שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רכט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן מת בלא בנים והניח את אלמנתו ונטלה כל עזבונו ברשותה בלי שבועה והגבאת בית דין ולפי מה שאמדוהו לראובן שהיה סוחר ועשיר ושהתה אחריו כמו כ"ה או שלשים שנה ונפטרה לבית עולמה ובשעה שהיתה נוטה למות הלכו ברורי העיר יצ"ו וכתבו כל מה שהיה לה ונמצאו יותר מכתובתה ונתנו כל דבר ביד שליש והסיבה שנתנו אותם ביד שליש הוא מפני שהיו יורשים בעיר א' רחוק כמו ד' ימים מעיר הזאת ועד שיבואו הנה היורשים ההם שמו אותם ביד שליש כדי שיבואו לחלקם עם היורשים אשר בעיר הזאת ובתוך זה הזמן קודם שבאו היורשים מעיר אחרת קמה יורשת א' מצד בעל היינו האלמנ' בת בן בת מאח הבעל של הנפטרת והלך בעלה ועשה התראה בפני בית דין ואמר מורי ורבותי הנני מתרה בפני מע"ת שאלו הנכסים אשר הם ביד השליש יתעכבו בידו אפילו שיבואו היורשים האחרים שלא יתנם עד שנעמוד בדין תורה יען כי לי משפט הירושה היות שאלמנה הזאת שלא נשבעה על כתו' ואין ליורשים כלום ותכף בבוא היורשים הנה קם יורש הבעל פעם אחרת והתרה להם בפני הבית דין ואמר להם שהנכסים האלו הם שלו כי לו משפט הירושה ושיעמדו בדין תורה ואחר כך נתפייסו יורש הבעל עם היורש שבא מעיר אחרת לכתוב על דרך שאלה:
תשובה
כבר כתבתי במקום אחר ונתפש' תשובתי וז"ל תחלה יש לדעת שיש בענין הכתובה ג' חלוקות אחת מנה מאתים שהוא עיקר הכתובה ב התוספת ג' נדוניא והם נכסים שהביאה האשה מבי נשא ופרק השולח אמרו אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה וקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו או ליורשיו שר"ל שכל ממון שאדם צריך לשבע כדי לגבותו אם לא נשבע אין יורשיו יורשים אותו ואם כן מנה מאתים ותספת אם האלמנה מתה ולא נשבעה אין יורשיה יורשים אותו ממון ואף על פי שאני כבר כתבתי שתוספת שאנו נוהגים בזמן הזה דין נדוניא יש לו מ"מ בנ"ד אינו אלא כמנה מאתים לפי שאינו בעין אבל הנדוניא שהביאה עמה לבית בעלה כל דבר שהוא קיים נוטלת שלא בשבועה היא או יורשיה וכן אם נמכרו אותם הכלים ולקחו אחרים במקומם באותם הדמים יש להם דין הראשונים וזה כשנודע לנו בראיה שאלו נלקחו בדמי הראשונים דין זה מלתא פסיקא לע"ד אין בו ספק וכל זה כשאין יורשי האשה מוחזקים אבל אם הם מוחזקים באופן שיכולים לומר אין בידנו כלום מה שתפסו כל שישבעו שאין בידם יתר על כתובתם מה שתפסו או תפסו אפי' אחר מיתת האלמנה הועילה התפיסה ודין זה אני דן מכח תשובה הר"י בעל ת"ה ז"ל ואפילו שמתוך דבריו נראה כאלו אין ולאו ורפיא בידיה אני הייתי עושה כן הלכה למעשה כיון דאפילו בזמנם דאתפסת צררי לא שכיחא כולי האי ובזמן הזה לא שכיחא כלל ועוד שהרי כתב הרא"ש בתשובה דהאידנ' נהגו להגבות כתובות לכל יורשי האלמנות כו' וכל זה כשלא יש נאמנות בכתובה אבל יש נאמנות בכתוב' אפילו נאמנות כו' שאז יש לנו לומר שהאמינ' לה וליורשיה עליו ועל יורשיו דבאופן זה אפילו שאינה מוחזקתו שאין היורשים מוחזקים מגבין לה נדוניא כתובה ותוספת וכמו שכתב הריב"ש שהוא אחרון וגם הרשב"א והר"ן הכי סברא ומורי כמה"ר לוי ן' חביב ז"ל כתב בתשובה על דין זה ובכל מקום שאמרנו שהאלמנה נוטלת מהיורשים בלא שבועה ומתה ולא נשבעה יורשיה יורשים אותו ע"כ ובנ"ד לא נתבאר אם היה נאמנות בכתובה שאז היתה גובה מן היורשים ואז יורשיה גובין מן היורשים אפילו לא נשבעה מ"מ יש לי להודיע דעתי אפילו בהנחה שלא היה כתוב נאמנות בכתובה עם כל זה רואה אני שהדין עם יורשי הזקנה והנני מודיע הטעם שאני אומר כן כבר כתבנו כי בנכסים המונחים ביד ורשות יורשי הבעל וצריכה האשה להוציא מיד יורשי בעלה אינה יכולה להוציא בלא שבועה ואם מתה בלא שבועה יורשיה אין להם כח להוליא כלל לבד נכסים ידועים שהם שלה כנראה לי בחלוקה כי כאשר הנכסים בחזקת האשה על האופן שכתבתי למעלה אז אפילו מתה האלמנה ולא נשבעה מה שתפסה היא או יורשיה מהני תפיסה וכמו שכתב הרשב"א הביאה ב"י בטור א"ה וז"ל אלמנה שתפסה מטלטלין שנשארו בידה אחר מות בעלה אם נאמנת לומר בעלי נתנם לי או מכרם לי ובחייו תפסתים והשיב אם מטלטלים אלו ידועים לבעל ויש עדים שהם עדיין תחת ידה אינה נאמנת אבל אם אין עדים שהם של בעלה או שאין עדים שישנם תחת ידה נאמנת משום מגו הא למדנו מתשובה זו שכל שלא נודע הדברים שמוחזקת האשה בהם שהיו מן הבעל נאמנת היא לומר בעלי נתנם לי או הם מכתובתי וידוע שטוענים ליורשים כל מה שהיתה יכולה לטעון ואפי' מתה בלא שבועה נאמנים הם. יש חלוקה שלישית אמצעי בין אלו שתי קצוות שאין הנכסים ביד האשה ולא ביד יורשי הבעל אלא ביד שליש וע"ז ראיתי מ"ש הר"י בעל ת"ה סי' ש"ל א' שפלפל והרחיב הדבור בדין כיוצא בנ"ד כתב וז"ל אין היורשים מוחזקים משני צדדים אלא הממון מונח ביד ב"ד בחזקת שניהם נר' דזכו יורשי האשה הואיל ואינם צריכים להוציא בחזקתן נמי מונח ואע"ג דלא מוחזקין ממש אינון מ"מ בטעם מועט דחינן אין אדם מוריש שבועה לבניו כדאמרי' התם הבו דלא להו' עלה וכן יש לחלק כמ"ש לעיל מתשובת הרא"ש דמהר"ם הקל בכה"ג משום דהאי דינא בלא הכי אתפסת צררי לא שכיחא וכ"ש בנ"ד דלא אמוד ע"כ נקטי' מהא דבנ"ד כיון דטעמא שאין יורשים גובין הוי טעמא משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו נאמר דהיינו דוקא היכא דהיורש צריך להוציא מיורשי הבעל אבל כשהנכסי' אינ' ביד יורשי הבעל שאין יורשי האשה באים להוצ' ה"ל כאלו הנכסים בחזק' יורשי האשה וכ"ש בנ"ד דלא מבעיא שאינם ביד יורשי הבעל אלא סתם ביד יורשי האשה הוא ר' בנימין ואע"ג שנמסרו לו ע"י ב"ד מ"מ כיון שאינו צריך להוציא כלל הו"ל כאלו הם מוחזקים בידו וטענינן ליה שכל אלו הנכסי' היו מן האשה מנדו' שלה או מציאה מצא' או מעמל ידיה ועוד אני אומר אעפ"י שאינו צריך שרואה אני שטענות יורשי האשה טענו' צודקות כי אחר שיש כמה שנים כ"ה או ל' שהנכסי' היו ביד האש' והיתה מוציאה ומפזרת כרצונה ואין דובר אליה דבר הדברים מוכחים א' מב' דברים או שיורשי הבעל היו יודעים האמת שהנכסים היו מן האשה ושבעלה לא הניח כדי כתוב' או שמחלו לה כי אין הדע' סובל שעיניהם יראו זכותם בידה ולא היו אומרים לה דבר ואעפ"י שאני לא מצאתי ראיה גמורה לזה זכר לדבר מצאתי דאמרינ' האשה תובעת כתובתה עד כ"ה שנה והיא משנה בכתובות פ' הנושא את האשה ופסקו הפו' הלכה כח' שאינה גובה בזמן שהיא בבית אביה ולא תבע' מחל' גם בנ"ד כיון שעמדו הנכסים ביד האשה כ"ה או ל' שנה ודאי מחלו יורשי הבעל וא"כ הנכסי' הם בחזק' יורשי האשה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |