שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/ריח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן קנה שפחה אחת משמעון ובלכתה עם גבירתה בשוק ובן אדוניה בחיקה הניחה התינוק בשוק וברחה השפחה הנ"ל ואח"כ הלך ראובן לבקש השפחה הנ"ל ואמרו לו שאותה שפחה היתה תוגרמית ובהיותה השפחה הנ"ל בבית שמעון גלו לו שהשפחה היתה תוגרמית ואמרו לו שיזהר שלא תצא החוצה השפחה הנ"ל שהתוגר הג"י מוסטאפה היה דורש וחוקר ומבקש השפחה הנ"ל שעל ידו נעשית תוגרמית וכאשר שמע ראובן הנ"ל הדבר הזה הלך בדין עם שמעון הנ"ל וטען ראובן שאין מקחו מקח שאין ראוי ליודי לקנות שפחה תוגרמית ומקחו מקח טעות ותבע ראובן הנ"ל מאת שמעון הנ"ל שיחזור לו דמי השפחה שקבל ממנו שהם מאה גרושוש והשיב שמעון שמה שקנה מכר ששפחה קנה ושפחה מכר לו שהוא לא ידע שהיא שפחה תוגרמית שבביתו לא נעשתה תוגרמית והשיב לו ראובן שאעפ"י שיש לו ראיה ברורה שהשפחה היתה תוגרמית ושגלו לו לשמעון הנ"ל ולאנשי ביתו שהשפחה היתה תוגרמית ועם כל זה נתרצה ראובן הנ"ל שישבע שמעון שהוא לא היה יודע שהשפחה היתה תוגרמית ולא רצה שמעון הנ"ל לישבע עוד שאל השואל אם תמצא לומר שהדין עם ראובן הנ"ל אם יוציא הוצאות ראובן הנ"ל כדי למצא השפחה הנאבדת אם הרשות בידו להוציא מעות על כך ואם יהיה חייב שמעון גם כן לפרוע לו ההוצאות או דלמא יטעון שמעון ויאמר לראובן אם האמת הוא שהשפחה היה שלי ומעולם לא נתקיים המכר למה לך להוציא מעות על דבר שהוא ברשותי עוד שאל השואל שאם תמצא לומר שהמקח הנ"ל בטל אם מן הדין חייב שמעון להחזיר הגרושוש שקבל מראובן בעד השפחה הנ"ל לערך שקבלם או לערך ששוים בעת החזרה על הכל יורנו המורה לצדקה ושכר מתן גאונו אור ישראל כפול מן השמים:
תשובה
דין זה יש בו שני צדדים אחד שידע המוכר שהיתה תוגרמי' ולא הזכיר דבר לקונה צד שני שגם המוכר לא ידע דבר אלא שעתה אחר שמכרה נודע הדבר שהיתה תוגרמית גם צריך לדעת שאין לך מום גדול מזה והוי יותר מעבד מוכתב למלכות:
לחלק הראשון נראה דבר פשוט מאד יותר מביעתא בכותחא שהדין עם הלוקח וחייב המוכר להחזיר הדמים לקונה אב"א סברא איבעית אימא גמרא ופוסקים אב"א סברא שהתורה אמרה וכי תמכרו כו' אל תונו וקי"ל בפלוגתא דאביי ורבא במסכת תמורה דאביי אמר כל מאי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ורבא אמ' אי עביד לא מהני וק"ל הל' כרב' וא"כ נ"מ דלא מהנו מעשיו למוכר כלל וכ"כ הרא"ש בתשוב דהלכה כרבא דלא מהנו מעשיו והילך דברי הפוסקים ז"ל רבנו ירוחם כתב נתיב כ"ב ז"ל מוכר בהמה או שום דבר לישראל ובא גוי ואנס אותה ממנו או אנסו להשיג דין עמו בערכאות שלהם עד שהוציאה מידו שאומר שלו הוא אינו חייב המוכר ההוא לפצות הגוי מעל אותו חטא וגם לא יחזיר דמים ללוקח כי דרך הגוים לשקר ולומר זאת הבהמה נגנבה ממני ושלי היא וכן כל אנס וכתב הרמב"ם ז"ל אפילו שהגוי טוען כי המוכר גנב חפץ זה או גזלו ממנו והביא עדים על כך אין המוכר משלם כלום שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות ע"כ ודין זה הביאו הרמב"ם כנזכר והביאו סמ"ג ל"ת סימן ע"ב והביאו הטור סימן רכ"ה והבאתי לשון ר"י הנזכר לפי שביאר בפי' הטעם שדרך הגוים לשקר נראה בפי' שאם ידענו שאמר אמת חייב המוכר להחזיר הדמים וכן נראה מדברי הטור שכתב אע"פי שהגוי טוען שהמוכר גנב חפץ זה ממנו והביא גוים עדים על כך אין המוכר חייב באחריות שזה אונס הוא ע"כ הרי לך אפילו דדוקא שאין כאן אלא עדות הגויים אשר פיהם דבר שוא הא אם הדבר באמת חייב המוכר באחריותו וזה ברור. אבוא אל הצד השני נראה בעיני שגם בזה זכה הלוקח בדינו וזה יתבאר מכמה מקומות הא' מבואר מאד תשובת הרא"ש הביאה ב"י ח"מ ס"י וז"ל המוכר בצים לחבירו ונמצאו מוזרות שאינם ראוים לאכילה אע"פי שלא הכיר בהם המוכר הוי מקח טעות אעפ"י שהמוכר גם הוא נתאנ' מ"מ בשביל זה אין לו להונות אחרים הרי לך בהדיא שאע"פי שהתאנה המוכר והוא לא ידע שהיו מוזרות אפילו הכי חייב ליתן ואינו יכול לומר תן לי הבצים כמי שנתתים לך שזה ששברם לא ידע שהיו מוזרות כדי להחזירם שלמים ומשום הכי לא אבד זכותו הכא נמי אין טענה למוכר לומר תן לי שפחתי שיאמר הקונה אם הייתי יודע שהיתה תוגרמית הייתי מחזיר לך השפחה אך עתה שנאבדה מה הייתי יכול לעשות כמו שאומר מי שקנה הבצים ודין זה גם כן הביאו הטור קוד' סי' זה שכתב וז"ל הלוקח מקח ונמצא בו מום ואבד או נגנב אחר כך הרי הוא ברשות הלוקח ואם התליע או נפסד מחמת מום הרי הוא ברשות המוכר היה לו להודיעו למוכר ולא הודיעו הרי הוא ברשות הלוקח ע"כ ועתה יש לדקדק בלשון הטור דקאמר ונמצא בו כו' היה לו לומר אבד או נגנב ונודע שהיה בו מום הרי הוא ברשות הלוקח ומדקאמר ונמצא בו מום אח"כ אבד או נגנב דייק שפיר דוקא שנמצא בו מום וכיון שראה המום היה לו להחזיר תכף המקח לבעליו ולא החזיר הרי הוא ברשותו ותנא סיפא לגלויי רישא היה לו להודיעו למוכר ולא הודיע הרי הוא ברשות לוקח גילה לנו שכל מה שאנו מחייבים ללוקח אינו אלא מפני שהיה ללוקח להודיע תכף למוכר וכיון שלא עשה כן משום הכי כאשר נגנב ונאבד הוי ברשות לוקח אבל כשנאבד ולא ידע הלוקח קודם כדי להודיעו הרי הוא ברשות מוכר ומטעם זה אמרינן בגמרא בפרק המוכר פירות מכר לחבירו בשר טרפה ואכלה חייב המוכר להחזיר לו הדמים והשתא ומה זה שהפסידו בידיו שהיה יכול למכור הבשר לגוים אפילו הכי הדין הוא שאם נאבדה אפי' שאבדה הלוקח בידים חייב המוכר להחזיר הדמים כנז' עאכ"ו בנ"ד לכן נראה בעיני כי הדין ברור מכל הצדדין שהמוכר חייב להחזיר ללוקח המאה גרושוש הנראה לעניות דעתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |