שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה לאה בהיותה אלמנה נדרה לש' שישתדל להשיאה לפ' ושתתן לו ה' זהובים וש' הביא הענין לידי גמר באופן שנשאת לאיש ההוא ועמדה נשואה כמו ג' שנים או יותר ונפטר' לב"ע בלי זש"ק באופן שהוצרך בעלה להשיב חצי הנדונייא לאח הנפטרת שמו לוי מכח תנאי הכתוב' כנהוג וש' הנז' היה חייב מקדם ללוי משארית חשבון וכשבא לוי לגבות חובו מש' אמר ללוי אחותך פ' היתה חייבת לי ה' זהובים בשביל ש"ט שטרחתי להשיאה ולא פרעה לי והנה עתה שבא לידי להפרע ממנה שאתה ירשת נכסיה הנני מעכב הה' זהובים תמורת אותם שהיתה חייבת לי וש' טוען אני איני מאמינך שאחותי חייבת לך שאין הדעת סובלת שתמתין להפרע עד שתנשא וג' שנים אח"כ ועוד הגע עצמך שהאמת שהיא היתה חייבת אין לי לפרע חוב כזה ולא עוד אלא שאני לא ירשתי ממנה דרך ירושה אלא מכח תנאי כתובה הדין עם מי:
תשובה
נר' בעיני שהדין עם לוי ואין ש' יכול לעכב המעות שבידו ותחלה צריך אני להקדים הקדמה א' והיא זאת דבר ידוע הוא כי מן הדין מטלטלי לא משתעבדי לב"ח ואפי' מופקדים ביד המל' או ביד אחרים אלא כמ"ש הרמב"ם וו"ל כבר תקנו הגאונים האחרונים שיהא ב"ח גובה מן היתו' ממטלטלי שירשו מאביהם וכן דנין ישראל בכל ב"ד שבעולם וכתב טור ח"מ סי' ק"ז וז"ל וי"א שתקנת הגאונים אינה אלא במלוה בשטר אבל במלוה ע"פ לא תקנו שאין בו משום נעילת דלת דלא שכיח וכתב בע"ה בשער ס"ה בשם ר"ת ורבנו אפרים שכן דעתם וכתב שיש סמך לדבריהם ע"כ ואפי' שכפי האמת כבר נתפשט המנהג בכל ישראל שאפי' מלוה ע"פ גובה המלוה מן היתומים בא' מג' תנאים הידועים מ"מ כתב הקדמה זו להודיע כמה קליש וחליש כח גביית חוב מהלוה ממש מן היורשים שהרי יש בה כמה מן המחלוקת ולא היתה נגבית אלא מכח תקנת הגאו' ומטעם שלא תנעול דלת בפני הלוים ואפי' שמלוה ע"פ לא שכיח כולי האי מ"מ שכיח קצת ושייך ביה נעילת דלת מה שאין כן בנ"ד דפשיטא ופשיטא והדבר ברור כשמש דלא שכיח כלל ועיקר שיטרח הטורח בשביל שכרו וימתין כ"כ זמן ולא עוד אלא שמניח שכר עמלו על קרן הצבי שתמות ולא תניח זרע ויאמר אח"כ ליורשים לא גביתי ש"ט ועתה אני רוצה לעכב מה שיש בידי משלך דבר זה אין לו שחר ומילתא דלא שכיח כלל הוי ובכל כיוצא בזה לא היה תקנת הגאונים כלל והוי כטוען תמורת המנהג שאינו נאמן כלל וגם לא שייך בזה טעמא דנעילת כלל ועיקר וזה היה מספי' להעמיד הדין עם לוי ולהורות שאין כח לש' לתפוס נכסי לוי בטענה כזו שמהבל ימעט ואפי' היו אלו המעות מנכסי הנפטרת לא היה מועיל לו התפיסה כ"ש בהיות מה שתפס שלא מנכסי הנפטרת רק מנכסים אחרים שהיא כיון שנשאת לא נשארו לה נכסים וגדולה מזו כתב ב"ה וז"ל איכא מ"ד דכל מידי דתפיס איניש בטענת מלוה ע"פ כיון דאינה גובה מן היתו' אלא על הדרכים הידועים כיון שמת ראובן פקע חובו של ש' מעל בניו ומעל נכסיהם ואיכא מאן דפליג וה"ר יודה לא הכריע דעות הללו ולדידן מסתברא דסברא קמא ליתא דודאי נאמן במיגו דלא תפסי ע"כ והדבר' ק"ו ומה בחוב גמור ואמיתי שהלוה המלוה ללוה י"א דלא מהני תפיסה דאפי' דאמרי' מלוה ע"פ גובה מן היורשים מ"מ כיון שיש גאונים וגם מן האחרו' כמו ר"ת ורבנו אפרים הנ"ל דסברו שלא תקנו הגאו' שיגבה המלוה מיורשי הלוה אלא במלוה בשטר לא במלוה על פה די לנו שנרחיב הענין שאפילו במלוה על פה שיגבה מן היורשים על הדרכים הידועים לא שיתפשט הענין כ"כ שאם תפס שנאמין אותו למלוה ע"פ שבועתו ואעפ"י שב"ה הכריע כדעת הסובר' שאפי' תפיסה מהני מ"מ פשיט' דיש לנו לו' ע"כ לא קאמרי אותם דסברי דתפיסה מהני אלא במלוה גמורה אבל בנדון כיוצא כ"ע מודו דדוקא התם שכל עוד שהיה הלוה בחיים היה חוב בטוח ושלם היה יכול לתפוס מנכסיו והיה מועיל לו משום הכי י"ל דמיורשיו נמי מהני תפיסה דבמקו' מורי' קיימי אבל בנ"ד שבהיות' בחיים פקע שעבודו אפי' היתה מלוה גמורה בעדים כגון שהיתה ע"פ כי רבו הפו' קמאי ובתראי דאין המלוה גובה מן הבעל וכן הלכה ודאי ולא עוד אלא שיש מן הפוס' דסברו שאפילו מעות ההלואה בעין לא יגבה אותם המלוה כיון דמלוה להוצאה ניתנה ואפי' שהיא תודה בחוב לא נאמר לה שתמכור כתו' בטובת הנאה ולא שב"ד ימכרו למלוה נדונייתא בטובת הנאה כמבואר זה בפו' באופן שכל ימי היות בעלה קיים וגם אם תפטר ותניח זרע פקע חובו לגמרי וגם עתה לא תפס מנכסיו הידועים לאשה אלא מנכסים אחרים לע"ד שהדבר ברור כשמש דכ"ע מודו דפקע חובו כיון שנשאת וכמעט שאפשר לו' כבר נתיאש מענין זה אפי' היה חוב גמור ממעות שהלוה כיון שאין לו תקנה כשתתאלמן או תתגרש ותודה היא בחוב עאכ"ו בענין זה שאומ' שנדר' לו שכמה פעמים אנו רואים שאין הסרסור גובה ענין זה ואפי' גובה אינו גובה הכל ואעפ"י שמן הדין יכול לתבוע שכרו בב"ד מ"מ אין מנהג לדקדק כ"כ בדברים כאלה בזמננו זה וא"כ מכל אלה הטעמים נר' הדבר ברור שאפי' נאמין לדבריו שאין ס' ששניח שכרו על קרן הצבי ואין לו טענה להחזיק בחוב שהיה חייב ללוי ועוד בר מן דין ובר מן דין אני או' שהדין ברור שאין כח ביד שמעון להחזיק בחוב שהיה חייב ללוי בטענה שאו' שירש מאחותו ושאחותו חייבת לו ומטעם זה רוצה להחזיק במה שבידו בשביל חובו זה ודאי אינה טענה אפי' היה מלוה בעדים והטעם שכפי האמת אין כאן ירושה כלל אלא מתנ' מחיים וכמו שהוכיח זה בס"ד והטעם לזה שנכסי המוריש יכול להורישם בחיים או ליתנם במתנה לכל מי שירצה אבל הנדו' שמכנסת אשה לבעלה ע"פ ד"ת שהבעל יורש את אשתו פשיט' שאין כח בידה אחר שנשאת ליתן לשום נברא שום דבר מן הנכסים שהכניסה לבעלה ואם נשאת על פי התנאים הנהוגים גם אין לה כח לשנות דבר מכל מ"ש בשטר הכתובה וכמ"ש הרא"ש בתשו' הביאה בנו הריב"ה ז"ל בא"ה סי' קי"ח וז"ל ששאלת אם האשה יכולה לתת בחייה לבעלה או לאחר מי שתזכה אחר מותה באותו החצי שראוי לירש זרעה או אחר הזוכה בירושתה והאריך הרבה בדבר וזה שיבא מכלל דבריו שאין בידה לשנות כלל לתתו לא לבעלה ולא לאחר ואם נתנ' אותו אין מתנתה כלום אלא הראוי לירש ירש ע"כ ואפי' שכפי הנר' הרשב"ץ חולק בדין על הרא"ש מ"מ היינו דוקא כשנשאת סתם ע"פ התקנה לבד אבל כל שנשאת עלתנאי כמנהג היום בינינו מודה הוא ג"כ שאינה יכולה לשנות כלל א"כ נמצא לפי זה דלאו ירושה מיקרי אלא מתנה מחיים והגע עצמך שהיתה נותנת נכסיה לאחיה לוי כנזכר פשיט' שלא היה בידו כח כלל לתבוע מלוי ולא לעכב החוב שהיה חייב לו וכמו שכתב הרא"ש גם כן בתשו' הביא בנו הריב"ה ג"כ וז"ל ששאלת על תקנ' טוליטול' שהבת יורשת חצי הנדוניא אם יכול ב"ח של אבי אם הבת ליקח מהבת מאח' שהיא יורש' החצי או נאמ' מאחר שהבת אינה יורש' אלא מכח התקנ' החו' לא תפרע של אבי אמה תשובה דברי' סתומי' אם הנדו' שנתן האב לבת דב' מסויי' כמו קרקע שחל שעבו' ב"ח עליו לא פקע שעבודו וביד מי שימצ' שעבודו יטלנו ואין אנו חוששין איך בא לידו ואם אין מסוי' היאך יגבה ב"ח אינו גובה מטלטלי לא מלוקח ולא ממקבל מתנה אי לא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי הרי למדנו בפירוש שב"ח גמור אפי' בשטר אם לא שעבד מטלטלי אגב מקרקעי אינו גובה מטלטלי לא מלוקח ולא ממקבל מתנה ולוי זה מקבל הוי שהרי מד"ת הבעל יורש את אשתו לדעת קצת ולדעת קצת אעפ"י שאינו מן התורה ממש הוי כד"ת סו"ד מן הדין הבעל הוא היורש אלא מכח שהתנה עם בעלה זוכה מה שרצתה היא שתזכה בשעת הנישואין ובאותה שעה שנשאת זכה אחיה וא"כ נמצא למפרע שמחיי' זכה לוי בנכסי אחותו מכח מתנה וא"כ אין ב"ח גובה ממקבל מתנה כמו שהוכחנו. ואין לו' דדוקא אשה שנשאת מנכסי אביה או אמה והתנו עם החתן שיחזיר ליורשים כו' אז הוא דלא מצית היא לשנות ומאותה שעה זכו היור' כנז' אבל אלמ' שנשא' מנכסיה יאמר האו' היא אמרה והיא אמרה ויש כח בידה לשנות הא ודאי אינו כן שאפי' הכי אין כח בידה לשנו' וכמו שכבר הארכתי בראיו' ברורו' במקום אחר דכיון דקי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו וכמ"ש הרוב מהפו' ראשו ואחרו' דהלכה כרבי יהודה ועוד דאיכא קנין דהוי מעכשיו נמצא דכשם שזכה הבעל בחצי שלו אשר לא נשאר כח בידה לשנות בלי רשותו כמו כן זכה היורש או מי שהיה עליו התנאי בחצי האחר ומבעל מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה נמצא שאפי' הבעל חוב הגמור לא יש כח בידו לגבות חובו לא מן הבעל ולא ממקבל מתנה זו כיון שאין כאן שטר כתובה ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי עאכ"ו חוב מסופק כזה שאינו מלוה ולא נודע אלא מפיו שאו' שנדרה לו ולא פרעה שפשיט' שאין חייב ש' לפרוע חובו ללוי ולא היה צריך להאריך בזה אלא ששמעתי שהיה מי שפטר לש' בשבועתו ואני הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמואל הצעיר די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |