שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קלה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ריינה בעודה קטנה אירסה אביה עם הבחור ר' אברהם בן רבי יצחק אינבאדיאה ועמדה כן ימים רבים עד מות אביה והאלמנה אם הבחורה הכניסה לחופה עם הבחור הנז' ועמדו בנישואין כמו שנה או יותר עד שרצתה אם הבחורה לבקש לה מנוח אשר ייטב לה ועי"כ נתקוטטו ונתעוררו מריבות בין אב הבחור ואם הנער' גם הבחור עם חמותו ועם אשתו עד שנשא' אם הבחור' הנז' ויצאת הבחור' הנז' עם אמה מבית בעלה ולא רצת' לשו' עוד והגיע הדב' לפני חכמי הדו' ולפי שעה העמידו הבחורה בבית מי שנר' להם לראות אם שם בבית ההיא תתזור הבחורה לבעלה ותאמר אלכה ואשובה אל אלוף נעורי כי טוב לי ושם דברו על לבה נשים כשרות ולא הטתה אזן ולא שמעה לקול מלחשות על לבה אדרבה אמרה טב לי למיתב ארמילו מלמיתב טנדו כה דבריה כל הימים ובעל אם הבחורה בראות צרת חורגתו לא עמד טעמו בו ועשה שלא כהוגן והוליך לבעל הבחורה לפני ערכאות של גויים ושם הוליך עדים שקרים שבעלה גירשה בדינם וע"כ שאל ממנו שיפרע לה כתובה ושמו בבית הסוהר בעד הכתובה אח"כ עמדו אנשים יראי ה' וחושבי שמו לראות איזה תיקון בזה עד שנמנו וגמרו ב' הכתות ויאותו לעמוד בדי' ולהגיש טענותיה' בכת' והנה אלה טענותיה' הבחו' שאל לדייני' שיעשו באופ' שיתירוהו מבי' הסוהר ושיחזרו לו אשתו גם הנכסי' שהוציאה מביתו כי מה פשעו ומה חטאתו כי האמת שלעולם נהג עם אשתו בדרך טובה וישרה ע"כ טענת הבחור איש ריינה ורבי יצחק די פוש בעל אם הבחורה הגיש טענות הבחורה הנז' וכה דבר כי מה ששם אותו בבית הסוהר היה מחמת הנדוניא לא בעד הכתובה גם מה שתפסה שמשלה תפס' ושהדי' עמה אליבא דכ"ע גם טענ' שיתן לה גט כי מאסו וטעם המיאו' לפי שאינו יורה כחץ והיא רוצה ן' להשען עליו ושיקברנה אחר שיצא מבית דין ליום אחר חזר הטוען לומר כי טענה זו הסופר כתבה שלא מדעת האמנם כי האמת הוא שבעלה אין לו גבורת אנשים ושבלילה הא' שנתיחדה עמו הסירה בתוליה באצבע ומוכת אצבע היא לא דרוסת איש וע"כ תובעת שיכופו אותו ליתן גט:
תשובה
כבר יראה מי שיש לו עינים בראשו כי דין זה מרומה ומי שמכיר הבחורה ומיעוט שניה' ידון בשכלו בלי ספק שכל אלה הדברים למדוה והוא דבר קרוב לודאי והשכל גוזר כן כמו שאומר מ"מ עם היות שדין זה נתחבטו בו ראשונים ואחרונים רצו' בדין מורדת עד שכמעט א"א לשום אדם בדורות הללו לומר ראה דבר זה ברור הוא והיה אם כן ראוי להשתדל בכל האפשר לפשר ביניהם וזה היה דרך ישר וטוב אמנם להיות עונות הדור גרמו באופן שא"א לפשר ביניהם ושתי הכתו' כוונת' שיקוב הדין את ההר הוכרחתי להגיד דעתי ולחוו' סברתי ואומ' דרך כלל בדרך קצרה כפי מה שיורוני מן השמים ואיני כותב כאן כי אם הדברי' ברמז וזה החלי יש לדעת כי דין זה יש בו ב' חלקים א' נוגע לענין איסור וא' לענין ממון וצריך לראות בזמנינו זה מה הדין נותן בכל אחד מן החלקים עוד יש לדעת כי כפי הנושא שאנחנו בו שייך ד' חלוקות א' מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה ב' מאיס עלי בטענה או שלא בטענה ג' טענת יורה כחץ ד' שאין לו גבורת אנשים דהיינו השמים ביני וביניך לחד פירוש וזה הטוען היה דוחה עצמו מטענה אל טענה לראות איזו יכשר להיותו מלומד וטוען בזיוף לא נתיישב בטענה אחת ולכן באתי להגיד מה דין הג' חלוקות כי בעינא ליה ומצערנא ליה לא נשמע ממנה דבר כזה ואומר ג"כ כי בזמנינו זה ראוי הוא לכוף לאיש לבד אותם שמנו חכמים פ' המדיר אבל בטענות הנז' מי יכניס ראשו שהרי לטענת יורה כחץ צרי' שהיית עשרה שנים כדי שתהיה נאמנת לשיתן לה גט כן פסק הרמב"ם גם הטור סימן קנ"ד א"ה והאריכות בזה מותר גם בטענת שאין לו גבורת אנשים אף כי תאמר היא בעצמה טענה זו בפני ב"ד בכל הדקדוקים דרישות וחקירות שאפשר אע"פ שבזה הדין נותן להאמינה מ"מ מהר"ם כתב בתשובה שבדורות הללו אין ראוי להאמינה וכן הסכים מהררי"ק בשרש ע"ב וכל זה בשאינה תובעת כתובתה אמנם כשתובעת כתובתה הסכים הרא"ש ובנו ולע"ד כל האחרונים שבזה אין לכוף לא לגרש. ולא ליתן כתובה ולדעת ר"ח אין לכוף כי אם באותם שמפורש בתלמוד בפירוש שכופין ואפילו שהיה הדבר שקול פשיטא שיש לנו לילך אחר המחמיר דהוי ספק' דאורייתא כ"ש וק"ו אא"א גבי מורדת דמאיס עלי גם כי הרמב"ם ז"ל ס"ל לכוף וכן הרי"ף כפי הנראה מ"מ הסכמת כל האחרונים שלא לכוף ח"ו ובזה אין צורך להאריך דלא כייפינן א"כ נתברר לנו חלק האיסור דפשיט' דבזמננו זה אין לעשות כפיה לא בטענת יורה כחץ ולא בהשמים ביני לביניך עד עבור עשרה שנים ולא במאיס עלי אחר שדברו אחרונים הפוסקים שלא לכוף. ומעתה נבא לבאר החלק הב' המגיע לדררא דממון גם בדרך קצרה ואומר דבענין יורה כחץ פשיטא כיון שאין הדין נותן שיתן גט עד עשרה שנים גם כתובתה לא יתנו לה כמו שלמדנו מספר כתובה לכשתנשא לאחר תטלי כתובתיך גם בטענת שאין לו גבורת אנשים כבר כתב הרא"ש כי כשהוא מכחישה אע"פי שהיא נאמנת מ"מ לאו כ"כ להוציא ממון אמנם כשתובעת כתובתה לא גט ולא ממון ובכל אלו החלוקו' או ברוב' איכא פלוגתא ואחר הקדמה מפורסמת נתבאר נ"ד ואומר שגם שעיני ראו ולא זר חוזק מיאון הבחורה הנז"ל לחזור לבעלה באומר' מאיס עלי ואיני רוצה בו מ"מ היה הדין נותן שאחר שעינינו ראו שכל עוד שלא נשאת אם הבחורה השקט ושלוה היה להם ותכף שנשאת נתעורר האיב' ותוקד אש המריבה והקטטה ביניהם כשאר קלא דלא פסיק בעיר על מה ועל מה אם כן רגלים לדבר שמיאוס זה אינו אלא מחמת הקטטה והמריבה שעבר על הענין וכתב במרדכי כי כל שהדברים מוכיחים שאינו אלא מחמת כעס שהיה לה או מחמת אביה ואמה הרגילוה לקטטה ויאלפוה שתאמר מאיס עלי ואינו כן יהבינן כולי לדידיה בין מה שהכניסה היא כו' גם הרמ"ה כתב הטור בשמו היה מצוה לאחרי' אם השיאה שום אדם עצה כדי להוציא נדוניא מיד בעלה וכשהיה רואה ערמה בדבר לא היה מצוה להחזי' אפי' הנדוניא וא"כ פשיטא שמן הדין ראוי לחוש בנ"ד דידים יש לע"ד כל שכן שאפי' נניח שהמיאון הוא מחמת מיאון ממש מבלי סבה אחרת יש לנו יסוד מוסד דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא וכמ"ש בתשובות הרא"ש וז"ל וידעת מה שרבנו היה רגיל לומר לכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא מחזקתיה כו עד ונכסי צ"ב קיימי טפי בחזקת הבעל מבחזקת האשה כדפרישית לעיל כו' עד ולא מפקינן ממונא מספק ע"כ עוד אנו רואים בנדון זה שכל טענותיה מלומדות כי בתחלה היתה טוענת המיאוס לסבה שאינו יורה כחץ ועם היות טענה זו מזוייפת ושקרית כנר' מן הטעם הנז' למעלה לפי מיעוט שנות הבחורה לא זה בלבד אלא שאחר שיצא מבית דין ליום אחר אמר כי טענה זו לא כתבה והסופר מעצמו כתבה אמנם שהאמת הוא שאין לו גבורת אנשים ושמעולם לא קרב אליה ושמיעך באצבעו וטענה זו סותרת הראשונה לגמרי ויש מן הפוסקים אומרים שאחר שיצא מב"ד אינו יכול לטעון אפי' לתקן הטענה הראשונה כ"ש כשסות' אמנם אפילו נניח שיכולה לחזור ולטעון מ"מ כיון שהרא"ש ובנו בעל הטורים וריצב"א גם אחרים נמשכים לסברא זו שכשתובע' כתובה אין לכוף לגרש ולא ליתן דין כתובה א"כ כן ראוי לעשות הלכה למעשה גם בענין מורדת לפי דמאיס עלי דעת רוב הפוסקים שראיתי לא יהבינן לה דין מורדת אלא היכא דאמר מאיס עלי ולא בעינא לא הוא ולא כתובתו אמנם כשתובעת כתובה אין הדין נותן שתטול מה שהכניסה בלאותיה קיימין בין נכסי צ"ב בין נכסי מלוג אבל רש"י הראב"ד הרמב"ן הרשב"א הר"ן כלהו ס"ל דלית לה אפילו נדוניא אלא אם כן תפסה והא לך תשובת הר"ן לחתימת הענין שאלה אשה מרדה עד מאיס עלי ואינה יכולה לשכ' עמו עד וראינו להרשב"א שכתב בתשוב' אבל האומרת מאיס עלי מבקשים ממנה ואם לא רצתה מפני שלבה אנסה אין מכריחין אותה לעמוד כו' עד אלא ממתינין י"ב חדש אם חזרה מוטב ואם לאו לאחר י"ב חדש הפסידה כל כתובתה נדונייתא כו' עד ואם קדמה ותפסה אין מוציאין מידה ע"כ הא לך תורף תשובת הר"ן אחר שהביא סברת הרמב"ם ע"ע כפיית הגט כתב ודבר זה לא הסכימו בו האחרונים עד ולענין מעשה ראוי לסמוך על הסכמת האחרונים גם לענין ממון כתב וז"ל הלכך בנדון שלפניכם אם היא אומרת מאיס עלי איני חפצה בו ולא בכתובתו תדונו אותה כדין האומרת מאיס עלי. ואם רוצה להתגרש וליטול כתובה תנו לה דין מורדת ודיני מורדת לא הוצרכתי לכתוב לכם שכבר כתבן הרשב"א באותה תשובה שהזכרתם לכו אחריו ע"כ מצאתי הריב"ש בתשובת ק"ד מסכים לזה לדעת הרשב"א וכתב שהיא השיטה הנכונה ואחר הודיע ה' לנו את כל זאת אני נותן גמר לדברי ואומר כי חזרתי על כל הצדדים ואיני רואה לכוף לגרש ח"ו וזה ברור גם לענין ממון לא מבעיא לפי סברת רש"י והנמשכים אחריו דפשיטא דלא יהבינן לה אפילו נדונייתא אלא אפי' לדעת הרמב"ם בנ"ד היה מן הראוי לומר שלא תטול היא כלל אי מטעמא דרגלים לדבר שהמיאו' מחמת הקטטה הנז' אי מטעמא ג"כ שתבעה כתובה וכבר כתב הרמב"ם בעצמו שתקנת הגאונים לא פשטא ואין לדון אלא ע"פ דין התלמוד ואם יש שדנו ע"פ התקנה הם חכמי אשכנז וצרפת אמנם אנו ספרדי' והתוב' והנתב' ספרדי' פשי' דבתר חכמי ספרד יש לנו לילך ולדון ולכן מכל אלה הטעמים אומר אני שמחוייב רבי יצחק דיפוץ בעל אם הבחורה להוציא הבחור הנז' מבית האסורים כי באיסור מעמידו שם ויעמוד הדבר כן עד ישקיף וירא ה' משמי חסדיו אולי ישים בלבה לשוב אל אלוף נעוריה כימי קדם גם במה שתפסה תעמוד בידה אח' שעל כן יש לה על מה שיסמוך אין טעם ברור לגמרי להוציאו מידה גם החזקות שהם נ"מ ולפי הנר' אפי' נ"מ לא מיקרו כיון שעל תנאי כך נשאת עמו שאפי' הפירות יותנו לבחורה כדי שתעשה היא מהן כרצונ' א"כ הרי הם שלה ואם לקח הבעל פירות עד עתה חייב להחזי' לה אם לא נתן טעם וסבה לאכילתו הפירו' ההן ועושה השלום יעשה שלום לנו ויפרוש סוכת שלומו על עמו ישראל נאם הדל והצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |