שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לוחם מלחמת' של תורה ארי שבחבורה החכם השלם כמה"ר יהושע ן' עזרה נר"ו אחר הבקשה משליט בים וביבשה יגדיל ויאדיר שלום כ"ת ושלום כל החוסים בצל קורתך זאת להודיעך איך קבלתי אגרתך המלאה ענוה דעת וירא' ה' גם שאלותיך אשר בקשת להודיעך דעתי בהם תחלה בקשת ממני להשיב על פסק שפסקתי ע"ע הקדושין דבנשואה שמת' טבע' קדושין לבעל ונר' בעיני כ"ש חדוש ודבר זר והוקשה לך דבגמרא סתמא אמרו בין כו' ועל זה רצית לומר כי הטור לרבותא נקט ארוס' למימר דאע"ג דלא נגמר הזיווג דס"ד כו' דע לך שעם היות לך לזרה בתחלה מ"מ היה לך לעיין היטב אחר ראותך מה שכתבתי והיית רואה כי האמת אתי אי בעית אימא גמרא אב"א סברא גמ' דאמרי' התם תניא מקום שנהגו להחזיר קדושין חוזרין כו' פי' רשב"ם אחר מיתת האשה בימי ארוסין כדמפרש ואזיל וכאן לא שייך לרבותא נקט כי היה לו לפרש סתם ואם הוא רבותא מי הגיד לו שזה החדוש אמת ובשלמא אי הוי דוקא ניחא וכן תמצא להלן שפי' לטיבועין נתנו שאם תמות ולא יזכה לישאנ' יהיו אבודין ולא יחזרו לו הרי לך בפי' שדוקא באירוסין לא בנשואין סברא דזיל בתר טעמא שלא יאמר כו' בשלמ' בארוסה שאין הבעל יורש את ארוסתו אם יחזרו הקדושין לבעל יאמר אין זו חזרה מטעם יורש שהרי א"כ ירוש' הא ודאי אין הטע' אלא מטע' דלא הוו קדושין ואז יאמרו שקדושין תופסין באחותו או בא' מן העריות הנאסרות מחמת קדושין וטעם זה מספיק לגרושה אפילו נשואה אבל נשואה שמתה שהבעל יורש את אשתו בין נכסי צ"ב ובין נ"מ ליכא מקום לטעות שאם הבעל יורש נכסים שנתן לה אביה נכסים שנתן לה בעלה עאכ"ו וזה ברור כשמש וכן תמצא שכתב הטור א"ה סי' צ' וז"ל האיש יורש את אשתו שמתה בחייו כו' עד ויורש כל נכסיה והלא טבעת הקדושין נכסיה הם ועוד כמ"ש בד"א במוחזק כו' למה לא כתב חוץ מן הקדושין סוף דבר כי בעיני הוא יגיע בשר להאריך בזה ועל השאלה השנית מראובן שנפטר בויניצייאה כו' נר' שכבר קדמך אחר הוא הח' השלם כמה"ר משה אלבילדה מרביץ תורה באוילונה נר"ו והסכמתי לדעתו מכמה טעמים שכתב גם כי לא היה צריך כי הדין שוה יתומים כמו אדם עם חברו שכל הבא להוציא עליו הראיה ובעילא כל דהו מוקמינן ממונא אחזקת מארי והיכא דקאי קאי באופן שהאפוטרופוס יודה יורשיו זכו בדין ועל מה ששאלת שיודה בשעת מותו אמר שהוא פרע המעות ליתומים כו' הנר' בעיני הוא זה שאם בשעת מות יודה הנכסים והשטר היו ברשותו שהוא נאמן דק"ל שליש כל זמן ששלישותו בידו נאמן ונשאל להרשב"א אם יש הפרש בין שליש לנפקד והשיב דהיינו שליש היינו נפקד וכן אני אומר דהיינו אפוטרופוס היינו נפקד אלא שהשליש נאמן בלא שבועה לפי שאין אדם חוטא ולא לי אבל בנ"ד שנוגע אליו צריך שבועה כ"ש אפטרופוס זה שמנוהו ב"ד שצריך שבועה דק"ל דהלכתא כאבא שאול שאמר מנוהו בית דין ישבע ואם כן זה שלא נשבע צריך לראות אם היורשים נאמנים ומצאתי שכתב המרדכי בשם מהר"ם נשאל לרבינו מאיר על היתום שתובע את בעל אמו שבאו לידו מעותיו או שהודה בעצמו שהיו בידו משלו ושהיה כותב שמו עליהם כו' עד אז שטוען אמת שכתבתי שמך עליהם לא מפני שהם שלך אלא שלא להשביע לעצמי נתכוונתי או בשביל הערמה אחרת כו' עד ישבע בעל אמו שלכך נתכוון ויפטר ע"כ אם כן בנ"ד הוא הדין והוא הטעם שיוכל לומר מה שכתבתי השטר כו' ויהיה נאמן במגו דאי בעי אמר שלי היה ומה שכתבתי השטר על שם היתומים כדי שלא להשביע עצמי גם עתה נאמן לומר פרעתי כו' ואין לומר שאני הכא דאיכא שטר והתם במעשה דמהר"ם לא היה אלא כתב ידו לבד דלא שנא כיון שהשטר היה בידו ואי הוה בעי הוה קליי נאמן וכמ"ש הטור ח"מ סי' ק"ח וז"ל ואם אמר א' מן היורשים לי צוה שהשטר פרוע ואחרים אמרו לא פקדנו רואים אם השטר יוצא מתחת יד זה שאומר לי צוה שהוא פרוע הפסידו כלם שהוא נאמן במיגו שאם היה רוצה היה שורפו ע"כ הכא נמי האי ש"מ יאודה כיון שהיה בידו השטר ואי הוה בעי היה שורפו נאמן ואע"כ שיודה היה צריך שבועה ולא נשבע אין יורשיו או יתומיו מפסידים בכך שהרי כתב הרא"ש בתשובה הביאה בנו הריב"ה ח"מ סימן ס"ט וז"ל ראובן הוציא כתב יד שמעון יורשו שהוא חייב לו מנה כו' עד והם אומרים אע"פי שהוא כתב יד אבינו שמא פרעו כו' עד להחזיק מה שבידם אפילו שבועה לא בעי והא דנשבעים יורשים שבועה שלא פקדנו היינו כשבאי' לגבות בשטר שהניח להם אביהם אבל להחזיק במה שבידם אפי' שבועה לא בעי אלא מחרימין סתם כו' יעו"ש וכאן נמי אם היה הכל תחת רשות ויד יודה כשאמר צואתו הנז' יורשיו נאמנים ואפילו חרם אינם צריכים כיון שנודע שכך צוה ולרווחא דמלתא אני אומר שאפשר לומר שכיון שיודה צוה בשעת מיתה נאמן בלא שבועה מטעם דאין אדם חוטא ולא לו כדמוכח פרק שבועת הדיינים דקאמר רב הונא ש"מ שהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלו' בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנונייא להקדש אמרי ה"מ ש"מ דאין אדם חוטא ולא לו ופרש"י בשביל יורשים וכתב הרמב"ם הלכות גיטין פ"י על אשה שאסרה על בעלה חכם או עד שהביא גט מח"ל או עד שהעיד לאשה שמת בעלה שהדין בכל א' מאלו שלא ישאנה מפני החשד עם כל זה מותר לבן או לשאר קרובים וכתב הרב מ"מ וז"ל והטעם נזכר בירושלמי ונזכר בהלכו' א"כ בנ"ד יש לנו לומר שזה יודה נאמן אפי' בלא שבועה שהיה ש"מ ופשיטא דאין אדם חוטא לתת לבניו בשעת מית' ועל מה שאמר' שאין אדם משים עצמו רשע זו אינה טענ' כי היתומים איך היו אוכלים שכירות הבית וכי בשביל שהם יתומים הותר להם רבית קצוצה הלא אפי' באבק רבית איכא פלוגתא דרבוותא שהרא"ש התיר כל רבית דרב' ליתומים והרשב"א אכש' קרוב לשכ' כו' אבל רבית קצוצה ח"ו לכ"ע אסור ליתומים אלא מאי אית לך למימ' שעשה תיקון שקנא' או כיוצא בזה הכי נמי פרע ליתומים וקנה הבית ויש לנו להחזיק כל ישראל בחזקת כשרים עד כאן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |