שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קנ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מהרשד"םTriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png קנ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תשובת שאלה שנשאלתי על ענין מי שמתה אשתו בלי זרע של קיימא שחולקים יורשי האשה עם הבעל לבל יתקיים בו שורך כו' מה הדין בנכסי מלוג וכתבת שבין מדברי הרא"ש ז"ל ובין מדברי הר"י ז"ל נר' שהתקנה היתה לחלוק הכל כו' אני איני רואה דבר זה לא בדברי הר"י ז"ל ולא בתשו' הרא"ש ז"ל ואם כונתך על לשון הר"י שכתב וז"ל כי רחל שהיו לה נכסי' קודם שנשאת כו' עד או שמצאה מציאה או שנפלה לה בירושה כו' ואולי מלשון זה הבנת שכונ' ה"ר ישראל ז"ל שהתקנה היה שחולקים בכל אפי' במציאה ונ"מ הא ודאי אינו כן שהרי כתב שהיו לה נכסים קודם שנשאת כו' א"כ נמצא שכשנשאת לשני חזר הכל נצ"ב וכן מציאה וכן ירושה הנז' שם הכל מיירי שנפלו בידה קודם שנשאת וכשנשאת חזרו להיות נצ"ב. גם בדברי הרא"ש איני רואה ראיה לדבריך שממה שתמה על הר"י לאמר היאך נכנסה סברא זו בלבך כו' משם נראה להפך לע"ד שהרי כתב וז"ל שהניחו רוב נשים שבשבילן היתה התקנה ותקנו בשביל שאינו מצוי אשה שמצאה משמע דאלו ואלו שוים וכמו שהנכסים שהאשה מביאה מבית אביה ואמה הוו נצ"ב כן אותה של מציאה כו' כדפי' דאל"כ הוה ליה למימר איך הניחו נצ"ב שהם מצויים ותקנו בשביל נ"מ שאינם מצויים. סוף דבר כי איני רואה מקום לדיוקך שיהיה דעתם ז"ל כי התקנה היתה בכל אדרבא רואה אני ב' או ג' תשובות נראה מהם שלא תקנו אלא בנצ"ב שהיא הנדוני' שנכתבה משטר הכתובה א' תשובה ה' בכלל נ"ו וז"ל וקורין לשטר זה שטר נדוניא ובתקנת הנשו' שבטולטילה יש שכשתמות האשה כו' עד בין מבלאות נדונייתא נראה שם ודאי שאין התקנה רק בנצ"ב שהרי כתב כותב שטר חוב וק"ל. גם באחד מן הכלל הנז' כתב כל מה שימצא מעזבונה שהוא בגדי נדונית' או קרקע נדונית' יחלוק כו' עוד תשובה אחרת על תקנת טוליטולה שהבת יורשת חצי הנדוניא על כן איני רואה מקום לשאלה דפשיטא שלא תקנו כפי הנראה אלא דדוקא בנצ"ב דהוו מצויים אבל נ"מ לא שכיחי ומלתא דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן ויפה כתבת דכל ספק שיפול בזה יד בעל התקנה על התחתונ' ודומה לזה כתב הרא"ש בתשוב' וז"ל וגם לא דמי לתקנת ר"ת דהיכא שמתה בתוך שנת הנשואין שהבעל מחזיר הנדוניא לאביה או ליורשיה דעל הנדוניא תקן משום עגמת נפש כו' אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נ"מ אהא לא תקינו רבנן והבו דלא לוסיף עלה ומק"ו לא ילפינן השתא ממון שבא לידו צריך להחזיר לא כ"ש שלא יגבה הא תנן במס' ידים אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרי' זה מזה ע"כ וא"כ הדבר ברור שאין להוציא מיד הבעל אלא חצי נכסי צאן ברזל אם לא יהיה ע"פ מנהג פשוט מאד מאד. גם על מה שכתבת שהיורשים שואלי' כלינו אנו נוטלין והבעל אינו רוצה אלא לתת מטלטלי' אחרי' שקנה בזה נפל קצת מחלוקת בשאלוניקי יע"א ואני דנתי ועשיתי מעשה שיטלו היורשים החצי מן הכלי' המצו' אצל הבעל מאותם שהכניסה האשה בבית בעלה מבי' אמה ודנתי כן מכח הטענה אשר כתבת שכיון שהיורשי' נכנסי' במקום האשה ומכחה הם באים כמו שהיא היה לה כח לומר כלי אני נוטלת כך היורשי' הבאי' מכחה ועוד דקדקתי כן מלשון הכתוב בשטר שאם תמות פלו' אז יחזיר פ' כו' ולשון חזרה אינו נופל אלא בדבר עצמו שיצא ממקום זה וחזר שם וא"כ הוא צריך לקיים התנאי והדין עם היורשי' שאל"כ היה להם לכתוב לפרוע חצי הנדונייא אמנם בנדון שלפניך נר' שאין כותבין התנאי בכתובה ולא נתברר לי מתוך דבריך אם כותבין אם לאו שאם כותבין היה צריך לראות לשון הכתוב בשטר הכתובה או בתנאים וע"פ הדברים היה לי לכרות ברית לראות איך הדין נוטה אמנם אם אינם כותבים אלא שמנהג' שסומכי' עפ"י תקנת טוליטולה בעל פה וכמו שעושי' ק"ק אשכנז במקומנו שסומכים על תקנת שום וא"כ היא הדבר ברור לע"ד שהדין עם יורשי האשה שאחר שהסכמת תקנה טוליטולה כתוב יהיה כל מה שביארנו מעניני עזבונה המצויין בעין בין הבעל ובין הראוי ליורשה כו' עד הנשאר מעזבונ' שהוא גוף נדונייתא כו' ועוד בסוף ברור יותר שכתב ויתבאר ביאור יפה שאותו הממון שעזבה האשה היא ממה שהכניסה כו' א"כ הדבר אין מקום לספק אלא ודאי הדין עם יורשי האשה אם הם נמשכים על תקנת טוליטולה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון