שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קסה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא הישיש מעולה ה"ר שמואל ביואס יצ"ו ואחרי האיום והגזום קם והעיד בתורת עדות ואמר שדיין מאי בוז באבה שאל ממנו יש ביניכם חכם גדול אחד בן אחד הרגו אותו והשיב ה"ר שמואל לא היה בן חכם כי אם בן סופר אחד שהיה בינינו והוא הוא מה שאתה אומר והשיב אליו הדיין אין אני אומר מזה כי זה הסופר שאתה אומר הרגו אותו סביב החובל וכך אמרו ל' הגויים ההורגים עצמם והודו לפי תומם שסופר אחד היה בספינה שקורין אותו כל אנשי הספינה בשם יזיג"י וקודם שיהרגו אותו היה אומר לגוים קחו לכם כל הממון אשר לי וכל מה שתרצו ושגרו אותי באי אחת ואל נא תהרגו אותי ועבר כמו חצי שעה שהלך סביבות החובל לבל יהרגו אותו עד שהרגו אותו שם סביבות החובל אלו הדברים אמר הדיין הנז' לעיל שהודו הגוים עצמם לפי תומם בלי שום זכר אונס כלל גם העיד ה"ר שבתי לעב יצ"ו הבא בספינה עצמ' שכל הבאי' בספינ' עצמ' יהודים וגוים היו קורין ליוסף אליאש הי"ן בשם יאזיג"י יען הוא היה סופר הספינה עצמה גם העיד ברוך שמש ק"ק איטליא יצ"ו ואמר בתורת עדות ששאל מאת ההורגים עצמם מה נעשה מבתו שהיתה יפה עד מאד אם הרגו אותה והשיבו אליו מה תשאל כי כל הבאים בספינה הרגנו אותם שלא השארנו עד אחד והיה זה ביום ראשון ששה ועשרים לחדש אב שנת השמ"ג ליצירה פה שאלוניקי והכל שריר וקים:
שמואל די מדינה דיין יוסף בכ"ר משה ששון דיין יהודה בכ"ר שמואל דיין:
במעשה הרע אשר אירע בנ"ה נפשות שהיו באים בספינה אחת שהיו כל המלחים יונים המצרים לישראל ובחצי הלילה הסכימו להרוג אותם טף ונשים ואנשים שלא ישאר א' וכפי הנר' שכן היה שיצאה מחשבתם לפועל ואחד שנצול בחמלת ה' עליו כבר נתן הוא בעצמו טעמא דמסתבר והוא זה כי להיות בימים שהיו בספינה היו היהודים יורדים אל הים לשוט וזה היה תמיד בירכתי הספינה ושאלו לו המלחים למה אינך שט כחבריך ומשיב שאינו יודע לשוט והיא שעמדה לו כי אחר שהכוהו והשליכו אותו אל הים חשבו שלא ינצל בשום צד אבל האחרים רדפו אחריהם והרגום ה' ינקום נקמת דם עבדיו השפוך עתה על פי העדויות שנתקבלו בב"ד שאלו דעתי אם יש התר בשו' אשה מאחד מהם או בכולן:
תשובה
ואני טרם החילי לדבר אני אומר כי יש במעשה הרע הזה מקו' מצד א' קל מאד כי השכל אומר והלב גומר כי כלם נהרגו לא נשאר עד אחד יען כי עינינו הרואות כי אלו הרשעים נתכוונו לבל ישאר שריד ופליט כדי שלא ישאר זכר כלל מהם לבל ישמע הדבר וכן חשבו וכן היה כי לולי ה' שמגלה עמוקות השאיר לנו הפליט הזה כדי שעל ידו ינקם נקמת דם השפוך כי על כן נסעו משם עם השלל וממון רב לקנות חטה ועל ידי הפליט הזה נתגלה הדבר ותפסו כל הרוצחים לבד אחד או ב' לפי שראו פני איש הנמצא והכירוהו ואמרו אם נודע הדבר ותפסו אותם בתחבולה ומרמה גדולה עד שהביאו אותם לפני שופט האי והודו כלם על המעשה הרע אשר עשו וספרו לפני הדיין איך היה הדבר כנז' בעדויות אך קשה הדבר להתיר יען אמרו חכמים שאע"פי שהקלו חכמים בעדים והתירו להשיא ע"פי עבד ע"פי אשה ע"פי גוי אך אמנם בגוף העדות לא הקלו וכמ"ש המרדכי שלהי יבמו' וז"ל ואין להקל לתלות משום עגון להקל בגופו של עדות דדוקא בעדות מקלין לא בגופו של עדות כדאמרי' ר"פ יש בכור לנחלה שאני עדות אשה דהחמירו בו רבנן ופריך ומי החמירו והתנן הוחזקו להיו' משיאין ומשני כד הקלו בסופו פי' אחר שנתק' העדו' יפה אבל בתחלה פי' בגוף העדו' לא הקלו וכתוב שם כמה ראיו' לזה בפ' האשה שלום דקאמ' בגמ' ודלמ' דאיכא דעבד לה סמתה וחיי ואמרו כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא כו' וכן אמרינן אמור אניש אחרינא אתי לאצולי כו' ומים שאין להם סוף שמא עלה מצד אחר ובירושלמי ראוהו צלוב אני אומר מטרוניתא עברה עליו ופדאתו וחיה אוכלת בו אני אומר נתרחמו עליו מן השמים נפל לבור אריות נסים נעשו לו כדניאל נפל לתו' כבשן אש אני אומר נסים נעשו לו כחנניה מישאל ועזריה ע"כ מכאן נר' כמה צריך לדקדק הבא להתיר אשת איש בעדות גוי או אפילו עדות ישראל שיהיה העדות ברור כאן להתיר שדי לנו שאנו מקבלים עדות מפי אי זה שיהיה אך עצמות העדות צריך שיהיה ברור מעצמו ועל כן אני אומר כי במעשה הרע הזה אין לנו לומר באומד הדעת שכלם מתו מפני שאין אנו רואים שנצול א' מהם שאפשר שכמו שאירע נס גדול לפליט הזה שבתי לעב כן אירע לאחרים שפלטם הים למקום אחר רחוק דמשום הכי אמרו נפלו למים שאין להם סוף אין משיאין את אשתו ואפי' שאמרו הרוצחים שהרגו כלם דלמה כדדמי אמרו כי חשבו כן שהרי גם לזה הפליט חשבו שהרגוהו או נטבע בים ודאי דמשום הכי הניחוהו ולא הי' כן. עוד יש לחוש שלא אמרו עדות זה כי אם בדרך שאלה לא שהם ספרו מעצמם וכבר ידוע שאין עדות גוי אלא מל"ת עוד שיש לדקדק אם יש לחוש למ"ש הרי"ף והרמב"ם ז"ל שצריך לומר קברתיו כו' ולכן אם יש נשים לאותן שנאבדו בספינה הזאת איני רואה מקום להתיר אותן אך באשת ר' יוסף אליאש ה' ינקום נקמתו ונקמת דם השפוך כלם עוללים ויונקים אנשים ונשים נראה בעיני שהיא מותרת אם יסכימו חכמי העיר נר"ו והטעם שאני אומר כן כי אחר שהשופט קודם שדברו על ענין שאל מהם יש ביניכם חכם כו' הרי שהתחיל הוא לספר וכבר ידוע לדברי הרי"ף בסוף יבמות דהיכא דמתחיל הגוי מסיח לפי תומו דהדרינא וגלינא למלתא מיניה ולא נפיק מתורת מסיח לפי תומו אלא נאמן ומשיאין על פיו ולא בעינן בעדות אשה דרישה וחקירה ע"כ. גם הרמב"ם כתב בתשובה שהמרבה לחקור בעדות אשה אין רוח חכמים נוחה הימנו וכן הרא"ש שמעינן מינה כי דברי השופ' שהעיד ואמר כי זה הסופר שאתה אומר הרגו אותו סביב החבל כו' עד שהרגו אותו שם סביבות החבל ודאי נראה בעיני דהוי עדות ואין להחמיר מטעם דהוי גוי מפי גוי שהריב"ש החמיר בדבר מטעם דמאן לימא לן שהראשון הי' מל"ת שהרי מהררי"ק שרש קכ"א הכריח דגוי מפי גוי נאמן וכן הרב בת"ה סי' רל"ט וכן כתב הר"ן וכן אנו נוהגין ונמצא כפי מה שהעיד ה"ר שמואל שהשופט אמר שאלו הדברים הודו הגוים מעצמם לפי תומם בלי שום זכר אונס כלל שמטעם זה וכתב אשה זאת גם אין לומר מטעם שלא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ואנן תרתי בעינן שמו ושם אביו או שמו ושם עירו לפחות וכאן אפי' שמו ליכא א"כ איך נסמוך בעדות זה להתיר ונרא' דמשום הא נמי ליכא למיחש דהא דאמרו דצריך להזכיר שמו ושם עירו או שמו ושם אביו לא הוי מלתא בלא טעמא אלא משום חששא דשמא על איש אחר אמר ובנדון זה ליכא למיחש דכיון שאמר הנמלט שלא היה איש אחר בספינה סופר אלא זה ובכל הספינ' היו קורין אותו יאזיג"י תו אין לספק בזה כלל. גם לחשש שלא אמרו כאן קבורה האמת כי יש מהפוסקים שלא הצריכו קבור' ומ"מ אחר שכתב הרשב"א כי ח"ו להתיר אשה נגד סברת הרי"ף והרמב"ם צריכים אנו לחוש ודאי לדבריהם גם לזה אני אומר שלא הפסיד' האשה הזאת בזה שהרי כתב מ"מ שמה שאמר הרב שצריך שיאמר קברתיו היינו היכן שאינו מזכיר שמו של היהודי אבל היכא שמזכיר שם המת ומכירו אין הרב מצריך שיאמר קברתיו וכתב שאפי' שיש להשיב על זה מ"מ כך היא כונתו ובנדון זה דהוי כמו שהזכיר שמו כיון שהזכירו בשם יאזיג"י הוי יותר משמו ושם אביו וכן כתב הר"ן ז"ל שאין ספק שכל שהגוי מכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלבד ע"כ וא"כ הדבר ברור שבנדון זה לא היה צריך לומר קבורה כי הזכירו בשמו כנז' גם הי' מכירו וזה ברור מאד ולגמר הענין לחלק ערער אחר שהיה אפשר למערער לערער והוא זה שכיון שזה הדיין אשר הגיד הי' מחמת שראה אותם ר"ל ליהודים שהלכו לשם לפקח הענין ידע ודאי או השיג כי היו באים על ענין הריגת היהודי' וה"ל כאלו שאלו את פיו והשיב ולא מל"ת לכן אני כותב פה מ"ש מהררי"ק ז"ל שרש קכ"א וז"ל שנינו שם אמר רבי יוחנן בן בתירא נאמנת אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך בגמ' ואשה וקטן בני עדות נינהו ומשני אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן שהיו הבעלים מרדפי' אחריה' והיו מסיחין לפי תומם ואומרים מכאן יצא נחיל זה משמע לכאורה דאע"ג שהבעלים מרדפים בפני האשה ומתוך כך נתעורר' ואומרת מכאן יצא כו' א"ה חשיב מל"ת ואע"ג ששמעה מפי הבעלים עצמם שאמרו שהוא שלהם כיון שלא אמר ולא דבר ולא שאל להעיד להם דרחוק הוא להעמידה בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד כו' עד הכא נמי נרא' להתיר שנאמר ע"י רדיפת היהודים בנקמת דם השפוך נתעורר אותו פיקייט הנוצרי לומר להם הלא נתפס כו' עד אמנם נרא' לע"ד שכל מקום שהדבר מוכיח שאין הגוי מכוון לא להתיר ולא להעיד דודאי מיקרי מל"ת ואתתא שריא כו' עד היכא דפשיטא לן שאינו מכוון להעיד כי הכא דאנן סהדי דאלו היה יכול לכפור ולהשמט לומר שלא הרגו שהי עושה דפשיטא שאם לא הי' אמת שהרגו לא הי' מודה שהרגו לחייב את ראשו למלך כל אלו הטענות ויותר י"כ באופן שנמצינו נצולי' בנ"ז מכל ערעור לא מצ' הדיין ולא מצ' הערלים יש"ו כי פשיטא ששו' ג' מהם לא כוונו לא להתיר ולא להעיד וכ"ש שיש יתר שאת דאלו התם היו מרדפין אחר פרטי וכאן היו מרדפין אחר נ"ד נפשות נשים ואנשי' וטף דפשיטא דליכא חששא שבא להעיד על זה יוסף דודאי לא בא והדבר פשוט מעצמו ובהא סליקנא ובהא נחתינן דאשת יוסף מותרת לינשא למי שתרצה לע"ד אך תנאי אני מתנה אם יסכים עמי אחד מחכמי העיר המוחז' בהורא' וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה
הן הראנו הרב מורנו נר"ו נפלאות מתורתו בפת' מוסרי צוארי שביה עניה האשה האנוש' אשר הוכי' הזמן בשב' עברתו ואת קולו שמענו מתוך האש אש דת קול לו קול אליו מבשר ואומר דאשת ה"ר יוסף אליא הי"ד מותרת לינשא למי שתרצה ואני הצעיר מן הכח המסור אלי מהורמנא דמלכא הרב מורנו נר"ו אשר קדשנו במצותיו וצונו לצאת בעקבותיו ללמוד וללמד כי לזכותנו רצה כאב את בן ירצה על כן אמרתי אעלה בתמר תמרות דברותיו אוחזה בסנסני ציצי אמיר' אמרותיו ואע"ג דאמדינן דעתין לנגד אור גזרותיו לשרגא בטהרא מ"מ אקומה נא ואלקטה בשבולי מדעו אחר אשר אמצא חן בעיני פני תורתו ואם אף גם לזאת קצור קצר' ידי מלקרבה אל המלאכה בחסד עליון בטחתי וע"כ לקראת האלים יצאתי ומ"ל תומי שחתי וכה אמרתי ראש דברי אמת שאין בו ספק שבגוף עדות מל"ת החמירו חכמים וכמ"ש הרב נר"ו בשם המרדכי וכן כתב הרמב"ם והרשב"א עם היות נרא' בדברי הרמב"ם סתירה מה בזה הענין מיני' ובי' כאשר הארכתי במקום אחר אניחנו לעזיבת האריכות ונחיצת השואל יואל לקבל תשובתו לבד זה ראיתי בכל הפוסקים כלם יענו ויאמרו שראוי להחמיר מאוד בגוף עדות מל"ת ולא להקל. וכ"כ מהררי"ק שורש ל' ז"ל כל מקום שהדבר תלוי בספק ואפי' בעדות אשה אזלינן בי' לחומרא וכמ"ש התו' ע"כ וכ"כ מהר"י בכתבי' סי ר"ה דבדבר דאיכ' פלוגתא דפוסקי' אפי' בעדות אשה אזלינן לחומרא כו' בהגהות כתוב בשם מוהר"י דאפי' בעדות אשה בתרי לישני אזלינן בי' לחומרא וכן כתב הריב"ש שאלה ש"פ וז"ל די לנו במל"ת כשיהיה הדבר ברור אבל כשיש להסתפק בספורו אם הוא נשאל הוי ספקא דאורייתא ולחומרא ע"כ וכתב עוד בשאלת שע"ז להחכם הצרפתי ז"ל לפי הנראה רוב החכמים הצרפתים ואשכנזי' מקלי' בעדות אשה וגם אתה הולך בעקבותיהם ולא כן הגאוני' והמחברים והפוסקי' שלנו אבל הם מחמירים בו הרבה ודי לנו במה שמקלים בו רז"ל הלא תרא' שרצה רב לנדות לרב שילא על שנאמר עליו שהתיר במים שאין להם סוף אעפ"י שהוא חשש רחוק ובדיעבד מותרת ע"כ מכל הנז' יראה כמה ראוי להחמיר בעניינים הללו ומה טוב לעמוד על בוריין של דברים ולשקוד על דלתי החקירות הנאותות עד מקום שיד השכל מגעת וע"כ אמרתי גמרתי בלבי להרחיב הביאור ולהסתפק בנ"ד כמה ספקות מהם הביא הר' נר"ו בתשובתו הרמתה ומהם אשר נסתפקתי אני הצעיר לקוצר השגתי כי הרב נר"ו אשר לבו כפתחו של אולם אפשר הניחם לפשיטותם וע"כ בקוצר מילין אשיב ואומר ודאי דעדות ברוך השמש אין בו ממש מתרי טעמי חדא דהגדת הרוצחים הוי כתשובה על שאלתו ולא מקרי מל"ת ועוד דאיכא למיחש דאמרו זה בדדמי שהרי אמרו לא השארנו עד אחד ומצינו שנמלט שבתי לעב בחמלת ה' עליו וכמו שחשבו שהרגו אותו דודאי כונתם הרעה היתה לעקור את הכל ואיתרחיש ליה ניסא וניצול כן. ראוי לחוש בכל אחד מהשאר ודומה זה לעשינו עלינו את הבית כו' אם כן עדות זה אינו מעלה ולא מוריד. אבל בעדות רבי שמואל ביבש נראה שיש בו טוב טעם ועם כל זה ראוי להסתפק בו כמה ספקות הספק האחד איכא לספוקי במה שהגיד הדיין אם יקרא מסיח לפי תומו או לאו לפי שנר' לפום ריהטא דהוי כמשיב על דברי ה"ר שמואל הנז' וכמו שנסתפק הרב נר"ו דבכל גונא דמשמע דאין הגוי מסיח לפי תומו אין כאן עדות דהא ק"ל אין עדו' לגוי והאמינוהו רבנן במל"ת והבו דלא לוסיף עליו הלכך היכ' דהוי מל"ת לגמרי נהמניה אבל היכא דאי' למימ' דלא הוי מסיח לפי תומו כי הכא הדרינן לכללין דאין עדות לגוי ואפי' אם הוא ספ' אם יקרא זה מל"ת או לא יש לנו להחמיר משום דהוי איסורא דאורייתא ואפי' באיסורא דרבנן יש לנו להחמיר בכי האי ספקא דכי אמרינן ספקא דרבנן לקולא ה"מ היכא דנולד הספק מעצמו כגון בא זאב ונטל בני מעים אבל היכא דנולד הספק מחסרון ידיעתנו כי הכא דאין אנו יודעים לברר אם נקרא זה מל"ת או לא ודאי דאין לנו להקל ותו איכא לספוקי אי צריך הקדמת דברי' כדעת הר"ן והמחזיקים בסברתו או לא ואעפ"י שמדברי תלמידו הריב"ש נראה דאין צריך הקדמת דברי' היינו קודם שידע סברת רבו הר"ן אבל אחר שידעה נראה שחזר בו כמו שמבואר במה שכתב בשאלה שע"ט גם בשאלה ש"פ הבאה אחריה. הספק הב' איכא לספוקי אי צ"ל וקברתיו כדעת הדי"ף והרמב"ם דסבירא להו דבכל ענין צ"ל וקברתיו כ"ש בנ"ד דהוי במלחמה ואפי' לדע' החולקים על דע' הרי"ף והרמב"ם סבירא להו דבמלחמה צ"ל וקברתיו ואי לא אמר וקברתיו אמרינן דקאמר זה בדדמי וכ"ש לדעת ר"ח דסבירא ליה דבמלחמה אפי' אמר וקברתיו לא מהימן:
ואע"ג דהראב"ד ור"ת סבירא להו דאפי' במלחמה אין צורך לומר וקברתיו עם כל זה מי הוא הקל יקל ראשו בדבר איסור א"א כנגד גאוני עולם ואם הרשב"א והר"ן שני המאורות הגדולים אעפ"י שהיה דעתם נוטה להקל כתבו שאין ראוי באיסור א"א לעשות מעשה שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם כ"ש אנן יתמי דיתמי וא"כ מי זה יערב את לבו להתיר אשה שהיא ערוה לדעתם. הספק הג' אם הגוים שהרגוהו הם נאמנים במל"ת וכל שכן שהסברא נותנת שלא הגידו הרוצחים מה שהגידו מאליהן אלא מחמת שאלה וקשה מהכל דאפשר דמחמת נגישות או מיראתם אמרו מה שאמרו וא"כ אין זה מל"ת הספק הד' אם גוי מפי גוי הוי נאמן בעדות אשה לפי שאין לנו על זה שורש מהגמ' ומנינו להריב"ש שאסר מטעמא דמל"ת חדוש הוא והבו דלא להוסיף עליו הן אלה קצות הספקות הנופלות בשאלה הזאת ובכן אבא אל התרתה כפי קוצ' השגתי אתנהלה לאתי בעטי אשר אתי וה' אלהי"ם יעזור לי לספק הראשון כבר כתב הרב נר"ו מה שמספיק אל הענין והביא ראיה ממ"ש האלפסי בסוף יבמות ואני הצעיר לאפוסי גברי קא אתינא ואמינא שכן הוא דעת הרמב"ם שכתב זה לשונו גוי שמל"ת תחלה אע"פ ששאלו לו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע הרי זה נאמן משיאין על פיו ע"כ וכ"כ הטור סי י"ז והרב רי"ק ז"ל הביא עליו פוסקים רבים ונכבדים דס"ל דשאלה בתוך הדברים מיקרי שפיר מסיח לפי תומו גם בענין הקדמת דברי' דחה הרב הנז' במקום הנז סברת הר"ן והביא בשם הר' הכולל כמהר"ר יוסף טיטאצק ז"ל איך ראיות הר"ן הם חלושות והעיד שבכל בתי דינים שבשאלוניקי עיר ואם בישראל בזמן איתני עולם פשט המנהג להתיר בזולת הקדמת דברים והמנהג מבטל הלכה כ"ש באשר דבר המלך כדת וכהלכה והרוצה לעמוד על דבריו בפסקי בנימין זאב ימצאנו וכן הביא ממררי"ק הנז' ראיה מרבו כמהר"ר יעקב בי רב ז"ל שעשה מעשה והתיר במסיח לפי תומו בזולת הקדמת דברים ועוד החזיק במעז הסברא הזאת בראיות ממהררי"ק ומוהר"ם יע"ש גם הרב הגדול כמהר"ר אליה מזרחי ז"ל תשו' ל' האריך בראיות חזקות להתיר בזולת הקדמת דברים וכן הוא דעת מהר"י בן לב ז"ל כמו שתמצא מפורש בחלק ג' שאלה ב' ולכן אני אומר דאין לחוש לסברת הר"ן אחר שכל הפוסקים חדשים גם ישנים שפתותיהם דובבים הלכה למעשה דאין צריך הקדמת דברים כ"ש דבנ"ד אפשר לומר דפתיחת דברי הדיין שאמר יש ביניכם חכם גדול א' כו' הוי כהקדמת דברים כעובדא דמאן איכא בי חיואי ואע"פ שלא היתה כונתו על זה עם כל זה הקדמת דברים מקרי אחר שנר' מדבריו שלא היה מתכוין להעיד על זה וכמ"ש הריב"ש דאפי' גוי ששאל ואמר במאי עסקיתו והשיבו לו על פ' אם נהרג אם לאו ואז הגיד להם שיהודי א' נהרג דמשיאין את אשתו כיון שהתחיל הגוי מעיקרא ואמר במאי עסקיתו א"כ בנ"ד אפשר לומר דאפי' לדעת הר"ן מקרי שפיר מסיח לפי תומו וכ"ת הרי הדיין לא הגיד זה להם אלא לפי שראה את היהודים באים לפקח על הענין והוי כאלו נשאל על זה כבר התיר הרב מורנו נר"ו זה הספק והביא ראיה ממהררי"ק בפסקיו שורש קכ"ז ועם היות שהרב כ"ץ בנה על דברי מהררי"ק דיק וקלע אל השערה בחלוקי אבני פלפולו כאשר יראה הרואה בבית כ' מפסקיו לא עליו אני הצעיר היום כי כבר רבו כמו רבו כל חכמי דורו וחלקו עליו והוא לבדו נשאר בענין זה אבל בית מלחמתי מלחמת חובה עם הרב כמהר"ר דוד ן' זמרה זלה"ה אשר דחה ראיות מהרי"ק בפסק אחר אשר שלח לאחד מחכמי שלומי שאלוניקי ז"ל אני איני מאמין לדברי מהררי"ק בפש' הסוגיא וגם הוא לא אמרה אלא לכאורה. ומה שכתב ז"ל דדוחק הוא להעמידה דוקא בדלא שמעו בו הרדפת הבעלים מדלא פי' התלמוד ואדרבא מדקאמר כגון שהיו מרדפים אחריהם והיו מסיחים כו' דמשמע דעל ידי רדיפת הבעלים הכירוהו ואע"ג דאין משיבין את הארי אחרי מותו מ"מ אין הסוגיא מוכחת כדבריו דמה הוצרך התלמוד לפרש דבלא שמיעת רדיפת עסקינן דאין רדיפת הבעלים אלא לגלות שלא נתיאשו ותו כי רדיפת הבעלים אינ' במקום שיצא ממנו הנחיל ואלו האשה והקטן הם אומ' מכאן יצא נחיל משמע שאינם במקום רדיפת הבעלים ותו דמשמע אשה דומיא דקטן שאין הקטן יודע רדיפת הבעלים ואע"ג דמשמע אין שמיעתו כלל כן האשה בדלא שמעה ואע"ג שאני חולק עליו בראיה איני חולק עליו בדין עכ"ל:
ואני עני ואביון שלשה אלה ההשגות נפלאות ממני וע"כ נתתי אל לבי להבין ולשאול לא כמקשה על דברי הרב חלילה וחס ליה לזרעא דאבא כי מה האי' אשר כמוני אשר יכה את קרית ספר קרית חנה דוד ואיך ישרוק הזבוב קצוץ כנפים אל הנשר הגדול בעל הכנפים הטוב כי יחקור החוח שחוח לארז אשר בלבנון היאמר אליו לכה נתראה פנים או יניף עליו גרזן לא זו הדרך ולא זו העיר העיר את רוחי חלילה לי מה' אבל להתלמד באתי להודע ולהודיע כי פליאה דעת הרב ממני לא אוכל להלו' ספיר ויהלום דחיותיו אם לא' שכתב דמה הוצרך התלמוד לפ' דבלא שמע רדיפת הבעלים עסקינן ובאר הטעם ואמר דאין רדיפת הבעלים אלא לגלות שלא נתיאשו הבעלים וקשה בעיני כי מי הגיד מראש דאוקמתא דרדיפ' הבעלי' דקאמר רב יהודה הוי לגלות שלא נתיאשו הבעלים ומה ענין כאן אצל יאוש דהא רב יהודה לא אתא לתרוצי אלא על מה שהקשה בגמ' ואשה וקטן בני עדות נינהו וא"כ מה שייך יאוש לענין נאמנות העדות וכ"ת דאגב גררא נקטיה רב יהודה לאשמועונן דצריך שיהא זה קודם יאוש דאחר יאוש אין לבעלים זכות כלל קשה מתרי טעמי חדא דמתני' בפירוש קאמר דצריך שיהיה זה קודם יאוש דהכי תנן וכן נחיל של דבורים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו. ועוד שלפי סברתו נראה מדברי רב יהודה דצריך שלא נתיאשו ודאי דהכי קאמר שראינו אותם מרדפים הא סתמא הוי יאוש והא ליתא דהא לעיל קאמר בגמ' וכן נחיל של דבורים כו' מאי וכן ה"ק אפי' נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא סד"א האי כיון דמדרבנן בעלמא הוא דקני ליה אפי' סתמא נמי מיאש אם נתיאשו הבעלים אין אי לא לא ע"כ א"כ נחיל של דבורים הוי כגזל הגוי לענין יאוש דקאמר לעיל דאי ידעינן בפי' שנתיאשו הבעלים הוי יאוש אבל סתמא לא ולהכי קאמר במתניתין וכן נחיל של דבורים להשוות מדותיהם אצל יאוש ולפי דברי הרב ז"ל דמיירי במרדפים לגלות לנו שלא נתיאשו נראה דהרי סתמא הוי יאוש והוא הפך האוקמתא א"כ מכל הני טעמי א"א לפי פי' הרב בזאת ההלכה. ונראה לע"ד שנתחלף לו האי סוגי' באותה ששנינו פרק אלו מציאות שטף נהר קוריו כו' וקאמר בסיפא אם היו הבעלי' מרדפים כו' והתם ודאי פירושו הוא לענין יאוש לגלו' לנו אם נתיאשו הבעלי' אם לא כמו שמבואר שם אבל הכא לא שייך האי פירושא דלא ראי זה כראי זה ותו קשיא לי דכיון דכונת הרב לדחות פי' מהרי"ק אמאי לא דחהו עם פי' רש"י שכתב מרדפים אחריהם קודם דבר הקטן דרגלים לדבר דשלו הם ע"כ הרי עם הפי' הזה אין כח למהרי"ק לפ' מה שפי' ולא להוציא הדין שמוציא וכמו כן ממהרי"ק אני תמיה אך נעלם ממנו פי' רש"י ועם היות שפי' רש"י נראה רחוק לכאורה כפי המשך הסוגי' כאשר באר בס"ד עכ"ז היה לו למהרי"ק להביאו ולעשות משא ומתן עליו כדרך כל המבקש כי לא דבר רק הוא דברי רש"י המאיר עינינו בתורתו גם בדחיה הב' אשר דחה הרב הנז' את דברי מהרר"ק דקאמר ותו כי רדיפת הבעלים אינו במקום שיצא הנחיל והביא ראיה על זה מלשון עדותם דקאמרי מכאן יצא נחיל זה כו' דמשמע שאינם במקום רדיפת הבעלים כו' קשה בעיני דמה הכרח הוא זה הלא אפש' קרוב הו' שבמקום יציאת הנחיל היה סמוך למקום שנכנס והאשה והקטן רואים את הבעלים שמרדפים ולכן אמרו מכאן יצא כו' וכן משמע מסוף עדותם שאמרו נחיל זה דכל זה מורה באצבע הוא דמשמע שהיו במקום רואים את הנחיל ואם כדבריו ז"ל שכתב שהיו רחוקים אלה מאלה הדחק מאד מאדם מאי שנא דדייקא ראש דבריה' ולא דייק סוף דבריהם שאמרו נחיל זה שמורה ששם היה הנחיל בפניה' כאמור ולפי סברתו קשה ראש דבריהם לסוף דבריהם אבל לפי מה שכתבתי אתי שפיר ראש וסוף.
גם הדחיה הג דקאמר ותו דמשמע אשה דומיא דקטן שאין הקטן יודע כו' מי יתן ידעתי ואמצא טוב טעם למשמעות הזה כי מה חכמה צריך לידע רדיפ' הבעלים וכי מפני שהם קטנים עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו כי אינו מן ההכרח שהיו כ"כ קטנים שלא ידעו ולא יבינו ואדרבא כי היכי דמקיש אשה לקטן לומר שאינה יודעת ליקיש קטן לאשה לומר מה אשה אעפ"י שדעתה קלה יודעת ושומעת ומבחנת בין טוב לרע ה"נ קטן וזו היא סברא יותר מעליא לע"ד. סוף דבר איני יורד לסוף דעת הרב באלו ההשגות שהשיג נגד מהרי"ק אבל מ"מ נקטינן מהא דבעיקר הדין שניהם שוים ומתכוני' לדעת א' כאשר העיד על עצמו באומרו ואע"ג שאני חולק עליו בראיה איני חולק עליו בדין וזו היא עיקר כונתנו לנ"ד ועתה ראיתי ונתון אל לבי לדעת ולתור בהבנ' כונת רש"י בלשון מרדפים כאשר יעדתי דלפי פירושו קשיא לי טובא בפשטא דשמעתא חדא דמאי קא מקשה רבינא לרב אשי מנחיל של דבורים שאני נחיל שהיו הבעלים מרדפי' ורגלים לדבר דשלו הם כפי פירוש רש"י אבל מל"ת לחודיה לא סגי והרב רבי דוד כ"ץ במקום הנז' לעיל נראה שהרגיש הקושיא והשתדל בתירוצה ז"ל נראה דהכי פריך והרי נחיל של דבורים דאע"ג דאוקימתא כשהבעלים מרדפים נהי דאנן ידעינן שהבעלים מרדפי' הוי רגלים לדבר דשלו הם מ"מ מסיח לפי תומו הוא דעיקר העדות אינו אלא מסיח לפי תומו ועליהם אנו סומכים דבעלים מרדפים אינו אלא אמתלאה בעלמא שמחמתה אנו מאמינים לאשה ותינו' המ"ל תומו והיינו היכא דלא ידעו אינהו שהבעלי' מרדפי' דאז הוי מסיח לפי תומו עכ"ל. הנך רואה בעיניך איך הרב הנז' הרגיש הקושיא והבליעה בנעימות ואמנם לע"ד עדיין הקושיא במקומה עומדת ועוד קשה לכל הפירו' דלעיל כי קא מתמה תלמודא ואשה וקטן בני עדות נינהו אמאי לא משני שאני נחיל של דבורים דהוי קנין דרבנן כדמשני רב אשי. ועוד צריך לבקש טעם לדברי רב אשי דנראה מפני שהוא קנין חלוש מחזיקינן לי' בעדות חלוש ואדרבא איפכא מסתברא דלפי שהוא קנין חלוש ליבעי עדות חזק לקיימו בידם אלה הם הערות אשר ראיתי להעיר בזאת הסוגיא כדי לבאר הבנה כונת רש"י לע"ד ואומר בודאי אליבא דרש"י רב אשי פליג אדרב יהודה לפי דרש"י סבירא ליה דרב יהודה אמר למילתיה בכל קנין אפילו בקנין דאורייתא כל דחזינן דמרדפים הבעלים דרגלים לדבר דשלו הם ובאו אשה וקטן וקיימו דבריה' ראוי להאמי' אפי' בשל תורה כ"ש בנחיל דהוי קנין דרבנן אבל בלא מרדפים אפי' בנחיל סבירא ליה לרב יהודה דאינ' נאמנים ולכך לא קא משני שנויא דרב אשי דלקמן דרב אשי פליג עליה וקאמר דדוקא בעדות אשה הוו נאמנים אשה וקטן אעפ"י שהוא של תורה אי משום טעמא דעיגונא ואי משום דאתתא דיקא כו' אבל בעדות אחר לא. וכן משמע מלישנא דרב אשי דקאמר אי מל"ת דנראה דאתא לפלוגי עליה דרב יהודה ולהכי מייתי מלתיה בלשון שלילה וקאמר אין מל"ת נאמן לאשמועינן דבשום ענין אחר לא הוו נאמנים אפי' בבעלים מרדפים דלא כרב יהודה ופריך ליה רבינא מהא דנחיל דשאני נחיל דהוי קנין דרבנן אבל בקנין דאורייתא לא הוו נאמנים ואיהו לא מסתעי אלא בעדות דאורייתא והשתא א"ש דלא מצו לשנויי לא רב יהודה תירוצא דרב אשי ולא רב אשי תירוצ' דרב יהודה וכוונת תירוצא דרב אשי היא דמשום דהוי קנין של דבריהם האמינו' כשל דבריהם שהם אמרו והם אמרו ועוד אפשר לומר דלפי שהוא קנין חלוש של דבריהם די בעדות חלוש להוציאם מרשות הזוכים האחרונים מה שאין כן אם היה הקנין חזק כשל תורה דאז לא הוו נאמנים להוציאם מיד מי שמחזיק בהם עכשיו זו היא פי' הסוגיא הזאת אליבא דרש"י לע"ד וכן נראה מדברי האלפסי ז"ל דמייתי מימרא דרב אשי לחוד' בלא האי דרב יהוד' דמשמע דסבירא ליה דפליג עליה ולכך השמיטה ופסק כרב אשי כדרכו לפסוק הלכה כבתראי. כללא דמלתא כפי פי' רש"י בלשון מרדפים אין ראיה לדברי מהרי"ק ולא לנ"ד דנוכל לומר דאז הוו נאמנים מסיח לפי תומו בלא ידעי רדיפת הבעלים אבל בידעי אפשר דלא הוו נאמנים משום דלא מקרי מסיח לפי תומו אבל מ"מ לענין הלכה נראה דכדאי הוא מהרי"ק לסמוך עליו כ"ש שראית מהר"ם היא חזקה מאושרת ואין להרהר אחרי' ועוד דעם היות דלפי פי' רש"י אין ראיה לדברי מהרי"ק כנז' מ"מ אפשר דלענין דינא ס"ל דהלכה כותיה אבל לא מטעמיה ע"ד שכתב הרב ן' זמרא הנז' לעיל. ועוד נראה להביא ראיה לנ"ד ממ"ש הרב מגיד משנה בפי"ג מהלכות גירושין בשם הרשב"א וכתב הרשב"א מדמקש' והא איה חברנו שמעינן דכל שאומר לו איה פ' שהלך עמך לא הוי מסיח לפי תומו ע"כ. א"כ נר' מדבריו ז"ל דדוקא תרתי בעינן להחמיר חדא כשהקדימו המחפשים לשאול ועוד שישאלו על האיש עצמו בפירוש בכי הני גווני לא הויא מסיח לפי תומו אלא מתכוין להעי' אבל כל שמחפשים אפילו יהיה החיפוש על איש פרטי אחר שלא שאלו עליו בפירוש או אפי' שאלו ולא פירשו על איש פרטי כההיא דמהר"ם מקרי שפיר מל"ת מכל זה יראה הרואה דחיפוש לא הוי שאלה כ"ש דבנ"ד לא הלכו היהודים לחפש דידוע היה אצלם ומפורסם פתגם מעשה הרעה אבל הלכו לתת נקמת דם עבדי ה' השפוך בארורים הרשעים היונים ומאליו נמש' הענין ואף אם נאמר שהלכו לחפש לא הלכו לחפש על זה האיש בפרטות כמו שהוכיח הרב מורנו נר"ו ובודאי מל"ת מקרי ועדיף טפי ממעשה דמהר"ם ואין זו צריך לפנים והאריכות בזה מותר ולספק הב' כבר כתב הרב נר"ו דאין צורך לומר וקברתיו וכמו שהביא ראיה מהר' מ"מ שכל שמזכיר שמו ומכירו אין מצריך הרב לומר וקברתיו וכתב הרב הנז' בסוף דבריו ואפי' את"ל שיש להשיב על זה מכל מקו' ודאי כך היא כונתו של רבנו ע"כ ומה שיש להשיב לע"ד הוא דמה שאמר העד וקברתיו אין מוציאנו מידי ספק שיאמר וקברתיו אבל מ"מ ס"ל דודאי הכי הוא דעת הרמב"ם יהיה מהטעם שיהיה ובתשובה להר"ן מצאתי טעם מספיק לחלוק זה וז"ל אין ספק שכל שהגוי מכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלב' והיינו עובד' דבי חיואי ובי חס' ואפי' להרמב"ם שכ"כ הוא בכל כיוצ' בזה בפ' אחרון מהלכו' גרושין דכל שהוא מכירו א"צ לומ' אלא מת בלב' אבל כשאינו מכירו הוא שסבור הר' דלא סגי עד שיאמ' וקברתיו כדאמרי' על ששי' ב"א שהיו מהלכי' אבאנטוניא בחבל על ס' בני אד' שהיו מהלכי' בכרכום של ביתר כו' וחבל על יהודי אחד שהיה מהלך עמי בדרך ומת וקברתיו ואמרינן פונדקית גויה היתה כו' וזה קבר שקברתיו בו כלומר כל שאינו מכיר אותו האיש שאומר עליו שמת אלא אומר איש פלוני יהודי שהיה עמי וכיוצא בזה לא סגי עד שיאמר וקברתיו ואע"ג דאיכא למימר בכל הני דמעשה שהיה כך היה ולא דבעינן וקברתיו סובר הרב דאם איתא אי איפשר דלא אישתמיט תנא ולימא בחד מנייהו מת בלחוד אלא ש"מ דנהי דבמכירו סגי במת בלחוד באינו מכירו בעינן דלימא מת וקברתיו זהו דעת הרב בזה וטעמא דמלתא שיותר אדם בקי במי שהוא מכירו מבמי שאינו מכירו הילכך במכירו כל שאמר מת סגי אע"ג דלא אמר וקברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי אבל כשאינו מכירו חיישינן דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים במי שאינו מכירו עד שיאמר קברתיו ע"כ לשון הר"ן בשאלה ד' ודבריו דברי צדיקים דברים המצודקים משפטי אמת והחילוק שחלק הוא בטוב טעם ודעת כי אין הכוונה דבעינן וקברתיו להוציא מלבנו הספק כמו שהוא לדעת הרב המגיד אלא להוציא את העד מידי ספק שלא נטעה הוא בזה ולא אמר זה בדדמי ולכך כשאמר וקברתיו אנן ידעינן דלא אמר זה בדדמי והוא חלוק נפלא נמצא שכל מפרשי דברי הרמב"ם סבירא להו דלא בעי הרב שיאמר וקברתיו כשמזכיר שמו ומכירו. וכן כתב הריב"ש לא הצריך רבנו לומר וקברתיו אלא כשאין הגוי מזכירו בשם כי כן מזכיר בגמרא בהנהו דאבא יודן בכלהו קברתיו והנהו הכי הוו שלא הי' הגוי מזכיר המתי' בשם אבל כשאומר הגוי איש פלוני מת חלילה לרב שיזכיר וקברתיו שהרי באותו פרק עצמו כתב כיצד משיאין ע"פ גוי מל"ת ולא הזכיר כלל וקברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפרק שלפניו ע"כ והרב הגדול רא"ם ז"ל כתב בתשובה ל"ו זה לשונו כד דייקינן שפיר נמצא דהרמב"ם לא מצריך לומר וקברתיו אלא היכא דשייך אומדנא דדעתא כגון מלחמה או מפולת וטביעה במים שאין להם סוף וכיוצא בזה אבל היכא דלא שייך אומדנא לא כו' והאריך בראיות מדברי הרמב"ם עצמו ומהגמרא דכל היכא דליכא אומדנא לא מצריכינן וקברתיו י"ש אם כן בנ"ד ליכא למיתלי שאמרו מה שאמרו הרוצחים בדדמי אע"פ דהוי כמלחמה לפי שמאחר שהזכירוהו בשם יזיג"י וזה שמו אשר היו קורין אותו כל הבאים בספינה כאשר העיד על זה ר' שבתי לעב יצ"ו דודאי עדיף משמו ושם אביו אחר שלא הי' שם בספינ' איש אחר אשר יקרא בשם יאזיג"י מצורף לזה מה שספרו כמה פרטים שאירע להם עמו בשעת שהרגוהו כמו שבא בשאלה דודאי דליכא למיחש שאמרו זה בדדמי והנה המרדכי עם היותו מכת המחמירים כמו שנראה ממה שכתב בסוף האשה בתרא נגד הרב ה"ר דוד קלונימוס וז"ל ועוד מאן לימא לן דגוי מל"ת אין צריך לומר וקברתיו עד כאן ואע"פ כן כתב בפרק עצמו זהו לשונו ובתשובת רבנו מנחם בר יעקב ורבנו אליעזר בר יהודה וה"ר קלונימוס בר גרשון כתב דבמקום דאמר העד אפי' בעת מלחמה ראיתיו הרוג אחר כך והכרתיו יפה יפה בטביעות עין בהא לא איבעיא בפ' האשה שלום דפשיטא דנאמן דלא גרע עד אחד מאשה גופא דאי אמרה מת על מטתו נאמנת דלא שייך למימר בה בדדמי דלא שייכא אלא בהריגה שיש לאומרה על הספק אבל באמיתות הדבר מה לי עת מלחמה מה עת שלום וסברת הלב היא דלא שייכא אותה בעיא בגוי שאין נאמן כי אם במל"ת דבשלמא ישר' המתכוין כך להתי' י"ל שבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמ' ודבר ההוא להיות אבל גוי שמספר המעש' לפי תומו ולא שם כוונתו לשם אותו דבר אינו אומר אחר הנדמ' כי אם כאשר ראה וסברא נותנת דלא שייכא בגוי ע"כ דבריהם וקצרתי וכן הסכימו ה"ר נתן ברבי שמעון ור"ש בר שמואל כו' הרי מדברי הרבני' הללו בגוי מל"ת לא חיישינן שאמר זה בדדמי והמרדכי מסכים לדעתם וגם כן בהגהות מיימונית כתוב דגוי מל"ת אפי' במלחמה לא חיישי' דאמר זה בדדמי ומפרש טעמא לפי שאינו מכוין להעיד ולפיכך לא אמר בדדמי אלא מספר מה שראה עד כאן ועם היות סברת התוספות להפך שכתבו בפרק הנ"ל דגרע גוי מסיח לפי תומו מאשה ועד וטעמם בזה לפי שהגוי קאמר בדדמי לא כן אשה ועד כו' וכן נראה מדברי הרמב"ם בפי"ב מהל' גרושין מ"מ בין הכי ובין הכי נקטינן לנ"ד דכל דליכא למיטעי לומר דאמר זה בדדמי כי הכא אין צ"ל וקברתיו אפי' לדעת המחמירים כ"ש שכבר פשט המנהג בכל בתי דיני ישראל שאין צריך לאומרו כמו שכתב מהר"י בכתביו וכן נהגו פה שאלוניקי העיר המהוללה צבי לכל הארצות בזמן הרבנים הקדושים אשר בארץ המה ופוק חזי מאן גברא רבה דעמיה מדברא דאומתיה קמסהיד עליו דהאי מלתא הלא הוא הרב המובהק מהרי"ט ז"ל כמ"ש בפסק הנז' לעיל גדול האחרונים פסקו דאין לחוש לדברי הרמב"ם ותמהו עליו ומעשים בכל יום בעיר הזאת עיר גדולה של חכמים היא ומתירים על פי גוי מסיח לפי תומו אע"פ שלא יאמר וקברתיו עכ"ל מכל הני אופני זכתה האשה הזאת ואין צורך להאריך עוד בזה ואמנם לספק הג' נראה לומר דודאי הגוים עצמם שהרגוהו נאמנים במל"ת כל שאין לתלות דלהטיל אימא קא מכונו וכמ"ש מהר"ם אפילו אמר הגוי אני הרגתי את פלוני נאמן במל"ת ולא אמרינן דלמירמי אימתא קא עביד דלא חיישינן להחמיר בכל הני אלא א"כ מוכח ע"כ וכמו כן בתשובה הנ"ל כתב ז"ל ועוד יש להתיר בעדות גוי הרוצח כי ראיתי כתיבת יד רבי אלעזר כו' והאריך שם לבאר שהגוי עצמו שהרגו הוי נאמן במל"ת כשאר כל אדם וכן הוא דעת בע"ת הדשן כו' והמרדכי והרב מהרי"ט גם במה שנסתפקנו אם גוי מפי גוי הוי נאמן במל"ת כבר כתב הרב מורנו נר"ו דהוי מל"ת מעליא כמו שהביא ראי' מכמה אשלי רברבי וכן כתב הריב"ל בסוף שאלה א' מחלק אח ואמר שדברי הריב"ש לא עמדו וכן כתב הרב רדכ"ץ בפסק הנז' לעיל ואפילו לא ידעי' אם הראשון ספר הדברים מל"ת אם לאו תלינן להקל כמ"ש מהר"י זה לשונו נראה דכיון דהגוי האחרון לא באר דבריו אם הגוי הראשון ספר דבריו מעצמו או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר שע"י שאלה ספר ע"כ וכן כתב בכתבים סי' רכ"ג ואפי' לדעת הר"ן דמצריך שהגוי האחרון יבאר איך הגוי המסיח ראשון היה מסיח לפי תומו בנ"ד כבר הגיד הדיין שהרוצחי' ספרו זה מל"ת כאשר העיד ה"ר שמואל הנז' משמו ונאמן עלינו הדיין ולכ"ע הוי עדות זה מסיח ל"ת מעליא גם אין לחוש שהגידו הרוצחי' זה מחמת אימת נגישות לפי שמעשה פתגם הרעה היה לכולם ברור כשמש ואין דרך הערכאות לנגוש ולהכות אלא במסופקים על הדבר אמנם בזה לא היה להם שום ספק ובודאי הגמור שלא הגידו מה שהגידו אלא מעצמם כל שכן שכבר העיד הדיין שספרו הדברים מל"ת כמו שכתבנו וכן הסברא נותנת כללא דמלתא בהא סלקינן ובהא נחתינן דאתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר די תצביי מן שמי זעירא ומן שמא רבא הרב הגדול רבינו מברך אשר עלי הטיף מלתו גמר אומר לכתוב ידי לה' להיות צניף בדבר מצוה כזאת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב וחתום להודיע קשט אמרי אמת שדברי הרב אמת ותורתו אמת אעפ"י שלמפורסמות אין צריך ראיה וה' אלהים אמת אשר חותמו אמת ינחנו בדרך אמת ואל תצל מפי דבר אמת לע' אמן נאמן בברית הר' ברית עולם לא תשכח וקים במאמרו לשמור ולעשות אם כבנים אם כעבדים העבד הקטן נאמן צעיר שמואל בכמהר"ר יוסף עוזיאל ז"ל אחר שראיתי מה שכתב החכם השלם הרופא המובהק כאח לי נר"ו והסכים להתיר מעתה האשה הזאת מותרת להנשא למי שתרצה שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |