שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קמח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן מת ובאת אלמנתו לפני ב"ד ושטר כתובתה בידה המחזיק ס' וז' אלפים לבני' ממון נדונייתה ומה שהכניסה לו ועוד שהוסיף לה מדיליה ל"ד אלפי' סך הכל ק"א אלפי' לבני' ותובעת מהם להגבות לה כתובתה וב"ד נזקקו לדבריה והוציאה לפניהם מטלטלי בית כסף וזהב ושמושי ערש ועלתה השומא ההיא חמשה ושבעי' אלף וכן השביעוה שבועת אלמנה כדת וכהלכה. שוב באה האלמנה ותבעה מש' חזק' חצר א' שנתן לו בעלה בהיותו בחיי' בטענ' שהבתים שהם משועבדי' לכתובתה ואין במתנת בעלה כלו' שהרי יש בחצר לתשלום פרעון הנדוניא והתוספת כ"ו אלף לבנים וש' טוען שאין לה שעבוד לגבות התוספ' אלא בחצי נכסי בעלה כמבואר בתקנת טוליטולה והמנהג בעיר ע"פ תקנת טוליטולה שכל אלמנה שתבא לגבות כתובת' מגבין לה כל מה שהכניסה לו בנדונייתה משלם על פי השומא שהעלוה השמאים בשעת הנשואין אמנם התוספת אין מגבין לה משלם אלא רואים מה שנשא' מעזבון הבעל אחרי שהגבוה כל מה שהביאה ומגבין לה חצי הנכסים כגון אם היה התוספת עשרים אלפים לבנים ונשארו עשרה אלפי' לבני' בעזבון הבעל חוץ מנדוניית' מגבין לה ה' אלפים לבני' וה' אלפים הנותרים הם ליתומים ואם נשארו עשרים אלפים מגבין לה עשרה אלפים לבנים וליתומים י' אלפים לבנים ואם נשארו ל' אלף לבני מגבין לה ט"ו אלפי' וליתומי' ט"ו אלפים ואם נשארו מ' אלפים אז גובה כל התו' משלם זהו המנהג בעיר ע"פ התקנה ולכן טוען שמעון כי מאחר שממון נדונייתא ומה שהכניסה לו היה ששים ושבע' אלפים לבנים וכבר הלכו השמאים ושמו כל אשר לה בבית בע"ה אלפים לבנים נמצא שכבר גבתה כל ממון נדונייתה ומה שהכניסה לו משלם והותיר בנכסי בעלה שמנה אלפים ועוד הניח המת בתים אחרים בני חורין עם חצר א' שבאים לדון עליו יעשו חשבון מהכל ותגבה חצי הנכסים מבני חורין שאין לה לגבות מן המשועבדי' כל זמן שיש בני חורין כמו שהוא הדין והמנהג בעיר והאלמנה טוענת כי הבתים ההם אשר היו בשם המת כבר מכרם בעלה לאביה ושמעון טען כי אחד מהעדים הוא פסול לעדות והביא עדים שחתר בית אחד בר"ה של יהודי כו' וגם שנמצאה הגנבה בידו וגם הביא עליו עדים שנשבע במעמד כל הקהלות שילך וימיר הדת אם לא יעשו חפצו ועוד טוען ואומר שאפילו יהיו העדים כשרים היתומים קטנים הם ואין מקבלין עדות להוציא הבתי' מחזקת היתומי' דקטנים הם והוי שלא בפני בעל דין כמ"ש הרמב"ם בפ' י"ב מהלכות מלוה עוד טוענת האלמנה שהשומא ששמו הב"ד ההוא שטעו ושמו לה הבלאות כפי מה שהעלו אותם בשעת נשואין שילכו שמאים אחרי ושמעון טוען דמאן נימא לן דהני בקיאין בשומא טפי מהני דלמא הני קים להו טפי ואף אם ילכו לא ישומו אלא הבלאות לבד שהמנהג בעיר שלא להעלותם ע"פ השומא הראשונה אבל כל שאר נכסי נדונייתה אין להם לזוז מהשומא הראשונה ששמו ב"ד הראשון. עוד טוענ' האלמנה שהיא חייבת למזונותיה מאה פרחים ויותר שתובע אביה ממנה והרי חסר ק' פרחים מהשומא ושמעון טוען שהכל שוא ודבר כזב שאם האמת כדבריה שהיתה חייבת מזונות לאביה למה כששמו לה ב"ד נדוניית' ועלתה השומא ע"ה אלף והשביעוה על ככה למה לא אמרה שחייבת לאביה מאה פרחים למזונותיה ולזה טוענת האלמנה כי באותה שעה לא טענה דבר בחשבה כי המזונות שהוציא אביה עליה ועל יתומיה היו דרך מתנה וחן וחסד אשר הגדיל אביה חסדו עמה בהיותה יושבת עמה בבית ומעולם לא עלתה על לבה כי אביה ישאל ממנה דבר אבל עתה שראתה שאביה תובע ממנה מזונות ומיתומי' וצריכה היא לפרוע לאביה היא רוצה להתפרע מנכסי היתומים וש' טוען לזה כי הכל קנוניא בינה ובין אביה כי מעולם לא פרנסה אביה ואין כח בהודאתה לחוב ליתומים דדוקא לחוב לעצמה נאמנת במה שאומרת שהיא חייבת מזונות לאביה אבל לחוב ליתומי' או לשמעון זה אינה נאמנת דדילמא קנוניא היא על נכסיו של שמעון זה להוציא הקרקעות מידו וכמ"ש הרמב"ם פרק י"ב מהלכות מלוה וסוף הלכות שותפין ועוד דמלוה ע"פ אינה נגבית מהיורשי' עוד טוען שמעון דאלו החזקות דין טלטל יש להן ואין לאלמנה שעבוד לגבות מן המטלטלין המשועבדים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |