שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קלד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה לאה השיאה אמה לראובן ונתן לה נדוניא סך כך במעות וסך כך במטלטלין ומתה לאה והתנאי נכתב בשטר הכתובה שאם תפטר לאה בחיי בעלה בלי זרע של קיימא שחייב הבעל להחזיר ליורשי האשה חצי הנדוניא ועתה באו יורשי האשה ליטול חלק ירושתם ונתן להם הבע' חצי סך המעות שקב' וכשבא ליתן להם החצי מס' המטלטלי' תבעו היורשי' שיוציא המטלטלי' שנתנו לו אם הם בעין כי מאות' הם רוצי' והבע' אינו רוצ' ליתן כי אם מטלטלים אחרי' גם רוצה שישומו אות' כשליש או רביע יותר משוויי' והיורשי' אומרים שיתנו להם הכלי' שנתנו כפי ערך השווי שקבל כי הם לא העריכו ולא העלו בכלים שנתנו לא שליש ולא רביע אלא אדרבא נתנו לו מה ששוה ק' בצ' כ"ש שבין שיהיה כך או כך שכליהם הם רוצים והשומא היא בעין ואם פחתו מכמו שקבל' ישלם להם הפחת ואה הוקרו והותירו ישלמו הם ע"כ טענו' שתי הכתות הדין עם מי:
תשובה
נ"ל שהדין עם היורשים וראשונה אומר לפי מה ששמעתי אומרים כי יש מנהג בעיר ששמים המטלטלים בשעת הנשואין שליש או רביע יותר וכן ג"כ עושים בשעת גביית הכתובה או השבון היורשין וכיון שכן הוא אין לשנות מהמנהג אמנם נראה לע"ד שמנהג עיר הזאת אין בו דין מנהג בזה הענין למה שקול הכל כמנהג המדינה הוא ממ"ש הרמב"ם ובכל הדברים האלו וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר ועל פיו דנין אמנם כבר סיים בלשונו והוא שיהיה אותו המנהג פשוט בכל המדינה ביאר שאם אין המנהג פשוט בכל המדינה אין הולכים אחריו אלא יקוב הדין את ההר ולא מפני שיאמר חכם א' או ב' כך נהגתי אני יתן או יוסיף כי עיר הזאת שאלוניקי עם גדול יש בה ואלו מנהג' שונה מאלו ולא מבעיא לשון א' מלשון אחר אלא אפי' לשון א' בעצמו כל א' וא' עושה כפי מה שיעלה המזלג יש מהם שמעלים הרבה על השומא יש שאינם מעלים כ"כ יש שנותנים באותו השווי שהוא שוה יש בפחות לפעמים ר"ל שאינם מדקדקים עד שפשיטא שאין אדם יכול לומר דבר זה קבוע ופשוט למנהג בעיר הזאת שאלוניקי א"כ חזר הדין לדון ע"פ התורה הלא תראה מ"ש הטור ז"ל סי' קי"ח בשם אביו הרא"ש וז"ל מי שתובעת לבעלה לגרשה עד ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתוב' כי רוב הכתובות נוהגין בהן להוסיף כו' עד ויחזור אז בזה להשביע שבועה חמורה בענין זה על סכום מה שהכניסה לו בודאי הרי שעם היות הרוב היו נוהגים להוסיף א"ה לא הטיל השבועה לבעל אלא שהיא נאמנת לומר אני מן המעוט א"כ גם אנו נאמר שאפי' שיתברר שרוב העיר מנהגם לעשות כך שמעלים השומא שליש או רביע מטיל שבועה ליורשים ממה שנתנו לה אם היו המטלטלים שוים השומא שכתוב בכתובה אם לא ואז יפרע הבעצ החצי עם היו' שאיפשר לומר שבעיר הזאת א"צ שבועה אלא שטר הכתובה מספיק דדוקא שם שהיו הרוב אמנם בנדון שלנו מי יאמר שהרוב נוהג כן אמנם את"ל שהוא כן היורשים נאמנים בשבועתם אמנם לענין דין שהיורשי' אומרי' מן המטלטלי' שלנו אנו נוטלים כו' נלע"ד שהדין והמנהג כן הוא שרוב הפעמים יארע ענין זה ההשבון בנשואים מקרוב ומהמטלטלים שהכניסה האשה עמה נותני' החצי ואינם מבקשי' מטלטלי' אחרי' אלא אותם בעצמם הוא נותן כפי מה שמתפשרים ביניהם ואיני ר"ל שהוא מנהג קבוע ממ"ש אלא שרוב הפעמים יארע כן ולגבי דינא אמרינן ביבמות פ' אלמנה לכ"ג המכנס' שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי רבי יודה אמר הדין עמה ע"כ וכן הלכה כאשר פסקו הפוסקי' ז"ל הרי"ף בהלכותיו הרא"ש בפסקיו הרמב"ם בהלכות אישות פ' כ"ב וכתב הריב"ש דלדעת כל האחרוני' המכנס' שום לבעל' אף אם מכרן אינו מכור ואפילו לדעת הרמב' ם שאם מכר הוי מכר מ"מ אינו רשאי למכרה וא"כ הרי הוא כאלו הם אפותיקי ומשכון בידה ועדי' מאפותיקו דאלו באפותיקי ב"ח דעלמא מצי לאסלוקי בזוזי והכא לא מצי לסלוקה בזוזי אי אמר' כלי אני כוטל לר"י דקי"ל כותיה כמו שהיא וא"כ אם באה לגבות כתובתה יכולה לומר כלי אני נוטלת ולא מצי בעל לסלוקה אפילו בזוזי יורשים במקומה הם עומדים וכך התנאי הכתוב בכתובות יחזיר וישיב החצי כו' דמשמע אותם המטלטלים בעצמם וכן דקדק מהררי"ק שרש ל"ח שלשון חזרה מובן כמו שהיה ראשונה ממש ואע"פ דממונא מאיסורא לא ילפינן גלוי מלתא בעלמא אני אומר ואל ישיבני משיב מלשון שכתב הנמקי וז"ל ותתן כליה משום שבח בית אביה שיאהבנה בעל שני ויהיה לכבוד ולתפארת לאביה שנתן לה כלים חשובים כאלה ע"כ דמשמע דדוקא לה תקנו כדי שיאהבנה הא ליורשי' לא אין לערער מכאן שזה הפירוש לא ראיתי אותו לא בפירש"י ולא בתוספות גם לע"ד א"א להיות דאם כן הא דתנן בכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים נפלו לה עבדים כו' רשב"ג אומר לא תמכור מפני שהם שבח בית אביה ופרש"י יכולה היא לעכב ומה שייך התם כדי שיאהבנה אדרבא ישנאנה שהרי בעלה בעצמו רוצה למוכרם והיא מעכבת ירגילו קטטה ביניהם ושנאה גם אינו דבר כ"כ חשוב עבדים זקנים אלא שנר' ששבח בית אביה ר"ל שהדבר שהוא לאדם מירושת אבותיו איזה שיהיה היה לו לכבוד ולשבח כשיאמר דבר זה מאבי הוא ומבית אבי הבאתים ועוד תקשי לרב הנז' אם תהיה אשה זקנה או שאנו יודעים בודאי שלא תנשא כגון שנדרה כן אם כן לא תיטול כליה א"כ נתת דבריך לשיעורין ועוד סתמא קתני המכנסת שום כו' אלא ודאי האי לישנא דקאמר הנמקי לאו דוקא אלא שהטעם העקרי שהוא לה לכבוד בית אביה שנתנו לה כלים אלו המסויימים ואם לא נתנו יכולת זה אלא משום כבוד בית אביה לבית אביה לא כל שכן דאי לא תימא הכי יציבא בארעא כו' כנ"ל עוד נ"ל סעד וסיוע לדין זה למה שאין ספק אצלי כי תנאי זה שאנו נוהגים לכתוב בכתובות שיחזור וישיב כו' יצא לנו מתקנו' טוליטולה אע"פ שאין אנו נוהגים לגמרי כמנהגם בכל הדברים אמנם השבון חצי הנדוניא יצא משם והנה הטור סי' קי"ח בתחלת הסימן הביא תקנה זו וז"ל בשם אביו ז"ל ואם לא הניחה זרע של קיימה כו' עד ונחשוב כאלו הוא נפטר בחייה לענין שיזכה היורש בירושתה בחצי כו' משמע בפי' שהיורשים במקומם הם עומדים וכל הזכות שיש לה בכל יש להם בחצי ואחר שהיא יכולה לומר כלי אני נוטלת כלם כפי דין הגמר' וכמ"ש הפוסקי' כנז' כך הם זהו הנלע"ד וחתמתי שמי הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |