שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קסט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה עיר אחת שנהגו שכשאלמנה גובה כתובת' כל דבר שנמצא חדש גובה כמו שנשומה בשעת הנישואין ואם היא בלויה בין מעט בין הרבה משלמין לה כל הפחת אשר שמו לה הב"ד ועתה שנתייקר הכסף והזהב רוצה האלמנה שיגבה את תכשיטי' כפי שערכו אותן בזמן נשואי והיתומים טוענים ואומרים שאין חייבין לתת לה רק תשלום כתובת' ואם נתייקר הכסף והזהב אותו היתרון הם ליתומים כשם כשיש פחת בין רב למעט הם משלמים כך היתרון שיהיה להם וטוענים ואומרים שאם היה המנהג כשהיא חדשה שגובה כתובתה כפי שנערכה אז בימי חופתה היתה בעבור שמעולם הנכסים והכסף והזהב לא ירדו ולא עלו מערכ' רק מיום הוסדה הארץ היה בערך אח' אבל עתה שנתייקר הכסף והזהב כ"כ אנו רוצים אותו היתרון כמו שהוא דין הגמ' עתה יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו יהיה כפול מן שמיא:
תשובה
ידוע מה שכתב הרמב"ם והביא לשונו הריב"ה טור א"ה וז"ל לשון הרמב"ם הנוש' סתם כותב לפי המנהג וכן היא שפסק' להכניס נותנת כפי מנהג המדינה וכשבא לגבות כתובתה מגבין לה מה שבכתובתה לפי מנהג המדינה ובכל הדברים כאלה וכיוצא בהם מנהג המדינה עקר ועל פיו דנין והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינה ע"כ וכפי הדין כל הנדוניא שהכניסה האשה מבי נשא נקראת שאם פחתו פחתו לבעל ואם הותירו הותירו לבעל בין שהיה הפחת בעצמות הכלים והחפצים שהכניסה כגון שבלו או נקרעו או נגנבו או נאבדו וכן אם הוזלו או נתייקרו הכל על הבעל מה שאין כן בנ"מ שכל האחריות על האשה ועתה מדינה זו נראה שנהגו שאפילו בנכסי צאן ברזל יוקרא וזולא על האשה אך גניבה ואבידה על האיש ובלו או נתקרעו אבל יוקרו והוזלו על האשה ונר' אם כן שהדין עם האשה כיון דכי איקור או זול עלי דידה אהדר ואפי' לא היה המנהג הכי היה נר' שהדין כן מהא דאמרינן בפרק קמא דמציעא על ההיא ברייתא תניא המוכר שדהו לחברו ובא בעל חוב וטרפא כו' וכתב שם הרא"ש כללא דמלתא היכא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ולית ליה זוזי ללוקח והויא ארעא אפותיקי לבעל חוב דינא הוא דטריף בעל חוב ההיא ארעא כולה והדר לוקח עליה דמוכר וגובה כו' עד ואי שויא ניהליה אפותיקי אפילו אי לא מסיק ביה אלא שיעור ארעא גבי להו לכולהו פירי כו' עד והשתא דעשאה אפותיקי גרע כח בעל חוב הוי כאלו קנאה שיהיה שלו וה"ל כאחד משדותיו כו' ע"ש שמע מינה שאם הלוה עשה שדה אפותיקי למלוה דה"ל כאלו שדה זו של מלוה היא הכא נמי בנ"ד אלו תכשיטי כסף וזהב שהכניסה האשה הוו ליה שהם כאפותיקי מפורש דלא מצי בעל ולא יורשיו לסלקא בזוזי דהכי אמרינן בגמר' פרק כהן גדול אתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן רב יאודה אמר הדין עמה ורבי אמי אמר הדין עמו ופרש"י המכנסת שום כו' ששמה לו בכתובה כלים ודברי' מסויימים וכשגרשה ובאה ליטול כתובתה היא אומרת כלי אני נוטלת והפסיקא הלכתא בגמ' כר' יאודה הרי שכליה מיוחדים הם לה כאופותיקי מפורש הן אמת שנר' בפירוש דהתם לאו דינא הכי דיפה כחה אלא שנוטל אותם כלים מפני שבח בית אביה ומ"מ אינו נוטל אות' באותו שווי שהכניסם שהרי כתב הריב"ה וז"ל אם הכניסה לו ב' כלים באלף זוז ושבחו ועמדו באלפים האחד נוטלתו בלא דמים והשני נותנת דמים ונוטלתו הרי אפי' שהם שלה מ"מ השבח של בעל אלא שאני אומר דדוק' התם דיש לנו לומר דכיון שאם פחתו פחתו לבעל כך אם הותירו הותירו לבעל אך בנ"ד שאם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה מפני התקנה ואם כן נר' בעיני שאם התקנה היא מנהג פשוט דיוקרא וזולא על האשה ג"כ ראוי לומר שהדין עם האשה שאותם כלים שהם דברים מסויימים שהביא מבי נשא והכניסם לבעל שנוטלם בערך שהכניסם והוא בתנאי שידענו ודאי שאלו כלים הביאה והכניסם בנדונייא לבעל כנלע"ד כפי הדין אך מ"מ נר' בעיני שטוב הדבר וכשר לעשות פשרה קרובה לדין כיון דאפשר לומר דשבח כ"ה שעלה הכסף והזהב בערך שלא עלה בדע' הוי מלתא דלא שכיחא ולא אסיקו אדעתיהו דבר זה שאלו היה עולה בדעתם כך לא היו מתקנים כן וכסף וזהב מכל מקום לפי הדין הוא כמו שכתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |