שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
טוביינא דחכימי החכם השלם נר"ו אד"ש שישגא ויפרה כנפשו הטהורה אמרתי להפיק רצונך גם כי טרדות העיר הזאת שאלוניקי רבו מלמנות עצמו מספר וכ"ת בא בדר' ארוכה ועכ"ז נפניתי לעיין ולהשיב על מקצת דבריך ולהגיד לך דעתי בהם ואתה תבחר וזה החלי בס"ד תחל' דברי' להחזיק בקשר הנערה הם דברי הרבנים חכמי אשכנז קדושים אשר בארץ המה אשר גזרו שלא למאן כו' ואני אומר מה לך אצל הנדו' כלך אצל הטעמים העצמיים מיוסדים מן התלמוד ומן הגאונים כי אין ראיה מאלה הרבנים ז"ל גם כי גדול כבודם מספר מכל מקום לא נתפשט גזרתם במקומינו ומראה חולשה בדין ועוד כי בעיני אין טעם לגזרתם כי למה שכתבת שמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט ואמר שדומה לזה באשה שהלך בעלה למ"ה ונשאת ע"פ עד שהעיד שמת ואמרו שתצא מזה ומזה ונתנו טעם בגמ' שמא יאמרו גרש זה ונשא זה כו' והכא נמי הא ודאי כי מטעם זה נר' ודאי שאין טעם בגזרתם שיש לאומר שיאמר שאם כן מי הכניסם לרז"ל לתקן מיאון ולמה לא חשו שמא יאמרו כו' כמו שחשו באשה שהלך בעלה למ"ה שהם אמרו והם אמרו וכיוצא בזה כתב הרב מ"מ פ"ד מהלכות אישות על דין פקח שקדש אשת חרש הפקחת דהוו קדושין גמורים ואם נתן לה גט מותרת לבעלה חרש והשיג הראב"ד שמא יאמרו גרש זה ונמצא מחזיר גרושתו מן הנשואין וכתב המ"מ שלא אמרו כן אלא כשהראשון יש לו קדושין מן התורה ע"ש ולדעתי שהראב"ד יודה בזה דאין שום חשש והחילוק מבואר דקדושי חרשת חמירי קצת מקדושי קטנה אלא ודאי הם אמרו דהתם יש לחוש כי הוא דבר תורה איסור ערוה החמורה מה שאין כן בקדושי קטנה דכ"ע ידעי שאין בקדושי קטנה כלום גם הטעם השני גרוע טובא שאמרו שמא יעשה המיאון בפני עמי ארץ והם אינם בקיאים בזמן המיאון והרי הוכחתי והוא האמת שהמיאון אפי' בפני שנים ושאינם מומחין סגי וא"כ הם תקנו המיאון ואמרו דסגי בפני שנים שאינם מומחין ואנן ניקום ונגזור שלא למאן שמא כו' העבודה שנר' חוכא ואיטלולא ולא דמי למה שאמרו כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין כו' דהתם חמיר טובא אלא שודאי אית לן למימר די לנו הגזרות והתקנות שתקנו חכמי התלמוד והגאונים וכמה חומרות נהגו בני ישראל האשכנזים שלא נתפשטו בספרד ולא בשאר ארצות סוף דבר דמשום הא לא איריי' וסמי האי טעמא מהכ' ועל מה דלפי גירס' הני תקיפי לפי לישנא קמא בת ט' שנים ויום א' שהביאה סימני' גדולה הוי דסימן גמור הוי וראוי לגירסתם להחמיר אני לא ירדתי לסוף דעתך כי נר' מתוך דבריך כי לפי דעת רש"י ז"ל נקראת גדולה בת ט' שנים ויום א' והביאה סימנים ח"ו לא עלה בדעת אדם דבר כזה כי כ"ע מודו שהבת מיום שנולדה ועד י"ב שנים אפי הביא' שערות היא קטנה וכן הבן אפי' הביא סימנים עד י"ג הוי שומא וכמ"ש הרמב"ם וסמ"ג והרא"ש ובנו בעל הטורים ורבנו ירוחם ומשנה סתמית פ' יוצא דופן בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקים בת י"ב ויום אחד נדרי' קיימין בן י"ב שנה ויום אחד כו בן י"ג שנה ויום א' נדריו קיימין ועוד תניא התם תני רב ביבי קמיה דרב נחמן ג' נשים משמשות במוך קטנה וכו' ואי זו היא קטנה מבת י"א ויום א' ועד י"ב ויום א' וזה מוסכם מר' מאיר וחכמים וא"כ רב אדא פי' מתני' דקדושין אליבא דכ"ע אפי' אליבא דמאן דס"ל דבת ט' שנים אם הביאה סימנים הוי גדולה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל הלכה למעשה הוי כדאמרן וזה דבר ברור מאד ומה שהוקשה לך בדברי רש"י פשיטא דהוי הני מילי בלי עיון כי מי הוא אשר לא יר' שדברי רש"י ברורים ומתוקנים מאד כי תחלה תפס לשון הגמ' ותינוק' בת ט' שנים ויום א' דלכאורה נר' כי בשנים לבד הוי גדולה ולכן פירש אל תטעה בכך דמיירי שהביאה שערות ודאי בה שדים נכונו כו' כדמסיק בגמרא דכבר בענין זה מגרו בה ולכן אסור לישן בקירו' בשר ועדיין לא נתפייס רש"י שקשה לרב אדא מי הכניסו בתגר זה דאוקמי מתני' בבת ט' שנר' שלא נמצא שיעור זה בעולם עד שהרא"ש כתב בפסקיו שהיא גירסא משובשת וכ"כ רש"י אל תתמה שכבר נמצא תנא דסבר הכי דבת ט' שנים ויום אחד הוי שערות סימן ולא שומא אבל קודם זה שתי שערות הוי שומא ולא סי' ואם כן כל הלשון נמשך עד זה וזה ומה ראית לחלקו כדי שימשך לך הקושיא שהוקשה בדעתך אחר כך חזר ותפס לשון הגמרא זה וזה כו' ופי' שלא נטעה לומר דזה וזה חוזר לבן ולבת וכמו שנרא' פי' זה בהלכות פרק מי שמתו שכתוב שם ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה תנוק' בת י"א שנה ויום א' תנוק בן י"ב ויום א' ואידי ואידי עד שיהיו שדים נכונו ע"כ הרי שלא הזכיר לישנ' דבת ט' שנים ויום א' וא"כ הכרח הוא לפרש אידי ואידי לזכר ולנקבה גם כן פי' כן תלמידי רבנו יונה שכתבו אידי ואידי כלומר בין תנוקת שהיא בת י"א ובין תנוק שהוא בן י"ב מותר כל זמן שלא יהיו שדים נכונו כו' ובכאן ביוחסין נשמר רש"י מפי' זה דאפשר דנר' לו דוחק שיחזור לבן שדים נכונו כו' ועוד שאם זה הפי' היה אמת היינו מוכרחים לסבול אחד משני דוחקים אם שנאמר דלישנא קמא לא בעי שדים נכונו כו' ואם כן חולקים מן הקצה אל הקצה או שנאמר שחוזר ללישנא קמא שזה היה יפה שלא היה המחלוקת כ"כ שמה שמיעט לישנא קמא בזמן ריבה בסימנים ומה שריבה לישנא בתרא בזמן מיעט בסימני' אלא שזה היה דוחק שאם כן היה הפי' היה ראוי שיסדר התלמוד זה וזה למעלה לכן פי' רש"י זה וזה בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא ומעיקרא גלה רש"י פי' כדפי' והשתא הכי פירושו וזה וזה כו' דע"כ לא פליגי לישנא קמא ולישנא בתרא אלא בשיעור השנים אבל בדבר זה שוים שבין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא בעי שדים נכונו נכונו כו' הרי שדברי רש"י מתוקנים וברורים מתחלתן ועד סופן כו' וה' היודע שכן הבנתי הלשון מ"מ רציתי לבדוק בתלמוד החסיד כמהר"ר יהודה בנבנשת ז"ל ומצאתי שם זה הלשון תנוקת והביאה שתי שערות כדמסיק סיפא דאיכא שדים נכונו הא למדת דאחד זה ואחד זה סיומא דמלתא דר' אדא הוי לא דברי התלמוד גם למדנו דבלשון רש"י הכל לשון אחד לא נפרד כמו שכתבת דמשום הכי קשיא לך גם לא פסק רש"י כלישנא קמא אלא פי' לנו דברי רב אדא שפי' המשנה אפילו אליבא דמאן דסבר בת י"א שנה ויום אחד כו' ופי' לנו דבין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא צריך שדים נכונו ולא פליגי אלא דללישנא קמא כיון שהיא בת ט' שנים ויום אחד והביאה ב' שערות לא הוי שומא אלא סימן גדלות בתנאי דשדים ככונו וללישנא בתרא בעי להקר' גדול' י"ב שנים ויום א' ושערות ושדים נכונו ולא הוצרך רש"י לפרש אלא החלוק שיש ביניהם כי שדים נכונו תרווייהו שוים דצריך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה נמצא שרב אדא לא פסק הלכה אלא פי' מאי יגדילו דמתני' אפשר דהוי מבת ט' שנים כו' כיון שמצינו תנא דסבר הכי עם התנאי הנז' בסוף דבריו ואיכא מאן דא' ר"ל וי"ל נמי יגדילו דמתני' בת י"ב שנה ויום א' ועם זה תדע שהפי' שנכנס' בו היה ללא צורך ועוד נכנסת לעייל פילא בקופ' דמחטא סבר ר"מ שיבא עליון קודם ואפי' לדידיה הוי מיעוטא ורבנן לית להו כלל שיבא עליון קודם תחתון ושביק רב אדא רבנן ונסיב לאוקומי מתני' במלתא דלא שכיח ולא די לנו הדוחק שכתב הרא"ש אלא שבאת להוסיף ולומר שסובר רש"י דהכי הלכתא תשתקע הדבר ולא יאמר וכי לא לישתמיט חד מן החברים שיביאו סברא זו להלכה אליבא דרש"י ועוד בברכות פרק מי שמתו אמרי' התם על ההיא בברייתא דתניא הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו הרי זה לא יקרא ק"ש אלא אם כן היתה טלית מפסקת ואם היו בניו ובני ביתו מותר כו' עד ועד כמה אמר רב חסדא כו' עד איכא דאמרי תנוקת בת י"א שנה ויום אחד ותנוק בן י"ב שנה ויום אחד אידי ואידי עד כדי שדים נכונו ופסק הרמב ם כאיכא דאמרי וכן הרא"ש וכן תלמידי רבנו יונה וכן רבנו ירוחם ואיכא דאמרי דהכא קרוב לאיכא דאמרי דפ"י יוחסין ותרוייהו בעו שדים נכונו שמעינן דליכא מאן דפסק כלישנא קמא אלא ודאי רש"י להלכה הס"ל כלישנא בתרא וכמ"ש התוס' פ' האומר בשם רש"י דלא מיקרי גדול' אלא בי"ב שני' ויום א' וסי' חסר א' מהם לא מיקרי גדולה עוד ראיתי מ"ש על דבור התוס' בפ' האומר דא"ר חסדא בני זה בן ט' שנים כו" וכתבו התוספות פי' בקונטרס דמיירי שהביא שתי שערות ואפי' הכי צריכים אנו לידע שנותיו כו' עד וקשה דאם כן כל הנשים הבאות לפנינו לחלוץ היאך יחלוצו עד וכן כל האנשים הבאים על העריות איך הם נהרגים ואע"ג שיש להם שערות אין אנו יודעים שנותיהם ושמא הם קטני' ואומר ר"י דאיכא רבוי שערות סמכינן ארבוי שערות דאין דרכם לבא קודם י"ג שנה א"נ אם הם גדולים בקומה יש לסמוך פל הסי' ואפי' אין לו כי אם ב' שערות אבל הכא מיירי שלא הביא רק ב' שערות ולא הגדיל בקומה ולכך קאמר תלמודא דלמכות ועונשים אינו נאמן עוד פי' ר"י שיטה אחרת במקום סימנים אין צריך עדות שנים ואם תאמר אם כן מה אנו צריכים לנאמנות אביו וי"ל דמיירי הכא שאביו העיד שכבר עבר שנה או שנתים שאכל בנו חלב או בא על הערוה אבל אין אנו יודעים אם היו לו באותו זמן לא שנים ולא סימנים דהיינו ב' שערות והא דלא חשיב סימנים חד מינייהו נקט ע"כ וה"פ וא"ת א"כ כו' ירצה לא ימנע האי דקאמר האב נאמן אי מיירי דאית לה סימנים מה אנו צריכים לעדות האב כיון דיש סימנים ודאי גדולה היא לכל מילי ואי אין לה סימנים מה מועיל עדות שנים דשנים בלא סימנים לא מידי הוא ותרצו דמיירי כו' ופירש דהשתא ודאי אית לה סימנים והיא גדולה אבל העדות מקודם לזה שנה או שנתים אכלה חלב ואמר בעל הבכייתא שנאמן האב לומר שאז היו לה שנים ור"ל כיון שאנו רואים שיש לה השתא סימנים והאב מעיד על השנים דההיא שעה שעברה העבירה מחזקינן שאז גם כן היה לה סימנים וזה לנדרים כו' אבל לא לעונשים אבל לעולם כל זמן שאנו רואים סימנים אין אנו צריכי' שנים דמסתמא אין דרך להביא סימנים אלא אחר השנים והקשו עוד דבשלמא אם פירש דברייתא הוי פירוש כדקא ס"ד מעיקרא דעל שנים דהשתא מיירי אתי שפיר דנקט שנים דעל האב מוטל לידע ולא על אחרים ולא נקט סימנים דמה לנו ולעדות האב תבדק אלא השתא דאמרת דמיירי עדות האב על מה שעבר למה נקט שנים היה לו לומר נאמן האב לומר שבשעה שעשה העבירה היו לה סימנים ומאי דקשיא לך דאיך אפשר דלענין מכות ועונשין לא צריכים לעדות אפי' דאב הא ודאי אינה קושיא כלל שהרי תחלת דברי התוספות לא הקשו אלא זה דודאי אין אנו צריכים לעדות שנים כיון שאנו רואים שאנו הורגין ועונשין הבא על הערוה ואין אני יודעים שניו אלא סימניו ומה שהוקשה לך דמאי קשה להו לתוספות מה אנו צריכים כו' דנימא דמשום סיפא כו' כבר כ"ת רואה שעם מה שכתבתי אין כאן קושיא כלל דא"א לומר כן דאם יש סימן הרי היא בת עונשין אפילו אין כאן דברי האב ואם אין סימן הרי היא קטנה כך נ"ל ואין תימא שימצא חלוק בין ר"י להרא"ש שכבר נמצא כמה פעמים ומה שרצית לפלפל בהבנת הדבור נראה כי אינו דרך ישר בעיני כי מאן דכר שמיה דעדות כשרים ועוד קשה או ועוד לישנא דחד מנייהו נקט אינו מתיישב דמשמע דחד מנייהו סגי ועוד דאי הוו אזלי התוספות בשיטת הרא"ש הו"ל להקשויי קוש' הרא"ש והיא שהיה לו לבעל הברייתא לומר בני זה גדול לשון קצר דמשמע שנים וסימנים ומדנקטי ואמרי והא דלא חשיב סימנים משמע דקשה להו שהיה לו לומר נאמנות על הסימנים לבד כמו על השנים ועוד כתבת וזה לשונך וא"ת נהי דאמרי' אוקי תרי בהדי תרי ואיתתא אסורא איפשר דהיינו כשהעדים הראשונים שוים לאחרונים היינו כשרים וכשרים דכלהו בני עדות נינהו אבל בנ"ד דתרי קמאי חד מנייהו קרוב אפי' דהימנוהו רבנן איפשר כשלא ימצא לו הכחשה מעד כשר אבל כשיוכחש מעד כשר לא הוי עדותו כלל והארכת לבטל סברא זו ואני לע"ד סברא זו היא סברא נכונה ואמיתית ובפרט לדעת הרמב"ם והריב"ה שהסכים לדעתו והטעם דבפרק האשה שהלכה על משנת עד אחד אומר מת ושנים אומ' לא מת אעפ"י שנשאת תצא פריך בגמ' פשיטא אין דבריו של א' במקום שנים וכתב הרי"ף שתי לשונות שבאו בגמ' וכתב ואב"א כל היכא דאתי עד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כא' דמי וכן פסק הרמב"ם שכתב אבל עד כשר אמר מת ונשים רבות אומרות לא מת הרי זה כמחצה על מחצה ואם נשאת לא' מעידיה והיא אומרת ודאי מת לא תצא הא קמן שאע"פ שכשאשה א' לבד אומרת מת נשאת על פיה א"כ הי' לומר לנו כיון שאשה מהני עדותה להתירה כאשר יהיו נשים רבות יועיל עדותם לבטל עד א' כשר כמו ששני עדים מבטלים עד א' בין להקל בין להחמיר ולא אמרינן הכי אלא שעד א' שוה לאלף נשים אפילו להקל שאם בא עד א' כשר ואמר מת והתירוה להנשא אפילו באו אחר כך שתי נשים ואומרות לא מת לא תצא ואם באו ב' כשרים תצא א"כ אף אנו נאמר שאע"פ שאנו אומרי' בתרי' ותרי כשרים אוקי תרי בהדי תרי כו' לא נאמר כן כשיש א' מן השנים פסול לפי שכשיש שנים כשרים אמרי' תרי כמאה אבל כאשר אחד מהם פסול לא אמרי' בהו תרי כמאה דאזלינן בתר רובא כמו שאנו אומרים י' פסולים אומרים מת י"א אומרי' לא מת הלך אחר הרוב או איפכא מה שאין כן בכשרים וכשרים אלא אמרי' תרי כמאה ואפי' שנים לבד אומרים מת ואלף יאמרו לא מת הוו תרי ותרי ואם נשאת לא מעדיה לא תצא ומה שרצית לומר שמ"ש הרמב"ם דאשה אמרה מת והתירוה ובא עד כשר ואמר לא מת תצא דשמעת מינה דלא חשיב עדות אשה כעד כשר דעד כשר כשהעיד והתירוה על פיו ובא אח"כ עד לא תצא אמרת שלא אמר כן הרמב"ם אלא לחומרא אבל לקולא לא אמרי' הכי נראה בעיני דאינו כן שהרי אפי' לקולא אמרינן הכי כנ"ל ועוד דודאי אין לך חדוש גדול בזה שהרי העד הראשון להתיר חשיב כשנים ואפילו כששניהם שוים ועכ"ז כתב דעדות אשה אפילו שבאה בתחלה דהוי כשנים לגבי שוים לה דאם בא אחד שוה לה תצא מהיתרה עם כ"ז לגבי עד כשר הורע כחה ותצא משום עדות הכשר שבא באחרונה הא ודאי אין זה אלא משום דעדות אשה גריע טובא לגבי עד כשר וק"ל ומה שאמרת למה לא השמיעוני בעד א' אומר מת ואשה אומרת לא מת תנשא לקולא אלא ודאי כל כי האי גוונא הוי ספק דחד וחד מיקרי ודחית הדיוק מעד ונשים רבות הא לך ראיה שאינו כמו שאתה סובר שהרי כתב הרמב"ם באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זה לא תנשא ואם נשאת תצא ולדידך לאשמעינן רבותא ולימא אחד אומר מת ואחד או אשה אומר לא מת כו' שהרי לדידך הכל שוה והכל הוי חד וחד ועוד למה האריך אלא ודאי כששניהם שוים אמרינן אוקי חד לגבי חד ואמרי' תצא הא אם עד כשר אומר מת ואשה או פסול אומר לא מת סמי האשה או הפסול מקמי הכשר ולא עוד אלא אפי' היינו אומרי' כדבריך בעד אחד ואשה דהוי כחד וחד מ"מ כשיש שנים כשרים ושנים פסולים ואפילו אחד מהם כשר לא אמרינן הכי משום דשנים כשרים אמרינן בהו דתרי כמאה ובק' נשים הוי להפך דהוי כחד כדפי' זהו מה שנראה לי לענין הבנ' לשון רשי והתוס' ז"ל ובדבריך שכתבת ומ"מ לענין הדין כבר כתבתי כי בעיני כפי מה שראיתי מדבריכם שנדבקה ע"י כשרות ונמצאת לא לבד שהיו לה ב' שערות אלא רבוי שערות כשאר נשים וב' העדים שאמרו שראוה מרקמת בעיני הוי עדות גדלות שאין ספק שלפחות היתה יותר מד' שנים דליכא למיחש למיעוטא וסמוך הני עדים לסימנים אפי' ב' שערות כפי דעת רבותינו בעלי התוספות הרי היא ספק אשת איש ולפי מה שפירש בפירוש קמא הרי היא קרוב לודאי אשת איש אחר שהיה לה רבוי אלא שקשה לי שראיתיך מבקש חומרות מצד אחר לא ידעתי למה ואולי היה לרווח' דמלת' יהיה מה שיהיה כך דעתי כמ"ש וחתמתי שמי נאמן באהבתך הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |