שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קפ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד נפל הפרש בין ה"ר עובדיא ובין חתנו ה"ר וידאל הנזכר והוא זה כי מרת דינה קושטאנטינה אחות אשתו הנפטרת בת ה"ר עובדיא הניח בעלה הראשון הנבון ה"ר שמואל הלוי שטר חוב על ה"ר עובדיא מו' אלפים לבנים ובתי החצר באפותיקי ובכל חזוקי סופר וה"ר עובדיא מבקש לפטו' עצמו מן החוב כי אומר כי ה"ר שמואל הנז' דר עם אשתו בביתו י"ג שני' ויותר פרע לו שכירות ושהשכירות היה עולה יותר מהסך הנז' ועוד טוען שהשטר רוב החוב מרבית ושאלה זו נשאלה להחכם השלם כמהר"ר יוסף ן' לב נר"ו ע"י פסק ששלח חכם פלוני אלמוני אשר זה הפסק מחייב לה"ר וידאל שנשא לאחות אשתו כנזכרת. גם החכם כמהרר"י כמעט נוטה דעתו לדעת הפוסק ובעיני תורה חדשה היא דאתי על פה ומירע לשטרא חתום בעדים נאמנים ובכל חזוקי סופר כמעט הדברים מוכיחים דתרווייהו אזלי בתר ר' וידאל הפוסק הראשון עושה עצמו מעורכי הדיינים והוא הדיין והוא הבעל דין כפי מה שאני רואה מדבריו אומר שר' שמואל פטר עצמו בטענה שדר בבית חמיו סתם וחמיו ר' עובדיא לא שאל ממנו שכירות ושאין לו טענ' אחרת ועל יסוד זה בונה בנינו וגם עושה עצמו נביא כי מן הטעמים שהוא מחייב לרבי וידאל אחד מהם שלא היה כעס בין רבי עובדיא ובין חתנו כדי שנאמר שמסב' הכעס תובע ה"ר עובדיא השכירות עתה מי יתן ואדע איך נחה עליו רוח נבואה לידע דבר זה עוד כתב וז"ל והכא נמי מזה הטעם עצמו היה נראה לכאורה דכיון דרבי עובדיא נתחייב לחתנו ה"ר שואל לוי בשטר נראה שמחל אליו השכירות אי משום הא נמי לא איריא שהרי ראובן זה כבר טען ותבע ממנו בשעת ההלואה פרעון השכירות ולא אבה שמעון היינו רבי שמואל לפרו' לו דבר מן השכירות לפי שהיה טוען שלא היה חייב לו שכירות באופן שהיו צריכים לירד לבית דין מומחה לעמוד לדין וה"ר עובדיא הוצרך למעות שלא היה יכול לשהות עד עמדו בדין ואנן באתרא דכתבי שטרא ובתר הכי יהבי המעות קיימי' עכ"ל ועל כן פוסק החכם הראשון שרבי וידאל חייב ורבי עובדיא פטור ע"כ. וה' יודע כי נראה בעיניו יגיעת בשר ואבוד זמן להשיב על דברים כאלה להוצי' ממון בטענות של הבל א' כי הוא אומר כי שאלוניקי אתר' דכתבי שטרא והרי אני בן שבעים שנה ולא זכיתי לראות מנהג זה שאם כוונתו בהלואת חן איני רואה מי שילוה לחברו חנם ואם הוא מלוה הוא דבר מועט שאין כותבין שטר כלל וא"כ מהיכן ראה מנהג זה ואם על ענין סחורה שקר ענה האומר דשאלוניקי אתרא דכתבי ובתר הכי יהבי מעות דאיפכא הוי סוף דבר כי להיות רצון זה הפוסק לחייב לרבי וידאל בדה מלבו דבר שלא היה בו אמת כותבי' שטר אחר כמה ימים. ומעתה נבא לעיקר הדין נניח שהאמת כן כדברי הפוסק הזה שאמר ששאלוניקי הוי אתרא דקודם כתבי שטרא מה שאינו כן מ"מ למיה' בעינן ליה בדבוריה וכי היכן מצינו מחלוקת כשאחד מוציא שטר השני טוען על פה דעד כאן לא פליגי אדמון וחכמים אלא כשזה מוציא שטר חובו וזה מוציא שטר חוב שכ' היא לשון המשנה שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה כו' ובשלמא אם היה מוציא רבי עובדיא שטר מחוב על השכירות אז היה רבי שמואל או באי כחו צריכים לטעון אם היה שאני חייב לך שכירות כ"כ איך לא נפרעת ממני או איך משכנת כלי הבית ואז היינו צריכים ליכנס ולראות אם שאלוניקי אתרא דכתבי כו' או איפכא אבל עתה שרבי וידאל הבא מכח ר' שמואל בא ושטרו בידו ורבי עובדיא אינו בא אלא בטענות על פה אין תועלת כלל באלו החלוקים אלא להודיע ליודע שיודע מחלוקת אדמון הבא במשנה ובגמ' כי בנ"ד אינו מעלה ולא מוריד אפי' היו שני בעלי הריב בחיי' כ"ש השתא שרבי וידאל בא מכח יורש דהלכה רווחת בישראל שאין מלוה גובה מן היורשים אלא בשטר או בעל פה אם יש עדים שצוה המוריש על הפרעון או שידענו שעדין לא הגיע זמן הפרעון בשעת מיתת הלוה דק"ל חזקה לא פרע איניש בגו זימניה או שחס ושלום נדוהו על זה ומת בנדויו ובנ"ד אין אחת מכל אלה. ועוד ג"כ הלכה רווחת בישראל שטוענין ליורש וללוקח כל מה שהיה יכול המוריש או הלוקח לטעון פרעתי או כבר מחלת לי השכירות או בשעה שכתבתי עליך שטר חוב פייסתיך וטענות כאלה לאלפים ואפי' במקום שהמלוה הי' חייב שבועה באי כחו פטורים ואין להם אלא שבועה שלא פקדנו כ"ש במקום שיש נאמנות למלוה ולבאי כחו שאין צריך שבועה אפי' שבועה שלא פקדנו וכל אלו הדברים פשוטים זיל קרי בי רב הוא ואפי' שמצינו מחלוקת במי שיש בידו פסק על חברו אם נאמן לומר פרעתי בנ"ד ליכא פסק לה"ר עובדיא ואפי' לא ידענו שעמד בדין עמו ואם עמד אם יצא חייב ה"ר שמואל או זכאי ואפי' יודעים היינו שיצא חיי' היה נאמן לומר פרעתי וכמ"ש הטור סי' ע"ט. א"כ מה יתרון בדברים אינם צריכים לנ"ד עוד כתב הפוסק הראשון וז"ל ומלבד זה טוען ראובן דהיינו עובדיא כי החוב שבשטר היינו רובו ממעות רבית שזקפן עליו במלוה שמעון חתנו דהיינו ה"ר שמואל לוי נ"ע גם היא נפשה יודעת מאד כי כן הוא ועל כל זה שואל תשובה ממהרר"י בן לב נר"ו כ"כ שיגיעת בשר להשיב בדברים כאלה כי דרדקו דבי רב ידעי דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא כ"ש בטענה גרוע כזאת שהתובע עושה עצמו רשע ולחתנו נ"ע רע כתב הרמב"ם פ' י"ד מהלכות מלוה ולוה וז"ל הוציא עליו שטר חוב מקויים והלוה טוען ואומר מזוייף הוא כו' עד כללו של דבר טען טענה שאם הודה בעל השטר היה השטר בטל והמלו' עומד בשטרו ואומר שזה שקר טוען ואומר הלוה ישבע לי ויטול יש מי שהורה ישבע בעל השטר כו' עד ורבותי הורו שלא ישבע המלוה אלא אם טען עליו הלוה שפרעו בלבד גם הראב"ד מסכים בזה גם הריב"א בסי' פ"ב הביא סברת בעל העיטור גם הרמב"ן ויראה המעיין שכל אלו מסכימים לדעת א' שלא ישבע וגם הרשב"א כן דעתו וא"כ איך יעלה בדעת לחייב לה"ר וידאל ולזכות לה"ר עובדיא והאמת כי טענה זו מרבים היתה מספקא להוכיח כי כל דברי ה"ר עובדיא הם תואנות כדי שלא לפרוע המאה זהובים עוד כתב מהרר"י בן לב ממ"ש ההיא צורבא מרבנן בשאלה הנז' וממה שכתבתי אני היה אפשר לדון כי הח' ה"ר עובדיא הנז' מאותן המאה סולטניש אינו חייב ליתן כלום כי כפי הנשמע אינם מהילדה היתומה בת ה"ר שמואל הלוי נ"ע כי אם מאמ' ואותם הכניס' בנדוניא שנתנה לבעלה השני והיא בעצמה יודעת מאד שהחכם אביה הנזכר לא נתפרע משכירות הבתי' הנז' ומ"מ דעתי וסברתי יפרע החמשים כו' עד הכלל העולה שהח' חייב לפרוע חמשים זהובים לה"ר וידאל ולא יותר עכ"ל הן אמת כי לא ראיתי דברים מסכימים אל הדין בשני הפסקים כאלה אלא שגם הם מונחים כפי הרצון ב' ההנחות א' כי אומר שאין המאה זהובים מהילדה ושאותם הכניסה כל זה דברי נביאות כי ודאי כל נכסי עזבון ה"ר שמואל נ"ע הם מהילדה כי תכף בפטירתו נכסיו נכנסין ברשות היורשים ובחזקתן קיימי הלא תראה מ"ש הריב"ה ח"מ סי' רנ"א על מתנ' ש"מ דאין מפורש דאיתפטר מגו מרעיה והיורש אומר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה והמקבל אומר שלא נתרפא לדעת רשב"ם ז"ל קברו מוכיח עליו שמת מחליו ורב אלפס והרמב"ם והרא"ש סברי דלעולם על המקבל להביא ראיה ופשוט הוא שרשב"ם אינו חולק על שהנכסי' בחזקת היורשים אלא דסבירא ליה דקברו מוכיח דכיון שהדבר קצת ספק והרי הוא מת לפניך אין צריך המקבל להביא ראיה ואפילו הכי פליגי עליה וסברי כל הפוס' הרי"ף וגם הרמב"ם והרשב"א והרמב"ן והרא"ש שעל המקבל להביא ראיה א"כ מהיכן ראה הח' מהר"י ן' לב נר"ו שהיו אלו המאה זהובים מהאלמנה ולא מהילדה הא ודאי שגגה יצאה מפיו והרצון לחייב לה"ר וידאל ולזכות לה"ר עובדיא עושה כל זה כי כל הנכסים נכנסו בחזקת הילדה והיא האלמנה גובה מן הילדה ואם יפסדו לא יפסיד אותם אלא הילדה גם ההנחה השני' והיא בעצמה יודעת כו' מריה דאברהם גם כתוב בשאלה שה"ר עובדיא כתב השטר שלא יכול לשהות מללוות עד שירד לדין שהיה צריך ב"ד מומחה ואם לא ידע ה"ר שמואל לוי שלא פרע והיה לו טענה להפטר איך ידעה היא וכי תימא שכבר ירדו לדין לא ימנע או ב"ד חייבו לה"ר שמואל לוי או לא אם לא חייבוהו הרי וידאל פטור וחייב ה"ר עובדיא ואם חייבוהו איך נשאר שטר החוב ביד ה"ר שמואל שטרך בידי מאי בעי ע"כ אמרתי שה"ר וידאל זכאי בדינו בכל מכל כל ודברי ברורים כשמ' הם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |