שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קעט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראיתי מה שכתב החכ' כמהר"ר יוסף ן' לב נר"ו על ענין תביעת החכם ה"ר עובדיא אלקושטנטין י"צו מחתנו ה"ר וידאל באנבנשת יצ"ו השבון כתובת בתו ביינוינידה נ"ע כי ה"ר וידאל הנז' היה רוצה להפטר עצמו מן ההשבון באמרו שאשתו הנזכרת קודם פטירתה בהיותה שכיבא מרע בפני עדים נאמנים הודתה שקבלה כל כתובתה לבד סך מאה לבנים ועל זה טען ה"ר עובדיא שכבר חזרה בה בפני העדי' ואמרה שאנוסה היתה במה שאמרה בתחלה עוד טען שה"ר וידאל כשגערו בו העדים אמר שהיה מבטל כל מה שעשה ושיעשה ושיכתוב ויחתום עוד טען שה"ר וידאל בעצמו הודה שלא קבלה אשתו דבר ומכח אלו הטענות גזר החכ' הנז' שחייב ה"ר וידאל לשלם חצי הנדוניא לחמיו משלם ונתן טעם לדבריו שכבר כתבו העדים כו' ושנר' מדבריהם שה"ר וידאל מודה שלא קבלה כנז' עוד נתן טעם לדבריו ואמר ועוד הוסיף וביטל כו' כנ"ל עוד נתן טעם שה"ר וידאל כתב שאשתו מחמת כעס שהיה לה עם אביה רצתה לכתוב שקבלה וכתב ואע"ג דלאו איהו מודה כבר בכתבים אשר שלח אל השר הדוכוס יר"ה כתב בפי' שהאשה לא קבלה מכתובתה כלום ודברים אלו ומה שהודה בפני עדי' הכתובים בשטר הנז' ודאישהם דרך הודאה גמורה עכ"ל ולהיות הדבר פשוט מאד בעיניו לא חש להביא ראיה כלל ולא חש לעיין ולחפש בספרים לראות אם יש סתירה מאי זה מקום לדבריו ואני טרם החילי לדבר מודיע אני כי בשמים עדי ובמרומים סהדי גם ידע כל שער עמי כי צווחתי ככרוכיא לעשות הסכמה ותקנה לבטל אלו ההערמו' שעושים האנשים לבטל התקנות והתנאים שתקנו קדמונינו ולא עלה בידי גם ה"ר וידאל אשר עמד בשכונתי שנה או יותר והגיע אשתו זאת אז עד הפרק כי הפילה ורצה לעשות כזה ומחיתי בידו חלילה והדבר נתעב אלי מאד כאשר ה' יודע כבר אירעו ב' או ארבעה מעשים כאלו מהר"ר יעקב באנבנשת יצ"ו עם בת החכם הרופא המובהק כה"ר יצחק אברבנאל ז"ל גם אשה קרובת ה"ר יוסף קאזיש יצ"ו גם כי אחרי' ובכלם לא רציתי להטפל לא טוב ולא רע כי הדבר נתעב אלי מאד גם עתה במעשה הזה שמחתי כאשר נשאר הענין לקיים גזרת השר המרומם הדוכוס יר"ה ואלו היה בא גזרתו לבד פשיטא שלא הייתי שם עצמי להחזיק בקולמוס כאשר דבר השר שלטון אמנם עתה שהיה דבר השר הנזכר לומר שאין רצונו רק שיחתך הענין ע"פ דין תורה אמרתי עת לחשות עד עתה ועת לדבר מכאן ואילך שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה גם כי לא שמתי פני לכתוב עד שנגמר הדין הזה ע"י ב"ד ק"ק עץ חיים יע"א ומעת' באתי להורות דלית דין ולית דיין שיחייב לה"ר וידאל מכח כל הטענות אשר מצדם חייבו החכם שאם רוצה לחייבו מן הטעם שהוא ה"ר וידאל בעצמו הודה שלא קבלה אשתו כלום כי כפי מה שאני רואה מדברי החכם היא הטענה אשר עליה נסמך יותר לחייב לרבי וידאל שלפיכך הקפיד שלא בא מיד ה"ר וידאל הנז' להכחיש כי הכתב ששלח לשר מוכיח בפי' הא ודאי שאין כח כלל בטענה זו לחייבו שהרי כתב הריטב"א בפירוש שטענה זו לא מהני כלל והכריח זה ממשנה א' פרק אע"פ דתנן רבי יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה ואף ע"ג דידעינן ודאי שלא קבלה אשתו הודאתה זו שוברתה כאלו נתקבלה ואצ"ל כאלו התקבלתי וכן הדין בכל חוב אפילו שיש בי שבועה ע"כ הרי נתבאר שאין בטענה זו טעם כלל ועיקר לחייב לרבי וידאל שאפילו שהאמת שלא קבלה אשתו כתובתה מ"מ כיון שהיא הודאתה אין צריך עוד וכן יש לי ראיה אחרת לזכות לר' וידאל ממה שכתב במרדכי פ' יש נוחלין כתב בשם מהר"ם אם ראובן אמר לשמעון אני חייב לך מנה ושמעון אמר ודאי אינך חייב לי שאפי' אין שמעון מוחל ראובן פטור אע"פ שראובן יודע שחייב לו כו' עד דהוי כאלו מחל לו ולא הוי כמו מחילה בטעות עד וכן נמצא בשם רבנו מאיר ב"ב וכן כתב הריב"ה ח"מ סימן ע"ה וראיה ממה שטענו חטים והודה לו שעורים פטור ופרש"י שמחל לו שעורים מדלא טענו אלא חטים וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות טוען ונטען מכל זה נמצינו למדים שכיון שהודתה מרת ביינוינידה נ"ע שקבלה כתובת' אפילו שאינו כן ר' וידאל פטור וזה ברור מאד גם לטעם השני שכתב שהעידו העדים שאמר ר' וידאל הרי אני מבטל בטול גמור כו' גם מטעם זה אין לחייב לר' וידאל ודין זה פשוט בגמרא ולהיות שכדי להאריך ולהביא סוגית הגמרא ומה שאמרו בה המפרשים היה צריך זמן וטורח ראיתי להביא דברי הפוסקים המובהקים לבד כתב הרמב"ם פ"ד מהלכות זכיה ומתנה המקבל את המתנה וזכ' בה ואחר שבאה לידו והוא שותק חזר בו ואמר איני רוצה בה או איני מקבלה או הרי היא בטלה או שאמר מום זה נראה לי בה לא אמר כלום ע"כ הריב"ה ח"מ סי' רמ"ה כתב וז"ל מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת לידו המתנה מתנה מבוטלת היא תבטל אי איפשי בה אינה כלום אלא שלו היא ובעל חובו גובה ממנה נמצא שגם טענה זו בטלה ואינה מזקת לר' וידאל הנז' אחר שר' וידאל טרח והביא העדים ואמרה האשה בפניהם שקבלה כתובתה אם כן נמצא שכבר זכה רבי וידאל במתנה זו בין שיהיה אמת שאשתו קבלה ובין שלא קבלה וכמו שהוכחנו ואם עתה כשחזרו העדים חזר ובטל מה שכבר קבל וזכה בו אין בביטולו כלום וב"ח הי' יכול לגבות מאלו הנכסים כי שלו הם ע"כ ולפי שלא ישאר פתחון פה למי שירצ' לערער ולומר שהרי כתב הריב"ה אם אמר בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימים אם קבלה הוא בעצמו שהרי זה מודה שהיתה בטלה מעיקרא ומעולם לא כיוון לזכות בה והודאת בעל דין כמאה עדים דמו וחזרה לנותן ע"כ אני אומר שכבר הח' הפוסק נר"ו מעתיק השאלה ועדות העדים וז"ל אות באות ובפניהם חזר בו ואמר הרי אני מבטל בטול גמור כל מה שעשיתי בענין הנזכר וכל מה שאכתוב או אחתום ע"י עדים יהיה בטל ומבוטל וחשוב כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש ומכל זה נעשה שטר כתוב וחתום בעדים מסודר בכל תוקף ע"כ הרי שבכל לשון הביטול לא כ' אלא לשון דמשתמע להבא הרי אני מבטל כל מה כו' יהי' והני לישני לכ"ע לא מהנו כלל לבטל מה שכבר קבל וזכה בו וזה ברור כשמש אי אפשר לשום אדם לחלוק בו ולא לפרש שום פירוש ואם כן זכה רבי וידאל בדינו גם מטעם זה ולרווחא דמלתא אני אומר שאפי' היה כתוב בטלה היא היינו יכולים לומר שהדין עם ה"ר וידאל והטעם שכבר כתב הרב המגיד על לשון הרמב"ם וז"ל אבל פשיטא הוא שאינה חוזרת לבעלים מכיון שבאת ליד המקבל בשתיקה וזהו מה שכתב למעלה המחבר לא אמר כלו' כלומר לענין שתחזור לבעלים וזה מוכרח לדעת כל הסוגיות דכיון שקבלה פעם אחת שוב אינה חוזרת בלשון מהלשונות כו' עד כמו שבארנו ע"כ נמצא שאפילו היו מעידים שאמר בטלה היא אינה חוזרת לבעלים וכיון שאחר כך חזר רבי וידאל לאיתנו הראשון זכה מן ההפקר ואפי' שהריב"ה חולק על זה שכ' וחוזרת לבעלים וכן רבנו ירוחם אפ"ה כיון שהרמב"ם ס"ל שאינה חוזרת לנותן וכן דעת הסמ"ג ודאי שאין להניח דעת הרמב"ם וסמ"ג לילך אחר הריב"ה ור"י וכל שכן דהוה מצי למימר קים לי והדבר פשוט דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא וגם אין לפרש דברי הרמב"ם כמו שפירש הרב ר"י קארו ז"ל לומר שכונת הרמב"ם במ"ש הרי היא בטל רוצה לומר שפירש הרי היא בטלה להבא משמע מכמה טעמי דאית לן למימר דטפי ידע מגיד משנה במילי דהרמב"ם ז"ל ממהר"י קארו ועוד שלפי' צריך לומר שהניח דין דבטל' היא וסמך על סוף הפרק שכתב האומר נתתי שדה פלוני לפלו' והמקבל אומר לא כתב ולא נתן כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמו ובמחילה הרבה מכ"ת זה אי אפשר לומר לפי שיש הפרש גדול בין בטלה היא לאומר לא כתב ולא נתן לי שלשון לא כתב ולא נתן או' שמעולם לא בא לידו אבל מה שאמר בטלה היא ודאי שבא ליד המקבל ושתק ואח"כ אמר תבטל כו' דבהכי מיירי ואם היה דעת הרמב"ם דבכי האי גוונא כי אמר בטלה היא דבריו קיימי' וחוזר' לנותן לשמועינן רבותא שאפילו שהגיע ליד המקבל כו' וכל שכן כאשר לא ידענו שהגיע לידו ותו הוה ליה לאשמועינן החלוק שיש בין הרי היא בטלה לבטל' היא שהוא חלוק דק עד מאד הרי היא בטלה משמע להבא והרי בטלה היא לעבר שעוד היום מכחישים חלוק זה גם הטור ורבינו ירוחם לא חלקו בזה ועוד שכתב אח"כ אבל היה צווח מעיקרא לא זרה המקב' והשת' אם כשאמר בטלה היא חזרה לבעלים צווח מעיקרא מבעיא אלא ודאי צדקו דברי הרב המ"מ כל זה כתבתי לרווחא דמלתא כי לע"ד אין צורך שכבר נראה בפי' שכל מה שכתוב בשטר העדים שמעידים שאמר רבי וידאל לשונו משמע להבא ומעתה זכה רבי וידאל בדינו כיון שמצינו שכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות זכיה ומתנה מחל לחברו חוב שיש לו עליו או נתן הפקדון כו' הרי זו מתנה הנקנית בדברים לבד ואינו צריך דבר אחר כמו שכתבנו ע"כ והיינו שכבר כתב כן בהלכות מכירה שאין קונין בכיוצא באלו הדברים אלא לחזק הענין להורות שאין כאן דברים בלבד ומן הדין אין צורך לקנין וכ"כ הריב"ה ח"מ סימן רמ"ה וז"ל אבל המוחל לחברו דבר שהוא חייב לו אינו צריך קנין אלא מיד כשמחל זכה במה שבידו ע"כ אם כן אחר שהוליך ה"ר וידאל העדים שם והיא הודתה בפניהם שקבלה כבר כתובתה לא היה צריך יותר ואין שם טעם לבטל זכות ה"ר וידאל לא מטעם השטא' שהרי במקום שהבריא יכול לטעון משטה הייתי בך ש"מ אינו יכול לטעון מקו' שהבריא אינו יכול לטעון עאכ"ו הש"מ דברי' שאמר למי שהיה חייב לו קבלתי אין צריך לומר אתם עדי וכמו שכתב בעל התרומות הביאו ב"י בח"מ סימן ל"ב והביאו הריב"ה סימן פ"א וא"כ כיון שהודתה בפני עדים שקבלה כתובתה אינו מועיל טענה כלל לבטל מה שכבר הודתה לא השטא' ולא השבעה ולא טענת אונס ופתוי אם לא כשמסר מודעא ואם כן כל טענה שטען החכם נר"ו לבטל הודאת הנפטרת ולבטל זכות ה"ר וידאל אין בה ממש כמו שהוכחנו מדברי הפוסקים ומן התלמוד לא בדברים עוד כתב הח' נר"ו וז"ל ואם יאמר אומר נהי דמטעם הודאת קבלה לא מהניא ליה אבל ס"ל דהוי מחילה דהרי מחלה כתובתה אף לאחר מילתא הא נמי לאו מילתא היא דהרי חזרה בה עד כאן מסופקני אם יצאו מפיו אלו הדברים שהדברים אלו מורים שהיות המחילה אף אחר מיתה הוי עדיפות לזכות ה"ר וידאל הנמחל וזה אי אפשר לומר דאדרבא מוצא אני מר המיתה דמחילה מחיים לא מצי הדר ביה ומחילה לאחר מיתה מצי הדר ביה א"כ מאי אף דקאמר וכי תימא שזה הייתה כונתו שכיון שהיא לאחר מיתה מועלת החזרה ואלו היה מחיים לבד לא היה תועלת בחזרה הלשון לא משמע הכי ואפילו נרצה לומר שלכן נתכוון א"ה לא צדקו דבריו בדין כלל שאם ירצה לומר שזו מחילה לאחר מיתה אלא שבטלה כשחזרה אח"כ זה אינו דודאי מחילה מחיים הוי דיש לנו לומר דלכך אמרה שקבלה הוי מחיים כך מחילה הוי מחיים ועוד ששיירה מקצת לעצמה וכתב הרמב"ם פ"ח מהלכות זכיה ומתנה וז"ל שייר כלום לעצמו בין קרקע בין מטלטלים הרי זו מתנה במקצת צריכה קנין בין עמד ובין לא עמד עד כאן ובנ"ד אינה צריכה קנין כיון שהכל בידו ואפילו בבריא גמור כלל הדברים שאיני יודע מה אדון ביה שהוא כתב שדבר זה אינה צריכה לפנים ובודאי שצדקו דבריו שאינה צריכה לפנים אלא שהיא להפך מחשבתו שכונתו שחובתו של ה"ר וידאל אינה צריכה והוא להפך שזכותו אין צריך לפנים כי הוא ברור מכל צד כמו שהוכחנו וכל זה בהודאת אגרתו ושלא יש טענה לה"ר וידאל מש"כ כי יש לה"ר וידאל טענות מספיקות לתת טעם למה עשה מה שעשה גם למה חזר ואמר מה שאמר אך איני רוצה להאריך אחר שהדין עמו כמו שכתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |