שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קיט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן נשא את לאה בת שמעון ונדרו לו סך מה בתורת נדוניא ולהיות שלא נמצא אז סך הנדוניא במזומן התנה עמהם שיתנו לו הסך ההו' אחר זמן קצוב לנישואין ובכן יכתוב על עצמו מעכשיו שקבל הנדוניא ע"מ שיתנו לו הסך ההוא לזמן הנז' וע"פ הדברים האלה נכתבה הכתובה ומכלל תנאיה שלא ישא ולא יקדש ולא ישדך אשה אחרת ואפי' ברשותה אלא אם ח"ו שהתה י' שנים כו' גם התנו שכל מחילה שתעשה הכלה הנז' לראובן הנז' הן מצד כתובת' כולה או מקצתה הן מצד איזה תנאי מהתנאים הכתובים בכתוב' שתהא אות' מחילה בטלה מעכשיו ופסל אותה ואת עדיה פסול גמור מעכשיו עוד התנו דכל מלתא דמשתמעא בהאי שטר כתובה לתרי אנפי תהיה נידונית לזכות אני הכלה ולזכות הכלה וקבל עליו החתן בשבועה חמורה בשי"ת ע"ד המקום ב"ה וע"ד הנשבעים באמת וע"ד ג' רבנים מפורשים וע"ד אבי הכלה לקיים כל הכתוב עליו בלי ערעור כלל בשום אופן ובשום זמן בעול' ולדון בדין השבועה כדעת הראב"ד שאפי' אם יעברו ויתיר לא תהיה מותר' כלל ואחר כן היה ר' מתרעם שעבר הזמן שקצבו עמו לתת הסך ההוא ולא נתנו לו כלום ויהי כי ארכו להם הימים חלתה לאה הנז' בחולי האיטיקה ויהי חוליה ארוך עליה ימים ושנים וכי ראתה כי אבדה תקות רפואתה ולא היתה ראויה לאיש נתרצית היא ואביה שישא עליה ר' אשה אחרת וביררו היא ואביה ובעלה ח' רשום מדייני העיר לכתוב ולסדר ענין הרשות הנז' וזה טופס מה שכתבה לאה לר' בעלה: בהיות שהודית לאה בת ש' אשת ר' שלא קיים אביה ולא היא התנאים של ענין הנדוניא הכתוב בכתובה שביניהם לכן עתה בפ"ע מ"מ נתרצית לאה הנז' ונתנה רשות גמורה מעכשיו לבעל' ר' הנזכר לישא עליה אשה אחרת אחר עבור עשרה ימים בסיון הב"ר ואם בעהי"ת תתרפא ותהיה בריאה כדר' כל הנשים עם בעליהם לא יוכל לישא עליה אשה אחרת כי אם ברשותה והתנו ביניהם תנאים אחרים בקנין שלם מעכשיו דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בלי אונס כלל מדעתם ומרצונם וגם אבי לאה הנז' ראה השטר הנז' אחר כתיבתו ויישר בעיניו. ולפי שעדיין היה לבו של ר' נוקפו לחומר השבועה של הכתובה בשלשה מדעת אשתו ומרצונה ובפניה וזה טופס ההתרה בהיות שלאה אשת ר' נתנה רשות לבעלה לישא עליה אשה אחרת אחר י' בסיון הב"ר ככתוב בשטר שביניהם וחשש ר' לחומר השבוע' הכתובה עליו בכתובה ונשאל עליה אנחנו ח"מ פתחנו לו פתח בתנאי שאלו בא אדם ושקר לו בשטר שנשבע ואמר לו שהיתה חולי בחולי זה שהיא חולה עתה לא היה נשבע לה כלל ועוד שגדולי הפו' סוברים דבחרטה דמהשת' סגי ליה בכל שבועה כיוצא בזה ולפיכך התרנו לו בג' אחר שידענו פרטי שבועתו כדין וכהלכה לדבר מצוה ומדעת המשביע ומרצונו ובפניו והיה זה ביום ה' עשרים יום לחדש אדר שני שנת הש"ם נפשינו בחיים לפ"ק ליצירה והכל שריר ובריר וקיים: ואופן ההתרה הנז' היתה שהתרנו לו קודם מה שקבל עליו לדון בדין השבועה כדעת הראב"ד שאפילו יתירו לו לא תהיה השבועה מותרת כלל ואח"כ התרנו לו עיקר השבועה הכתובה עליו כנז' והכל שריר וקיים לוי בן יהודה יששכר בן זבולון דן בן נפתלי: ואחר עבור עשרה בסיון גם עברו עוד כמשלש חדשים ולא נתרפאה לאה הנז' קדש עליה ר' אשה אחרת ברשות דייני העיר וכעת נפלו בין ר' ולאה דברי ריבות לאה טוענת כי שלא כדין קדש ר' שהרשות לא היה מסור לה ואין רשותה מעלה ולא מוריד ומחילתה לתנאי הכתובה בטלה כמפורש בכתובות גם התרת השבועה אינה כלום להיות השבועה על דעת רבים וע"ד אביה ור' השיב דאה"נ שאין רשותה כלום ומחילתה לתנאי הכתובה בטלה אבל הודאתה שהכתובה עצמ' ע"ת היתה ושאותו תנאי לא נתקיים מילתא אחריתי היא והודאתה הודאה שאין כי אם בטול מחילת התנאי' הכתוב' בכתובה כמו שהתנה עמה והודאה זו עקירת הענין מעיקרא היא גם למה שטוענת שהיתה השבועה ע"ד אביה אומר ראובן שכיון שנתרצה אביה קודם כתיבת השטר אחר כתיבתו לאו כל כמיניה למהדר ביה ולא עוד אלא שאביה בעצמו בירר הח' לסד' ענין הרשות ומסר לו דעתו ומעת שנכתבה הכתובה כך היתה כונתם לסלק נתינת הרשו' אם לא בהסכמת אביה ולפיכך השביעו על דעתו וגם אם השבועה היא ע"ד רבים לחזק הענין לבד נעשה עוד טוען שהתרה היתה לדבר מצוה כדי שיפר' וירבה ר' וגורם לשכינה שתשרה בישראל ופורש מכל ערעור חטא ועון ומעיקרא לכך נשא את לאה והשתא נמי מפני כן מתחרט כמו שהיה דעתו מעיקרא ולא היה ראוי שיגרשנה לפי שלא רצתה היא להתגרש וקשים גרושי' לפני המקום ומה גם עתה שיש לה בנים קטנים ממנו ע"כ טופס השאלה:
תשובה
ראיתי דברי הח' הש' הפוסק כמהו"ר יעקב קאשטרו נר"ו מתוך ריסי דבריו נראה שכבר הגיעו דברינו אליו ע"ע זה ואני אומר שאיני זוכר כלל מזה ומן הנראה שהתשובה עתה ללא צורך לפי שכבר נפטרה האשה אלא שהשליח הח' כה"ר יוסף אלמושנינו יצ"ו אשר הביא הפסק הפציר בי לחוות דעתי בהצעת השאלה הנז' עתה גם כי עדיין יש קצת צורך להסיר לזות שפתים מעל בעל האשה ועוד כי מי יאמר כי מה שאירע היום זה בפ' לא יארע למחר באיש אחר ע"כ אמרתי להשלים רצון השואל בהנחת השואל הנז' בלי תוספת ומגרעת וזה החלי בס"ד בקיצור מופלג ראשית דברי כי השבועה גדולה חמורה עד מאד בכל ענין לפי שיש כאן שבועה ע"ד רבים בקבלת טובה בשביל השבועה ולדעתי יש ג"כ שהשבו' היתה לדבר מצוה ולא לדבר הרשות מאחר שרצונו באשה זאת היה מצוה לפייסה ולהשלים רצונה לגמור כוות זיווגו עמה כי זה תהיה סבה להשיג בנים בני אהובה עוד חומרא אחרת שקבל עליו לדון דינו ע"ד הראב"ד ומעתה נשאר לנו לברר אם אפשר לצאת איש זה נקי מן השבועה מכל וכל ונר' בעיני שהטעמים המזכים ומנקים הם אלו כמו שאכתוב בע"ה א' שלא השלימו עמו לתת לו מה שנתנו ב' ההתרה שהתירו ע"י אנשים חכמים מובחרים מחמיו ומדעת חמיו בפני האשה עצמה הית' ההתר' ג' מה שאירע לה החולי הרע בלי תקות רפואה. ראיה לטעם הא' מן תשובת הרא"ש על ב' שנשבעו זה עם זה לילך לארץ ישראל ושוב לא רצה הא' לילך ופסק הרא"ש שחברו פטור ומותר ואין עליו נדר כלל וכיון ששניהם נדרו כאחד לא נדר הא' מהם אלא על דעת שחברו יקיים שבועתו לילך עמו אחר שחברו אינו רוצה לקיים כדין או שלא כדין הוא פטור בנ"ד נמי כיון ששני החלקים נשבעו שניהם יחד זה לעשות כך וזה לעשות כך וכל א' לא נשבע אלא על דעת שיקיים חברו המוטל עליו וכיון שזה אינו מקיים גם חברו פטור כ"נ אלא שלבי מגמגם בטעם זה בב' סבות א' שאפשר שאין האיש בעל האשה תלה שבועתו אם חבירו יעבור על אחד מהדברים שהתנו ביניהם דאפשר לא היה הכונה אלא כל זמן שיתנו לו האשה נשאר הוא מחוייב לקיים השבועה שנשבע שלא ישא אשה כו' עוד טעם אחר שמצאתי אני מקום להחמיר קודם שנדפס ב"י והביא ב"י עתה בי"ד סו"ס רל"ו וז"ל כתב רי"ו בשם המפרש ב' שנשבעו לעשות דבר א' ועבר א' מהם על השבועה הב' פטור ואין צריך התר כו' עד שבא זקן אחד ואמר כי שניהם אסורים ולא הרוי' מי שלא עכב אלא תשומת יד כו' וגם כי סברת הזקן היה נר' לו' דלאו בסבי טעמא מ"מ בדידי הוי עובדא והצעתי הדברים לפני מורי הרב הגדול כמהר"ר יוסף טאיטצאק זלה"ה והוצרכני לבקש התר בפי' מבעל ריבי וכן עשיתי עוד טעם ב' לזכות לבעל האשה דקי"ל דבנדר ושבועה אית לן למיזל בתר כוונת הנודר או הנשבע כדתנן בפ' הנודר מן הירק קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר כו' יע"ש ובטור י"ד בהל' שבועות וכל מעיין יורה יורה ידין ידין דאליבא דכ"ע היכא דאיכא הוכחה מודו דאזלינן בתר הוכחה וכ"ש וק"ו בנ"ד שקרוב הדבר שהוא בפי' גמור כמו שאפרש אמרו שם בפ' ד' נדרים ראה ירחוק אנשים שאוכלים פירותיו ולא הכירם ואמר הרי הם עליכם כקרבן וכשקרב אליהם ראה שהם אביו ואחיו שלא היה רוצה לאוסרם אינו נדר אעפ"י שלא פירש בהם כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו כו' יע"ש וכתב הר"ן וטעמא מפני שהוא מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוים ובטל מעצמו ע"כ א"כ נמצא זכינו לדין דכיון שאשה זו הגיעה להיות חולנית בלי תקוה לרפואה להבנות ממנה אין לך אומדנא גדולה מזאת דאדעת אשה כזאת לא נדר ולא עוד שכמעט עינינו הרואו' שהתנה כן בפי' אחר שאמר בתנאי שלא ישא אשה כו' אלא אם ח"ו שהתה עשר שנים והדברים ק"ו שאם שהתה י"ש היה פטור ומותר לישא אשה אעפ"י שנמצא כמה נשים שוהות מלהתעבר י"ש ויותר ואח"כ נפקדות מי שחלתה בלי תקוה כנז' שה"ל כאלו עברה ך' שנה שלא ילדה פשי' שיש לנו לומר שאין כאן שבועה כלל והתר' לא היה צריך מה תאמר דשאני ההוא דנדרים מנ"ד דאלו התם בשעה שיצא הנדר מפיו היה בטעות ומעולם לא חלה השבוע' אבל בנ"ד חלה השבוע' כל זמן שהיתה בריא' וטוב' לזה אני או' דלא שאני לן והילך ראיה מתשו' הרא"ש הביאה ב"י וז"ל מי ששדך בתו ונשבע לתת לחתנו כך ואח"כ נתקלקלו החובות כו' ופסק הרא"ש שחמיו פטור ומותר מן השבוע' והדברים ק"ו שהרי חלה השבוע' ולא עוד אלא שעדיין היה אפשר ביד חמיו לתת מה שנדר לחתנו ואפ"ה פסק הרא"ש שכיון שהיה צריך למכור דברים הצריכים לתשמישו אמדינן דעתיה דאדעתא דהכי לא נדר ושאין לך אונס גדול מזה ופטור ומותר בנ"ד שלא היה אפשר לה לקיים מה שגלה לדעתו להבנות ממנה עאכ"ו דאית לן למימר דאדעת' דהכי לא נדר ולא נשבע מעולם וכ"כ הרשב"א בתשוב' על אחד ששדך בתו לש' וקבעו זמן לנשואין בתוך הזמן קלקל המשו' מעשיו ומפני כך אין אבי הבת רוצה לתת לו בתו וכתב שהדין עם אבי הבת כדאמרי' במרובה לא נתכונה זו אלא להגון לה הרי שני עמודי ההוראה ועוד אחרים הסכימו לדעת א' ותפסו הדבר בפשיטות שאפי' שבשע' השבועה חלה הש' ואח"כ אירע מה שאירע אמרינן דאית ל' למימר לא נתכוון זה כו' ונמצאת השבועה למפרע בטלה כאלו לא היתה שבו' מעול עאכ"ו ק"ו בן בנו של ק"ו היכא שפירש בפירוש תנאי גמור אם לא שהית' כו' שה"ל כאלו התנה כו' ואין צורך לחזור הדברים הטעם הג' הגע עצמה ששבועה זו היה צריך התרה אם ההתרה נעשית כנז' בשאלה הוי התר' ודבר זה ארוכה מארץ מדה ולא ראיתי להאריך במקום שאינו צריך רק לכתוב דעתי בקצר' הנה מהררי"ק כתב בשרש נ"ב ושוו רוב המפרשי' וכל שנשאל' עליו לצורך דבר מצוה דמתירין אפי' היכא דנשבע על דעת רבים ואית לן למסמך ההמנותיה דמר אין עומד לפנינו לענין זה אלא שנר' שתלה דעתו הנשבע ע"ד הראב"ד והרשב"א שנר' מדברי' שאפי' לדבר מצוה אין מתירין וכבר תקן הפוסק נר"ו זה אמנם לע"ד שאפי' לדעת הראב"ד והרשב"א יש לנו לומר שההתר' שהתירו הוי התר גמור דעד כאן לא סברי אלו הגדולים ששבוע' ע"ד רבים אין לה התר אלא כשלא נשבע להנא' שום אדם אך כאשר השבו' היא לצורך פ' ואותו פ' חפץ שיתירו לנשבע השבו' הוי התר' דאין כאן אחד מן הטעמי' שאמרו ששבו' ע"ד רבים אין לה התר' דמה איכפת להו לרבים אחר שהמשביע השביע' השבועה לצרכו והוא חפץ בהתר' אנן סהדי שכל הרבים חפצים בהתר' ומתירין אות' לו ויש ראי' לזה מדברי הרשב"א הביא' ב"י בטור י"ד וז"ל על ר' שנשבע לחמיו בשע' כניס' לעשות לו תוך חדש ימים שטר מתנאי חזר' הנדוני' לבית אבי' אם נפטר בלא זרע ואח"כ פייסו שיאריך לו זמן עד בא אביו ואח"כ טען שכיון שהאריך לו זמן שהוא פטור דנדר שהותר מקצתו הותר כלו וכתב ז"ל כו' דאין זה תלוי ביחיד מומח' או בשלש' אלא מפני שתנאי זה הוא הוא לתועל' חמיו ולהרוחתו וכל כי האי יכול להתיר לו שלא ע"פ ח' וכדתנן בפ' קונם שאני נהנ' לך כו' ומפרש טעמא בפ' מי שאחזו משום דלהרוח' איכוון והא לא איצטריך והכא נמי תנאי זה להנא' חמיו מכוונו ויכול הוא להתירו שלא ע"פ ח' ע"כ א"כ בנ"ד נמי שזה נשבע להרווחת חמיו ואשתו ושניהם התירו לו וביררו לו ח' שיתיר לו אפי' התר' לא הית' צריכ' ונמצא דנ"ד עדיף טפי מההי' דהרשב"א דהתם יש איז' פקפוק מחמת שנר' שחמיו היה רוצ' בקיום השבוע' לא היה רוצ' להתיר רק אריכות זמן כמו שיר' המעיין שם ונלאתי להאריך בדבר זה כי לדעתי הדין מבואר כמ"ש הח' הפו' נר"ו גם במה שכתב דמסדרי השאלה היו אומרים שמפני שמקודם אמר בעל האשה שהודית ונמצא לדעתו של עקרה הכתובה ואין צורך עוד לרצותה ואחר זה אמר שנתנה לו רשות ורצו להוכיח מכאן כי הכל שקר והכל זיוף האמת נפלאתי מהמגמגמים בדבר הזה שהרי גדולה מזאת אמרו חכמים דעביד איניש לזבין דיניה והשתא במקום שיש חסרון כיס רוצה אדם לעשות הדברים בהרווחה בדבר שהוא חמור כמו ענין השבוע' שרוצה אדם לצאת ידי חובתו כל הצדדים האיפשריים ודי במה שכתבתי והארכתי וחתמתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |