שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אלמנת ראובן תבעה כתובתה ואין שטר יוצא מתחת ידה והוא במקום שנוהגים לכתוב אפי' שרוך נעל באותות ובמופתים ובמשפטי ערכו ואומרת שאחר פטירת הבעל היתה לה שטרה בידה והראתה אותו לקצ' אנשים והיתומים אומרי' אולי אותו שטר אשר הראת' הוא מזוייף כי הרואים אותו לא ידעו ולא יבינו אם הוא כתיבת יד אותו סופר לפי שטרם בואם אל המקום הסופר נפטר לבית עולמו גם ידי העדים החתומים בשוליו אינם נודעים לרואים אותו שטר אם הם שמעון ולוי או הם מנשה ואפרים אשר על כן אומרים שסכ' כתובתה היא מחלתה לבעלה בחייו ואם מצאנו ראינו שהבעל צוה מחמת מיתה שתגבה היא סכי כתובתה והתוספת כדין וכמנהג בודאי לבל תאסור עליו כתב לה כתובה שנית מעט הכמות והאיכות ועליה צוה לפני מותו והיא עתה למיעוט סכיו מעלמ' אותו מעיני כל חי ותובעת הראשון שמחלה ועל כן אין לתת לה דבר עד שתוציא שטרה:
תשובה
דבר פשוט הוא שהאשה שבאה לגבות כתובתה בין אלמנה ובין גרושה שצריכה להביא שטר כתובה בידה וכ"ש בזמן הזה שכל העולם כותבין כתובה והסכמת הפוסקים הגדולים הרי"ף והרמב"ם ואחריהם גדולים אחרים שבמקום שכותבין כתובה אינה יכולה לגבות אלא בששטר כתובה בידה וכ"כ הריב"ה ז"ל בטור א"ה בפי' וז"ל ובמקום שכותבין כתובה אינה נגבית אלא אם כן יהיה שטר כתובה בידה עוד נראה דאי איכא קצת מחלוקת אינו אלא במנה ומאתים דהיינו עיקר כתובה משום דהוי תנאי ב"ד אבל תוספת ונדוניא כ"ע מודו דלא גביא אלא בשטר הכתובה וכתב הטור אפי' יש לה עדים כמה היה ופשוט הוא דהוי כמלוה ע"פ. וכן הדין נמי ברור שכמו שהבעל כשאין שטר כתובה ביד האשה נאמן לומר פרעתי או מחלת לי כן היורשים ואפי' לא טענו הם אנן טענינן בשבילם וכ"כ מ"מ שלעולם טוענין ליור' וכיון שעל עיקר הכתובה יכול לומר פרעתי הכל או מחל' הכל גם במקצת דאין הפרש אלא שכשמודה במקצת יצטרך שבועה דאורייתא כדין כל מודה מקצת אבל היורשים אין עליהם אלא שלא פקדנו אבא ובנ"ד שראינו שצוה הנפטר כבר כתבתי דטענינן ליורש' וכמו שהמוריש היה יכול לומר מה שאמרתי שיתנו לה כתובתה כך וכך היה אנן טענינן בעד היורשים ולא נוציא מהם כי אם היותר פחות שאפשר כי זה כלל בדין המוציא מחברו עליו הראיה ודברים אלו ברורים ומוסכמים ולא אאריך בהם מבין ריסי דבריך נראה שהחולקים עמך אינם חולקים בזה רק מטעם תפישה ודין זה יתברר מהא דכתב ריב"ה בח"מ סי' ע"ב וז"ל בה' מלוה על המשכון ואם לא נאבד המשכון וחלוקים בעיקר ההלואה ואומר המלוה שהלוהו סלע ולוה אומר שלא הלוה אלא שקל אם הוא בענין שהיה המלוה יכול להחזיק במשכון ולטעון לקוח הוא בידי או לא הד"מ או החזרתיו לך נאמן גם כן לומר שהלוהו ג"כ עליו עד כדי דמיו בשבועה ע"כ ולדעת הגאוני' שבועה זו של תורה ולדעת הראב"ד שבועת היסת נמצא בנ"ד נמי היורשי' הם במקום לוה והיא במקום מלוה והמטלטלים שהם עתה בידה אם יכולה היא להחזיק בהם נאמנת היא לומר כך היה עולה סך כתובתי עד כדי דמי החפצים שהם תחת ידה ומוחזקת בהם נאמנת בשבועה גם דין זה הביא הריב"ה בטור א"ה סי' צ"ו תשובת אביו ז"ל וכן ב"י תשובת הרשב"א ז"ל ברורה כשמש ונתברר בה שכדי שלא תועיל לאלמנה תפישתה צריך ב' תנאים אחד עדים שאלו המטלטלים שהם עתה תחת ידה והוא מוחזקת בהם ראו העדים אותם עתה בשעה שהיא באה לב"ד לגבות כתובתה ועוד תנאי ב' שיודעים שאלו המטלטלים היו בחזקת הבעל דבאופן זה ליכא שום מגו שהרי אינה יכולה לטעון שלי הם או של אחרים הם גם אינה יכולה לומר נאבדו כיון שראו אותם עתה בידה ועם זה לא נשאר לה נאמנות כלל ונמצא הדין כמ"ש למעלה. אמנם אם אין התנאים הנז' או שחסר א' מהם היא נאמנת ומ"ש את"ל שעכ"פ היא נאמנת היאך תגב' מה שיחסר אם אין לה אריכת החסרים איני מבין דבריך כי הנאמנות שהוא ע"פ התנאים כנז' מועיל לכשתגבה עד כדי מה שנמצא בידה שהיתה יכולה לטעון עליהם ואם יחסר יחסר לה ואין לה. עוד שיכולים היורשים לומר שלא היה עולה סך הכתובה יותר מזה ואם את אומרת שהיה עולה יותר תביא ראיה ותטול ודי בזה לשאלה האחד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |