שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה על שטר שדוכין שכתוב בו תנאים וזה נוסחו בסימן טוב ובשעת ברכה ערוכה בכל נגמרו השדוכין מרבי בנימין כהן עם הבחורה בתולה מרת לידישייא בת הנעל' הזקן ר' שלמה סרוק נ"ע תושב פליבנא ואלו דברי הברית אשר כרתו לשני' ראשונה נדרה אם הנערה מרת סיטי מב"ת לנדוניית בתה לידישיא הנ"ל קאמה די רופה אחת כפי יכולתה וכבודה וקצת מלבושים שיש לבחורה ג"כ לזמן הנישואין בע"ה שיהיו מהיום עד ב' שנים וחצי והתנו ביניהם שאם באולי לא יבא רבי בנימן הנ"ל לזמן הנ"ל לכנוס את לידישייא הנזכרת לחופה בסבה מה שיהיה בעולם בין באונס בין ברצון מעתה ומעכשיו נתן לה במתנה גמורה שרירא וקיימא מתנת בריא חתוכ' וחלוטה כדת וכהלכה כל התכשיטין והחפיצים אשר שלח בעת השדוכין בלי שום ערעור ופקפוק ואלו הן צמידין על ידיה ויירדאן אחד וטבעת אחת ונזמים וכובע ובתי שוקים ופאסאמקאש סך כל זה שני אלפים ומאתים לבנים כל זה מתנה גמורה לבחורה הנז' אם לא יבא לזמן הנז' עוד קבל עליו רבי בנימין הנ"ל שבועה חמורה ע"ד המב"ה ועל דעת לידישייא הנז' ובגזרת נחש שלא לקדש שום אשה בעולם זולתי לארוסתו לידיישי' הנזכרת ולכנסה לחופה כדת מה לעשות לבת ישראל וחמר וחזק כו' מסודר בכל חיזו' סופר ושלא יפסל וקנינא במנא דכשר כו' היום יום ב' ר"ח שבט שנת השמ"ב ליציר' פה עיר סופיא' והכל שריר ובריר וקיים אברהם חדידה שלמה אדרוקי יוסף בכ"ר ישראל הלוי עכ"ל השטר כו' ושאל השואל מה משפט הסבלונו' הנזכרים כיון שלא הלך ר' בנימין הנז' ליכנס לחופה לזמן המוגבל ביניהם ויותר ממנו הרבה מאד:
תשובה
כבר נראה לעין כי שטר זה כתוב בלשון אסמכתא גמורה דכל דאי הוי אסמכתא ואם באתי להאריך בדיני אסמכתא הוי טירחא יתירתא דדיני אסמכתא הוי כמעט מים שאין להם סוף עד שכתב הרמב"ם והביא לשונו גם כן הריב"ה ז"ל ח"מ סימן ר"ז וזה לשונו כתב הרמב"ם ז"ל כשהיו רוצים חכמי ספרד להקנות באסמכתא היו עושים כך קונים מזה שהיה חייב לו מאה זהובים אחר שחייב עצמו קונים מב"ח שכל זמן שיהיה כך או יעשה כך הרי החוב הזה מחול לו מעכשיו ואם לא יהיה כך או לא יעשה כך הרי אני תובעו בממון שחייב עצמו ועל דרך זה היו עושים כל התנאים משדוכין ועל הענינים הדומים להם עכ"ל הרי אנו רואים כשבקשו חכמי ספרד מקום להנצל מדין אסמכתא מכל הצדדים שכפי קרוב קצת לומ' שא"א להנצ' מדין אסמכתא אלא על האופן הנז' ועדין כולי האי ואולי ובנ"ד הוא הפך שהאסמכתא לכאורה היא אסמכת' גמורה ואסמכתא לא קניא כמו שהיתי יכול להוכיח אלא שאין כונתי להאריך רק לגלות הדין הלכה למעשה בנ"ד ולומר שהבחור' הנז' זכתה זכיה גמורה במה שבידה מן הטעמים שאכתוב בס"ד ואין לרבי בנימין הנז' בסבלונות הנז' שום תביעה גדולה וקטנה. ואלו הן ר"י בעל התוספות כתב וז"ל דלענין ערבון של שדוכין קני שפיר בלא מעכשו וגם בלא ב"ד חשוב לפי שמתבייש ביותר מי שחוזר בו דלא חשיב אסמכתא כלל דלאו גוזמא הוא מה שמתנה עמו בערבון אם יחזור בו דדמי בושתו הוא דלא גזים כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במטבא עכ"ל וכן סמ"ג בסימן פ"ב מצות עשה ע"ש וכן הסכים הרא"ש והביא הריב"ה בנו לשונו בסי' הנז' שכתב וז"ל ואדוני אבי הרא"ש כתב שקנס שעושין בשדוכין לקנוס החוז' בו אעפ"י שגזים לא הוי אסמכתא דלית כאן מלתא יתירתא כי כדאי הוא שיתחייב החוזר בו בקנס לדמי הבוש' מבייש את חברו והוא כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במטבא עכ"ל הרי אנו רואים שאפי' לא היו אלו הסבלונות ביד הבחורה הנז' היתה זוכה בהן והיה חייב בנימין הנז' לתתם לה אם כך היה התנאי בשעת מעשה השדוכין וכל שכן עתה שהן בידה והיא מוחזקת בהן ולא עוד אלא דאיכא צערא דאתתא לעגנה כל כך ימים שנתעגנה בעבורו ולהיות שענין קנס שדוכין הנז' אינו כל כך פשו' בין הספרדים כמו באשכנז וצרפת לכן אביא עוד טעם למה שפסקתי הרי כתב הרמב"ם ז"ל והביא לשונו גם כן הטור הנותן ערבאון על המקח ואומר אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך ואמר המוכר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חוזר הלוקח קנה המוכר הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון שזו היא אסמכתא ע"כ הרי אנו רואים בפירוש דלגבי מוכר שהערבון בידו זכה בו ולא הוי אסמכתא אע"פי שלגבי לוקח אם חוזר בו מוכר הוי אסמכתא גמורה אפילו הכי כשחוזר הלוקח קנה המוכר וזכה במה שבידו אפילו לא היה שם קנין ולא מעכשו כפי הנר' שלא עברו הדברים אלא כמו שכתבנו לבד והדברים ק"ו ומה התם דליכא קנין וליכא מעכשו אמרי' דלא הוי אסמכתא כיון שהוא מוחזק כ"ש וק"ו בנ"ד דלא הוי אסמכתא כלל ועיקר וזכתה הבחורה כיון שהיא מוחזקת בסבלונות ובקנין ובמעכשו ואעפ"י שאפשר שיש חולקים קצת בזה מ"מ אחר שהרמב"ם ואחרים דסברי הכי זכתה הבחורה הנז' כ"ש בהצטרף דעת ר"י בעל התוספות והרא"ש כנ"ל אין להרהר כלל ועיקר ומה גם עתה אי איכא שבועה כמו שנר' מלשון ועוד קבל עליו בשבועה הכתובה בשטר השידוכין שאסור למשודך לפצות פה ולצפצף ולתבוע שום דבר קטן וגדול מכל מה שנתן לה לבחורה כי זכתה בכל כדת וכהלכה ולראי' ביד ולזכו' כתבתי וחתמתי היום ז' לאייר שנת השמ"ו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |