שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רלא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן נשא את לאה לאשה והיה לה בן א' משמעון בעלה הראשון והתנת' עם ראובן בתנאי הכתו' שאם תפטר היא בחייו ותניח אחריה זרע של קיימא ממנו שירש בנה הגדול שנשאר לה משמעון כך אלפים לבנים מסכי כתובתה וז"ל התנאים תיבה בתיבה והתנו ביניהם הכלה והחתן הנז' שאם ח"ו תפטר הכלה הנז' קודם החתן ותניח אחריה זרע של קיימא מבעלה הנז' שירש בנה שבתי יצ"ו עשרה אלפים ושבע מאות ושמנים לבנים מהנדוניא הנז' שהכניס' לבעל הנז' ויהיה בזה האופן אח' מששה חלקים בקירוב ממעות מדודים ואחד מששה חלקים מכסף וזהב וא' מששה חלקים מהמלבושים ושמושי ערסה שיעלו לסך העשרה אלפ' ושבע מאות ושמונים לבנים והעשרה אלפים ושבע מאות ושמונים לבנים הנז' נתנם הכלה הנז' לבנה שבתי הנז' במתנ' גמור מעכשיו ולאחר מיתה מתנה גמורה ושלמה שרירא וקיימא מתנה פרהסי' מתנת עלמין דלא למהדר בה ודלא להשנאה מינה מעתה ועד עולם ולא תוכל לתת מתנה זו שנתנה לבנה הנז' לא לבעלה הנז' ולא ליורשיו אחריו ולא שום נברא שבעולם ואם תתננה לשום נברא שבעולם מעתה ומעכשיו תהיה מתנתה בטלה וחשוב' כחרס הנשבר שאין בו ממש ולא ישוה בשום מקום ובשום ב"ד שבעולם לבד המתנה שנתנה לבנ' הנז' תהיה קיימ' לעול' מעכשיו ולאחר מיתה כנ"ל והגם שזה היה תנאי בין החתן והכלה הנז' ליותר בטחון לנער שבתי הנז' נשבע בפנינו החתן הנז' שבועה חמור בתור' בפועל ע"ד המ"בה וע"ד הנ"ב וע"ד רבים מפורשים בלי שום פתח התר וחרטה שבעולם ובבטו' כל מיני מודעי ופיסול עד מודעא כדעת הרשב"א וקבל עליו כל עדי מודעא למודרי הנאה שלא לערער שום מין ערעור שבעול נגד המתנה הנז' וקבלם עליו להיו' מודר הנאה מהעשרה אלפים ושבע מאות ושמנים לבנים הנז' וקבלם עליו כהקדש וקרבן שלא ליהנות מהם אחר מיתת אשתו ח"ו לבד שיתנם לשבתי הנז' בלי שום טענה ואמירה ודחיה שבעולם כל זה קבל עליו ועל באי כחו שלא ליהנות מהמתנה הנז' בכל הנ"ל ושאר כל תנאי כתובה התנו ביניהם שיהיו נשמעים כפי תקנו' ק"ק יאנינא יע"א ע"כ תופס תנאי הכתובה הנ"ל ועתה מתה לאה בחיי בעלה ראובן הנז' ולא נשאר ממנה לבעלה ראובן זרע ובא בנה שבתי הנז' ותובע מראובן שיפרע לו העשרה אלפים ושבע מאות ושמנים הנ"ל מהמתנ' שנתנה לו אמו ככתוב בתנאים הנ"ל ועוד שיחלקו שאר סכי כתובת אמו כפי תקנות ק"ק יאנינא יע"א ככתוב בתנאים הנ"ל וראובן משיב וטוען שאינו מחוייב בקיום המתנה הנ"ל לפי שלא נשאר מאשתו לאה זרע של קיימה והוא לא נתחייב רק אם תשאר לו מאשתו לאה זרע כנראה מהתנאים הנ"ל והבחור שבתי משיב דמכל שכן משמע בטענתו שאם נתחייב על קיום המתנ' בהשאר לו מאשתו זרע כ"ש הוא אם לא ישאר לו ממנה זרע של קיימא שיחוייב בקיום המתנה ילמדנו רבנו הדין עם מי בטענותי' אלו ועוד נפל הספק במה שכתוב עוד בשטר הכתובה בזה הלשון ואלו הם ראשי המוהר תחל' מעות מדודים עשרים וחמשה אלפים לבנים עוד א קיימירי מכסף במקום מעות דראמי מאתים ושמנים ושנים אלף ושמנה מאות ושלשים לבנים עוד ארבעה זגארילי מכסף במקום מעות דראמי מאה ושבעים שמנה מאות וחמשים לבנים עוד שמונה עשר זוגות גפרסייא מכסף במקום מעות דראמי חמשי' וחמשה שלש מאות ושלשים לבנים ובזה נפלו הטענו' בין יורש ההשבון ובין הבעל כי יורש ההשבון טוען שיש לו לקבל השבון הכסף הנז' בכסף ממש כמו שהכניסם לו אשתו במספר הדרמאש ולא במעות בשומא שנישומו אז דאל"כ למה לא נכללו עם המעות מדודים בסתם ומה הוצרכו להזכירם ובמספר הדרמאש אם לא לענין השבון הנז' והבעל טוען שאין לו להשיב ההשבון רק מעות באות' שומא ועריכה שנערך אז הכסף ילמדנו רבנו הדין על כל אלה הטענו' שבין ראובן והיורש ושכמ"ה כו' ועוד טוען הבחור היורש בענין הכסף הנ"ל שהכניסה אמו לראובן שראוי שיהי' השבון הכסף ההוא בכסף ממש ובאותו ערך שהכניסו לבעלה מאז כי כן הוא המנהג בעיר ההיא להחזיר השבון הכסף והזהב שדרך הנשים להכניס לבעליהן בכסף וזהב ממש ובאותו ערך שהכניסו לבעלה וא"כ ה"ה באלו התכשיטי כסף הנ"ל ראוי שיחזירם בכסף ממש ובאותו ערך שהכניסם האשה וכמו כן מטעם המנהג טוען היורש בשאר הכסף והזה' המפורש בשטר הכתובה שיושב אליו ההשבון בכסף ובזהב ממש ובאותו הערך שנערך בשע' הכנסתו לבעל כיון שכן נתפשט המנהג במקום ההוא ועוד טוען היורש הנז' בענין דמי המתנה הנ"ל ואומר שאותם העשרת אלפים ותש"פ לבנים נמצאו יתרים מהנדוניא שנדרו לו לראובן עם אשתו לאה לפיכך הכניסם לבעלה ע"מ כן שיזכה בנה בהם אחרי פטירתה בענין המתנה הכתובה בשטר הכתובה הנ"ל וא"כ הדברים מוכיחים שהמתנה שנתנה לאה לבנה היתה בין תשאר לו ממנה זרע בין לא תשאר וכמו שנראין הדברים מלשון המתנה הכתובה בשטר הכתובה הנ"ל. על כל אלה הטענות ילמדנו רבינו הדין עם מי:
תשובה
על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון בענין השאלה ראשונה יש לראות אם יש בה ממשות כי כפי הנר' נר' שאין בה ממשות מכמה טעמים הא' שכתוב ותניח אחריה זרע כו' ונר' א"כ שהמתנה אינה אלא בתנאי שתניח זרע אחריה מבעלה זה ואם לא תניח אין המתנה מתנה ויש טעם לזה דכשאינה מניח זרע אחריה אז כבר יש לבנה הגדול ההשבון שיש לבן בנדונית אמו אבל כשמנחת זרע אחרי' שנשאר הכל לבעל מפני זה כדי שלא ישאר הבן ריקם התנתה שיתן לה בעלה אחרי מותה העשרה אלפים כו' הנז' ולצד השני יש גם כן סברא מה מפני הטעם שטוען הבן לפי שאל' העשרה אלפים כו' נתנו לבעל מלבד הנדוניא שנדרו לו באופן שהדברי' מוכיחי' שהיתה מנחת אותם לבנ' הנז' בין תמות היא בזרע אחר מיתתה ובין שלא תניח בן אחר מותה וכי תימ' איך אמר ותניח דמשמע דהוי תנאי וי"ל דהכי פירושה אם תפטר היא ואפי' שתניח זרע אחרי מותה שאז היה הדין שהבעל ירש הכל כדרך הנהוג בשאר הנשואין שכשהאשה נפטרת בחיי בעלה ואינה מנחת זרע הבעל יורש כל נכסיה בין נצ"ב בין נכסי מלוג על כן כתב כאן לרבותא שאפילו שתניח זרע שמן הדין היה ראוי שירש הבעל הכל אפי' ה כיון שהתנה שיתן בעלה לבנה המעות הנז' וכ"ש אם לא תניח עוד טעם אחר לומר שהמתנה זו בטלה שכתוב שירש בנה כו' וירושה לא שייך אלא לאחר מיתה וקי"ל שאם אמר על מי שמן הדין אין לו ירוש' שירש לא אמר כלום וכמו שכתב דין זה הרי"בה בח"מ סי' רפ"א אם אמר בתי תירשני ויש לו בן או שאמר לאיש נכרי או אפי' על אחיו ירשני ויש לו בת לא אמר כלום שאינו יכול להוריש למי שאינו ראוי לירש ולא לעקור הנחלה ממי שראוי לירש ע"כ נמצא זה הבן במקום הבעל אינו ראוי לירש וקי"ל הבעל יורש את אשתו נמצא שמה שאמרה שבנה ירש היו דברי' בטלים וכן יש ראי' מתשו' הרא"ש הביאה בנו הטור א"ה וז"ל תשובה מה שנתן לאשתו בלשון ירושה אינו כלום כיון שאינה ראויה לירש וכי תימא כבר כתב אח"כ לשון מתנה מפורשת וכתב הרא"ש בתשו' הנז' וז"ל מ"מ רואה אני לקיים שטר זה מתוך תיבה א' שכתוב בה ותחזיק היא שהוא לשון מתנה דתנן פ' יש נוחלין כתב לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף דבריו קיימין ובנ"ד יש מתנה מפורשת כמה פעמים א"כ נאמר שהמתנה קיימת וכמו שכתב הרא"ש שם נר' דמשום הא נמי לא זכה הבן במתנ' דקי"ל דמתנת ברי' צריכה קנין ומטבע ודאי אינו נקנה בחליפין ובנדון דהרא"ש דכתב דקנתה האשה לדעתי היינו מפני שלא כתב שם כמו שיראה הרואה אלא קרקע ומטלטלין ובגדים שמושי ערש בכל אלו דברים שנקנים בקנין סודר מה שבנ"ד כתוב לבניו והיינו מטבע ממש שאינם נקנים בחליפי' אלו הם הערעורים שראיתי לכתוב ולומר שמצדם נר' שהמתנה בטלה ואינה כלום אך נר' בעיני לקיים מתנה זו לפי שכתוב לבסוף וגם שזה היה תנאי בין החתן והכלה כו' וליותר בטחון כו' ולמעלה כ' אלו י' אלפים הם מהנדוניא שהכניסה פלונית לבעלה נמצא בפי' שבעת שהכניסה הנדוניא לבעלה נכנסו אלו העשרה אלפים לבנים מיד הבעל לזכות הבן הנז' וזכה הבעל בהם בשביל הבן הנז' באותה שעה ובזה אין צריך קנין כי אין לך קנין גדול מזה כי מי שמזכה מנה לראובן על ידי שמעון אין צריך קנין וזה דבר פשוט מאד שהוה ליה כאלו באו באותה שעה לזוכה שזכין לאדם שלא בפניו ובעל האשה הזוכה בהם בשביל הבן הנז' חלק עצמו מהם ואסרם בהנאה לעצמו ונשבע שיתנם לבן הנז' הא ודאי נר' דבר פשוט שנתקנו בזה כל הערעורים הנזכרים וזכה הבן במתנה ולמתעקש שירצה לומר דאכתי יש פ"פ לערער ולומר שכל זה בנוי על יסוד התנאי הנ"ל שכתוב ותניח זרע כו' מכל מקום יש כאן ספק אחר בתנאי הנז' שאין כאן תנאי כפול דאיכא פלוגתא דרבוותא דבממון נמי בעינן תנאי כפול וכל דיני התנאי ואם חסר אחד מהם המעשה קיים דהיינו המתנה ואפי' במעכשיו הדין כן וא"כ מי הוא זה ואי זה הוא מי שירצה לערער על המתנה הזאת כל שידוע לדרדקי דבי רב דכל ספק מן התורה לחומרא על אחת כמה וכמה בשבוע' החמור' שכל העולם נזדעזע עליה ובנ"ד יש כמה מיני שבועות וחומרות ואלות כמו שכתוב בשבועה חמורה על דעת ה"בה וע"ד הנשבעים באמת כו' עוד כתוב שקבל עליו להיות מודר כו' עוד כתוב לבד שיתנם לשבתי הנז' בלי שום טענה ואמירה ודחיה וקי"ל דכל טפוי לשון לאוסופי אתא עד שנר' ודאי שאין הבעל יכול לפצות פה ולומר שום טענה כלל ועקר לבטל המתנה בין כדין בין שלא כדין באופן שנראה ודאי דזכה הבן במתנ' הנז' ודי בזה לשאלה ראשונה:
לשאלה השנית והיא שהיורש טוען שיש לו לקבל ההשבון הכסף הנז' בכסף ממש כמו שהכניס' לו אשתו והבעל טוען שאין לו להשיב ההשבון רק מעות באותה שומה בעריכה שתערך כו':
תשובה דין זה פשוט מאד והטעם שכתב הרמב"ם ז"ל פי' י"ג מהלכות אשות וז"ל מנהגות רבות יש בנדוניא יש מקומות שנהגו שיכתבו בכתובה הנדוניא יותר על דמיה בשליש או בחומש או במחצה כו' עד ויש מקומות שנהגו לכתוב שוה מנה במנה כו' עד הנושא סתם כותב ונוהג כמנהג המדינה וכשתבא לגבות כתובתה מגבין לה מה שבכתובת' הכל כמנהג המדינה וכל הדברים האלו וכיוצא בהם מנהג המדינה עקר גדול הוא וע"פ דנים והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינה ע"כ וכיון שתלו דין כתוב' זו נהגו בו כמנהג יאנינא כך יש לעשות שהרי כשנושא סתם יש לו לעשות כפי מנהג המדינה כ"ש כשהתנה בפי' שחייב לקיים התנאי כמו שהתנה עוד כתבתי טעם אחר במקום אחר והוא זה דיורשי האשה במקומה עומדים וכתבו הפוסק' האשה שנתארסה ושנתאלמנה נוטלת כל נכסיה בלא שבועה בין נכסי מלוג בין נכסי צ"ב וכמו שכתב הריב"ה בא"ה סימן פ"ח וז"ל אע"פי שהאלמנה אינה נוטלת כתובתה אלא בשבוע' נכסיה נוטלת בלא שבועה ונכסי מלוג נוטלת כמו שהם כו' ונכסי צאן ברזל מדינא דגמרא כיון שהם באחריו' נוטלתם כמו ששמו אותם תחל' ואם פחתו משלימין לה כל הפחת וכך אם הותירו בחיי הבעל המותר ליורשים אלא שהיא נותנת דמים ונוטלתם כגון אם הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על אלפים הא' נוטלתו בלא דמים והשני נותן את דמיו ונוטלתו הרי בפי' שיש כח לאשה ליטול כלים שהביאה מבי נשא ואין הבעל יכול לומר לה ולא יורשי הבעל טול דמים בתמורת הכלים אלא תטול הכלים עצמם כמו שהביאם וכבר אמרתי שהיורשים במקום האשה עומדים ויש להם כח לומר שהתכשיטים או הכלים עצמם רוצים ולא דבר אחר וכן אני אומר שהדבר ברור כמו שכתבתי מטעם אחר שזה נקרא השבון וכמו שאנו נוהגים לכתוב במקומנו להשיבו כו' ואם לא היה כח ליורשי האש' ליטול הכלים כמו האשה לא היה ראוי לכתוב אלא לפרוע או לשלם אבל כיון שאומר לשון השבה לא שייך אלא באותם כלים עצמם שהביאה מבי' אביה לבית בעלה עכשיו שבים לבית אביה דהיינו ליורשי האשה אפילו במקום שאין כותבין התנאי בפירוש כאלו נכתב דמי דמרגלה בפומא דאנשי שאומרי' השבון וא"כ חוזרני לומר שיש לבעל האשה הזאת לקיים הכל כפי מנהג יאנינ' ויטול הבן הנז' הכלים הנז' והתכשיטין ואם המנהג ביאנינא ליטול אותם באותו שיעור שהכניסם כך יש עתה לעשות שיטול אותם באותו שווי שהכניס' ואם יש מנהג שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו כך יש לעשות כפי מנהג יאנינא הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |