאם אין שטר כתובתה בידה אין לאשה כח לגבות כתובתה שמא מחלה או נתנה או נתפרעה אבל כששטר כתובתה בידה תובעת היא כתובתה לעול' בין היא בבי' אביה ובין בבית בעלה ואפי' נשאת ואח"כ תובעח כתובתה לאחר זמן גובה כתובתה ואעפ"י שיש קצת מחלוקת בזה בכל מקום כבר רשמתי בא"ה שלי סי' ק"א שרובא דרובא רבים בחכמה ומנין סברי שאפי' נשאת נאמנת לו' שלא נתפרעה כו' כל זמן ששטר כתובה בידה כ"ש שנר' בעיני דאפשר שאפי' בה"ע דסבר שאם נשאת צריך שתביא עדים שלא גבתה כו' ואם לא אינה נאמנת היינו במנה מאתים אבל נדונייא הוי דינא כשאר ב"ח וכ"נ בפי' בתשובת הרשב"א דשטר כתובה לגבי נדונייא כדין שאר שטרות יש לה דמצי טוען שטרך בידי מאי בעי כ"ש דבנ"ד אין אנו צריכים לזה כפי מה ששמעתי שאלמנה זו לא נשאת וא"כ הדין עמה א"כ הוא האמת שיש בידה שטר כתובתה ואפי' ידעה שבנה מכר הבית לא הפסיד' בזה זכותה דגדולה מזה שנינו בפ' בתרא דכתו' העורר על השדה והוא חתום עליה בעד א' יכול הוא שיאמר השני נוח לי והראשון קשה הימנו וח' אומרים אבד זכותו ע"כ הרי שלדעת אדמון שאפי' שהעורר על השדה שנמכר והעורר בא להוציא השדה מיד הלוקח שיש כח ביד העורר להוציאו מיד הקונה אפי' שהוא חתום העורר בשטר משום דיכול לו' הראשון קשה לי והב' נוח לי יותר ואע"ג דאין הלכה אלא כח' שאמרו שאבד זכותו מ"מ כבר כתב הריב"ה בפשיטות ח"מ סי' קי"א וז"ל לוה שמכר נכסים וחתם המלוה על שטר המכירה לא הפסיד בשביל זה זכותו וטורף מהלקוחות שיוכל לומר השני נוח לי והא' קשה הימנו ולאומר שיאמר ואיך אפשר שיהיה הדין כך אחר שאין הלכה כאדמון בזה כבר הרגיש מהרר"ק בב"י ותירץ דלוה שאני וק"ל מ"מ הטור הביא הדין בפשיטות מבלי חולק אעפ"י שדרכו להביא סברות וכאן לא הביא משמע א"כ דדין זה לגבי לוה כסתם משנה וכבר כתבתי שנדונייא דין חוב לה וא"כ זכתה האלמנה בדינה שאפי' היה הקונה מוחזק בבית ודר בה כמה שנים היתה יכול' להוציא את הקונה מן הבית ואפי' שידעה במכירה לא הי' מועיל לקונה טענה למה לא תבעה מן המוכר קודם שימכרנה לי כי יכולה היא שתאמר בני לא הייתי יכולה עמו או הייתי רוצה להמתין לו והייתי גובה כתובתי ממנו ממקום אחר אבל עתה שאני רוא' שאין לי ממה לגבות כתובתי רוצה אני לגבות כתובתי מבית זה ומטעם זה הדבר ברור שאין טענה לקונה ממה שהחזי' בה המוכר כמה שנים ולא עשאה האלמנה מחאה כמו שחשב השואל שהיה צריך שבשביל זה צדד ובקש צדדים לבטל חזקת דין האלמנה לפי שאמר היתה באה ונכנסת בבית בנה בכל יום כו' ואינו צריך והטעם דבשלמא כשהבית היא ד"מ מר' וראינו שהחזיק בה ג' שני חזקה ולא מיחה ר' יכול ש' לו' אתה מכרת לי ונאמן לו' כן אעפ"י שאין לו ראיה אלא בטענת החזקה וכן יורשי הקונה יכולי' לומר של אבינו היא החזקה הזאת וממנו ירשנו כו' כנודע אבל בנ"ד לא מהני שום טענה לא לקונה ולא ליורשים לפי שהטעם שמועיל טענת החזיק בה ג' שנים היינו מטעם שהיה לו למחות וצא מיתה ובמלוה לא שייך האי טעמא שהרי הבית אין לו בה אלא שעבוד בעלמא ואינו יכול לומר לעדים פ' מחזיק בשלי בגזל כי אינו כן כי אולי הלוה יסלקנו במעות או בדבר אחר וא"כ איך ימחה ובמקום שאין מחאה אין חזקה כ"ש וק"ו בנ"ז שלעולם לא זז בנה מהבית מה לה ולצרה לצעוק שהרי אינה רואה בבית אלא בעל חובה בנה ורצתה להטיב עמו ושלא לתבוע כתובתה ממנו אלא לזמן ארוך כשתרצה וכבר כתבנו שהדין כן בכל אלמנה שכל זמן ששטר כתובתה בידה גובה כתוב' לעולם לפיכך רואה אני שהקונה איהו דאפסיד אנפשיה שלא קנה מן האלמנה בעצמה ג"כ והרי מעשים בכל יום שכדי שלא יוכל שום אדם לערער גובים ב"ד הבי' או החצר לאלמנה ואח"כ קונה ושלא נזהר לעשות כן הניח מעותיו על קרן הצבי ואם כן רואה אני שהדין עם האלמנה וזכת' בדינ':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |