שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קלב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה שאלמנת ראובן נשאת לשמעון קודם שנשבעה שבועת אלמנ' והנה אחר שנשאת רוצ' לגבו' כתובתה ובפרט מבית אחת שהניח בעלה הנז' וזה גם כן נטענ' שמכרה הבית לאמה כדי לינשא וליתן לבעלה שני בנדוני' ועתה רוצה אם האלמנה למכור הבית הנז' ותובעת האלמנה עם אמה מב"ד שבית זה שהניח גבתה מכתובת' ושיעשו מעשה ב"ד על זה וקרובי יתומי ראובן אינם מניחים באמרם שהבית היא מהיתומים אחר שנשאת קודם שבועה ועתה אינם רוצים להשביעה גם טוענין שאין נזקקין לנכסי יתומי' ואלמנת ראובן טוענת שהיא כבר שלחה בעד ב"ד ולא רצו להשביעה בראותם שלא היה ספק בכל נכסי עזבון המת לפרוע כתובתה כאשר ידוע זה לכל גם טוענת ששטר כתובתה בידה וככחה אז כחה עתה ותשבע עתה אם יצטרך וכ"ש שנר' שאינה צריכה להשבע כי יש נאמנות בשטר כשובתה ע"כ טענות שתי הכתות:
תשובה
האמת כי בדין זה יש לע"ד תלי תלים של הלכות ויארך הענין בהבאת לשונות הגמ' והפוסקים ולברר סברתם ואח"כ לברר וללבן ולצרף האמת אמנם לאפס פנאי גם לאהבת הקצור אקצר ואעלה ואגלה דעתי אם יראה למורי ורבותי וזה החלי. לכאור' היה נר' שהדין עם קרובי היתומים חדא כי כתב הרמב"ם בפ' י"ט מה' מלוה ולוה וז"ל הורו מקצת הגאונים שאם היו הנכסים כנגד הכתובה או פחותין ממנה אין נזקקין עד מה זכות יש ליתומים בדבר זה עד שנזקקין להם ע"כ ב' דאפי' תימא דנזקקין בכה"ג ה"מ היכא דלא נשאת אבל היכא דנשאת לא אי מטעמא דאיכא למימר דכיון דנשאת שוב אינה נאמנת בשבוע' כפי דעת בעל התרומות ובעל העיטור כמו שמביא הטור א"ה סי' ק"א משמם עוד דאפילו דנימא דנאמנת לדעת רוב הפוסקים ה"מ כשיגדלו אבל עכשיו כשהם קטנים אין ב"ד נזקקין לנכסיהם אחר שנשאת וליכא טעמא דמשום חינא ולא משום דפסידא דמזונות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' וז"ל וכן אשה שתבעה כתובתה בין אלמנ' בין גרושה כו' עד לפי' אם קפצה ונשאת ואח"כ באת לתבוע כתובתה מנכסי יתומים אין נזקקין לה עד שיגדלו שהרי אין לה מזונות והרי נשאת וכ"כ הר"ן בפר' אלמנה נזונת בחדושיו על הרי"ף על משנת אלמנה בין מן האירוסין כו' ואמרינן מאי טעמא עולא אמר משום חינא וכתב הר"ן ז"ל פרש"י ז"ל שיהו בעליה' לחן בעיניהם ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים ור"ח ז"ל פירש כדי שתהא נדוניא לנשים כו' וכן פירש הרי"ף לקמן וכ"כ הרמב"ם ז"ל נפקא מניה שאם נשאת אינה מוכרת להגבות לאשה זו כתובתה אמנם נר' לע"ד דכי מעיינ' ביה שפיר איכא למימר שראוי לב"ד בנדון זה לזקק כי לטעם האחד כבר כתב הרב בעל מ"מ וז"ל והנה אלו הגאונים פוסקים כלישנא קמא דגמ' דאמר משום מזוני וכרבינא דהוה אמר הכי ומכאן יצא להם ז"ל שכל זמן שאין הנכסים עודפים על הכתובה כיון שאין זכות ליתומים אין נזקקין לה עד ורבנו חולק עליהם ז"ל והוא שכת' למעלה שנזקקין לגרושה מטעם חינא עד וזה דעת האחרונים וכ"כ הר"א ז"ל בהשגו' וכן עיקר ע"כ וכן פסק הרי"ף ז"ל בפי' בפ' אלמנה נזונת מרימר אגבי כתובה לאשה מנכסי דיתמי עד א"ל הכי ההיא כר יוחנן משום חינא מתנינן לה ודי זה לטענה הא' כי בודאי אין לחוש לסברת הגאונים אחרי שהרי"ף והרמב"ם וכל האחרוני' הסכימו שנזקקין אפי' היכא דהנכסי' מועטים גם מזה הטעם אין לומר דכיון דנשאת שוב אינה נאמנ' דהא כתב מהררי"ק ז"ל שרש ת"י וז"ל דפשיטא דאפי' נשאת גובה כתובתה בשבועה היכא דנקיטא שטר כתובתה לכולי עלמא כדכת' המרדכי פ' הנושא הרי שמהררי"ק שהוא אחרון האחרונים סבירא ליה דהיכא דשטר כתובה בידה שנשבעת וגובה אחר שנשאת בדין כל אלמנה גם מספיק זה לטענה השנית נבא עתה לטענה הג' שהיא הנראית יותר חזקה ואומר אני שלפי דעתי זכינו לדין גם בזה ולא מבעיא לדעת רש"י דפירש טעמא דחינא שיהיו בעליהן כו' כנז' לעיל שלפי פי' זה אפי נשאת שייך טעם חינא וכמו שנר' בבירור מלשון שהביא פרש"י ור"ח פיר' עד נימא כו' אלא אפי' לפי פי' ר"ת יש לומר דבנ"ד שפיר יש לב"ד להזקק וזה דטעמא דאמרינן אין נזקקין עד שיגדלו הוא משום דחיישינן לצררי כמ"ש הרי"ף בפ' אלמנה נזונת וז"ל ורב הונא משום רבי יהושע אמר אימור צררי אתפסיה מאי בינייהו כו' עד והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע וכ"כ הטור בח"מ סי' ק"ו וז"ל וטעמא דאין נפרעים מן הקטנים משום דחיישי' שמא התפיס אביהם למלוה צררי ומטעם זה נר' דהיכא דליכא למיחש לצררי נזקקין וכ' בתרומת הדשן בסימן ש"ל וז"ל וכ' אשרי בתשו' דראה את מהר"ם שהיה דן הלכה למעשה וסמך על תירוץ זה והוציא מן היתומים במת פתאום וכתב טעמא לדבר התפסת צררי לא שכיחי בלאו הכי לכך הוציא ממון אפי' דפלוגתא דרבותא @77[הנמקי ז"ל כתב פ"ק דמציע' דלא פלוג רבנן דף ס"א]@88 וכן פסק רבנו ירוחם דבמת פתאום דלא חיישינן לצררי הרי אם כן דכל היכא דליכא למיחש בנ"ד לצררי מפקינן מיתמי אפי' זוטרי והכא כמה רחוק מן השכל חשש בצררי חדא דבזמננו זה לא שכיח כלל ועיקר ועוד שאפי' שכיח גבי זה לא אמיד כלל ועיקר ומי יתן והיה לו בכל עולמו שיעור הנדוניא גם שקרוב הדבר היה דומה מיתתו לנפל הבית שמת ממית' מגפה בשעמום וטרוף ודברים אלו ברורים למודה על האמת עוד טעם אחר נראה לע"ד והוא זה כי כל זה היה צריך להגבות לאלמנה מנה ומאתים ונדוניא אין צריך אפילו הוא שכיח צררי ואמיד ושלא מת פתאום אפ"ה לא חיישינן לצררי שהרי הנדוניא הוא כשאר חוב וקיימא לן חזקה לא פרע איניש בגו זמניה ומטעם זה פסקו רוב הפוסקים שאם מת הלוה תוך הזמן שנפרעים מנכסי יתומים קטנים ואע"ג דבמנה ומאתי' נמי לא נתנה כתובה לגבות מחיים וא"ה חיישינן לצררי הא תירצו התוס' בגיטין פ' השולח בדבור אין אלמנה נפרעת דבאלמנה דאית ליה בתנאי ב"ד מתפיס לה צררי משמע מדבריהם דדוקא במנה ומאתים או תוספת המנה ומאתים דהוי כתנאי ב"ד הוא דחיישינן אבל בנדוניא הוו כשאר חוב ואע"ג דהתוס' בפרק מי שמת נראה דלא מחלקי וכ"כ בתשו' ר"י תרומת הדשן הנ"ל וז"ל מקשה שם התוספות היאך טוענים יורשים של האשה על מנה ומאתים ואפי' על נכסי צאן ברזל אפי' מת הבעל תחלה לא ירשו הם כיון דלא נשבע' האשה על כתובתה דקי"ל אין א"מ ש"ל מ"מ נרא' מתוספות דגיטין עיקר שהרי הטור א"ה סי' צ"ו כתב וז"ל אין אלמנה גובה כתובה אלא בשבועה כו עד אבל כל נכסיו בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל יורשיה יורשין אותה אפי' באלמנה שאינה צריכה לישבע עליהם ואיפשר לומר דתוס' פ' מי שמת מיירי היכא דליכא שטר כתובה אבל היכא דאיכא שטר כתוב' לכל הפחות בנדוניא אינה צריכה לישבע וכדמשמע חלוק זה כה"ג באשרי בפ' הכותב וז"ל משמע דנזקקים ליפרע מנכסי יתומים קטנים עד ופ"ה דמלוה בשטר נזקקים דנעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד עוד אני אומר שאפשר לומר שאפילו שנא' דאפילו בשטר כתוב' שייך לומר צררי אתפסי' היינו היכא דלא כתיב ביה בהדיא זמן אמנם בשטר כתובות שלנו שאנו כותבי' והתנה פ' עם פ' שאם תמות היא או ימות הוא שתגבה כו' והוי תנאי כפול ודאי עדיף מסתם שטר כתובה ואפשר לומר שאפי' שהיינו אומרים אשאר כתובות הנהוגות בזמנם שמא צררי אתפסי אע"ג דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים מ"מ הכא שכתוב בהדי' עדיף טפי ולא אמרינן צררי כו' ונרא' לחלק בין זמננו לזמנם שכן כתב הר"ן ז"ל בפ' אלמנה נזונת וכתובת אשה שאני שדרכם הוא להניח כתובתה על השלחן משמע שאין כן מדרבנן ובודאי כפי הזמן כך ראוי לעשות הדין דלא שייך הכא דבר שבמנין כי אין זה מענין איסורא עוד מסתייע' מלתא שכתוב בשטר כתובה זו נאמנות כנז' מתוך השאלה וכתב הר"ן בפרק הנשבעים וז"ל וכיון דקי"ל שאין אדם מוריש שבועה לבניו אלמנה שהיא צריכה שבועה ולא נשבעה ומתה אין יורשין כתובתה ומיהו אם יש נאמנות בשטר כתובה אפי' לדברי האומרים שאין נאמנות מועיל כתב הרז"ה בשם חכמי נרבונה הגדולים ז"ל דכיון דמסקינן בגמ' דדיינא דעביד כרבי אלעזר עבד אנו לכתחלה עבדינן כרב ושמואל בכל שטר שאין בו נאמנות אבל בשטר שיש בו נאמנות לא מקלינן ביה תרי קולי קולא דאבא שאול בן אבא מרים דאמר דאין נאמנות מועיל וקולא דרב ושמואל דלכתחלה עבדינן כר' אלעזר מכל אלה הטעמי' נראה בעיני שהדבר ברור שהדין עם האשה שנזקקין ב"ד להגבות לה כתובתה או לקיים המכר אם מכרה כבר הבית קודם שנשאת ובפרט שאין ב"ד נקראים מוציאים בזה שהרי כתב בהגהה באשרי בשם מהרי"ח בההיא דנפל הבית עליו ועל אשתו יורשי האשה אין גובין כו' אבל בנכסי ב"ד לר' יוחנן חשיבה האשה מוחזקת כך מצאתי בספר ת"ה בתשובה הנז' הרי א"כ זכינו לדין מטעמא דצררי לא שכיחי גם שהאיש הזה לא היה אמוד והספיק טעם זה למהר"ם אפי' להוצי' מנה ומאתים כ"ש דנ"ד לא הוי כהוציא לגמרי כנז' גם שאין זה אלא כדי להזקק לב"ד שבודאי היום או למחר כשיגדלו היתומים היו יכולים להוציא מידם כל שטרי הכתובה ואינו אלא נדונייא שהוא חוב כמו שמוכיח מלשון הטור בבירו' שאפי' שבועה אינה צריכה גם מטעמא שכתוב נאמנות ובפרט אם הוא אמת ששלחה ביד ב"ד להראותם מה שהיה לה לישבע והם לא רצו שנראה ח"ו שלא עשו כשורה וכמו שהוכחתי ואין לה להפסיד ע"כ נראה בעיני דדבר ברור דנזקקין כפי הנראה לע"ד וצור ישראל המלמד לאדם דעת ובינה יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |