שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קסא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה מקשה אירע באוילונה וזה קבלת עדות ב"ד ששלחו משם בפנינו ח"מ בא יצחק בר' שלמה והעיד בפנינו ובפני הארור שבתי בר דניאל ובפני שמחה אשת נסים יצחק אחר האיום כו' כי יום ו' ר"ח אלול. ראה הארור שבתי שארב לר' נסים בצאתו ללכת להביא מים לביתו והלך לביתו של רבי נסים הנז' הארור שבתי ונעל הדלת אחריו והוא רבי יצחק הלך ורצה לפתוח את הדלת ולא יכול ומכותל החצר שלה שהוא מנסרים השגיח וראהו שוכב על מטתה ותכף חזר אל הפתח ושמע שהיתה אומרת לו מהר ולך פן יבא אישי וימצאך פה ובקומו הארור מן המטה שמע שנשקה נשק כל כך חזק ששמע מבחוץ פעם ב' ארב לו שראה עשה כראשונה והוסיף שבצאתו היה קושר מכנסים יצא והלך לו ובאלו הב' פעמים פחד להזכיר יארע לו מה שאירע לזיגוד עוד אירע שביום א' י' לאלול ארב לו ומצאו נכנס והציץ מן החרכים כבראשונה וראהו נופל על המטה ותכף קרא לרבי שמואל עלה מן החצר ונכנס ומצאו על המטה בצדה גופפה ומנשקה והוסיף רבי שמואל להשגיח אם באולי מה ששמע רבי יצחק חברו בר רבי נסים וראה כי הבחורה היתה שוכבת במטה עם הנער אחיה ובקומו הארור מהמטה תפשו בו השני עדים ופרחה נשמתם בראותם זה כל זה העיד רבי יצחק הנז' ורבי שמואל העיד גם הוא ב"ע בפני כו' כי ביום שקרא אותו רבי יצחק ראה הארור שבתי נכנס שם ונעל הדלת אחריו ובלכתו עם חבירו רבי יצחק להכנס אחריו מצאו הדלת נעול ולא יכלו להכנס ועל כן גמר ועלה הוא בעצמו מהחצר ונכנס בבית ומצאו נופל על המטה אשר שמחה עליה מגפפה ומנשקה ומרוב חשקו לא הרגיש בהכנס הביתה עד שקרב אל המטה ואז קם וכאלו נשמתו פרחה והשגיח להביט אם היתה הבחורה הנז' וראה כו' כנז' ובמטה הזאת לא היו רק הארור ושמחה כל זה העיד בפני שבתי ושמחה בקבלתם כל חרם כו' והיא אמרה כי ביום ר"ח הנז' לא הרגישה כשנכנס הארור וכשקרב אל המטה הרגישה כי נעורה משנתה ואמרה אליו מהר צא פן נהיה לבוז אבל לא גפפה ולא נשק' וכשבא בעל' אמרה אליו שלא יוסיף ללכ' בבק' מן הבית אם לא שיעו' אותה משינת' והבעל הודה לה בזה ועל מה שהעיד רבי יצחק בפעם ב' הכחישה ואמרה שלא הרגישה כלל לא בארור כו' וגם על עדות השלישי אמרה שלא הרגישה לא בארור ולא בעדים אלא כשצעק רבי שמואל אז יצאת ושאלה משכנתה מה קול הקריא' הזאת וכמה נכנסו אלו בביתי אולי היו בורחי' מהתורגמים היו רודפים אחריהם הוספנו לחקור בעדים אם ידעו שהיתה נעורה כו' ואמרו שלא ידעו דבר אלא מה שכבר הגידו שראו שנשק אותה פעם אחת לא עוד וגפפה ובכל זה הבעל גזר אומר שאשתו כשרה וצנועה היא לו ושאל השואל מה דין האשה אם אסורה לבעלה אם לא אם תפסיד כתובה אם לא או לפחו' אם ראוי לייעץ לבעל שיגרש לה כו' אם לא:
תשובה
הן אמת ראיתי תשו' החכם השלם כי לפניו נתקבלו העדויות הנ"ל זהו סדר פסק על זה ושלחו אלי לראות מה בפי וכונתו דרך כלל להתיר האשה הזאת לבעלה וטעמו כפי מה שכללתי מדבריו כי עדות רבי יצחק ראשון שני אינו מועיל כלל לאסור אשה על בעלה ומה גם כאשר הבעל מכחיש ואומר כי אשתו מוחזקת לו לכשרה וצנועה ועל עדות ב' העדים קיים עצמו לו' כי אין כאן לא עדות מטומא' ולא אפי' עדי כיעור כי עידי כיעור צריך שיעידו שראו ערות הכיעור בה כמו רוק למעלה מן הכילה שמורים הדברים שפניה היו למעלה ורקקה למעלה וכן שראו אותה חוגרת בסינור וכיוצא בזה ואני הסכמתי בדין ההתר וזאת תשובתי אליו דברי פי חכם חן וכן אני מסכים כי מן הדין אשה זו מותרת לבעלה כי אין לנו אלא מה שאסרה תורה ואע"פ שלע"ד אין לך עדי כיעור גדולים מזה כמו שאבאר בסייעתא דשמיא מ"מ מן הדין אין בידנו כח לאסור מה שהתירה התורה והטעם שרבו המתירים שהרי כתב הר"ן בשלהי נדרים וז"ל לאו למימרא דאי לאו הכי אסורא דליתא שאין האשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה או בעידי דבר ברור אלא דאי לאו משום הני טעמי היה ראוי בכיוצא בזה לכל בעל נפש לחוש לעצמו כדי לצאת ידי שמים ע"כ גם הרב הנמקי כתב ביבמות על הלכות הרי"ף וז"ל כל הנהו עובדי דשלהי נדרים התם דאסורא כלהו כשרצה לגרש ובבא לצאת ידי שמים אבל כשטען ואומר שאשתו מותרת לו ומכחיש הדבר אין אוסרין אותה אלא בעדי טומאה ממש כדאמרן וכן העלו בתוספות והרמב"ם והרא"ה והריט"בא ע"כ ובנידון דידן הבעל מכחיש ואומר שאשתו כשרה כו' ורי"ו שנר' מחמיר קצת מכל מקום לענין הדין כתב בנתיב כ"ב חלק ב' שכדי לאסור בעדי כיעור בעינן תלתא לריעותא א' דאיכא ב' עדים ב' דאיכא נמי קלא דלא פסיק ג' דאין לבעל בנים ממנה אם חסר אחד מאלו לא תצא כל זה מבורר בדבריו אלא שלא ראיתי להאריך כי הספר מצוי וקלא דלא פסיק כבר כתבו בגמ' דצריך יום א' וחצי ושלא הוציאוהו אויבים ובנ"ד ליכא קלא דלא פסיק א"כ אע"ג דאיכא ב' עדים ואין לו בנים ממנה מ"מ יש טעם להתירה ואע"ג דאיכא עידי כיעור לע"ד כי אין לך עדי כיעור יותר מזה כי איזה כיעור גדול מזה שתהא אשה שוכבת על מטתה ויכנס הארור וישכב בצדה ויעמוד שם יותר מכדי טומאה וצריך אתה לומר שעמד שם וידיו אסורות ורגליו לטומאה לא הוגשו בכל כך זמן שראה אותו העד הא' שוכב על המטה קרא לחברו והגישו אל הדלת ולא יכלו להכנס והלכו מצד אחר לבית ונכנסו וראו גפוף ונשוק חלילה לומר שאין זה כיעור ועל מה שכתבת שצריך שיעידו על הכיעור שיהא מצד עצמה ונר' לך שזה מצד קצת ראיות תחלה אני אומר שזה א"א ומאד אני תמיה איך דלגת מן התלמוד שלנו ומן הירושלמי חלוקה אח' אשר ממנה אתה מוכרח לומר שאין הדבר כן כמו שחשבת שצריך שיהא עדות הכיעור מצד עצמה שהרי כתוב בברייתא רוכל יוצא כו' מנעלים הפוכים ופרש"י למטה ודאי של נכרי הם והפכם כדי שלא יכיר הרוא' ופריך בגמ' מנעלים הפוכים לחזי של מי ומשני אלא מקום ניכר מקום הפיכתו בעפר הרי שאין רמז לכיעור האשה מצד עצמה ואפי' לפי דמאי דפרש"י דאיכא דאמרי שמנעלים במקום הבעל ושלא במקום שלה א"ה כתב שהנואף שם כו' באופן דליכא רמז בעצמה ועוד שהוא כתב שפי' ראשון עיקר גם מן הירוש' מבורר יותר וז"ל רבי אליעזר בשם רבי חנינא ראו אותה חוגרת בסינר רוכל יוצא מתוך ביתה באור הדבר תצא רוק על גבי מטתה באור הדבר תצא רוק על גבי מטתו באור הדבר תצא סנדלו לפני מטתה באור הדבר תצא סנדלה לפני מטתו באור הדבר תצא שניהם יוצאים ממקום אפל באור הדבר תצא מעלין זה את זה מן הבור בה"ד תצא שניהם מטפחות על ירכ' במרחץ באור הדבר תצא חנינא בר איקא בשם ר' וכולן אם הביא ראיה לדבריה נאמנת הרי לך בפירוש שהשוה אותם בין ברוק ובין בנעלים ולא עוד אלא שאפי שראו אותם יוצאים ממקום אפל אמרו באור הדבר תצא אלו שעמדו בדלת נעול ושניהם על המטה זה בצד זה ושהו שם כפלי כשלים משיעור טומאה פשיטא ופשיטא שאין לך עדי כיעור יותר מזה עוד ראיתי להודיעך על שרצית להכריח שגם בעיר איכא טענת אונס מסוגית דפתח פתוח מצאתי דמוקי בגמ' כדי לעשותו שאין כאן אלא חדא ספקא דמיירי באשת כהן או בקטנה שקדש' אבי' פחות' מבת שלש שנים וכתבת ואם איתא דבעיר איכא אונס אמאי לא מוקי לה בעיר ע"כ הא ודאי שגג' היא דהא הכא לא מיירי דידעינן שנבעלה לא בעיר ולא בשדה מחמת טענ' שמצא פתח פתוח לא דבר אחר וא"כ לא שייך למימר בעיר כלל אלא שמ"מ אני אומר שעדי כיעור אינו אלא איסור מדבריהם ורבו המתירים כנז' ועל כל פנים אני אומר שארורים הם הבעל והבועל וארורה האשה שהביא' מיתה לעולם והטעם שאני מקלל לבעל שא' ההתראה שהודה בעצמה והוא ג"כ למה הניח' ישנ' ואיך אירע דבר זה לפי העד הראשון שלשה פעמים בי' ימים ולפי שכל שתי פעמים גם על העדים נר' בעיני שהם רעים ופתאים למה לא הוכיחו אותו ואותה יחד במטה שאמרו שהשגיחו במטה אחרת ולמה לא השגיחו בה עוד יש לי עליהם שיש הכחשה ביניהם שהראשון אמר שאחר ששכב הארור על המט' קרא לחברו וחברו מעיד שגם הוא ראה אותו וא' עד שיש בזה טעם להתיר והיו לי טעמים לקיים ההתר אלא שדי במה שכתבתי קצת שינוי אני רואה ובפרט במה שכתבת בסוגיית דפתח פתוח ואם איתא דליכא בעיר אונס אמאי לא מוקי לה בעיר כן כתבת בפעם הראשון ולפי שאפשר הרגשת שזה הי' שוגג וכמו שכתבתי חזרת עתה לכתוב לוקמא שלא יצאת וזה יותר רע שלזה היה צריך עדים שיעידו שבכל זמן זה שעבר משהגיע לג' שנים ויום א' שלא זזה ידה מתוך ידיה דא"ל כן מנא ידעי שלא יצאה וא"ת שכן הי' יכול לאוקומי א"כ הם יודעים איך נבעלה אלא אלו דברים שאין להם שחר אלא שכבר אמרתי שלענין הדין אני מסכים שאשה זו מותרת לבעלה ואין בידינו כח לאוסרה מן הדין אלא שאני אומר שארורי' הם הנואף והנואפת הבעל והעדים וכמו שכתבתי ולענין הכתובה אפי' היה הבעל רוצה לחוש לנפשו להוציאה היה חייב ליתן לה כל כתובתה כיון שכ' הרשב"א באותה תשובה וז"ל ומ"מ אם בא להוציא נותן לה כתובה עיקר ותוספ' לפי שאינה מפסדת כתובתה אלא שב"ד מוציאין אותה בעדי טומאה ועליו הייתי סומך ע"כ מה שראיתי לכתוב בענין זה המעביר גלולים מן הארץ יעביר לרשעים הם בעיני וממני יסיר לב האבן ויטהרנו מעונינו ויבוא משיחנו במהרה בימינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |