שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קנח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן השיא בתו לשמעון ונתעברה ממנו ונפטר שמעון ואחר ימים ילדה אשת ש' הנפטר בן ובתוך ז' ימים מת הילד כו' נמצא האשה צריכה חליצה ואינה יכולה להתייבם והחליצה היא פסולה צריך לחלוץ מג' יבמים שיש לה או די בא' מהם והמנהג איך הוא:
תשובה
מנהג לא ידעתי ולא ראיתי הלכה למעשה אך אמנם לענין הדין אם היה בא מעשה לידי והיה אפשר לחזר החליצה על כל האחים הייתי מחייב לחזור והטעם כמו שאבאר בע"ה תחיל' ראיתי להודיע מה שהוא דבר ידוע כי מקור הדין בפ"ג מיבמות מחלוקת בין רב ושמואל דרב סבר חליצה פסולה צריכ' לחזר על כל האחים ושמואל סבר שאינה צריכה לחזר ובסברת שמואל איכא תרי לישני בגמר' ללישלא קמא כל היכא דאפשר בחלי' מעולה לא תחלוץ חליצה גרועה וללישנא בתרא פטרה נפשה בחליצה גרועה ויארך הענין מאד לכתוב פרטי הדב' מן הגמ' ומן הפו' אבל זה יש לדעת דאית לן מערכה מול מערכה הרמ"ה הרמב"ן א"ז ה"ר אליעזר ממיץ אבי העזרי זצ"ל דעתם לפסוק כרב דחליצ' פסולה צריכה לחזור על כל האחים ורי"ו כתב נתיב כ"ה חלק א' חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים פשוט ביבמות פ"ד אחים וכ"כ רי"ף והרמב"ן והרמ"ה ורוב הפוס' דהלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים הרמב"ם הרשב"א הראב"ד הרא"ש פסקו כשמואל דאינה צריכה לחזור על כל האחים אמת כי בדעת הרי"ף יש ספק שהרמב"ן כ' שדעת הרי"ף דצריכה כותיה והרשב"א כתב שדעת הרי"ף דאינה צריכה והיינו כותיה ומי יכניס ראשו בדור הזה להכריע בין הרים גדולים כהרמב"ן והרשב"א גם יש מחלוקת אחר בין האחרים שר"יו כתב שרוב הפוסקים פוסק' שצריכה לחזר כדעת רב והר"י בר ששת כתב להפך ואפשר שאלו ואלו דברי אלהים חיים שזה כתב כפי מקומו וזמנו וזה כתב כפי מקומו וזמנו כלל הדברים שדין זה אם חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים אם לא הוי פלוגתא דקמי ובתראי מערכה מול מערכה ואנך יתמי דיתמי לא נדע מה נעשה וגם כי מן הנראה לכאורה היה ראוי לומר מכח הכלל שיש לנו ספקא דאורייתא לחומרא ספקא דרבנן לקולא א"כ מאחר דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים אפי' אליבא דרב אינו אלא מדרבנן הוי מצינן למימר כיון דהאי ס' אי הוי ספק דר' אית לן למיזל לקולא כשאר דינים שבתורה שכ"כ הרשב"א בתשו' סי' רנ"ג דכל היכא דאיכא פלוגתא מפוס' באיסור תורה אזלינן לקולא והיינו בזמן שב' החלקים שוים ומי יכניס לידע במשקלם אלא שראיתי להר"י בת"ה בתשו' סי' רכ"ה על יבמה שנחלצה ונודעה שהיתה קטנה כשגדלה חזרה לחלוץ כו' עד דלדעת כל הפוסקים בחליצה פסו' כההיא דקטנה אינה צריכה לחזור אח"כ כתב אמנם הרמב"ם כתב קטנה שחלצה לגדול חליצתה פסולה כו' עד ולפי דבריו היתה צריכה לחזור על כ"ה הואיל ופסולה היא על כל האחים ואיקלישא לה זיקא כדפי' לעיל מ"מ נראה כיון דאיתנ' רברבי דפסקו דלא קי"ל כרב דשום חליצה צריכה חיזור ולעיל הוכחנו דלדברי התוס' בנ"ד אינה צריכה חיזור אפי' לרב ואשרי כתב דרב אלפס גורס כגירסת הירושלמי דחליצה קטנה בדיעבד סמכינן אכל הני ולא מצריכה לחזר משום דעת הרמב"ם לחודיה כיון דעיקר לכ"ע אינו אלא משל סופרים והלך אחר המקום וכ"ש בכה"ג ע"כ הרי לך בפי' שאפי' שחיזור אינו מדרבנן וראוי להלך אחר המקל מ"מ לא מלאו לבו להקל אלא מפני שהצריכות לא היה אלא לדעת הרמב"ם שהוא יחידי אבל בנ"ד דפשי' דקלישא זיקא ואינ' יכולה להתיבם בשום אופן בעולם הוי חליצה פסולה לכ"ע בין לרש"י דסבר דמקרי חליצה פסולה כל שאינה יכולה להתיבם אע"ג דלא איקלישא זיקא כגון שאינ' מעוברת להתייבם מחשש בטור מצו' יבמין ובין לדעת התו' דסברי דלא מיקרי חליצה פסולה אלא היכא דקלישא זיקא והיינו כי הא דאיכא ס' אי נריך חליצה אי לא וכיון דהוי חליצה פסולה ולדעת כל הני רבוותא דלעיל דסברי דהלכה כרב דצריכה חיזור א"כ נראה ודאי דאין להקל בכה"ג וטעמא נראה בעיני משום דהוי מלתא דערוה ובדבר ערו' אזלינן להחמיר היכא דאפשר וקצת ראיה לזה מ"ש התוס' בפ"ד אחין בסו"ד וחליצ' פסולה צריכה לחזור כו' וז"ל וכן סוטה דרבנן דקרי ליה בירוש' סוטה חליצ' פסול' כו' דדמיא נמי לסוטה דאור' דאין בה זיק' דטומ' כתיב כו' הרי שאפי' לדעת רב דסבר חליצ' פסול' צריכ' חיזור היה לנו לומר כאשר החליצ' פסו' מחמת דבר דהוי איסור תורה כמו סוט' דאוריי' אבל בסוט' דרבנן לא היה לנו להחמיר ולומר דקליש' זיק' ועכ"ז אמרינן דיהבינן ליה דין חליצ' פסול' ה"נ אע"ג דהוי ס' דרבנן מחמירינן ביה כספק דאורייתא אחר כל זה מצאתי ראיתי פסק מורי הרב הג' כמהרר"י טאיטאצק שכ' על יבמה שנתגרש' בגט ש"מ ונמצא פסול בגט והיו לה ג' יבמין במדינ' הים ושאלו ממנו אם צריכה חיזור וכ' אחר ששם מגמת פניו מחלוקת בפו' כנ"ל כתב וז"ל אומר הנ' לע"ד להלכ' למעש' בענין כזה שכמעט קרוב לנמנע שתחלוץ לכל האחים ובסוף דבריו כתב וכדאי הם גאוני עולם הנז' לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק כ"ש בשעת הדחק אשר קרוב לנמנע שתחלוץ מכלם לכן תחלוץ לאחד מן האחים ותשתרי לעלמא ע"כ הרי שלא התי' אלא כההוא ענין דקרוב לנמנע שיבואו כול' כי הית' סורגונ' ולא היתה יכולה לצאת ממקומ' והם היו בארץ רחוק' שקרוב לנמנע שיבואו שלשתם לחלוץ הא אם כלם בעיר ונקל הענין לחלוץ מכלם צריך חיזור אחר שכתב הוא והראה דעתו כנ"ל כתב וז"ל אחר שכתבתי מצאתי תשובת הריב"ש מסכמת לדברי אלה כו' והביא תשו' שכתב להקל וכתב וכזה ראוי להורות עכ"ל הנה הסכים לכל דברי כי הדברים מעידים על עצמם אמת שנסתפקתי בדעתו אם נאמר שמתחלה היתה כונתו להתיר בשעת הדחק דוקא אחר שראה הריב"ש ודעתו של הריב"ש להתיר אפי' שלא בשעת הדחק הוא יסכים ג"כ או דלמא דלעולם אין כונתו להתיר אלא בשעת הדחק כנז' דאל"כ הו"ל לפרושי מ"מ אחר לחיכת עפר קברו אומר כי אני תמיה איך לא נסתי' מהיות דבר זה איסור' כמו שכתבתי וכמ"ש בעת"ה ועוד אני אומר שאם הוא ז"ל ראה הריב"ש הרי רי"ו שכתב הפך דבריו כנ"ל וכבר כתבתי אני זה לי ימי' קודם שידעתי מפסק זה ממורי שרי"ו יותר בר סמכא מהריב"ש כי חבורו מעיד עליו עוד שהרי בת"ה מוכח בהדיא דלמעשה צריך חיזור דלא התיר אלא בהאי מעשה דקטנה דאיכא כמה ספיקי ולבתר ראה שלא הים שום חיזור אלא לדעת הרמב"ם לבד הא בנדון כיוצא לא היה מקל וזה ברור בדבריו לכל המעיין וכ"כ ופסקתי זה כמה ימים אמנם על רל מודה שאם השעה דחוקה הרבה כההיא דמו אמנם נר' בעיני שאין עתה בזמננו מי שיאמר ויעיד על מנהג לא להקל ולא להחמיר שהרי מורי הרב כ"נ מדבריו שלא ראה מנהג ולא פסק אלא לפי שעה למעשה שאירע באופן שדעתי הוא שאין להקל אלא ע"י דוח' גדול הנלע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |