שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קסח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה דינה בת יעקב נשואה לדן לו שני בנים ממנ' הן כתאר בני המלך ודינה הנז' יפת תאר ויפת מראה ואיש אחד רע מבני ישראל נתן עיניו בדינה הנז' והלך לתוגרמים ואמר להם דעו שרצוני להיות כמו הם אך בזאת שיש בעיר אשה שיעשו באופן שיתנו אותה לו לאשה וישתמד הוא והיא והנה התורגמים לא איחרו לעשות ואנסו אותה והעלילו עליה והמירה עצמה ונתנו אותה למשומד לאשה ותהי עמו כמו שלשה חדשים אחר כך בקשה מאישה מקום להנצל והניחה כל אשר יש לה מחוט ועד שרוך נעל שהארור הלבישה בגדי שש ורקמה תכשיטי זהב וכסף שנתן לה הארור עד שהלכה לשופט העיר וטענה שאין רצונה לשבת עם האיש ההוא ועל פי דתם נתנו לה רשות שתצא והבעל הראשון נשתמר גם כן וחזרה האשה לבעלה הראשון ובאו מאוילונה מקום מעשה הרע לשאלוניקי והנה האיש והיא יהודי' והיא הרה מבעלה זה הראשון כמו שמנה חדשים ושאלו לי אם יש איסור בדבר שהדעת מחייב שנטמא' אחר שכל כוונת הרשע להשלים תאוותו הרעה ולכאור' נראה שיש לחוש שמא נתרצת:
תשובה
נראה שעיקר דין זה יוצא מהמשנה פרק שני דכתובות האשה שנאנסה ע"י גוים ע"י ממון מותרת לבעלה על ידי נפשות אסורה כו' ונחלקו בפי' המשנה דלדעת התוספות והרא"ש והר"ן על ידי ממון מותרת לבעלה אפילו כהן שירא האונס לאבד ממונו ע"י נפשות אסורה אפילו לבעלה ישראל דחיישינן דשמא מחמת נפש נתרצת להם ומדבריהם אלו כן היה נר' קצת להחמיר דדמי קצת ע"י נפשות כיון שתקפה ידן ויד המשומד כנז' אך אמנם הרמב"ם פירש המשנה באשת כהן אבל באשת ישראל אפילו על ידי נפשות מותרת דלא חיישינן שמא נתרצת ולזה הסכימו כל הגאונים והרכ מ"מ שכן הכריחו כל האחרונים ואם כן היינו יכולים לומר דבנ"ד שאין לחוש שאפילו אם תמצא לומר שהתוספות והרא"ש חולקי' על הרמב"ם כיון שאין אלא חשש איסור דשמא כדאי הם הגאוני' והרמב"ם ושאר הפוסקים להסמך עליהם כל שכן בשעת הדחק שכבר חזרו שם בעירם ועמדו נשואים כתחלה והיא הרה ללדת דח"ו אם היינו מוציאי' אותה ממנו יוציאו לעז על הולד ועוד נראה דאפי' לדעת הרא"ש היא מותרת בנ"ד שהרי כתב בתשובה כלל ל"ב סימן ח' על אודות הנשי' אשר לא הי' להן כח לעמוד בהיכל המלך ובעת השמד המירו מפני אימת מות וכאשר מצאו נס נמלטו וחזרו לדתן כו' ונראה שמותרות לבעליהן כו' עד ואין לומר אחרי שהמירה ואוכלת ושותה עמהם גם הפקירה עצמה להם כו' עד הילכך מותרות לבעליהן יע"ש שנראה בפי' שאפי' אנו רואים שעושות דברים נראים שהן עומדות ברצון נפשם יש לנו לתלות שלא עשו אלא מיראה כיון שאנו רואים שבשעה שמצאו מקום להמלט נמלטו כ"ש זאת שראינו צרת נפשה עזבה כל אשר לה כנז' וחזרה עם בעלה ובניה שהיא מותרת והיה בידי להאריך אלא שא"צ וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |