שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוקר הרים וטוחנן בפלפול הח' השלם נר"ו ראיתי פסקך ברוב פלפול על ענין מכירת החנות וכונתך לזכות למוכר ושתי שנים ומחצה שעמד כאין נחשבו נגדך והתל שכל המכר תלוי בו הוא דקי"ל קרקע בחזקת בעליה עומדת וכל ספק שיארע יד בעל הקרקע על העליונה והלוקח נקרא מוציא והמוציא מחברו עליו הראיה ועל כן כתבת שכיון שלא נכתב שטר בקנין ואת שאר הקניות מכסף קנין וחזקה לא הועילו כסף לא הועיל שהרי אמרו בגמרא אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין כו' הרי דמדין כסף לא קנה ומדין חזקה נמי כתב הר"ן וז"ל והיכא שקנה בחזקה במקום שכותבין את השטר כתב רבנו שמואל בפ' חזקת הבתים דקנה משום דחזקה קנייא אלימתא היא דכיון שבא ברשותו סמכה דעתיה אבל הרמב"ם כתב דמסתברא דכי אמרינן לא שנו כו' אכולא מתני' קאי שלא מצינו שיהא כח חזקה מכח כסף אלא במה ששנינו לקמן בברייתא בגמרא. הרי דלדעת הרמב"ן בחזקה נמי צריך שטר במקום שכותבין ע"כ ואלו היו הרמב"ן וה"ר שמואל שנים זה לעומת זה היה מקום לדבריך ומה גם עתה בהיות הרמב"ן אחרון אבל עתה שאנו רואים סברת הרמב"ן היא נגד רוב הפוסקים קמאי ובתראי הרמב"ם בפ' א' מהלכות מכירה כתב כיצד בכסף כו' וסמיך ליה בד"א במקום שאין כותבין כו' כיצד בשטר כו' גם בזה הטיל תנאי כשאינו מוכר מפני רעתה אינו קונה עד שיתן הדמים כשהגיע בקנין חזקה כתב בחזקה כיצד כו' ולא הצריך תנאי כלל מבואר בדבריו שחזקה לבד קנה אעפ"י שלא נכתב שטר כלל ר"ת סמ"ג הרא"ש ז"ל שוים לדעת זה הר"י ברצלוני הס"ל הר"ן הס"ל הריב"ש סימן קע"ו כתב בפשיטות לזה אמרו המפרשים דחזקה קונה בלא שטר אפי' במקום שכותבין רבנו ירוחם כתב כן בפשיטות בנתיב י"א הרב המגיד ריש פ"ב מהלכות מכירה כתב שכן העלה הרשב"א ז"ל:
עוד כתבת ומטעם קנין נמי לא סגי בלא שטר דהא חזקה אלימתא מקנין והכרחת כן מלשון הר"ן שהביא לשון הר"י ברצלוני שכתב דאפי' בחזקה לא קנה משמע דאלימא כח חזקה מכח קנין ואע"פי שלדעת הר"ן והר"י חזקה מהני בלא שטר מ"מ לדעת הרמב"ן דלא מהני חזקה בלא שטר לדעתו כ"ש שלא יועיל קנין שהוא חלוש יותר בלא שטר ועוד יהיב טעמא לחזקה דבא ברשותיה וכן דעת הריטב"א גם בזה לא צדקת כי קנין מועיל לע"ד לכל הפוסקים או לפחות לרובם רק לדעת הרי"ט הרמב"ם פ"ה מהלכות מכירה כתב וז"ל הקרקעות והעבדים והבהמה ושאר כל המטלטלים כל אחד מהם נקנה בחליפין והוא הנקרא קנין כו' עד קנה כלי זה חלוף חצר זה או היין או הבהמה ע"כ הרי דכולהו בחדא מחתא מחתינהו וכי היכי דקנין לבדו מועיל במטלטלין ה"נ בקרקע וזה דבר ברור וכן הריב"ה ח"מ הביא לשון הרמב"ם בלי מחלוקת כלל גם שדרכו להבי' סברות וכאן לא הביא ונר' בעיני שגם הרמב"ן הכי ס"ל והטעם שאני אומר כן לפי שכל קנין לכתיבה עומד ואם כן אפי' לדעתו דס"ל בחזקה לבד לא מהני דבעי שטר קנין מהני משום דקנין היינו שטר ובשלמא לדעת האומרים שיכול המקנה לחזור בו ולמחות שלא לכתוב שטר אפשר לומר דלדעתו לא אמרינן ככתיבה דמי עד שיגיע השטר ליד הקונה אבל לדעת האומרים שאין כח ביד המקנה למחות בכתיבת השטר כיון שהקנה המקנה בקנין הרי הוא כשטר ודע' הרמב"ן הוי שאין כח ביד המקנה למחות בכתיבת השטר שכן כתוב בתשובת הרשב"א סימן א' ל"ד וז"ל אבל הבע"ה כ' דדוק' תוך אותו מעמ' הוא דמצי למהדר ביה וכ"ד הגאוני' וכ"כ הרמב"ן דסוף קנין לכתיב' עומד וכותבין בע"כ ומשמע מדבריה' דאין הפרש בין שטר מכר למתנה ובין שטר מלוה לשטר חיוב ע"כ גם הרשב"א דס"ל כדמוכח שם א"כ זכינו לדין דל"מ לדעת האומר בחזקה א"צ שטר אלא אפי' לדע' הרמב"ן דחזקה צריך שטר בנ"ד איכא שטר כיון דאיכא קנין וכותבין בע"כ כנ"ל עוד כתבת וכי תימא דנימא דע"כ לא פליגי רשב"ם והרמב"ן אלא היכא דאיכא חזקה לחודה אבל היכא דאיכא תרי קנינים לא בעינן שטר דסמכא דעתיה דלוקח בהכי וסתרת זה מכח תשובת הרשב"א נמצאת בב"י סי' קצ"ח שכתב על הא דאמר שמואל אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן את הדמים אפשר שאפילו בשטר שיש בו קנין כן כו' עד הרי דבתרי קניינים קנין ושטר ס"ל דצרי' דמים וכן הוכח' זה מלשון הר"ן בההיא פלוגת' שכתב בשם הרב אלברצלוני שכתב וז"ל ואית מאן דסבר דאלימא מלתא דקנין כו' והכי נמי מסתברא מדאמרינן פרק קמא דבבא מציעא המוצא שטר הקנאה כו' עד ואם איתא דלא פליגי אלא בקנין אחד אבל בתרי מודו כולי עלמא מאי מייתי מהתם הא שטר הקנאה איכא שטר וקנין אלא ודאי לא שאני לן ע"כ דבריך כבר אתה רואה דהרשב"א לא בריר ליה הא מלתא כולי האי שכתב איפשר כו' עוד חדא מלתא להרשב"א ולהר"ן דהא דמפליגינן בין קנין חד לתרי קנייני היינו כהני תלת דמייתי מתני' נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף בשטר ובחזקה ועל הני פליגי אי האי דקא' בגמ' לא שנו אי קאי אכס' לחוד או אכולה מתני' אבל קנין מלתא אחריתי הוי דכיון דסתם קנין לכתיב' עומד קנין ושטר כחדא מלתא חשיב ואפ"ה איכא מ"ד קנין סודר אלים לחוד דמהני בלא שטר ומן התוס' דהנזקין עלה נ"א נר' דאלים מכתיבה בפ' הנזקין אמרינן בגמ' הכא במאי עסקינן בשקנו מידו ופרש"י סתם קנין לכתיבה ע"כ הרי שקנין עולה בגמרא במקום כתיבה ולדעת התוספות אלים יותר ואם כן אית לן למעט המחלוקת כל מה שאיפשר ואית לן למימר דעד כאן לא פליגי הר"ש והרמב"ן אלא בחד מהני תלת אי סגי בלא דבר אחר אבל בתרי קניינים מהני תלת אימא ל"פ דכ"ע סגי כסף ושטר או חזקה וכסף או חזקה ושטר ומינה נמי דלא פליגי אלא בשטר וקנין דאיכא מאן דסבר דקנין לחוד סגי דאלים ואיכא מ"ד דשטר וקנין לא סגי הא בלא הא דכולה הוי כחד מלתא עוד כתבת תדע דע"כ מה שכתב הרמב"ן דבחזקה במקום שכותבין לא קנה בלא שטר ע"כ כשנתן דמין עסקינן דאי לא מאי איריא במקום שכותבין אפי' במקום שאין כותבים נמי לא קנה חזקה לחודה בלא דמים בשטר לדעת הרמב"ן מההיא ראיה גופה דמייתי שלא מצינו שיפה כח חזקה מכח שטר אלא במה ששנו בברייתא כו' עד ועם איתא ליתני דיפה כח חזקה מכח שטר דחזקה קנה בלא דמים מה שאין כן בשטר אלא ודאי לדעתי שוים שטר וחזקה בזה ואם כן בדמים עם חזקה מיירי ואפי' הכי קאמר דלא קני במקום שכותבין בלא שטר עכ"ל ודבריך תמוהים הם ואגב חורפך לא השגחת בדברים היוצאים מפיך כי איך אפשר שידבר הרמב"ן בחזקה עם דמים הרי ידוע לדרדקי דבי רב שמה ששנו בברייתא יפה כח הכסף מכח השטר כו' שר"ל יפה כח הכסף לבדו מכח השטר לבדו שהכסף פודין כו' והיינו כסף לבדו פודין בו הקדשו' וכן יפה השטר שהשטר במוציא בבת ישראל היינו שטר לבדו וכן יפה כח שניהם כסף לבדו ושטר לבדו בע"ע משא"כ בחזקה אם כן כשאומר ויפה כח חזקה ר"ל חזקה לבד ועוד דאל"כ מה היה מכריח הרמב"ן שיהיה לו לומר שיפה כח חזקה שהחזקה קונה בלא שטר וכסף צריך שטר אין כאן הכרח כלל דלעולם אימא לך דחזקה אין צריך שטר עמה והאי דלא תני דיפה כח חזקה מכסף שכסף צריך שטר וחזקה אין צריך שטר משום דאין זה יפוי כח שהרי צריך דמים והם ב' קנינים וכסף צריך שטר הרי שנים כנגד שנים אבל עתה דחזקה בלא דמים הכריח יפה הרמב"ן שהיה לבריית' לומר יפה כח חזקה שהיא קונה לבדה משא"כ כסף שצרי' שטר עמו ועוד א"כ מנין להרמב"ן דחזק' צריכה שטר אימא צריכ' כסף אבל אינ' צריכה שטר וע"ק לפ"ד חזקה גריע דאפי' עם דמים צריכה שטר שהם ג' קנינים עוד כתבת ולאומר שיאמר בנ"ד דמי למוכר שדהו מפני רעתה כו' נראין דבריך שדוקא לפי שיטת פי' הרמב"ם נמשך שמוכר שדהו מפני רעתה קני בלי שטר אבל לדעת רש"י ורשב"ם וסיעת' קי"ל כרב אשי דוקא במתנה קנה ולא במכר וליפות עוד כח המוכר אמרת שיש לפרש שלא הוזכר דין זה דמפני רעתה אלא גבי קנין שטר בלא כסף דבעלמא לא קני משום דלא גמר מוכר ומקני עד דקביל דמים בהא אמרינן דמפני רעתה ניחא ליה דלקנייה שטרא כי היכי דלא מצי למיהדר ביה אבל לגבי כסף בלא שטר במקום שכותבין דטעמא דלא קני הוא כו' עד נהי דהוי פלוגתא דרבוות' אי האי דינא דמפני רעתה הוא אפי' בלא שטר או לא כו' עד ועל הספק קרקע בחזקת בעליה ע"כ תחלה ראיתי ליישב לשון הגמר' שהוק' לך לדעת הרמב"ם ונר' שהוא דבר נקל במה שכתבו התוס' וז"ל בדבור וא"ת ולמה כתב לו בלשון מתנה כו' דבמתנה איכא יפוי לענין דינא דבר מצרא וכגון שכותב לו ב' שטרו' א' של מתנה וא' של מכר כמפו' שם או לפי' הירושלמי דמתנה בעין יפה נותן בכל מה שאין כח במכר ולז' אמרו בגמ' ולמה כתב לשון מכר כיון שכותב לשון מתנה הוא יפה לגבי מקבל ואפי' שהוא מכר טוב היה ללוקח שיכתוב לשון מתנה ותירץ ליפות כחו ועתה הנני בא למה שכתבת שלא נזכר דין מוכר שדהו מפני רעתה אלא לגבי שטר כו' נראה בעיני שאינו כן דאף על גב דבפ' קמא דקדושין אידכר לגבי שטר בפרק המוכר את האומנים נר' פשטא דגמרא דאידכר לגבי כסף לבד אמרינן התם אמר רבא האי מאן דמזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני לא קא עייל ונפיק אזוזי כו' עד אמר אבימי משמי' דרבא זוזי כזוזי דמי ולא קני אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי והא אמרינן משמיה דרבא קני אמר ליה תתרגם שמעתיך במוכר שדהו מפני רעתה ושם פשיט' בעי לזבוני במאה ולא אשכח כו' עד וקא עייל ונפיק אזוזי מאי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי או לא תיקו ע"כ מדקאמר רבא האי מאי דזבין מידי כו' משמע בין קרקע בין מטלטלי וכן ראיתי בהגהות שכתבו וז"ל דליכא לפלוגי בין קרקע למטלטלי דהא דקאמר רבא האי מאי דזבין מידי לחבריה לכל מילי משמע הרי דקרקע איירי בעצם ומכח הסתם מכניס נמי מטלטלין ולשון הטור הכי משמע שכתב וז"ל ואם מכר לו השדה באלף זוז ונתן לו מהם ת"ח וזקף עליו השאר בהלואה קנה הכל ואין אחד מהם יכול לחזור בו אפי' אי עייל ונפיק אזוזי וכן אם מכר השדה מפני שהוא רעה ונתן הלוקח קצת מן הדמים קנה הכל ואין אחד מהם יכול לחזור בו אפי' אי עייל ונפיק אזוזי הרי דליכא אלא זוזי ואמר שקנה ולא הזכיר שטר כלל ודוחק גדול לומר דמיירי דאיכא שטר עכ"ל וכולה סוגיא הכי הוי בקרקע כמו במטלטל' וליכא זכרון שטר בעולם כי אם מעות לבד וכן לשון בדבור קטן תתרגם נר' כן בפי' וכן הרא"ש בפסקיו כתב תתרגם שמעתין במוכר שדהו מפני רעתה הילכך אפי' עייל ונפיק אכלהו זוזי כל זה מורה דאין כאן שטר אלא כסף מעות לבד ולשון בעל המאור במוכר שדהו מפני רעתה קנ' הכל ואע"פי שלא נתן אלא מקצ' דמים ואפי' עייל ונפיק אזוזי אי נמי כתב לו והרי אני נושה בה קנה הכל ככל מכר שבעולם כנ"ל כללי שמועה זו ועל דרך זה הולך מ"ש רבנו חננאל בשם הגאונים ואע"פי שנתקשו הדברים עליו כלם נכוחים למבין סוף דבר שנרא' בעיני שהמחזי' בה קנה ול"מ לדע' הר"ש אלא אפי' לדע' הרמב"ן קנה כיון דאיכא קנין ולדעתו כותבין שטר בע"כ של מוכר אפילו שהוא ימחה אם כן הוה ליה דאיכא שטר ואפי' שלא נמצאו שם עדים בה שעתא לא איברו סהדי אלא לשקרי וכתב הריב"ה ח"מ סי' פ"ח דסתם דקנין לכתיבה עומד ודינו כשטר וכ"ש דקנין קלא אית ליה כיון שעבר כמה זמן שראה ראובן וכל העולם רואין לוי עומד בחנות ואין דובר אליו וסתר ובנה ותקן הא ודאי אית לן למימר דראובן גמר והקנה וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות מכירה ז"ל המוכר קרקע לחברו ונכנס בה הלוקח וזרע' או נכה או שאסף פירו' האילן או זמרה וכל כיוצא בדברים אלו הרי זה קנה שהרי החזיק ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכתב הרב מ"מ כיון שנשתמש בקרקע כדרך שהבעלים עושים הרי זו חזקה ועל כן אני אומר שאפילו תימא דאכתי איכא מאן דפליג וסבר דכיון דליכא שטר לא קנה אין לנו להניח רוב הפוסקים רובא דרובא קמאי ובתראי ולמיזל בתר חד ותרי ולרוחא אני אומר שאפילו תימא דבכי האי גונא דנ"ד במטלטלים והיו ביד המוכר שהיה יכול המוכר לומר קים לי כו' אין ללמוד מפני זה דקרקע ה"ל כמטלטלים ביד המוכר משום דקי"ל קרקע בחזקת מארי' קאי משום דלא אמרי' הכי דיכול המוחזק לומר קים לי כפלוני אלא במקום שאלו ב"ד צריכי' להוציא מזה וליתן לזה אמרי' לב"ד עמדו עמודו ואל תעשו מעשה אבל בנ"ד שאנו רוצים לעשות מעשה להוציא החנות שהיא עתה ברשותו ושראובן המוכר החזיק בה פשיט' ופשיט' דלא שייך כאן למימר קים לי כפלוני וטעמא רבה אית למימר הכי מלבד שהם דברים של טעם מ"מ רואה אני להמתיק הענין שכתב הר"ן בפרק קמא דקדושין וז"ל והיכא דקנה בחזקה במקום שכותבין את השטר כתב ר"ש בפ' ח"ה דקנה משום דחזקה קנייא אלימתא היא דכיון שבא ברשותו סמכא דעתיה ע"כ ותימא על עצמך איך מכריע הר"ש הדבר בעצמו ואומר דכיון שבא ברשותו בשלמא מטלטלים שייך לומר שבא ברשותו אבל קרקע שבחזקת מאריה קמיה קאי כל היכא דאיתיה ברשות מאריה קאי אלא ע"כ אית לן למימר דלכ"ע אחר שהחזיקו מוכר ללוקח בקרקע ברשות לוקח קאי ואם אתה רוצה ליתן דין נגד הלוקח אתה מוציא כנ"ל עוד ראיתי להביא כאן מ"ש הר"ן בהנזקין על משנת בראשונה היה סקריקון כו' אימתי בזמן שאין להם ליקח אבל יש להם ליקח הם קודמין ופי' אימתי סגי בנתינת רביע בזמן שאין ביד ב"ה במה ליקח את השדה ירושל' הם אומרים היה בידנו ליקח והלקוחות אומרים לא היה בידכם ליקח אמר רבי יוסי לעולם השדה בחזקת הלקוחות שהמוציא מחברו עליו הראיה ע"כ ובלשון הזה הביא הרשב"א בתשובה ע"כ הרי לך ששדה זו שהיה של שמעון ולקחה סקריקון ובעודה ביד הסקריקון היה בחזקת שמעון שהוא קודם ליקח ואם היה ידוע לנו שהיה לו במה ליקח היינו מוציאין השדה מיד הלוק' ונותנים אותם לבעל השדה ואם כן בחזקת בעל השדה עומדת ואפילו הכי כשיש ספק אמרינן שהיא בחזק' הלקוחו' ונר' בעיני שהדבר ק"ו בנ"ד אם כן למדנו דממה נפשך אין מוציאין החנות מיד הלוקח ומעתה יש לנו לדעת כי דברי הרשב"א הם דברי אלי"ם חיים וכמו שכתבתי כמה פעמים ששמעתי מפי הרב הגדול מהררי"ט שבכל דין שהיה רואה תשובת הרשב"א עליו כמעט היה מחזיק אותה כנגד כל שאר הפוסקים ובזה גם כן מה שכתבת על התשובה מדין כרם כו' כי איני רוצה להאריך מה שהיה ראוי כי שפתותיו דובבות כי הוא אמת ותורתו אמת שמאחר שידענו שיצא הקרקע מרשות בעליו והחזיק בו אחר ברשותו ובדעתו ואח"כ נופל מחלוקת ביניהם זה אומר בכה וזה אומר בכה תעמוד הקרקע ביד המחזי' כיון שבעל הקרקע החזיקו ללוקח ברשותו נכנס בו ויש עדים בדבר שאינו יכול להכחישו כשחוזר המוכר ואומר כי תנאי כך היה עליו להביא ועל מה שכתבת שוברי קי אינטרין כו' נניח שכפי מה שנר' בלשון השאלה הלוקח מכחיש שאם כן כבר הוכחנו שעל המוכר להביא ראיה וכמ"ש הרשב"א ואין לו חולק אלא אפי' נניח שכן הוא האמת שאמר כן ודאי הפי' כמו שהוא לתועלת הקונה שבשלמא אם היה הכונה לומר לו דע דעל גריעות זה אתה קונה לא היה יכול לומר לשון אחר אלא זה וק"ל אבל אם הכוונה היתה שלא היה מוכר אלא דוקא אם היו נכנסים בבגי"שטאן הן אמת שלשון זה סובל הפי' לומר מה שאני מוכר על תנאי קי אינטראן כו' מ"מ היה לו לומר שי אינטראן למה אמר בלשון שוברי קי אינטרין דמשמע בסכנה זו אתה נכנס כמו שהיה נכנס על ערעור התוגר וכ"ש שאפי' שנאמר כן היינו גלוי דעתא וכבר אמרינן שהמוכר שדה מפני רעתה לא מהני גלוי דעת שהרי אין לך גלוי דעת גדול מעייל ונפיק אזוזי ועם כל זה אמרינן דלא מהני לבטל המקח אפילו דמעייל ונפיק אזוזי טובא ואפילו באתרא דכתבין שטרא אמרינן דכיון דמפני רעתה מוכר גמר ומכר בלא שטר ולולי כי כעת לא מצאתי גלוי מפורש הייתי אומר שאפי' היה מתנה בפי' על תנאי קי אינטרין ואי לא איני מוכר אפי' הכי כיון שעמד כ"כ זמן שלא נכנסו ודאי מחל התנאי וגמר והקנה דדבר תימא לומר שאפי' יעברו כמה שנים שהיה יכול המוכר לבטל המקח כיון שלא שמו זמן קצוב ומה תאמר ואם לא כן מה זמן יעבור ויהיה ברשות המוכר לבטל המקח מחמת התנאי לזה אני אומר שנים עשר חדש כמו שמצינו בסיקריקון שאע"פ שאם יש לבעלי' מעות הם קודמין לכל הושיב רבי ב"ד שאם עשתה י"ב חדש כל הקודם משום לן דודאי כיון שעברו י"ב חדש ולא נתן לבו להוציא השדה מיד הסיקריקון גמר בלבו שיקחנה מי שירצה הכי נמי בנ"ד כיון שעברו י"ב חדש שלא נכנס לבגישטאן ולא חזר להוציא החנות מיד הלוקח מסתמא חל התנאי ונתקים המקח בלא תנאי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |