שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קכז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתב זה שלחתי למורי הרב הגדו' מהרר"י טאיטאצק ז"ל על מעשה שאירע בעיר הזאת שאלוניקי שאשה אחת נתאלמנ' ורצתה לגבות זוזי מאתן ככתוב בשטר הכתובה וחלקו עלי לומר שאין המנהג לגבות ואני דנתי לגבות וכתבתי פסק על זה והנה הרב הנז' ז"ל פסק הפך סברתי וגזם הדבר וכשראיתי דבריו שכתב פה שאלוניקי מקושטנדי' שלחתי אליו כתב זה וז"ל כתבי עפי' שפיר ומזון לכלא ביה מרנא ורבנא נר"ו ראשית אמרי ופתח דברי בקשה משליט בעולמו יגדיל ויאדיר ירומם וינשא שלומו וכל הנקראים בשמו יהי ה' אלהיו עמו כנפשו הרמה והנשאה וכנפש תלמידו הרשום בשולי היריעה. הגם כי הסכמתי בדעתי וגמרתי במחשבתי שלא להטריח ולהלאות מעלת יקרת תפארת כסא כבוד תורתו אחרי רואי היו דברי עליו למשא כבד כי בהיות יש כמה מהזמן כתבתי וטרחתי ושלחתי לפני אור תורתו על התר בת אחותי ואחר אורך הזמן כתב אור תורתו הפסק כדברי לענין הדין עם שהפליא לעשות בטעם וטעמים נגד הרב הגאון מהררי"ק ז"ל וכנ' כי דרך הרבנים האדירים קדושים אשר בארץ המה להשיב לתלמידיה' דבר להשיב ולהאיר נפשם במה ששגו או לקיים דבורם וזה שמחת לבבם ואור מעכ"ת עשה עצמו כאלו לא ידעני ועל כן היה לי השתיקה יפה מהדבור כי הדברים קל וחומר ומה במקום שהסכמתי אל האמת כפי דעת מעכ"ת השיב אחור ימינו מה יעשה כאשר יהיו דברי נוטים מדרך הדרת מע"כת אמנם דברי אלה אשר אני כותב היו בלבי כאש בוערה אמרתי אדברה ואולי ירוח לי ולכן אכרע ואשתחוה לפני הדום רגלי ר"ת יכנסו דברי אלה באזניו ופנית אל עבדך ואל שיחתו והוא על אודות הזוזי מאתן אשר כתב אור מעכ"ת והרחיב פיו ולשונו ודעתי הוא כי סיימו קמיה דמר מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו להחזיר עטר' ליושנה ולגבות לאלמנה מאתן דחזו לה מדאורייתא וראיתי לצאת בעקבי עניני דברי מעכ"ת ולהשיב על ראשון ראשון כו'. כתב מעכ"ת וז"ל ראשונה אומר לא אשכחן חד מהגאונים רק רבנו תם. הקדמה זו לא ירדתי לסוף כונתה כי אם הכונה לומר שאחר שכתוב' דרבנן דנין בה להקל ולומר כל ספ' שאירע בה קולא לו וליורשיו וחומרא לאשה וליורשי' אשיב ואומר שגם שנניח שהקדמ' אמיתית אפי' הכי יש להשיב ולומר שאדרבה ראוי להחמיר על הבעל ועל יורשיו כי יש קנין ושבועה חמורה ע"ד המב"ה וכל ספק שיארע בה ראוי להחמיר על הבעל ועל יורשיו הן מצד חיוב הקנין הן מצד חומר השבועה כי חמורה היא עד מאד ואפי' ס"ס ראוי להחמיר ואם הכונה שאחר שהרוב דעתם שהיא מדרבנן א"כ אינו אלא כסף מדינה ולהוליד מזה אין לך כתובה שאין התוס' כו' לזה אני אומר כי ב' תשובות בדבר וגדולות הן בעיני עד מאד: @77[אחר ימים רבים כשלמדתי מס' קמא בישיב' עם החברי' נתחדש לי כי לדעת תוס' אין חלוק בין זוזי מאתן דאורייתא או דרבנן שכל' כסף צורי דאין הפרש אלא בסלעים וזה תמצא בפ' שור שנגח ד' וה' ד"א וכן האשרי שם בפסקיו אע"פי שקשה לי דנראי' דבריו סותרי' בכתובות פ"ק עלה קכ"ג]@88 א' שנר' מלשונו שלא יש כי אם ר"ת שיאמר שכתובה מן התורה ובלי ספק שאם היה כן דעתו בטל ח"ו אמנם אני מצאתי לו רב וחברי' ותלמידים הרב רש"י ז"ל כמ"ש הגאון מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת אלה המשפטים על מהור ימהרנה וגו' ותמה על הרמב"ן ז"ל וכתב כי הרב פסק כמ"ד שהכתובה מן התורה והתוס' פ"ק דע"ז דבור האי מאן דלא ידע כתבו הם בפשיטות דהלכה כרשב"ג דכתובה דאורייתא וכן בריש האשה רבה כתבו התוס' וז"ל אע"ג דק"ל כתוב' דאורייתא שכותבין בכתובות כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא הכא אומר ר"י כו' ע"ש. ונר' בעיני שאין סתירה ללשון הזה ממה שכתוב בהגהה מימוניות כמו שיראה מי שירצה לעיין כי אין כאן מקום להאריך חברים בעלי התוס' כן דעתם ואין לומר שרת ותוס' כח א' הוא כי הרי כתב רי"ו מישרים נתיב כ"ג חלק י' וז"ל אבל ר"ת וכן בעלי התוס' כתבו שהיא מדאורייתא הרי שעושה שתי כחות מר"ת והתוס': התלמידים הסמ"ג מצות מ"ח והבאי' אחריו ותשובה במרדכי ארוכה מארץ מדה מוכחת דכתובה דאורייתא שנית אומר שאם היה דעת חכמי שלוניקי י"ל שכתוב' דרבנן איך לא הסירו מכשול ונפל טעות זה בכל הסופרים לכתוב דחזו לך מדאורייתא ואיך היו חותמי' הם ז"ל על שקר כפי סברתם ואיך אדוני ומורי חתם בכתובות הכתובו' דחזו ליכי מדאורייתא אדרב' היה ראוי לכתו' מדרבנן והר"ן כתב דמאן דכתב הכי דחזו ליכי מדרבנן דמזוייפת היא מתוכה ופסולה למאן דסביר' ליה דהיא מדרבנן דאם כתב מדאוריית' שהיא מזוייפת שהוא שקר גמור דמדאורייתא לא חזי לה ולא מידי אז לכל הפחות היה ראוי לכתוב סתם וכמ"ש הר' שמחה ז"ל וכיון דפלוגתא דרבוותא יש לכתוב סתם ומלשון זה נר' שאפי' שהיה דעתו ז"ל שכתובה דרבנן לא הכריע והיה לו הדבר בספק וא"כ אחר שהדבר היה לו בספק אין לדורות שאחר ר' שמעון הכרעה וא"כ איך כתבו וחתמו כו' וכ"ש וק"ו במקום דליכא תועלת כלל ועיקר כפי דברי אדוני ומורי אם לא כי לפי דרכי הכל עולה כהוגן וזה כי הקדושים אשר בארץ המה ראו לפסוק הלכה ע"פ מנהג שינהגו כאלו כתובה הי' מן התורה וקבלו כן על עצמם וכתבו דחזו ממה נפשך אם הלכ' שמן התורה היא הנה מה טוב ואם היא מדרבנן הכונ' שיפרע הבעל מנכסיו כאלו היא מן התור' ובזה יבא חתימתם על דבר אמת עכ"פ עוד כתב אדוני ומורי הקדמה אחרת והיא אמיתית עד מאד ובפעם הראשונה שראיתי אותה היה בעיני הספר משרים נתיב כ"ג והביאו בזה הלשון ובתשובות הגאונים כתבו אם רצה לכלול הכל יחד כולל ואינו נמנע כו' וא"ת הביא זה לסיוע ואני בעניי רואה אני שהיא המחצבת ומחרבת סברת האומרים לא תגבה שאחר שהאמת כן פשיטא שלא נעלם מעיני האדירים אשר בארץ המה ואם כן מי הכניס' לתגר זה לכתוב בכתובה ובתנאים זוזי מאתן כו' ועוד לשון דחזי ליכי מדאוריית' כמו שתקנו שלא להגבות היה להם לתקן שלא לכתוב וגם כי רצו לכתוב היה להם לתקן ולכתוב עם זוזי מאתן דבשלמא אם היה הדין נותן בהכרח להיותה זוזי מאתן מצויינים בפני עצמ' היינו מכניסים עצמינו בזה הדוחק אמנם אחר שהדין להפך כמו שכתב מאור מעכ"ת למה אזלו בתר איפכא והכניסו עצמם בדברים נראי' בפירו' נגד האמת ללא צורך אלא שהקדמה זו לבד מכרעת כי בלי ספק האמת שדעתם היה להגבות ולשון הכתובה והתנאים דוקא ובהן הורו לנו קדמוננו שדעתם שתגבה האשה כתובה נדוניא ותוס' ולמה נכניס עצמינו לעייל פילא בקופא דמחטא לעקור דין תורה כי פשיטא ומבואר מאד שכפי הנר' מלשון הכתובה והתנאים אם יהיה בעיר חדשה דליכא מנהג ודאי היינו אומרים לבעל שיפרע בעל כרחו ואם יהיה מסרב נכריזהו שהוא עבריין עובר על שבועת התורה ועכשיו אנו רוצים לדחות דין תורה ולהעבירו לבעל על השבועה זה לא יתכן גם כתב אור תורתו וכיון דלא בעינן כו' ודאי התוספת במקום עיקר כתובה וכן כתב במקום אחר והכא ליכא איסורא כלל דהא כתב לה תוספת בער אנכי מאיש ואיני מבין א"א להחליט ולומר כי משנת אע"פי שהיא סתמית יאמר אדוני שמדברת בשאין האדם נותן לבתו כלל גם כל המפרשים והפוסקים לא לישתמיט חד מנייהו דלימא הכי וכלם הביאו בספרם דין ר"מ וידוע כי בזמן כל הפוסקים היו כבר הנדוניות גדולות כאשר הביאו על דין כתובת בנין דכרין שרצו לבטלה קצת מהגאונים מטעם שהיו נותנין כו' וכל הפוסקים מלאים מזה ואין אצלי ספק כי התוספת כאשר יהיה כדין התלמוד על המעות דאינו נכנס מנה מאתי' בכלל כי זה לחוד וזה לחוד כמו שכתוב בפי' בתשובות מהרר"ק ז"ל בשרש פ"ט וגם לפי התוספ' שאנו מוסיפי' נר' בעיני מוכרח שאינו נכנ' בתוספ' כמו שכתבתי באורך בפסק שכתבתי על זה גם מה שכתב א"ת ומעוטא כו' איכא דברים בגו דלמה לא נחוש לדברי ר"מ על זה שהרי הוא חייש למיעוט' ובפרט בזמן שבאו לעיר שאלוניקי שרוב הכתובות לא היו עולים למאתן זוזי מכסף צורי עוד כתב אדוני ואע"פ שהרמב"ם פס' כר' מאיר גם לענין ממונ' ה"מ היכא דליכא תוספת אבל היכא דאיכא תוספת אפי' ר"מ מודה כ"ש אחר קביעות המנהג כה יזכני ה' שדברים אלה נפלאים בעיני עד מאד דמשמע דאפילו לא היה מנהג שלא לגבות שא"ה לא תגבה משום דאמרינן ה"ל כאלו כתבה לו התקבלתי ואיני יודע איך ולמה היינו אומרים זה אלא מפני המנהג וכמו כן כתב וז"ל והרי זה מנהג ותיקון שאינו מבטל הלכה והאמת מנהג זה אני רואה שמבטל הלכות כי אם לא היה המנהג היה הדין גוזר שנקיים כל הכתוב בשטר הכתובה עוד היינו מחוייבים לכופו לקיי' שבועת התורה ע"ד המב"ה והמנהג מבטל כל זה והלכה קדומה היא שכל שימצא' כתוב בשטר נחייב למחוייב לקיימו עוד הפליג אדוני לקיים שראוי להלך אחר המנהג ואחשוב שחשב אדוני שאני או אותם שפסקו לגבות הזוזי מאתן הוו קטלי קני באגמא ושלא ראו מאורות מימיהם ומי לא ידע בכל אלה הספרי' מלאים מפה אל פה אבל יש לדין זה כמה מעלו' טובות מצד עצמו דלא שייך בו מנהג בשום צד כי אעפ"י שיהיה מדרבנן כמ"ש א"ת רוב הפוסקים הסכימו שלא יועיל בו תנאי אפי' שהתנה החתן עם הכלה בפירוש בשעת נשואין שלא ליתן ואינו דבר שאיפשר לימחל כ"ש וק"ו שיבטלנו מנהג גם יש שבועה חמורה בכלל ובפ' גם שהמנהג אינו פשוט רק מגומג' עד מאד ועל אלה ההקדמו' שאציע לפני אדוני ידע מי הוא אשר דן יפה כו' הנה עתה לבני גיל כה"ר פלו ופלו' שאנו לא עמדנו בסוד הזקני' הרבני' האדירי' אשר בארץ המה כשיבא לפני אחד ממנו דין כזה ויראו לנו שטר כתובה שיש בה קנין ושבועה גם בתנאים הנז' בכתובה זאת בפרט ונשבע פלו' על כל הכתוב למעלה ועל כל אחד מהם פשיטא וברור הוא כשמש שקודם שנדע המנהג ראוי לומר ליורשי הבעל שיפרעו וכשיטענו לא נפרע כי אין מנהג ראוי לנו לחקור על המנהג אם הוא כן כמו שנראה פשוט בכל הפוסקים כי צריך שיהי' המנהג פשוט מאד ואז ראוי לאנשים כמונו לעיין בסופרים ובספר להוציא לאור משפט כפי האיפשר וכן עשיתי אני הצעיר שאחר ששאלתי פי הזקנים החכמים הישישים אשר בארץ וקבצתי אותם בבית הכנסת א' ושאלתי פיהם ואמרתי מורי ורבותי אני בעונותי נער ובער ונכנסתי על צד ההכרח בדבר זה לדון על דברי ריבות שיש בין פ' ופ' אמנם נר' בעיני שאם יוכל להתברר דין זה מזוזי מאתן הייתי משקיט כל הריב אמרתי שכפי הנראה הוא דבר זר מאד שלא תגבה ובפרט בהיות האלמנה מוחזקת והשיבו לי קצר מהם שאין לפקפק בדבר דפשי' שתגבה ואחרים השיבו שלא שמעו אשה ששאלה כזאת ודבר חדש הוא מ"מ אחר שהיא מוחזקת אין להוציא מידה ושאלתי מכולם אם ידעו או זוכרים בשום זמן אם נתקבצו החכמים על כך שלא תגבה האלמנה הזוזי מאתן והש בו כלם שמעולם לא נתקבצו על כך על כן אמרתי וגזרתי בדעתי שאין זה אלא מנהג טעות שאין ראיה למנהג ממה שלא גבו כמו שהארכתי בפסקי גם אם אדוני עם כנגדי למי שהיה נכנס ויוצא בביתו היה אומר בשם מעכ"ת אדוני שסברתו שתגבה כו'. גם מ"ש אדוני שתפיסת האלמנה לא מהני מידי שהוא תפיסה דלאחר מיתה האמת שכאשר הייתי שומע דבר כזה כמע' שלא הייתי מאמין שיאמר אדם דבר כזה אחר שהדין הוא שכתוב' נגבת מן המטלטלים ואפי' מן החובות שיש לבעל כמו שנמצא באורך בפוסקים ובפרט בטור א"ה בסי' ק"ב עוד ראיתי בתשובת הרב רבי שמעון ן' צמח שעם שבזמנו היו מוסיפים כמו בזמננו שליש על הנדוניא כנז' בפירוש הכתובה שלו כתב בתשובה שתגבה האלמנה כתובתה נדוניא ותוספ'.
גם מוכח מדברי מהררי"ק ז"ל שתפיסה מעליא הוי אחר שנולד הספק ושיאמר אדם קים לי כפלוני עכשיו כשהגיע הספק ממעכ"ת וכתב בפשיטות ותפיסתה לא מהני נשתוממתי כשעה חדא וזכרתי מחלוקת יבמות ה"ר משה ן' יעיש ז"ל והיה דומה לי שדעתו היה אז לזכות ליבמה ושאלתי לגביר ונעלה כה"ר מאיר בן באן בנשת י"ץ שיר' לי פסק מעכ"ת ולא נמצא ומ"מ מצאתי הון לי פסקי' מגדולי הדור אשר הרהיבוני שמחוני בדבריה' נחמוני בעסיס שפתותיהם ראשונה הפסק מהרב הגדול סיני ועוקר הרים כמהר"ר דוד כ"ץ והנה הוא בדפוס סי' בית י' וכתב וז"ל ויש לגבות מנכסי בעלה כתובתה ונדונייתה ותוספת מלשון זה מוכח בהדיא דאף בזמן הזה מנה מאתים במקומם הם עומדים אפי' היכא דאיכא תוספות. גם המאור הגדול מהר"ר יוסף פאסי ז"ל כתב וז"ל ואנו בעונותינו לאו בני הכרעה אנן כו' עד ולענין ממונא אי תפסה לא מפקינן מינה לא סכום נדוני אלא תוספת ולא כתובה הרי ידוע מפורס' שב"ד של מהר"ר יוסף פאסי ז"ל היה מהגדולים אשר בעיר הזאת שאלוניקי ולמדתי ממנו שהיה נוהג בזמנו תוספת לבד וכתובה מנה מאתים לבד גם שתפיסה לאחר מיתה מהני וכמו שכתב הוא בעצמו בלשון אחר וז"ל אבל לענין ממונא ראוי לחוש לדברי האומרים אין כותבין אגרת מרד ובפרט בזמננו זה שכתובה נגבה ממטלטלי כו' עד היכא דאיכא תפיסה כל דהיא לא מפקינן מינה כו' עד וכעין ההיא דאי' בגמ' על ההיא דמורדת השת' דלא איתמר לא כמר ולא כמר אי תפס' לא מפקינן מינה גם לענין הדין האחרון מתפיסה מכריע הרב כמהר"ר דכ"ץ ז"ל בתשובה הנז' דתפיסה מהני והאריך הרב יעויין בספרו עוד תשובת מהר"ר שמעון בן צמח כאשר כתבתי:
והנה על כל זה כתב א"ת והקדים בלשונו כך נהגו כו' והמפקפק אחר דבריהם עתיד ליתן את הדין מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לערער כו' והרי הוא כמספר אחר מיטתן של ת"ח ולא חייש לחויי' דרבנן הכרוך בעקבי המהרהר אחר דבריהם ועל כן מסרנו אדוני בסוף דבריו בידי לא נוכל קום בידי הממונים ותלי תניא בדלא תניא אוחילה לאדוני אחלה פניו ישמעני וישמע אליו ה' אי זו קשה זו שאנו עומדים עליו זוזי מאתן שהוא דבר ממון ועל הרוב אינו אלא ביטול מנהג בעלמא ואנו מקיימים בזה תורת מרע"ה או ביטול תורת מרע"ה ודבר איסור ערוה אשר כתב הר"ש בן צמח על זקוקה ליבם משומד מן האנוסים שהיו משומדים מצ' שנה ועוד סוף דבר שאבות אבותיהם נולדו בגיות דכתב וז"ל ובני אלו האנוסי' ישראל הם נקראים אפי' עד כמה דרי לענין קידושין וגט ויבום וחליצה ולא שמענו לא מהגדולים אשר קדמונו שהורו להקל בזה כו עד הראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם לא מלאם לבם להורות כן להקל כ"ש דורות אלו שאין להם יחס לראשונים כקוף בפני אדם:
גם המנהיג הגדול כמהר"ר יעקב בן חביב ז"ל קיים דבריו כאשר יש לי הפסק אשר כתב על יבמה שנפלה לפני משומד וכתב שהאמת יורה דרכו כו' ואדוני ג"כ לענין התר בת ה"ר יהודה גדליה ס"ט שהעידו עליה שהיה לבעלה בן מאנוסה אחת והיה עד אחד או אשה וגם אחרי כל הטורח:
גם בהנחה שהיה הכל ברור כשמש לא היה מעלה ולא מוריד כי היה בן פלגש והורתו ולידתו בגיו' וכתב אדוני ע"ז וז"ל ואם ירצה המתעקש לומר דשמא בן זה שאמרו שהיה לו היה בן גויה לאו מלתא היא דבן סתם ודאי מישראלית הוא כו' עד וכמ"ש הרשב"ץ ז"ל דאית לן חזקה אלימתא שכל האנוסים הבאים לעשות תשוב' כשם שמחזיקים אותו שאביו מישראל כך מחזיקים אותו שאמו מישראל ואינה גויה הרי שאפי' שהורתו ולידתו בגיות ושלא בקדוש' ישראל נקרא לפי דעת מורי ג"כ וא"כ כמו שנקרא ישראל לפטור מן היבום כך זוקק ליבום כמו שמוכח ממשנת פ' כיצד מי שיש לו אח מ"מ זוקק מי שיש לו בן מ"מ פוטר הרי ששוים הם ומי שנקרא בן ישראל לפטור נקרא אח ישראל לזקו' ותיתי לי כי לא נשאת ע"פ הורא' שום חכם משאלוניקי כאשר הודעתי והראתי תשו' מהר"ר יעקב ז"ל ובעת ההיא נמצא פה הרב רבי יחיאל אשכנזי כאשר רצה הריב"ל להתיר אותה וכשנשאתי ונתתי הדברים עם ה"ר יחיאל נר"ו אמר לי כדברים האלה כה אזכה שאלה דבריו מה אומר שהביאני הזמן שמחזיקי' אותו לעור ולנותן מכשול ועל דברים כאלה לא כתב מעכ"ת כדברים הנזכרים למעל' על הזוזי מאתן אדרב' כפי הנשמ' שאמרו אלי שכמעט שמעלת כ"ת הסכים עמו ונשא' מה שלא נשמע כזאת עד היום ולא ישמע אבל האמת המסיר' שמסרנו אדוני לממונים. גם רוב התמיהות אשר כ' מע"כת בתחלת הכתב הן הן היו לי לשמחת לבבי כי ת"ל כן אני נוהג לרומם דברי הקדמונים ז"ל באשר אני מכיר מקומי וערכי אני חושש לדברי הראשונים יהיה מי שיהיה וכ"ש וק"ו כאשר יהיו רבים ונכבדים חס ליה לזרעי' דאב' לבא נגד דבריהם לא בהרהור ולא במחשבה ואפי' על דבר קל שבעולם ואדרבא זאת היתה הסב' אשר בה נכנסתי בעובי הקור' ושנסתי בעוז מתני לסייע לאלמנ' וחי נפשי החכם אשר לא היו נוגעים ולא נכנסו בדבר לקנתר היו מלעיגים על האומרים שלא תגבה ונשאתי ונתתי הדברים עם החכם הנעלה כה"ר דוד בן באן בנשת והשיב לי כדברים האל' ראה דבריך טובי' ונכוחים וגומ' גם חשב עכ"פ יצאו בנזיפה מלפני מעלת אור תורתו וה' אלי"ם אמ' יפרע ממני אם איני אומר האמת גם הוא יפרע ממני אם כתבתי מ"ש כי אם מפני האמת כפי מה שאומר לי לבי וכפי מה שהורוני מן השמים וגם כדי שידע מעלת אדוני מורי שלא מששנו כעורים קיר כי אחרי העיון החכם השלם כמהר"ר חיים עובדיה נר"ו והחכם השלם כמה"ר שמואל אלמושנינו נר"ו. גם הראה לי הלכ' למעשה שעש' החכ' הזקן כמהר"ר יצחק אמרילייו וסוף דבר כי כל כהני מילי מעלייתא לימרו משמי לעל' ואני נשארתי בתפלה כסאך יגדל לנצח כנפשך הרמה והנשאה וכנפש שואף לשתות מימיך צעיר מתלמידך. גם אחרי ימים רבים ראיתי תשובת הר"ש בן צמח שהביא ב"י בטור א"ה עלה ר"ח סוף סי' ק"ס וז"ל מן הדין היה שכיון שהנכסים מטלטלים ותפשתם האשה לאחר מיתת בעלה הרי הם בחזקת יורשים פרעון כתובתה וכו' יעויין שם שמחתי שת"ל כיוונתי לדעת גדול שמועיל לאלמנה תפיסה אפי' אחר מיתת הבעל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |