שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קפא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה יעקב היו לו שתי נשים שם הא' חנה ושם הב' דבורה ולחנה היו לה בנים ובנות ממנו ואחר כך יצא בעלה מאתה אל ארץ אחרת ויקח לו אשה משם דבורה הנז' וגם לה ממנו בנות ובא בנו שמו למך ונמצא בעת מיתת אביו וכל יש לאביו נשאר בידו והאלמנה דבורה ובנותיה בוכות ומבכות על נחלת אביהן עוד אח"כ מתה האשה הראשונה ולא נשבעה שבועת אלמנה ודבורה ושתי בנותיה מבקשות שואלות שתים שהן ארבע אחת שיתנו להן מזונות מלמך ואם רצונו ללכת לדרכו שיניח ביד איש נאמן נכסים כדי מזונותיהן עוד ב' שואלין שיניח נכסי' כדי נדונייתן ואפי' יאמר שאין לו מאביו שיתן משלו כ"ש שידים מוכיחות כי כל אשר לו הוא מאביו ואומרות שאין לו טענה לומר שאין לו נכסים שהרי הוא הבטיח לתת לחתן א' אלף אישקודוש זה מורה שהוא עשיר. שלישית אומרות כי לפי שהוא אומר שהוא מוכן לזון ולפרנס אותן אך בזאת שתלכו הן אל מקומו ואל ארצו לזה טוענות הבנות ואומרות שאין הדין כן אלא הבת אצל האם לעולם ואין כבודם לצאת מחיק אמותן ועוד הדרכים מסוכנים ועוד שנוי האויר משנוי הארצות ועוד כי המקומות אשר הוא הולך אליהם מחוז ליבאנטי איכא צערא במלכותא בתאר המלבושי' וכיוצא בהם גם המקום הזה ציפורי מקום אבותינו ואנחנו נכרות ויקפצו עלינו גברי לקחת אותנו בחשיבות. רביעית תובעת דבורה מזונות מלמך ואומר' שאע"פ שגביתי כתובתי לא הפסדתי מזונותי לפי שלא גביתי כתובתי אלא מתוך האונס מפני שהוא היה הולך לדרכו אצל אשתו ובניו והיאך היתה היא יכולה לבקש נדוניתה וכתובתה ממנו ע"כ טענות דבורה ובנותיה אע"פי שבאו בארוכה בתוך השאלה ויען למך ויאמר אמת הוא שנמצאתי אצל אבי בשעת פטירתו ולא רציתי שיקרא שם יורש עלי גם לא רציתי להתעסק בנכסי עזבון אבי כאלו לא הייתי בנו אלא שאחר עמל וטורח שהפצירו בי בעלי חוב אבי וחלו פני שאתעסק כמו מורשה שלהם לא כמו יורש ונתתי לכל אחד מן הבעלי חוב חלקו גם פרעתי לדבורה אלמנת אבי אלף אישקודי ועוד נתתי לה יותר מכדי כתובתה שלש מאות דוקאטי בתנאי שיהיו בעד ב' בנותיה שהן אחיותי מצד אבי. גם טוען למך שאם ת"ל שהוא מחויב לפרנסן ולהשיאן אחר שיש לדבורה אמן כ"כ מעות והוא אינו יכול לעמוד באלו המקומות כי אם בארץ מולדתו שתבוא אחותו הגדולה מצד אביו עם המעות שנתן בעדן שהוא יוליכנ' עמו בכבוד ומפתו תאכל ומיינו תשתה ולעת נישואיה ישאנה לבן גילה ושאחותו הקטנה ישלחו ללוי אחיו אשר בליואנטי או תשאר עם דבורה אמן ויפרנסנה וישאנה כי אין עליו לפרנס שתי אחיותיו ולכן ילמדנו רבינו והרבנים מורי צדק אשר בדרום אם דבורה אשת המת כופר' ואומרת שלמך בן בעלה לא נתן שלש מאות דוקאטי בעד שתי בנותי' אם חייבת שבועה מן התורה אחר שיש ללמך עד א' איך הודתה שהאמת הוא שנתן לה ש' דוקאטי אלא שנתן אותן בעד תביעות מדרונות שהיתה תובעת ולפרוש מן המחלוקת נתפייסה ונתרצית שלא תתבע שום דבר ע"כ:
תשובה
האורך ללא צורך כאשר ראיתי פסק מחכם בא משם ברוב דברים ונראה בעיני כי אין לאלמנה מזונות מאחר שגבתה כתובתה כל הטענות שטוענת את כלן ישא רוח והטעם דתנן בכתובות פ' נערה שנתפתתה לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנ' מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך חייב מפני שהוא תנאי ב"ד דכך היו כותבין בירושלים אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשים לפיכך אם רצו היורשים נותנין כתובת' ופוטרין אות' ובגמרא מחלוקת רב ושמואל דהלכה כאנשי יהודה שהבחירה ליורשים ושמואל סבר דהלכה כאנשי גליל שכל זמן שלא תבעה האשה כתובתה בבית דין לא הפסידה מזונות וכתבו הפוס' ז"ל דבמקום שיש מנהג כל"ע מודו שילכו אחר המנהג בין כרב ובין כשמואל נהרא נהרא ופשטיה אבל במקום שאין מנהג ידוע רוב הפוסקים רובא דרובא הסכימו דהלכה כשמואל וכתבו בהגהות מימוניות פ' י"ח מה' אישות ויש מן הגאונים שפסקו כאנשי יהודה ע"כ האמת שאעפ"י שרבו הפוסקים קמאי ובתראי דסברי דהלכה כשמואל כבר היה אפשר לומר שהיורש למך היה יכול לומר קים לי כגאונים שאמרו שהלכה כאנשי יהודה אלא שאחר שהרי"ף והרמב"ם ז"ל שהם גדולי הפוסקים והם אחר הגאונים הסכימו להפך שהלכה כשמואל ואחריהם הבאים אחריהם סוברים כן ראוי לפסוק הלכה למעשה כדברי שמואל מ"מ בנ"ד שכבר גבתה כתובתה אליבא דכ"ע הפסידה מזונות ואעפ"י שהיא טוענת שהיתה יראה שילך למך לארצו ולא תמצא אח"כ ממי לגבות אין זו טענה ולא דמי למה שאמרו בירושלמי אם רמו בה ואמרו אדם גדול רוצ' לישא אותך או אם לא רצו לזונה ומחמת זה תבעה כתובת' יש לה מזונות הא לא דמי כלל לנ"ד דהתם אחרים גורמי' לה אבל הכא מזלה גרם שלא יעלה בדעת שיניח למך ביתו ומקומו בשביל שהיא מפחדת הא ודאי לא אפשר לומר כן כ"ש שהרי"ף והרמב"ם ז"ל לא הביאו הירושלמי דמשמע לדעתם אין חלוק אלא כל זמן שתבעה כתובתה הפסידה מזונות וכ"כ מהר"י קארו זצ"ל וכל זה אין אנו צריכים אלא היכא דאיכא תביעה לבד אבל כל זמן שגבתה כתובתה אין ספק בעיני דאליבא דכולי עלמא הפסידה מזונות ע"כ:
ועל ענין נדונית הבנות השיב ואומר שכבר גלוי וידוע הכלל הגדול שאמרו ז"ל זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה עוד קיימא לן כשמואל דאמר בפר' שור שנגח את הפרה שאין הולכין בממון אחר הרוב נמש' מזה דבענין איסורא אי איכא פלוגתא דרבותא אמרינן דאית לן למיזל בתר רובא בין לקולא בין לחומרא ואפילו באיסורא דאוריתא אבל בענין ממון אינו כן אלא יכול לומר המוחזק קים לי כפלו' על מנת שלא יהיה יחיד כנגד כל העולם אבל היכא דאיכא ב' או ג' מהפוסקים המובהקים מסייעין למוחזק אע"פ שרבים יאמרו להפך יכול המוחזק לומר קים לי כהני דסברי כוותי יעויין בתשובו' מהררי"ק ז"ל שרש קמ"ט ומעתה אני אומר דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא בענין פרנסת הבנות אי שמין באב דוק' לגריעותא מעשור נכסים לא לאוסופי ואיכא מאן דאמר בין להוסיף ובין לגרוע יש לומר מכח ההקדמ' הנז' שיד הבת על התחתונה כי היורשים מוחזקים בדין תורה והבת באה להוציא מכח תקנה ודאי דבעילא כל דהוא מוקמינן ממונא אחזקתיה דמאריה קמא ואית לן למימר חומרא לתובע וקולא לנתבע באופן שאי אפשר לכוף ליורש להוציא אלא עשור נכסי מנכסי האב ושמא ג"כ לגרוע וזה דבר ברור ולענין מה שטוענות לאח שיתן הוא משלו איני רוא' מקום לתביעה זו כלל ועיקר הא ודאי מדרך חסד וצדקה ראוי ללמך אם הוא אמוד נכסים לעשות חסד ולכפו' על אחותיו שכן עושים בני ישראל הכשרים אבל לחייבו מן הדין דבר פשוט מאד הוא שלא מצינו לו חיוב כלל אלא לאב ואפי' לאב לא מצינו שכופין אותו על הפרנסה שהרי אמרו וזיל קרי בי רב הוא אם צוה האב בשעת מיתתו אל יפרנסו בנותי מנכסי שומעין לו ואם זה לאב איך עולה בדעת שנחייב לאח להשיא אחותו מנכסיו עוד אמרו שטע' שתקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ליתן קצת מנכסיו לבתו כדאיתא בפ' נערה שנתפתתה אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו דאחר שכן הוא ודאי דאית לן למימר דהיכא דאתמר אתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר באב אמרו לא באח ולטענה שאמרו לחתן אלף דוקאטי כו' כל אלו טענות של הבל שיכול הוא לחזו' בו אם ירצה כי הנודר מועט לעני הוי מחוסר אמנ' אם לא יתן ואפי' הכי אין כופין אותו אבל מתנה מרוב' אפי' חסרון אמנה ליכא כ"ש שמי יודע שאיפשר יאמר למך לאותו חתן הייתי רוצה ליתן ולחתן אחר אי אפשי ליתן וזו היא משנה שלימה בכתובות פ' מציאת האש' פס' ליתן לחתנו אלף ומת חתנו יכול לומר לאחיך הייתי רוצ' ליתן ולך אי אפשי ליתן ותני בברייתא אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ אלא אפי' ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן ופסק הרי"ף ז"ל דאפי' על הסתם אמרינן דעל דעת כן פסק וא"כ כ"ש האח שיכול לומר כן ועוד טענה אחרת אפשר שיאמר אם הייתי פוסק לפ' אלף דוקאטי לפי שהייתי חושב שימשך לי תועלת מאלפים או כבוד גדול אבל לאחר איני רוצה ליתן סוף דבר כי יגיעת בשר הוא להאריך בזה מרוב פשיטותו גם לתביעת שלישית שאומרים שהבת הדין הוא שתשב אצל אמה מכל הטענות הבאות בשאלה האמת שכן הוא הדין אבל היינו היכא שתובעת מזונות מן הדין ממי שהוא חייב ליתן לה מזונות כההיא שאמרו במשנה פ' הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה ה' שנים כו' חייב לזון את בתה חמש שנים כו' ואין הבעל יכול לומר כשתבא אצלי אזונה אלא מוליך לה מזונות במקום שהיא עם אמה אבל זה שאינו חייב אם לא יהי' בתורת חסד וצדקה מאן לימ' לן דכייפינן ליה הוא יאמר צדקה וחסד אני רוצה לעשות כשתב' אצלי או ממקומי אשלח מה שיראה בעיני אבל לחייבו שיניח בזה המקום מעות ביד אחר פשיטא שיכול לומר איני רוצה נכסי להניחם ביד אחר כל זה פשוט בעיני מאד והאריכות בו ללא צורך וכל דברי אלה יובנו על יסוד טענת למך שטוען שלא ירש מאביו דבר והתביעות שתובעים ממנו הוא שיעשה מנכסיו אבל אם ידוע בעדים ובבירור שהני' אביו נכסים וירשם למך על זה האופן אלמנה אין לה מזונות מן הטעם שאמרתי לפי שכבר גבתה כתובת' והפסיד' המזונות ולענין מזונות הבנות שהוא מתנאי כתוב' ונזונות מנכסי אביהם עד שיבגרו אם למך רוצה לשוב אל ארצו ואל מקומו חייב להניח להן שיעור שיתפרנסו עד שיבגרו ולענין פרנסתן ונדוניתן יכול להנצל בעשור נכסי לראשונה ובמה שנשאר אח"כ עשור לשנית ואע"פ שאין לבת עשור נכסי עד שעת נשואין מ"מ שמין קודם בזמן שמת האב ואם למך ירצה ללכת לביתו מחייבין אותו ב"ד להניח העשור הנז' בב"ד כיון שהוא חייב מן הדין כל זה אני אומר אם הדבר ברור שלמך ירש מאביו אבל אם אי אפשר להתבר' ותובעים שיתן מנכסיו לפרנסת הבנות אין כופין לו אלא דרך צדקה מבקשין ממנו כנ"ל גם אני אומר שמה שטוען למך שתתן אם הבנות כיון שהיא אמודה בנכסים גם בזה אני אומר שהבל יפצה פיו למך כי לא מצינו חיוב להן בענין זה כלל אפי' בתורת צדקה כל זמן שיש לבת קרובים מן האב וכמ"ש פעם אחרת דאם אין לבת קרוב אמוד בנכסים לעשות עמהן חסד אמה אע"פ שהיא כנכרית בעלמא לפי שהתורה אמרה דודו או בן דודו יגאלנו כו' מ"מ קרא כתיב התשכח אשה עולה מרחם בן בטנ' הרי כתבתי מה שצריך לע"ד ואעפ"י שנרא' שאכזר הייתי לאלו אלמנה והבנות כבר אמר רבי עקיבא והלכה כותיה בכל מקום אין מרחמים בדין גם על מה שטוענים שלמך תפס נכסי אביו כתובת אמו והוא לא נשבעה שבועת אלמנה גם בזה אני אומר שכבר כתבתי פעם אחרת שאם היורש הוא מוחזק נאמן לומר בשבועתו שלא לקח יותר משיעור כתובת אמו כמו שהיתה היא נאמנת אם היתה בחיים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |