שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קכ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כה"ר פלוני אשכנזי זה כמה ימים צעק לפני בקול מר באומרו כי אשתו מרדה בו מכל וכל זה כמה ימים והוא אינו יודע מה יעשה כי חושש לחרם ר"ג ע"ה הנהוג בין האשכנזים וצווח ככרוכיא לומר וכי אפשר שבדבר כזה תקן ר"ג. ואני דחיתי אותו בדברים כי לא רציתי להטות אזן לדבריו יען ראיתי כי דבר זה נוגע לאשכנזים והם היודעים מה לעשות וכ"כ הר"ן בתשובה וז"ל ולפיכך איני מכניס עצמי בנדון זה אלא אני מניח הדבר לחכמי הצרפתים שהם יודעים היאך פשטה תקנה זו במקומותם והיאך היו נוהגים בה שעל פי אותו הדרך ראוי לנהוג ולהורות עכ"ל ואם הרב הנז' אמר כן והם דברים נאים למי שאמרן מה יעשה הדיוט כמוני וע"כ בחרתי מאז ועד עתה השתיקה בדבר הזה אך אמנם עתה שנת השל"ג חזר ובא אלי בכל יום באומרו כי בעונות הדור אפסו האמונים הרבנים הזקנים מאשכנז באלו הגלילות והפציר בי עד מאוד עד שאלצני מתני ואפת כי עגמה נפשי לו באומרו שכבר עברו ג' שנים וקרוב לארבע שאין תקנה עם אשתו להתקרב אליו ושסוף סוף הוא אדם יצרו מבחוץ וחושש שמא ח"ו יגרה בו השטן ויוציאהו חוץ ממחיצתו ועוד שהוא צריך מי שישמשנו ואין לו עזר כל זה בבכי ובתחנוני' אשר נכמרו רחמי עליו לכתוב שורות אלו ולהורות שדעתי שאם האמת כדברו שהוא מותר לישא אשה שלא על זה חל חרם ר"ג בין שנאמר שתקנה זו היתה לתועלת הנשים לבד בין שתקנה זו היתה גם לתועלת האנשים שבזה נסתפק הר"ן בתשובה מ"מ לנ"ד על כל פנים איש זה מותר לישא אשה שהרי בכמה דברים אנו הולכים אחר אמדן דעת ובפרט בענין שבועה כתבו הרשב"א והרא"ש ז"ל אמדנות כדי שנאמר אדעתא דהכי לא אשתבע וכן בגמ' במסכ' נדרים הדבר ברור ואין צריך להאריך כאשר כתבתי כבר הרבה פעמים ואין צריך עתה לחזור ולכתוב מה שנכתב כבר וגם בנדון זה כתבו אומדנות מהר"ר היסרלן כתב שמי שנשתמדה אשתו נוהגים באישטרויין להצריכו לגרשה כשירצה לישא אחרת ומזכה גט ביד אחר אבל בהני לא קפדי ונושאין אשה אחרת בלי גירושין דס"ל דאהכי לא תקן הגאון עד כאן. וכתב הרשב"א בתשובה הביאה מהררי"ק שרש ק"א וז"ל תקנת ר"ג לא ראיתי ולא נתפשטה בכל ארצותנו והדעת נוטה שלא גזר תקנתו בכל האנשים ובכל המגרשים שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים כו' עד נ"ל שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים שתולין מעשיהם בדברים בטלים אבל באלו שאמרנו שהוא מן הדין או מן החיוב לגרש או לישא אשה אחרת בזה לא גזר הרב אפי' היתה תקנה עולמית כ"ש ששמענו שלא גזר אלא לזמן סוף האלף החמישי ולפיכך מה שיראוני עיני באומד הדעת בגזרת הרב כי לא פשט הגזרה ככל מה שאמרנו ושלא היתה כונת אותו צדיק בכך ומותר עתה עכ"ל הרי בפירוש שהתיר הרשב"א לישא אשה כאשר הוא מן הדין לגרשה ומורדת י"ב חדש בין מורדת מחמת מאוס עלי ובין בעינא ומצערנא ליה הדין לגרשה ולהוציאה גם שיש קצת מחלוקת בבלאותיה אם תפסה אי לא תפסה מ"מ לגרושין נתנה ואם כן איש זה כיון שאשתו מורדת גמורה אין למחות בידו שלא ישא אשה כרצונו ואם יאמר אומר שהרי כתב מהררי"ק שרש ס"ג וז"ל על דין התרת הבעל לישא אשה אחרת הלא ידעת כי כן נראה קצת מדברי ראב"ן והביאו המרדכי כו' עד שם כתיב שבכתב לו בשפיירה על כך שנתקן על המורדות על בעליהן שיוכלו הבעלים ליקח אשה אחרת ולפי דעתי בכך היתה הכרעתם מסכמת אכן לא רצה להחליט הדבר וק"ו בן בנו שלק"ו אנו בעונותנו ובפרט כי הדור פרוץ ואם יותר במורדת יבא להתיר בשאינה מורדת ואפי' הקדיח לו תבשילו יאמר שהיא מורד' כי יתן עיניו באשה אחרת עכ"ל מכאן נר' קצת שלא כל אדם רשאי להקל ראשו להתי' בדבר זה מטעם מורדת ומ"מ אני ממשכן נפשי בנ"ד להתיר מן הטעם שאומר כי ידוע שאמרו בכמה מקומות מלתא דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן ובודאי אם היינו מתירי' במורדת דעלמא אפ' שכיחי טובא ואם יתירו מורדת יתירו בלתי מורד' ואפי' הקדיחה תבשילו אבל במורד' שיש קרוב לד' שנים שאינה רוצה להתייחד עמו ולא לשמש פשי' שאין לחוש על זה ועוד אני אומר שלא יהיה אלא שהדבר ס"ס ספק אם עבר זמן תקנת ר"ג שכבר כתב הרשב"א שכפי מה ששמע לא תקן אלא עד סוף האלף החמישי ואפי' את"ל תקן במורדת לא תקן כמו שהוא כתב שלא תקן באשה שהדין נותן לגרשה עוד ספק ג' שאפי' תאמר שמא במורדת סתם לא עבדינן מעשה למורדת כזאת שעבר כמה זמן לא יעלה על דעת בן אדם שיהיה האיש אסור בנחשתים ידיו ורגליו ואשתו שוחקת ממנו חלילה שיש בזה כמה איסורים ודרכי התורה דרכי נועם הם ודבר כזה לא עלה בדע' הרב לתקן עליו על כן אני אומר שבהנחת הדברים שהם כנים וישרים ואין בהם ספק שאיש ימצא אשה יהיה לו מנוח כאשר ירא' לו ואין בו עון אשר חטא אדרבא המעכב בידו חוטא:
אחר שכתבתי מה שכתבתי לעיל הראוני פסק מהר' החסיד כמהר"ר יחיאל אשכנזי ז"ל שהאריך להחמיר והביא דחרם ר"ג היה עד כי יבא שלה וזה מרבנים רבים וגדולים שהיו כבר באלף הששי והיו כותבים לאסור לישא אשה על אשתו ואני אומר בקצ' מאותם ראה הר"ן ולא הביאו ראיה מהם גם מהררי"ק אמנם על כל פנים צדקו דברי הר"ן ז"ל שדבר זה תלוי בחכמי אשכנזים כנ"ל ומ"מ שמחתי שמחה כי כונתי לדעתו להתיר באיש זה שכתב וז"ל ועוד יש לחלק בין שהתה ובין מורד' ונשתטת או נשתטת ונכפת מלתא דלא שכיח וגם דברים מבוררים ולא חיישינן לכל טועים אבל לדבר מצוה נפישי רמאי לדבר למצוא עילה ממצוה ומלתא דשכיחא בבנים ויבום לכן חיישי' לב"ד טועים ומזידים כמ"ש הר"י סימן רכ"ה יש לחוש בדור שרבים הסמוכים ומועטים היודעי' הרי אם כן שבנ"ד פשיט' דהוי מלתא דלא שכיח שאשה תמאס בעל לא שנה ולא חדשים וזו יש קרוב לד' שנים ודבר כזה קלא אית ליה גדול עד מאוד ואין לחוש שמא יטעו אחרים ולמדנו דבמורדת ודאי לא גזר הרב ואם נמצא מחמיר במורדת אינו מן הדין אלא שמא אם אשתו תקדיח תבשילו ויאמר מורדת היא אמנם באשה כזאת אין לטעות בהכי וכמו שכתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |