שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קלא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה היה פה אוילונה יע"א שר' נפטר לב"ע והניח ביד חמיו נכסים שנתנם בידו בת"ע ועתה אחר מית' ר' הנז' רוצה חמיו ש' להחזיק בנכסים כדי להפרע מהם נדו' בתו וכתוב' גם רוצה ליטול חלק א' מז' חלקים מכל הנכסים שהניח חתנו הנז' כפי נימוסי ערכאות הישמעאלים גם רוצה לינוול כל הדורונו' והסבלו' אשר נתן ר' הנז' לאשתו ביום חתונתו יתר על כל סכי כתו' ותביעה כזא' לא שמענו ולא ראינו מעולם במקומינו זה ואתם אלופי יהודה תופסי התורה האלי"ם האדירים אשר בעיר שאלוניקי יע"א הביטו וראו בנ"ז והודיענו מה משפט האיש העושה זאת לבלתי שמוע אל דברי התורה ורוצה ללכת לקראת נחשים נמוסים אחרים וילדי נכרים המתהללים באלילים ואובינו פלילים גם יורינו אם יש ממש בתבי' הב' אשר רוצה ליטול כל הדורונו' והסבלו' יתר על סכי הכת' יורונו רבותי הדין דין אמת כי לכם משפט הגאולה לתהלה לשם ולתפארת:
תשובה
עם היות כפי האמת אין לי כ"כ פנאי להארי' שלא להשיב פני שואלי ריקם גם כי כפי הנר' בעיני כל אלו השאלו' הם דברים ברורים ופשוטים והאריכו' בהם מן המו' וחלק מהם אסור לעלו' על שפת כל אדם אשר בשם ישראל יכונה והנני מברר כל א' מהם על ראשון א' ועל אחרון אחרון לענין מ"ש שרוצה להפרע מן המעות אשר בידו נדו' בתו כו' ונר' שתערומת היורשים בשכונתם לו' שלמה תטול נדו' וכתוב' במעות אלא שתטול במטלטלים הכל או חלק ממנ' לזה אני אומר כי מרגלא בפומייהו דאינשי מה ששנינו במתני' במס' גיטין פ' הניזקין שמין להם בעידי' וב"ח בבנוני' וכתו' אשה בזבורי' וע"כ טועני' תמיד שחייבים שתפרע האלמנה במטלטלין וביותר פחותי' וזה ודאי טעות הוא דהיינו דוקא כשאשה נפרעת במקרקעי אבל כשאשה נפרע' במטלטלי כמו האדנ' אי מכח תקנ' הגאו' ואי מכח תנאי הכתובה לא שייך למימר כן דכל מטלטלי מיטב הוא וזה ברור אין צורך להאריך בו אבל מ"מ יש ג' חלוקים בענין גביי' הכתובה בזמננו זה א' כפי המנהג הפשוט בכל מ"ומ כפי מנהגו וכמ"ש הרמב"ם הלכ' אישו' פ' כ"ג וז"ל הנושא סתם כות' ונוהג כמנהג המדינ' כו' עד ובכל הדברים כיוצא בהם מנהג המדינ' עקר גדול הוא ועל פיו דנין והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינ' עכ"ל ומוסכם זה מכל הפוסקים ב' התנאים שעושים החתן והכלה בשעת נשואי' ונכתבי' בשטר הכתובה ונחתמי' ודנין ע"פ כי כל תנאי שבממון תנאו קיים ג"ז ברור ג' כשאין מנהג ברו' גם שאין לשון התנאים בשטר הכתובה אז דנין עפ"ה והדין כפי מה שנר' בעיני אבארהו בס"ד ועתה אם תנאי גביית כתובה הזא' אשר באנו לדון עליה ברור בשטר הכתובה איך גובה ומה גובה בטלה מחלוקת אין לנטות ימין ושמאל מכל הכתוב ואם אין התנאים מפורשים או שמפורשים אלא שיש מנהג פשוט במדינת האבילונה שעכ"פ גובים באופן פ' כבר נזכר למעלה ג"כ שאין לנטות מן המנהג אבל אם אין לא זה ולא זה הדין כפי מה שמצאתי בתשו' א' לרבי שמעון בר צמח שאם הניח הבעל מעות בעין האשה גובה כתוב' נדוניא ותוספ' מהן ואם לאו ודאי גובה ממטלטלי ושמין אותה כפי שוויים באותו מקום ובאותו זמן שאין לך אלא מקומו ושעתו זהו מה שנר' לי ברור בשאלה הראשונה ועל ענין מה שרוצה ליטול א' מז' דבר זה אסור לשמעו ומלבד שהעושה כן ללכת בפני ערכאות שלהם הוא רשע ומרים יד בתורה מרע"ה וראוי לנדותו ולהרחיקו מעדת ישראל וכמ"ש הרמב"ם פ' אחרון מה' סנהדרין וז"ל כל הדן בדיני גוים ובערכאות שלהם אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאלו תרף וגדף והרים יד בתורת משה רבנו ע"ה ע"כ. נוסף ע"ז יש הסכמה מוסכמת בכל חזוקי התורה וכל אלותיה וחומרותיה שבענין ירושה וענין כתובה לא יורשה שום בר ישראל ללכת לתבוע תביעה כזו בפני ערכאותיה' נכתבה ונחתמה מכל הקדושים אשר בארץ המה והחיים אשר הם חיים עדנה מכל גלילות ישראל רבני צפת תוב"ב רבני קושטאנדינה יע"א רבני שאלוניקי יע"א וא"כ איך יעלה בדעת אדם להרהר דבר כזה זה פשיטא שראוי לרדו' אחר שואל ותובע דבר כזה עד השפילו והכניעו עד יכיר חטאו וישוב אל ה' וירחמהו. ועל הענין הג' שתובע הדורונות והסבלונות שנתן ראובן לאשתו ביום חתונתו גם בזה הבל יפצה פיהו וחומד ממון שאינו שלו והטעם שכבר כתבו הפוסקים בפשיטות ופסקו הלכתא כרב שאמר בפר' נערה שנתפתתה אלמנה רב אמר שמין מה שעליה ואמר רב נחמן הלכתא כוותיה דרב מאי טעמא כי אקניא לה אדעתא דלמיקם קמיה אדעתא דלמשקל ולמיפק לא אקני לה והביא הב"י בא"ה סי' צ"ט וז"ל וכתב עוד הר"ן ז"ל בשם הגאונים דדוקא במלבושים וכיוצא בהם אמרי' דלא אקני לה אדעתא דמיפק כו' אבל הנותן מתנה לאשתו ודאי אית לה וכי נפק' לא מפקינן מינה וביאר הריב"ש ז"ל דכן הדין ודאי היינו בנותן קרקע או מעות או דברים לא תכשיטין ולא מלבושים כו' עד כגון אותם שנתנו לבתו מתנה לחוד כו' עד אבל חתן הנותן הסבלונות תכשיטי כסף וזהב לכלה להתנאות בהם בין שנתנם בשעת נשואין בין קודם לכן בעודה ארוסה אין זה מתנה גמורה ואע"פ ששולח ומכריז זה נותן החתן לכלה אין הכונה למתנה גמורה ומעולם לא שמעתי מי שמפקפק בדבר לומ' שלא יהו שמין תכשיטי כסף וזהב ואפי' בגרושה נתברר בפי' שאין בטענה זו ג"כ ממש בדבריו ואם לא יהיה מה שנתנו לה הקרובים כי הם ודאי למתנה גמורה נתכוינו אבל במה שנתן הבעל אין לה זכות כלל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |