שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה לאה שנתקדשה לראובן ומיאנה בו ועמדה ונתקדשה לשמעון יש כת א' מעידים שהיתה קטנה בשעת קדושי ראובן וכת א' מעידים שהיתה בוגרת בשעת קדושי ראובן יורנו המורה לצדקה אם קדושי שמעון תפסו בה מטעם שכנתקדש' לראובן היתה גדולה כפי דעת כת הא' ואת"ל שתופסים בה קדושין משמעון יורנו המורה לצדקה אם היא אסורה לראובן ושמעון כיון שיש ב' כתות מכחישות זו את זו או נאמר יגרש ראשון ונושא שני ואם ת"ל יגרש ראשון אם כופין לראשון לגרש בשוטים או אם ירצה לגרש מגרש ואת"ל שכופין אם אותה הכפיה היא כדעת רבנו תם ז"ל ע"כ:
תשובה
לימים שעברו באה אלי שאלה על ענין מיאון הנערה הזאת וכתבתי מה שהורוני מן השמים כי לא היה אז עדות גמור עתה נר' שיש עדים גמורים שני כתות מכחישות אלו לאלו וכדי בזיון שכת א' מהם ודאי שקרנית ונמצא כן לרוע מזל הנערה ומ"מ צריך לידע מה משפטה ומה תהא עליה וזה החלי בס"ד ג' חלקי דינין שייכי בנדון זה א שצריך לדעת אם קדושי שמעון היו בפומבי ואפשר היו בפני ראובן או אפילו שלא היו בפניו אם היה בעיר ראובן בעת שקדשה שמעון ששני אלו החלוק' שוות כפי מה שנא' מדברי הרא"ש כמו שאבאר בס"ד חלק ב' כאש' נדע שלא היה ראובן בעיר בשעת קדושי שמעון יש חקירה שנית צריכה לידע אם ראובן ושמעון שניהם כאחד אינם יודעים כלל מגדלות הנערה או מקטנותה אלא עפ"י עדות העדים הם חיים או ג' אם אומרים שיודעים וראובן אומר אני יודע ומכירה בשעה שקדשתי' שהיתה גדולה וקדושיה קדושין גמורים ושמעון אומר להפך או אחד יודע ואחד אינו יודע וצריך לידע הדין שכל אחד מאלו החלוקות לחלק הא' אני אומר שכפי הדין היה אפשר לומר שנערה זאת מותרת לשני בלי גט מהא' כלל ממ"נ אם הקדושין הראשונים לא היו קדושין שהיתה קטנה הרי טוב ואם הקדושין הראשונים היו קדושין גמורים כיון שקבלה קדושין מן השני בפני הראשון הוי ליה כאומר לבעלה גרשתני שנאמנת וכמו שהסכימו כל הפוסקים הלכה כרב המנונא שאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ומטעם זה אמר רב הונא א"א שפשטה וקבלה קדושין מאחר מקודשת וכ"כ הריב"ה בטור א"ה וז"ל א"א שקבלה קדושין בפני בעלה מאחר מקודשת דכאלו אמרה גרשתני דמי והאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ע"כ ואעפ"י שיש קצת מחמירים לומר שאין זה אלא להחמיר להצריכה גט משני לא שתנשא לו לכתחל' מ"מ רוב הפוסקים רובא דרובא סברי שנאמנת ותנשא לכתחל' ולכך סתם הטור ואעפ"י שדרכו להביא סברות לא הביא כאן שום חולק שדעתו לחוש להחמיר ואפילו שקדושי שני לא היו בפניו מ"מ אלא שהיה בעיר הוי דינא הכי וכמו שנר' מדברי הרא"ש כלל מ"ד סי' ב' וז"ל אשה שהיתה בחזק' נשוא' ונשא' לאח' ואין לה גט ולא ראי' שנתגרשה כו' תשובה אם היה הא בעיא כשנשאת לב' מותרת כיון שנשא' לו בפני בעלה וכבר חפשתי בכל מה שידי משגת וראיתי שהנוסח אמיתית ונכנס בעיר ויצא בפני משמע שכולם שוים ואע"פ שאיפשר שמ"ש הרא"ש הוי בנשואין שדרך לעשותה בפומבי גדול ומשמע בגמ' ובפוסקים בפני בעלה מיירי בקדושין דעבידי אינשי דמקדשי בצינעא ומשום הכי אמרי בפני משום דבעיר לא הוי העזה אלא בפניו מ"מ אינו נר' כן מתוך הרא"ש מי שיעיין בדבריו ועוד שמשמע מדברי מהררי"ק ז"ל שרש כ"ט שלשון בפניו אינו מוכרח שיהיה משמעותו בפניו ממש וא"כ חוזרני לומר שאם היה הראשון בעיר בשעת קדושי שני נר' דהאי אתתא שריא לשני בלי פקפוק ר"ל שאינה צריכה גט מהראשון וכתב הרשב"א בתשו' הביאה ב"י שארוס' ונשואה דין א' להם בדינים אלו אלא שעכ"ז איני סומך דעתי ע"ז וטעמא שהרי עינינו ראו ולא זר שבחורה זו באה לב"ד ומיאנה א"כ נר' שהחזיקה עצמה בקטנה ומיאונה די לה וא"כ גט למה וא"ת שאח"כ נתגרשה גם בזה אין להאמינה שהרי כתוב בסי' קנ"ב וז"ל ואפי' בפניו אם הי' קטטה ביניהם או שתובעת כתובתה דאיכא למימר שאומרת כן כדי לגבות כתובתה אינה נאמנת וא"כ בנ"ד נמי איכא למתלי בקטט' גם דאיכא למתלי שמה שנתקדשה לא מטעם שכוונת' לומר שנתגרשה אלא שלא נתקדש' לראשון וכבר מיאנה בו וכיון שנתקדשה לא מפיה אנו חיים אמנם החלק השני ששניהם אינם יודעים מגדלות הנערה ואין להם רק עדות העדים בהא נר' בעיני שאין כח ביד ב"ד לכוף ליתן גט לנו שקבלנו דברי ר"ת ז"ל שאין לכו' לגרש אלא לאותם שמנו חכמים והטעם שאני אומר כן שהיא אסורה לשניהם עד שיגרש א' מהם ברצונו הגמור מהא דגרסינן בכתובות פ"ב ת"ר שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכתב הרי"בה בטור א"ה דהיינו שנשאת לאחד מעדיה ואומרת בריא לי שלא נתקדשתי ע"כ ולמד דין זה משנים אומרי' נתגרשה דאמרי' הכי בגמ' ובנ"ד כיון דשנים אומרים קטנה היתה בשעת קדושין של ראובן ה"ל כאילו אמרי לא נתקדשה ושנים שאומרים שגדולה היתה בשע' קדושי ראשון הרי מעידים שנתקדש' וא"כ אסורה לשניהם כל עוד שלא יגרש א' מהם ולע"ד שאי זה מהם שיגרש מותרת לשני אם יגרש הראשון פשיטא שמותרת לשני דליכא שום חששא אלא אפי' אם יגרש שני מותרת לחזור ואע"פ שלכאורה היה נר' דאיפשר לומר שאין הדין כן דאיכא למיחש שמא יאמרו מחזיר גרושתו משנתארסה כדאמרינן כשיצא עליה קול שנתקדשה לפ' וקדשה אחר כו' דאמרינן דוקא מגרשו ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני ונושא ראשון שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לשני נר' לע"ד דבנ"ד ליכא למיחש כלל להאי חששא דהא אמרי' התם כשיצא הקול תחלה קול ברור ואח"כ יצא האמתלאה אבל יצא האמתלאה עם הקול ליכא למיחש כלל ובנ"ד מעולם לא יצא קול ברור מן הקדושין וא"כ ממה נפשך מותרת לחזור לראשון שאם קדושין הראשונים הוו קדושי דרבנן ובמיאון שעשתה נפטרת גם כי קדשה השני קדושין גמורים אם יגרשנה מותרת לחזור לראשון וכמו שהדין פשוט שכל שיוצאה במיאון ונשאת לאח' יכולה לחזור לראשון אם גרשה השני או מת ומשנה שלמה היא פ' ב"ש ואת"ל קדושי ראשון הוו קדושין גמורים נמצא קדושי שני לא הוו כלום ואע"פ שאנו רואים שנותן לה גט ליכא למיחש דדוקא התם שנתברר הקול בקדושין גמורים ורואין שנתקדשה לשני ומגרשה אז אומרים גט למה אין זה אלא שגירשה הראשון ותפסי קדושי שני והשתא מחזיר גרושתו כו' אבל בנ"ד שמעולם לא אתחזק קול קדושין יאמרו ודאי שמעולם לא נתקדש' לראשון אלא במיאון יצאה ממנו ואע"פ שנתקדשה לזה מותרת לחזור כשאר כל הממאנות ואחר שעל ידי גירושין מותרת לכל אחד מהם יד שניהם בהם שוה ואין לכוף לשום אחד מהם לגרש כנ"ל בחלוקה הזאת אך בחלוקה הג' שאפשר שכל אחד מאלו איפשר שיאמר דברי לו הצד הצריך לו אז נר' בעיני דיגרש ראשון וישא שני והטעם שאני אומר הוא דודאי אם ישא אותה הב' ויאמר ברי לי שקטנה היתה בשעת קדושי ראשון והיא ג"כ אומרת כן שהרי ראינו שמיאנה בב"ד א"כ דמי זה להא דאמרי' בגמ' ב' אומרי' נתגרש' וב' אומרים לא נתגרשה אם נשאת לא תצא כנ"ל והוא שנשאת לאחד מעדיה וכתב הרמב"ם פ' י"ב מהל' גירושין וז"ל אע"פ שהשנים מכחישים אותם אם נשאת לאחד מעדי' לא תצא שהרי היא ובעלה יודעי' בודאי שהוא מותרת וחזקה היא שאין מקלקלין עצמם דכיון דטעמא דהתר' התם משום שהם יודעים כו' חזקה כו' גם בנ"ד הוא הדין והוא הטעם אמת דדוקא בדיעבד אבל לכתחל' לא שכן משמע מן הברייתא גם מלשון הרמב"ם שכתב ואם נשאת לא תצא ואם איתא דלכחחלה תנשא מאי קאמר לא תצא אלא פשיטא דלכתחלה לא תנשא כיון דאיכא שנים שאומרים לו שאסורה לשני מפני שהיא מקודשת לראשון אבל לראשון ודאי אי אפשר לומר דעד כאן לא אמרינן בגמ' אלא לאחד משום דשניהם היא והוא אומרי' ודאי בריר לן כמ"ש הרמ"בם אבל הכא היא כבר שויתה עצמ' חתיכה דאיסור' לראשון כיון שבאה לב"ד ומיאנה ואח"כ קבלה קדושין מן הב' א"א להנשא לראשון בלא גט מן הב' וכיון שאשה זו מותרת לב' בלא גט מן הדין ואפילו יגרשנה הב' אסורה לראשון כפי טענתו שאמר שגדולה היתה כשקדשה ועכשו כשיגרשנה זה איכא למיחש שיאמרו מחזיר גרושתו כנ"ל דלדידי' קדושיו היו קדושין ולמה גט מן הב' אלא שגרשה ראשון ונשאת לשני ועתה חוזרת ומעתה נר' דכיון דלשני מן הדין כפי הנחה זו מותרת לו אלא משום חומרא בעלמא אנו מעכבין אותו שלא ישאנה לכתחלה ולראשון מן הדין הגמור היא אסורה לו כיון שמיאנה עשתה עצמה חתיכה דאיסורא ואין מאכילין לאדם איסור בעל כרחו וכ"ש בהצטרף הטעם הראשון אם נמצא בעיר הראשון בשעה שקדש הב' שאז יש מקום להתירה אפי' היו קדושי הראשון קדושין גמורין ומצאתי תשו' למהררי"ק שרש כ"ט על אודות שמעון ששדך את בתו לראובן וראובן שלח לה סבלנות ולסוף חזר בו שמעון כו' עד וראובן נשא אשה ושמעון שואל גט לבתו כו' והוא ז"ל האריך לדחות הראיות אשר מהם היה אפשר להוכיח שכופין אותו לגרש וכתב וז"ל אבל הכא דלא מצי לכונסה משום תקנת הגאון ר"ג יש לנו לומר דכופין אותו שלא לעגנה כמו שכתבת אתה אך אין נר' לע"ד לכוף אותו מאחר דהעכבה הימנה והוא עשה שלא כהוגן ושלא כדרך בני ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואם אנו מחזיקים אותו אנו נותנים יד לרמאים כו' י"ש הרי שנר' שדעת שכנגדו שהיה ראוי לכוף אותו אע"פ שעשו עמו שלא כהוגן והוא ז"ל לא פסל טענת שכנגדו אלא לפי שהוא עשה שלא כהוגן כו' כמו שיראה המעיין באורך ואם מפני שעיכוב החתן שהוא אינו יכול לישא לבת שמעון מפני תקנת ר"ג כופין אותו לגר' וגם מהררי"ק ז"ל היה מודה בזה אם לא מהטעם שכתבנו בנ"ד שהיא ספק איסור תורה וכפי דברי המקודשת היא ערוה לו א"א גמורה פשיטא לע"ד דכופין לראשון לגרש ולא גרע משניות דרבנן מהא דאמרינן פ' המדיר אמר רבי יודה אמר רב אשי אין מעשין אלא לפסולות וכתב הרי"בה בטור א"ה סימן קנ"ד כל הנושא בעבירה בין באיסור דאורייתא כגון אלמנה לכהן גדול כו' בין באיסור דרבנן כגון שניות כופין אותו בשוטין להוציא ע"כ לשונו א"כ עתה אשה זו אין בידה להנשא לו כיון שהיא מיאנה החזיקה עצמה קטנה ואח"כ כשנתקדשה היא אשת איש גמורה ודאי שכופין אותו לראשון כיון שלפחות לגבי דידיה איכא ספק איסור תורה גם אין כאן לומר שהיא עשתה שלא כהוגן שקטנה לא שייך לה לומר שעשתה שלא כהוגן שאמה ואחיה הטעוה אדרבא הוא עשה שלא כהוגן ליקח קטנה או ספק קטנה כלל הדברים לע"ד שהדין נותן שכופין לראשון לגרש כי הכפיה לגבי ראשון כפי ההנחה שאמרתי מן הדין לא היה צריך אך אמנ' כפי החלוק' ששניה' חיי' מפי העדי' שקולים הן ואין כאן כפיה לשום אחד אלא יעשו פשרה שלא יעלה צעקת ריבה זו לשמים וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה הצעיר שמורל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |