שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן בהיותו ש"מ צוה לביתו ואמר ק"ק קורונאש שהיו לו שיהיו לבניו וכך וכך חובות וחזקת חנות וכל מטלטלי ביתו הן כסף וזהב שהכל היה נותן לפרעון כתובת אשתו וראובן נפטר ואלמנתו בחייה אמרה שהק"ק קורונאש הנז' הנם בידה והיא מוחזקת בהן ושאין רצונ' לבטל צואת בעלה רק שהיה לה טענות על אותם המעות וכוונתה ליתנם בתנאי שאם ח"י לא יקיימו יורשי המת צואת בעלה שתשאל היא טענת כתובתה שלא היו מספיקים הנכסים שעזב אחר ימים נפטר' האלמנה הנז' וצותה שמנכסי כתובתה שהיה סך כ"ה אלפיס וק"ק לבנים היה נותנת לאמה ואחותה העשרים וארבעה אלפים והאלף וק"ק לבני' לבנה אברהם ושאל השואל אם אבדה כתובתה אחר שבעלה צוה בפניה והיא שתקה ואם נתוסף לה כח להיותה מוחזקת גם שאל כשואל אם נאמר שכיון שהאמינה בעלה נאמנות גמורה אם תועיל הנאמנות גם לאמה ואחות' כשיאמרו שאין ספק בנכסים לפרעון כתובה אם לא תקח מן הקורואנש או לא יורנו רבינו הדין דין אמת:
תשובה
האמ' כי ראיתי והראו לי פסק חכם א' שפסק שאבדה כתובתה ושאין לאלמנה על הקורונאש שום שעבוד וזכות ואני לא כן דעתי כמו שאומר ראשונה יש לדעת כי דבר זה חדוש ומקולי כתובה שנז' כאן כמו שנז' בגמ' ועל כן צריך להכנס בחקירת ח' מה ר"ל כתובה אם משמע כתובה כדקרו אנשי לכל שטר הכתובה מנה מאתים נדוניא ותוספת או דילמא כתובה דוקא מנה מאתים לבד או מנה מאתים ותוספת אבל נדוניא לא ובמה נקרא כתובה נפל מחלוק' בין הפוסקים שהנה לדע' הרמב"ם ז"ל אין הנדוניא נקראת כתובה וכמו שכתב פ' כ"ו מהלכות אישות ויש חולקים עליו וסברי שנדוניא נכסי צאן ברזל בכלל כתובה בכל מקום וכתב הרב מגיד משנה וז"ל והנר' אלי מדברי רבנו שהוא סובר שאין הנדוניא בכלל כתובה לשום דבר אלא לדבר שביאר רבנו בפירוש דהיא ככתוב' אבל כל מה שסתם הוא ז"ל דין הנדוניא כדין חוב בעלמא כו' וכן כתוב הרשב"א בתשוב' שאלה שהנדוניא כחוב בעלמא ונגבת מן הבעל בבינונית עוד כתב למעלה מזה וי"ל עוד אמרו בהרבה מקומות ובתלמוד בקולי כתובה שנו כאן ומשמע שהוא דוקא בעיקר כתובה לפי שהוא מתחייב בהם ולא קבל כלום אבל בנדוניא משמע שלא הקלו ודינא כדין ש"ח ע"כ ודעת הרמב"ם ז"ל דנכסי צ"ב שוה לדינא דעיקר כתובתה מנה מאתים והביא פשרת הרשב"א ז"ל שכתב דודאי הנדוניא בכלל כתובה ולשונה היא ונ"מ למוכרת ומוחלת. דמשום לישנא אתינן לה כלומר שבכל מה שאמרה כתובתי מכורה לך מחולה לך היא אפי' הנדוניא שהכל נקרא כתובה והלשון כולל אותם אבל בדבריהם בכל מה שאין הלשון גורם אין הנדוניא בכלל העיקר דהתם שנו קולי דכתובה משום דמדידיה יהב ונדוניא משלה היא ולמה נקל יותר משאר חובות בעלמא ע"כ וכן נר' שהוא דעת הר"ן ז"ל שהביא דעת הרמב"ן דסבירא ליה דנדוניא בכל דוכתא כתובה איקרי כו' וכתב הוא ז"ל והראיות שכתב אינן מספיקות אלא לומר שנדוניא בכלל לשון כתובה לפי' מוכרת או מוחלת סתם ודאי הפסידה הכל שזה מחמת הלשון אבל מה שהוא מחמת הדין אין לנו ראיה שיהא דין הנדוניא כדין הכתובה שאם הקלו בכתובה כו' עד אבל בנדוניא אפשר דלא מקלינן והנה הרא"ש בתשובה כתב בפי' בנ"ד וז"ל נ"ל דכיון דקי"ל התם מקולי כתובה שנו כאן דדוקא בכתובה קאמר ולא בשטר חוב שיש לה דלא חלקו חכמים בשטר חוב שיש לו עליו ואינו נקרא תנאי כתובה לומר ככתובה דמי מכל זה אתה רואה שלדעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן והרא"ש שלא נאמר דין זה רק במנה מאתים ותו' אבל לא בנדוניא עוד יש לנו לדעת דתוספ' שאנו נוהגים היום דין נדוני' יש לו דלא אמרו תוספת ככתובה רק בתוספת שבתלמוד שהיה תוספת על עיקר הכתובה אבל התוספות שאנו נוהגים עתה הוא תוספת הנדוניא ודין נדוניא יש לו וכמו שמוכיח זה הרב מהררי"ק בשורש פ"א עיין עליו ואני הארכתי בזה במקום אחר וא"כ לדעתי אם לא יהיה בשאר הנכסי' כדי כתובתה תגבה כתובתה מן הקורונאש עוד כתב ואף לדברי ר"ח כו' עד וכ"ש שכבר דחה דבריו הרא"ש ז"ל גם בזה אני אומר שאם היינו צריכים לכך היינו יכולי' לומר דר"ח לאו יחידאה הוא שהרי כתב הרב המגיד משנה שבעל המאור ובעל העיטור מסכימי' לדבריו וא"כ אחר שהאלמנה היתה מוחזקת היתה יכולה לומר קים לי כהני רבוותא אלא שאין אנו צריכים לכך דבלאו הכי לא אבדה האלמנה זכותה כנז' עוד כתב והאידנא נגבית כתובה ממטלטלי באופן דמטלטלי חשיבי כקרקע כ"ש בנ"ד שכבר נתן לה חזקת החנות האמת שלבי הומה לי בטענה זו דאם אמרו מטלטלי כקרקע לזכות לאשה לכשתהיה שעבוד הכתובה גם על המטלט' לא אמרו כן לחובתה כי די לנו לומר קולא זו כמה שאמדוה ז"ל כנז' בתלמוד ובפוסקים קרקע ולא מישתמיט חד מן הפוסקי' דלימא דבזמנינו הוא הדין מטלטלים כמו שמצינו בכתובת בנין דכרין דאיכא מאן דאמר במטלטל' השתא ואיכא מ"ד דלא אלא כדין התלמוד אדרבא נר' בעיני מוכרח מתוך לשון הרמב"ם שאינו כן רק שאפילו בזמן הזה דוקא קרקע שהרי כתב פ"ו מה' זכיה ומתנה וז"ל כתב לה עמהן מטלטלים בלבד או ששייר לעצמו קרקע כל שהוא כתובתה קיימת ותקנת הגאוני' היא שאפי' שייר מטלטלי' כל שהוא ואם התקנה היה מועיל לחובתה כמו לזכותה הנ"ל והאידנא מתקנת הגאונים קרקע ומטלטלי' שוים והיה משמע שהיה חוזר לחלק לה גם כן אבל אחר שפי' ותקנת הגאוני' לענין שייר לבד משמע דלענין כתב לה כדקאי קאי כך נר' בעיני והטעם שלא רצו להקל בקולי כתובה עוד נ"ל ראיה לומר שאפי' בזמן הזה צריך שתתן לה קרקע שהרי רשב"ם ז"ל בפי"נ אחר פי' הסוגיא כתב פסק הדין וכתב וז"ל ושמעינן מהכא דש"מ הכותב כל נכסיו או מחלק לבניו בפני אשתו וגם לה נתן קרקע כל שהוא כו' עד ודוקא כו' עד אבל אם נתן לה מטלטלים ולא קרקע לא מיקרי שותף בין הבנים ולא מחלה מידי ונחתא אכולהו נכסי ואם היה שבזמן הזה נשתנה הדין לא היה לו ז"ל לחזור ולומר ודוקא כו' והיה מספיק במה שכתב וגם נתן לה קרקע כל שהוא גם שנר' קצת דבקרקע דוקא נר' שהחשיבה ושיתף אותה אבל במטלטלי' אין לומר כן אפי' בזמן הזה וכן ההגה באשרי המתחל' צ"ע אינו מזכיר מטלטלים אלא לענין שיור גם במה שטען מן החזקה יש לבעל הדין לחלוק שמתוך דברי בעל ת"ה ז"ל נראה דכל שיש יד גוי באמצע ויש אחיזה לגוי בקרקע דין מטלטלין יש לה וכל שכן בענין החזקות שבזמן הזה אלא שכפי האמת בזה דעתי נוטה שדין קרקע יש לה מן הטעם שקבלתי שמתקני החזקות כן תקנו שתהיה נדונת כקרקע גם מה שכתב שהאלמנה לא ערערה כו' איני רואה בטענה זו ממש שמאחר שהיא הית' מוחזקת בקרונאש הי' מהתל בהם וראי' לדבר שבעת פטירת' עשתה צואה מעשרים וחמשה אלפים ות"ק לבנים ואין לך ערעור גדול מזה או שתאמר שלעולם חשבה שיהיה בשארית הנכסים כדי כל הכתובה ועוד טענה שאמרה שהיה לה נגד אותם המעות מנן ידעינן מה היא ואולי היתה זוכה מצד הטענה ההיא עוד כתב ובר מן דין אין לה צד בשום אופן בעולם לערער על הנכסים כו' עד וכיון שכן נשארו הקורונאש בחזקת היתומים ואין לאמה של לאה שום צד זכות ותפיסה עליהן כו' עד ואפי' כתב שהאמין לכל הבאים כו' כל דבריו בזה הן לדעתי במחילה הפך ממש שאפי' לא כתב בכתובה נאמנות כלל ולא האמינה ג"כ לה בעת פטירתו א"ה האם יש לה חזקה בקורונאש גם מוחזקת בהם ובכל המטלטלים ויש לי כמה טענות וראיות בזה אבל אין לי פנאי להאריך ולכותבם אבל אכתוב רמז תשו' הרב ב"ת הדשן ז"ל סי' ש"ל שמשם יבין המעיין איך כתב הרב הנז' הפך ממש מכל מה שכתב הח' הנז' וז"ל כדמוכח שפיר בתרתי תשובה מור"ם דלעיל דכל היכא שהאשה מוחזקת וגם יורשיה או הבאים מכחה במידי דשייך ביה תורת תפיסה לא אמרינן ביה אדמ"של ואע"ג דסוגייא דייני בעלמא לא אזלא הכי אלא סברי דכל אלמנה שלא נשבע' ומתה אין ליורשים כלום אין להם חילוק בין אם היתה מוחזקת אם לאו הני דייני לא פשטה הוראת' במקומינו גם הוא כתב סוגייא הני דייני כמסופק שכתב כמדומה לי גם לבסוף כתב ואנא הנר' לע"ד כתבתי לפום דינא ומתוך הלכה ג"כ תמיה אני מזה החכם שהביא ראיה מלשון הרמב"ם ז"ל פ' י"ו למה לא הביא ראיה לזכות ליורשי האלמנ' ממ"ש הטור א"ה סי' פ"ח שכתב וז"ל האשה שיוצאה מתחת ידי בעלה בין במיתתו בין בגרושין נוטלת כל נכסיה בלא שבוע' בין נ"מ בין נכסי צ"ב ובסימן צ"ו כתב אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה לפיכך אם מתה קודם שנשבעה אין יורשיה יורשים כתובתה שאין אמש"ל כו' עד אבל כל נכסיה בין נ"מ בין נכסי צ"ב יורשיה יורשים אותה אפי' נתאלמנה שאינה צריכה לישבע עליהם הרי שלא אמרו צריכה לישבע אלא כדי לגבו' עיקר כתובה אבל נדוניא אינה צריכה שבועה והטעם כתבתי במקום אחר באורך כ"ש שאפי' את"ל שעל הכל צריכה שבועה בנ"ד אינה צריכה שבועה על שום דבר דטעמא דשבועה משום דדילמא צררי אתפס' או שמא תפס' היא משלו אבל עתה שהבעל הודה שהיא לא נתפרעה ואמר כמה פעמים לפרוע כתובתה דל מהכא כל חשש' וגם נפלאתי מאד ממ"ש ואפילו כתוב בשטר הכתובה נאמנות אינו מועיל נאמנות כי אם לה ולא ליורשיה ונר' בלי ספק דלפום ריהטא לחיוב יורשי האלמנה לא אשגח במילתא דטעמא מאי אמרינ' אלמנה שלא נשבעה ומתה אין יורשיה יורשין מכתובתה כלום משום דאין אמש"ל אבל כשהאמינה הבעל אינה מורישה שבוע' רק ממון לבדו עם שזה דבר ברור הנה לך ראיה גמורה שכתב הנמקי ז"ל פ' כל הנשבעים וז"ל וכיון דקי"ל אין אמש"ל אלמנה שהיא צריכה שבועה ולא נשבעה ומתה אין יורשי' גובין כתובתה ומיהו אם יש נאמנות בשטר כתובה אפילו לדברי האומר שאין נאמנות מועיל כתב הרז"ה בשם חכמי נרבונה הגדולים כו' עד אבל בשטר שיש בו נאמנות לא מקלינן ביה תרי קולי ולכתחילה עבדינן כרבי אלעזר ע"כ ורבי אלעזר אמר שיורשים נשבעים וגובים וכ"ש בנ"ד דאיכא נאמנות והודאת הש"מ שאשתו לא נפרעה מן הכתובה דהיא היתה מוחזקת הרבה הפריז על המדה החכם הנז' יותר מדאי סוף דבר שאין בידי להאריך לאפס פנאי אבל דעתי הוא שהאלמנה יש לה זכות בקורונאש לגבות כתו' ונדו' ותוס' הנהוג אצלינו היום גם הבאים מכחה זכו וצואת האלמנה קיימת וכ"ש בהיותה מוחזקת דכיון דמטלטלי השתא משתעבדי לכתו' אשה ולב"ח מהני בהו תפיסה כ"ש דלדעתי טענת תפיסה אין לנו צורך בה כלל עוד כתב הרא"ש ובנו הטור שמה שאמרו אין אדם מש"ל היינו להוציא אבל להחזיק לא אמרינן אין אדם מש"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |