שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קמב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה עוד ראובן צוה בצואה שהוא נותן לאשתו כל המלבושים והחפצים כלי כסף וכלי זהב שעשה בעדה מיום היותה אשתו כו' רבים אומרים שזכתה היא בכל הנמצא שמל' ועדי אשה בבית בעלה בין הנעשים בעדה אחר נשואים בין הנעשי' אחר נשואין שלא בעדה כי אם לאסוף חיל ולצבור ממון ובין הנעשים בעדה טרם נשואים ובין הנעשים טרם נשתדכה לו מאשתו ראשונה או נחלת אבות וכדומה ולי אני עבדך לפי עניות דעתי נראה שהיא לא תזכה רק לנעשים בעדה אחר נשואין כי מתוך דברי הבעל דייקינן שעשיתי בעדה מיום היותה אשתי למעוטי אותם שקדמו ולא נעשו בעדה וכן למעוטי הנעשים טרם נשואים כי כן אמר מיו' היות' אשתי ולא משדוכתי ולא ארוסתי דאלת"ה מאי שעשיתי בעד' ומאי מיום היותה אשתי כו' וזה לך האות שבדברו בענין קנין בניו צוה וז"ל וכל הנותר כו' וכל כלי כסף וכלי זהב כו' יחלוקו ביניהם לחצאין כו' ואם כונתו לתת לאשתו מתנה מרובה כאשר היא תובעת עתה נמצא שאין עוד כלי כסף וכלי זהב בביתו ומאי יחלוקו אמר אם לא הני' דבר לחלוק עוד אלא בודאי ע"כ צ"ל דלא כיון אלא בנעשים אחר נשואיה:
תשובה
הן אמת דברים טובים ונכונים ולהג הרבה יגיעת בשר להביא ראיה לזה כי הדבר ברור מעצמו מ"מ לפוטרו בלא כלום א"א לכן אני אומר ראיה לדבר שגדול יותר מזה מצינו שאפי' בדבר שיש בו ספק יש לנו לאוקומי ממונ' בחזקת יורשים ותרא' שאמרו ז"ל שאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ועכ"ז לעובר שהוא בנו מקנה כדאמ' בפ' מי שמת המוכ' לעובר לא קנה וא"ת משנתנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו הרי לך דאפי' במקום דלא מהני קנין לאחרים מהני אצל בנו משום דאמרי' ודאי דלבנו שדעתו קרובה אליו ניחא ליה וגמר ומקנה ליה תו תניא בפרק מי שמת הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה אמר רב נחמן הלכ' כר"ש בן מנסיא וכ"כ הרי"ף בה' וכן הסכימו הפו' אלא שנפל קצת מחלו' אי הל' כר"ש ן' מנסי' דוקא בש"מ אבל בברי' לא או דלמ' לא שנא מ"מ דבנ"ד דש"מ היה שיש לנו לאמד דעתו ולהחזיק הירושה ביד בניו כל מה שאפשר כיון שדעתו קרוב' עליהם וכתב הנמקי וז"ל ונ"ל דלא שייך לאקשויי אמאי לא אזלינן בתר אמדנא הכא בש"מ כו' עד לגבי מתנת אחרים אע"ג דאי לא בעי למימר דקל לפירות הא דאמר פירות דקל דברי' בטלי' נינהו מ"מ אין לנו אלא מה שהוציא מפיו:
הרי לך בפירוש שאפי' שהיה לנו טעם גדול וראוי לתקן דברי המצוה כדי שלא יהיו דבריו לבטלה כמ"ש במקומות אחרים טעם זה מ"מ כיון שהו' נותן לאחרים לא חיישי' כלל לשום דבר ואנו תופסי' דברי' כפשוטן ממש ואעפ"י שלא יועילו כ"ש וק"ו בנ"ד שאין לנו ליקח דברי הנותן אלא כפשוטן של דברים שהם מפורשים וברורי' שאמר הנעשי' בעדה מיום היות' אשתו דהיינו בעדה ממש ולא דבר אחר והיינו אחר שכנסה לחופה שאז היא אשתו ולא קודם ליורשה וליטמא לה ועל זה צריכה היא להביא ראיה ברורה שזה חפץ פ' הוא שעשה בעלי בעדי אשר צוה עליו שתנתן לי ואם לא תביא ראיה ידה על התחתונה כי הכל בחזקת הבנים וזה פשוט מאד כמ"ש הרמב"ם פ' כ"ב מהלכות מכירה והטור ח"מ הביא זה ג"כ סי' רי"א ולא אאריך כי אינו צריך ודי בזה והותר לשאלה השנית:
הוכפלה בח"מ סי' צ"ו
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |