שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רכד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה עיר שנוהגים שכתובת בנין דיכרין נגבית בחיי האב אחרי מות האם ורחל אשת יעקב התנית עם בעלה יעקב שלא יוכלו יוסף ובנימין בניה לגבות מיעקב כתובתה בחיי יעקב אביהם וליעקב יש קרקעות ומטלטלין ואחרי מות אשתו רחל רוצה למוכר' להסתחר בהם להחיות את נפשו ויוסף ובנימן רוצים לעכבו באמרם שלא ימצאו מקום לגבות כתובת אמם אחרי מות אביהם בהיות כי מוכר אביהם הקרקעות והמטללין והמעות אינם דבר של קיימא ויעקב משיב שאין לו במה להחיות את נפשו אם לא ימכרם יורנו מורנו המורה צדק אם יכול יעקב למכרם או אם יש כח ביד בניו למונעו על זה ושכרו כפול מן השמים:
תשובה
אין זה צריך לפנים כי הדבר ברור שהדין עם יעקב שיכול למכור קרקעותיו כמו שירצה ולית דימחה בידיה וקודם כל דברי אסיע הסעה גלויה ומפורסמת לכל והיא זאת כי דין כתובת ב"ד אינו דין תור' אלא תקנה שתקנו רבנן כדי שיפסוק אדם קצת מנכסיו לבנותיו להשיאן לאיש עד שמפני זה קצת מן הגאונים ראו לבטל תקנה זו מכתובת ב"ד בזמן הזה לפי שאמרו זיל בתר טעמא מפני מה תקנו רבנן כתובת בנין דיכרין אינו אלא כדי שיתן אדם כו' עכשו בזמן הזה שנוהגים לתת לבנות כל כך שהלואי שיתן אדם לבנים הזכרים כמו שנותן לבנותיו עד שלפעמים מניח עצמו ובני ביתו ערומים כדי ליתן לבתו אם כן יש לבטלה ובטלוה עד כאן הרי שלדעת קצת הגאונים יש טעם גדול לבטל כתובת בנין דכרין ולא די לנו לקיימה על דרך שתקנו אותה רבנן אלא שאנו באים להוסיף הא ודאי מנהג גרוע הוא זה ואין ראוי לילך אחריו כלל ודמי זה להא דאמרי' ריש פרק קמא דבתרא השותפים שרצו לעשות מחיצה כו' עד הכל כמנהג המדינה והקשו בתוספות וגם נמקי יוסף למה ליה לתנא למימ' שיעורין לא הוה ליה למימר אלא הכל כמנהג המדינה ונחזי אנן היכי הוי ותרצו דאינו אלא לאשמועינן דאם נהגו להרבות או למעט משיעורי' הללו הרי הוא מנהג טעות ע"כ הרי שיש מנהגים גרועים שהם מנהג טעות אין לחוש להם וכן אני אומר שמנהג העיר הזאת בענין זה דבר גרוע מאד כיון שראינו שאפילו אחר מיתת הבעל ראו קצת גאונים ובטלוה כנזכר איך ניקום אנן להוסיף שאפילו בחיי הבעל ירשו הבנים כתובת בנין דיכרין וטעות אחד גורר טעות אחר שרוצים למחות שלא ימכור הבעל קרקעותיו לעשות מהם מה שהוא רוצה כ"ש שתקנת העיר ההיא לקיים התקנה על הרוב שיהנה בחיי הבעל כמו שיהנה בזמן התקנה הראשונ' שלא אמרו חכמים שתקנו כתוב' ב"ד אלא יורשה הבעל בחייו לעשות מקרקעות כרצונו בחייו ולא תקנו אלא אם ימצא אחר פטירת הבעל שהניח קרקעות אז ירשו הבנים כתובת אמם אבל פשיטא ופשיטא שיכול הבעל לעשות מקרקעותיו בחייו כל מה שירצה ודומה לזה מצינו בפרק יש נוחלין ברייתא דקאמר נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר אין לשני אלא מה ששייר ראשון והיא סברת רשב"ג וכתב רשב"ם דק"ל כוותיה דאין לשני אלא מה ששייר ראשון וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות זכייה ומתנה שאין לשני לא מן הגוף ולא מן הפירות אלא הנשאר וכן כתב הריב"ש ז"ל חשן משפט סימן רמ"ח והדברים קל וחומר התם דלא הוי דבר שלו אלא שפלוני נותן לו ומגלה הנותן דעתו בפירוש שרוצה שיזכו אחרים אחריו עד שנראה שרוצה שתהיה המתנה קיימת עם כל זה אמר רבי שמעון בן גמליאל שאין לשני אלא מה ששייר ראשון ויכול הראשון למכור ולתת בחייו לאחרים ואין השני יכול להוציא מיד הלקוחות בנ"ד שהנכסים הם שלו ואין לבנים אלא זכיה חלושה אחר פטירת האב והאם מעכב בידו שלא יעשה מהם כרצונו הא ודאי אין הדעת סובלתו ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' דהתם אמר אביי בגמרא איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור הנכסים כר' שמעון בן גמליאל היינו דהתם דבפירוש אנו רואים שעובר על דעת המצוה שנר' שרוצה שיזכה השני אבל בנ"ד אפילו אביי יודה שיכול האב למכור ולתת ואין בו עון אשר חטא כלל חם ושלום סוף דבר כי בעיני הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שאין הבנים יכולים למחות ביד האב שלא ימכור אני הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |