שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קסג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתב שלחתי מהח' ה"ר יוחנן על מעשה אירע בפליבנ' בר' שהיה לו בן נשוי אשה וקרוב שהוצרך אביו להכניסו בחנותו שישא ויתן ועמד ימים ונפטר הבן ואלמנתו בקש' לגבות כתו' מקצת סחורות עורות ונחשת גם מלבושי' והזקן טוען שהכל שלו ומלבושי בנו אמר שהיו ממושכנים בסך מה ואחר ח' ימים נפטר הזקן ג"כ והנה ה"ר יוחנן הנז' רצה לזכות לאלמנה נחלקו עליו איני יודע מי ושלח אלי פסקו ואני כתבתי לו שאין הדין כדבריו וזה היה פסקי הא' וז"ל נדרשתי לבקשתך והאמת כי לא נתחוורו לי דבריך שכתבת כי בגדי בעלה משועבדים לכתוב' כו' והטעם שאין הדין כן כמו שכתבתי שהרי כתב הרא"ש בתשו' והביא בנו הריב"ה בח"מ וז"ל אמנם מיום בואי לארץ הזאת תמהתי כי ראיתי כותבין בשטרות שיעבוד מטלטלי אגב מקרקעי שא"כ אין לך מי שיקנה חפץ מחברו ורציתי לבטלו ואמרו אעפ"י שכותבין בשטרות כבר נהגו בארץ הזאת שאין מגבין לב"ח מטלטלי שמכר או נתן הלוה וזה ודאי מפני תקנת השו' עוד אני אומר דבנ"ד אפי' מן הדין אין אלמנה גובה מהן והטעם דק"ל טוענין ליורש וללוקח מה שהיה איפשר שיטעון המוכר או הנותן או המוריש וכאן הי' המוריש יכול לטעון כי ברצונה השכין בעלה הבגדי' והי' נאמן במגו דהחזרתי' גם עתה שאמר ממושכנין הם בידי נאמן ונטעון בשביל שברשות' ובעיל' כל דהוא מוקמינן ממונא ביד היורשים וגם כי הייתי יכול להאריך בזה גמרתי לקצר כי אין צורך לאורך ולא ידעתי מה ענין נ"ד לש"מ יש לו ביד פלוני כו' דהתם אינו נאמן להוצי' אבל להחזיק במה שבידו הוא ויורשיו פשיטא דנאמנין דעד כאן לא אמרינן דאינו נאמן אלא בדברים העשוים להשכיר וגם יש עדים שראו אותה עתה בידו קודם שיאמר טענתו בפני ב"ד אבל א' מג' אלה יגרע המחזיק בכלים נאמן וכן יורשיו אחריו ולבי אומר לי שבנדון זה אפילו א' מאלה לא היה גם מן העורות אני אומר מזה הטעם דכיון שהיו ברשות הזקן כמו שנר' שהמפתח היה ביד ה"ר דוד והמקום אשר שם היו העורות הכל רשות הזקן ודאי שהוא נאמן סוף דבר כלל גדול נתנו חכמים המוציא מחברו עליו הראיה ונראים הדברים שהכל היה בחזקת הזקן ויורשיו וכל הרוצה להוציא מידם צריך להביא ראיה ברורה ומה שכתבת דההיא חזקה שהחזיק אביו או אחיו אינה חזקה והבאת ראיה מן המרדכי דחזקת הבתים איני יודע מה ראית להביא ראיה מן המרדכי מה שהוא משנה שלמה אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב אלא שצריך להבין כי כל מה שאמרו אין לפ' חזקה היינו בדברים שיש עדים או שאנו יודעים דבר זה היה של ראובן ועתה מחזיק בו שמעון ואומר שהוא שלו או שקנאו ואנו רואים אותו דבר קודם שנוען המחזי' טענתו בב"ד אז בכי האי גוונא אמרינן דאע"ג דמטלטלי כל שהם ביד המחזיק הם שלו מ"מ באלו לא מהני חזקה אבל בענין אחר ודאי מהני והא לך מ"ש הרי"בה ח"מ סי' קל"ג אומן בדבר שהוא בידו שהו' אומן דינו כדב' העשוי להשאיל ולהשכיר כו' עד בד"א שראו עדים אותו עתה בידו כו' עד ואפי' שמסרו בעדים אם העדים שראו החפץ בידו אין מכירין בודאי שזהו של המערער אלא שנר' להם בסימנים כמו שלו אם טוען לא היו דברים מעולם נאמן וכן הדין בכלם הרי לך שחזקת הזקן וחזקת בנו שמעון מהני אם לא שראו העורות ואמרו שהם אלו שראו שהיו של ראובן ממש הא לאו הכי מהני חזקה גם מענין הנחשת איני רואה כח לאלמנה לגבות משום שכתב אברהם אינו מוכיח דפשיט' שכן דרך העולם שהנושא והנותן כותב ואם יטעון שמעון שידע בודאי שהנחש' היה מאביו נאמן כל שהוא תחת ידו ולענין השטרות היוצאי' בשם בן המת ולא הוזכר בהם שם אביו אפשר כההיא ברייתא דתניא א' מן האחים שהיה נושא ונותן כו' אף כאן אם הדבר אמת שאביו הכניסו עמו על הדרך הנז' בשאלה היה אפשר לומר אע"פ שהשטרות כתובים על שמו אינו שהחוב היה שלו אלא לפי שהיה הנושא והנותן הבן הנז' היו נכתבין על שמו ומ"מ בזה אני מודה שהדין עם האלמנה לגבות מן השטרות שכתובים על שם בעלה ולא הוזכר שם חמיה בהם דכיון שבעלה היה אפשר שיביא ראיה שהם שלו לא היינו מצריכי' שיביא ראיה אבל האלמנ' גופ' וכמו שבזה הסכימו רוב הפוסקים כההיא דחזקת הבתים בהיות לא נתבררו בפירוש אלו הדברים כמו הנחשת גם העורות בחזקת מי הם ממש איני יכול לחתוך הדין בבירור רק כפי מה שנ"ל לכאורה תחת חזקת הזקן כפי מה שאמר שהוא הכניסו לבנו בשותפות להועילו כרחם על בנו ראה שהכל היה ברשות הזקן גם הדעת תחייב כן שאין אדם חוטא ולא לו ובפרט בשעת מיתה אפי' ליורשיו כמו שיש לי ראיות לכן יש להאמין ודאי שאין כח לאלמנה לגבות כתובתה מאלו הדברים אלא שמן השטרות הכתובים על שם בעל אני מודה שיש לה לגבות מהם הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
עוד חזר וכתב אלי השגות על דברי וחלה מאד אחזור לו תשו' וזאת תשובתי אליו החכם הש' פ' נר"ו קבלתי כתבך תמיהו' ותשו' על דברי וה' יודע כי הייתי רוצה למנוע עצמי מלהשיב על דבריך כי אין ספק שהוא יגיעת בשר שכמעט אין הבנה לדבריך שאמרת כי אם היה לאביו עדים שקנה הבגדים בחייו או שהשכין לו אז הדין עם בן הזקן ופשוט דין זה בעיניך ולמה שהרי הכל משועבד לאלמנה ואלו היה קרקע אפי' שמכרו או משכנו לאביו בחייו ובעדים עם כל זה היתה האלמנה גובה כתובתה מן הקרקע והיה האב מפסיד מעותיו גם עתה כיון ששעבד לה מטלטלי אגב מקרקעי המטלטלין דין קרקע יש להם וכמו שכתב הרמב"ם פ' י"ו מה' אישות וא"כ מה לי יש עדים שקנה ומה לי אין עדים כיון שקנה דבר המשועבד לאשה אלא מאי אית לן למימר שכל שעבוד זה אינו מועיל אלא כדי שתוכל לגבות ממטלטלי בני חרי שאלו לא היתה תקנת הגאוני' ולא תנאי הכתובה שאנו כותבים עתה לא היתה יכולה לגבות כלל ממטלטלי דמן הדין מטלטלי לא משתעבדי לבעל חוב והשתא מהני תקנת הגאונים או התנאי שתובע מטלטליו דוקא מבני חרי שאינם מכורים ולא ממושכנים אבל כל שהם מכירים או ממושכנים ביד אחרי' אין האלמנה ולא שום ב"ח אחר גובה מהם והשתא מאיזו טענה אתה בא לומר שתגבה האלמנה מהם אין טעם אחר אלא לפי שאתה אומר שאין האב הזקן נאמן לומר מכורי' הם ממושכנים הם בידי הא ודאי ליתא דידוע הוא אפי' לדרדקי דבי רב דכל דבר שהוא ביד האדם נאמן לומר שהוא שלי או לקוח בידי או ממושכן הוא בידי אפי' דאיכא עדים שהיו של אחר אי ליכא עדים וראה והא לשון הר"י בת"ה שכתב בסי' ש"ל שהביא תשו' המתחלת בסרח בת אשר וז"ל ואם האלמנה שלא נשבעה היתה מוחזקת בספרים ולאחר מותה החזיק בהם בנה ואמר שבעל אמו פטר אליה מן השבועה או שנתן לה ספרים הללו במתנה מלבד כתובתה אם יש עדים שהספרים האלו של בעל האלמנה וגם רואים הספרים ביד בנה דלא מצי טעין בהם להד"מ או החזרתי אין בעל האלמנה נאמן עליהם לטעון הרי לך בבירור שאפי יש עדים שהספרים היו של בעל האלמנה נאמנת היא לומר נתוני' הם לי דע"כ לא אמר דאינו נאמן אלא היכא דאיכא עדים שהיא של בעל וגם ראה דאיכא עדים שראו עתה החפץ בידו באופן שא"א לו שיאמר החזרתי או קניתי אבל כל שלא ראו נאמן לומר ממושכן הוא והדברים ק"ו השתא ומה התם דאיכא עדים שהיו הספרים של בעל ממש נאמן המחזיק בהם לומר נתונים הם לי כל שאין אנו רואין אותם עתה בידו בנ"ד דליכא אלא שעבוד בעלמא על אחת כמה וכמה שנאמן המחזיק לומר ממושכנים הם בידי שהרי אינו בא אלא להפקיע שיעבוד לבד וזה פשוט מאד עוד אמרת הא אביהם גופיה לא טעין כו' אלו דברים שאין להם שחר חדא שאפי' לפי שנרא' מהם שהזקן עמד בדין עם כלתו האלמנה דאם לא כן מה שייך למימר הא אביהם לא טעין וא"כ שעמד בדין א"ה אין אתה אומר אלא שטען סתם ממושכנין בידי ואח"כ מת ואח"כ חזר הדין כמו שאמרת שטוענין ונפרש דבריו וכמו שהזקן היה יכול לפרש דבריו ולומר מה שאמרתי ממושכנין ר"ל שהאשה משכנה אותם כך אנו ב"ד טענינן להו כיון דק"ל שטוענין בעד היורשים ועוד שאני סבור בודאי שלא עמדו בדין מעולם אלא שהדברים שאתה אומר הם דברי' שהיה אומר הזקן חוץ לבית דין והדברים הנאמרים חוץ לבית דין לא מעלין ולא מורידין עוד אמרת דלגבי אביהם ליכא אינו יודע למה דכיון דליכא ראה פשיט' ופשיט' דאיכא מיגו וא"ת דאיכא ראה הא אני בפי' אמרתי שהיה נאמן במיגו דהחזרתי הרי בפי' שהיסוד אשר אני בונה עליו הוא בדליכא ראה עוד פערת פיך לומר שאני דוחה אותך בקש ובתבן האמת שאם הם בעיניך קש ותבן הם חיצים ואבליסטראות בעין כל מבין ומה שאתה אומר שהוא מפורסם בכל העיר שהיה לובש בהם תמיד כו' עד היאך יוכל אביהם לומר ממושכנים הם אצלי מלבד שאין ראיה מ"מ כל השומע דברים כאלה ישחק וכי מפני שיש עדים שהיה לובש אותם נאמר שא"א בעולם שמשכנם דברים אלו אין בהם ממש ופשיטא שכל מה שאמרו היו בהנחה שיש עדים שהיו של הבן ואפי' הכי הזקן היה נאמן לומר ממושכנים הם אצלי והוצרכנו לטעם דליכא ראה שאם לא היה עדים שהם למה איצטריך לן לטעם דליכא ראה הא ודאי פשיטא דעל דא סליקנא ונחתינא ועם זה ג"כ נתבטלו דבריך כי ראשית דברי אמצעיתן וסופן בנויים על יסוד דליכא ראה בין בבגדים בין בעורות ובין בנחוש' עוד כתבת ודאי דבר מפורסם שחמיו נתן לו ט"ו אלפים לבנים וכנגדן נתן לו אביו כו' עד ופשיטא שגם לזה נתן וא"כ אנן סהדי כו' עד אם תפס ואמר שלא היה לו קרן כו' רואה אני שעל כיוצא אמר הנביא שמים חושך לאור כו' כי מטעם שנתן חמיו אתה מחייב שגם אביו נתן וכמו שנתן לאחיו ובאמדן דעת זה אתה מחייב שהיו לו ושלא אבדם וזה כלו חושך ומה שאחיו נהרג הי"ד כמו שידוע לכל העולם ושם נאבדו הנכסים וזה אור אתה משים אותו חושך עוד אמרת ואביהם ויורשיו אינם נאמנים להוציא בלי ראיה אין ספק שאתה זורק דברים לרוח בלי השקפה להבין מה שאתה מוציא מפיך וכי הם באים להוציא או האלמלה ואלו הם באים להוציא מי הי' אומר שהם היו נאמנים והלא שפתי ברור מללו שכפי מה הכל הי' תחת רשות הזקן ועל יסוד זה פסקתי מה שפסקתי וא"כ אתה אומר ואביהם ויורשיו אינם נאמני' להוציא כאלו אומר שנאמנים להוציא הא ודאי דברי התול הם אלו עוד כתבת שאני מחלק בין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר בנ"ד דאב ובן ועל זה הרחבת פה הארכת לשון לא מיסתייך דלא גמרת שהרי בפי' אמרו בגמ' ולא לבן בנכסי האב א"ר יוסף ואפי' חלקו ורבא אמר חלקו לא עביד רב פפי עובדא חלקו לא ופרש"י חלקו לא מיירי מתני' אלא כיון דחלקו יש להם חזקה ומוסכם הוא מכל הפוסקים שכן הלכה וכ"כ הרי"בה ח"מ סי' קמ"ט וז"ל הבן שסומך על שולחן אביו אין לא' מהם חזקה על חברו נסתלק מעל שלחנו מחזיקים זה על זה נמצא שאין חילוק בין אב ובין לאחרים כל שנסתלק הבן מעל שולחן האב ואתה בא להשיג על דברי זאת ועוד אחרת שלא הפלת דברי כלל שאין הכונ' כמו שחשבת אלא שהבאתי ראיה דכי היכי דמפלגינן בין ראה ללא ראה בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ה"נ י"ל לחלק בנ"ד כי משם נלמוד כי בכל דבר שאנו יודעים בבירור שהוא של פ' ועתה הוא ביד אחר וטוען שקנאו או שהוא ממושכן בידו כדי להוציאו מיד המחזיק צריך עדים שראוהו עתה בידו כדי להוציאו מיד המחזיק כיון שלא יהי' לו מגו דלא מצי טעין להד"מ ולא החזרתי וכן עשה הטור בעצמו שכתב האומן בדבר שהוא אומן דינו כו' וכן היתה כונתי ואתה לא נתת לבך להבין:
עוד כתבת וז"ל ועל מה שכתב' הא ודאי דנאמן במיגו דהחזרתי לך חיי ראשי הא דבר תימה הוא אני אומר שחיי ראשי שצדקת במה שאמרת שדבר תימה הוא כי לא חשבתי כזאת עליך וכי אני אומר לך כל הכתוב בזה שאתה אומר וכי בשופטני עסקינן וכפי דבריך שאני טועה בדבר שלא יטעה תינוק שבעריסה ועוד בעינן למיהב טעותך שאפילו תימה שבחזרת העורו' והבגדים היתה נפרעת מן הכתובה אין תימא למה לא נטל שטר הכתובה כי מה לו לצרה בשלמא אם הי' הוא ערב הכתובה הי' צריך להקפיד ע"ז אבל כיון שהוא לא היה ערב תהיה בידה עד יבא שילה ומי אומר לי שאינו ערב שאלו הי' ערב לא היו חולקים כיון שבין שיהיו אלו הסחורות מן האב או מן הבעל לעולם תגבה היא כתובתה אלא שודאי הזקן לא היה ערב ואם מה לו להקפיד על הכתובה ומכל מקום שמחתי בדבריך כי ידעתי כוונתי אל האמת אף על פי שלא הייתי שם במה שאמרתי שהכל היה בחזקת הזקן באופן שהיה יכול לטעון כו' שאי לא כן מה היה לך להשיב על דברי מן הכתובה היה לך לומ' ואיך נאמן לומר החזרתי והלא אנו רואים עתה בידו אלא ודאי שהכל היה תחת רשות הזקן וליכא ראה ואם כן פשיטא שכל מי שפסק שהדין עם האלמנה טעה טעות גמורה:
עוד כתבת מענין הנחשת שכתבת איני רואה כח לאלמנה משום שכתב אברהם כו' עד דפשיטא שכן דרך העולם שהנושא והנותן כותב בשמו כו' עד נאמן כל שהוא תחת ידו ע"כ תימא דהא אח"כ גבי שטרות כו' איך צריך להשיב בדברים כאלה כי מה לתבן אל הבר אתה משוה כתב שאדם כותב לחברו שאין בני אדם מקפידי' בזה ואין בו חיוב כלל לשטר בקנין ועדי' סוף דבר שלבי אומר שאלו היית קורא פסקי אפי' קריא' קלה לא היית כות' דבר א' ממה שכתבת אחר שהמרכז אשר עליו סובבי' כל דברי הן בבגדי' הן בעורו' הן בנחשת הוא כשהזקן הי' מוחזק על אופן שהיה יכול לטעון להד"מ או החזרתי כיוצא בזה צריך וכדי לבטל הכל הי' צריך על כל דבר מאלו עדים שהיו מכירים ויודעים שדבר זה היה מבעל האשה ושעתה היו רואים אותו ביד הזקן וכיון דאין כאן דבר מזה הדין עם יורשי הזקן ובירור זה תמצא גם בתשו' הרשב"א ח"מ סימן ע"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |