שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קכא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בהיות אמת שהיו דברי ריבו' וקטטות בין היקר ה"ה ברוך בכ"ר יעקב קראפאליו נ"ע עם אשתו מרת גאמילה מב"ת בת ה"ר יעקב ביטון נ"ע על אודות שהיתה רוצה שבעלה ה"ר ברוך הנזכר לא ישא אשה אחרת עליה בחייה כמו שכתוב בשטר כתובתה ועכשיו באו בפשר ה"ר ברוך ואשתו גאמילה הנז' מדעתם ורצונם בלי שום זכר אונס כלל ונתרצו ויאותו ביניהם בזה האופן שה"ר ברוך הנז' יתן לאשתו גאמילה הנז' כל מה שהביאה בנדוניה מבית אמה ששה עשר אלף לבנים יפים וטובים והודתה גאמילה הנז' שקבלם כלם וכך אמר הה"ר ברוך קארפאליו הנז' דין ודברים אין לי בנכסים הללו ולא בפירותיהן ולא בפירות פירותיהן עד עולם באופן שנתבטלה אותה כתוב' הא' וכל תנאיה ולפי שאסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה נתרצו לעשות כתובה חדש' ודא נדוני' דהנעל' ליה מרת גאמילה הנזכרת מדנפשה סך שני אלפים לבנים וצבי ה"ר ברוך והוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובתה שלשה אלפים לבנים וכך אמר לנא ה"ר ברוך הנזכר אנא בס"ד אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכסה יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרים וזנים ומפרנסין ומכסין ית נשיהון בקושטא והודה ה"ר ברוך שקבל השני אלפים לבנים ונעשו עליו כמלוה ורשו ורצה והעלה על עצמו כנכסי צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וכך אמר לנו ה"ר ברוך הנז' אחריות וחמר כתובה ותוספת ונדוניא אלין שהן בין הכל חמשת אלפים לבנים ומאתן זוזי דחזו להקבלית עלי ועל ירתאי בתראי ועל כל נכסי מקרקעי ואגבן מטלטלי להתפרעא מכל ספר ארג נכסים וקנינין דאית לי תחת כל שמיא דקנאי ודאקנה ואפי מגלימא דאכתפאי בחיי ובמותא מן יומא דנא ולעלם כאחריות וחומר כל שטרי' כתובות ותוספות ונדוניאות דנהיגין בבנות ישראל אגב ד' אמות קרקע כהוגן וכתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בביטול כל מיני מודעי ואלו הם טופס התנאים שהתנו ביניהם ה"ר ברוך עם אשתו גאמילה הנז' תנאים גמורים כתנאי בני גד ובני ראובן תנאים כפולים והן קודם ללאו ראשונה התנה ביניהם שנ"י אלפים לבנים שנתן לה ה"ר ברוך הנ"ל יש לה כח ורשות לפזר ולתת להקד' או לצדק' כדי שידע בעלה מה שנתנה להקד' או לצדק' וזה יובן מן לבנים דמעלה אבל מן לבנים ולמטה אינה מחוייבת לכתוב כלל ואינה רשאה לתת מתנה לשום אדם בעולם אלא להקדש או לצדקה כנז' עוד התנו ביניהם שאם ח"ו יפטר ה"ר ברוך הנ"ל בחייה בעודה באישות עמו שתגבה היא כתובתה משלם עם התוספת שהם חמשת אלפים לבנים וליותר זכות ויפוי כח מרת גאמילה כדי שתהיה בטוח' מהחמשת אלפים לבנים משכן לה החגות של ה"ר ברוך הנז' אשר עתה היא ביד הנעלה ה"ר שמואל טולוזי יצ"ו הידוע לנו ח"מ ושם אותה אפותיקי לפרעון כתובתה הנ"ל ואם ח"ו תפטר היא בחיי בעלה בעודה באישות עמו נתרצו ביניהם מהשני אלפים לבנים שהכניסה עמה וכל מה שימצא בעת ההיא מנכסיה החצי יירש ר' ברוך בעלה הנ"ל ומאה לבנים ליורשיה ממשפחת בית אביה והשאר הם מהנעלה כה"ר שמואל מושקטו יצ"ו תושב יאנינה או מבאי כחו ויורשיו והם במתנה גמורה שנתרצו רבי ברוך ואשתו הנ"ל ליתנם לר' שמואל הנ"ל בלב שלם ולענין שארה וכסותה התנו ביניהם בזה האופן שנתחייב ר' ברוך הנ"ל לתת לה בכל חדש ששים לבנים ומעשה ידיה יהיו שלה והיא נתרצית בזה הסך עם מעשה ידיה ואפי' אם לא יספיקו היא מחלה על זה ובזה נפטר ה"ר ברוך משארה וכסות' של אשתו גאמילה הנ"ל. עוד התנו ביניהם שאם לא תוכל גאמילה לעמוד פה לארסו ותרצה ללכת ביאנינה או בטריקול' שלא יוכל ר' ברוך לעכב' בשום צד אלא שיהיה הרשות בידה ולענין הבתים אשר דרים כעת ר' ברוך עם אשתו הנז' התנו ביניהם רבי ברוך עם רבי שמואל מושקאטו שחזקת הבתים הם שלו בזה האופן שכל זמן שתהיה מרת גאמילה הנז' לא יוכל רבי שמואל שחזקת הבתים שלו להוציאה מן הבתים ההם בשום צד גם התנו ביניהם שגם אחר מיתת גאמילה בחיי רבי ברוך הנז' עדיין הבתים ברשות רבי ברוך הנז' בתנאי שיתן רבי ברוך לרבי שמואל הנ"ל עשרה לבנים בכל חדש בשכר חזקתו עוד התנו ביניהם שאם תרצה מרת גאמילה ללכת לטריקולא או לינאניה עם נכסי' נתחייב ה"ר שמואל הנ"ל לכתוב כל הנכסי' הנמצאים בבית ואם ח"ו תפט' הי' ביאנינה בביתו של ר"ש הנ"ל נתחייב ר"ש לתת לה"ר ברו' הנז' החצי מהנכסי' שלה שנשארו ונמצאו באותו הזמן וכמו כן גם כן אם תרצ' ללכת עם בעלה ה"ר ברוך בשאלוניקי או בעיר אחרת ותפטר היא קודם ה"ר ברוך נתחייב ה"ר ברוך ג"כ בחוב גמור לתת לה"ר שמואל החצי מהנכסים שימצאו אז פחות מאה לבנים שהם מהיורשים כנ"ל:
עוד התנו ביניהם שלא יגרשנה שום גירושין מעולם שלא מדעתה ורצונה ושלא יפתנה ושלא יחזיקנה למחול או לתת שום סך מסכי כתובתה הנ"ל לא לו ולא לאחרים בשום צד בעולם ושלא יוציאנה מהעיר הזאת שלא מדעתה ורצונה. אלו התנאי' התנו ביניהם ה"ר ברוך עם אשתו הנ"ל ועל כלם בכלל ובפרט נטל כל א' מהם קנין גמור ישלם מעכשיו במנא דכשר למקניא ביה ונשבעו שבועה חמורה בתורה כל א' מהם לגמור ולקיי' כל הנ"ל בלי שום מרמה וערמה בעולם וכן נטל קנין ושבועה ה"ר שמואל הנ"ל לקיים כל המוטל עליו לעשות כנז' דלא כאסמכתא כו' ובכל חזוקי סופ' ובכל תוקף ומה שכתוב לעיל שאם ח"ו תפטר היא ביאנינה בביתו של ה"ר שמואל הנ"ל זה יובן בעיר יאנינה ולא דוקא בביתו היה זה ביום חמישי כ"ד לחדש טבת שנת השכ"ח ליצירה פה מתא לארסו דעל נהר ליקושטומי מותבא ומימי הנורה הנז' מסתפקא וקנינא אנן סהדי כו' וקים:
שאלה אחר כל הנז' למעלה באה גאמיל' הנזכרת בשאלוניקי ועמדה בבית בעלה ואשת בעלה ר' ברוך אשר היא עתה עמו היתה משרתת אותו בכל מיני שירות ואע"פ שהיה לגאמילה הנז' חולי משונה מאד ועל כן ראתה הנפטרת למחול לבעלה כל התנאים הנזכרים ומחייב' אותו להחזיר מה שימצא אחר פטירתה החצי לרבי שמואל מושקט ועתה אחר פטירת' נמצאו נכסים שהניחה הנפטרת ביד המעול' רבי שמואל טולוזי יצ"ו והנה רבי שמואל מושקט תובע מה"ר ברוך יקיים התנאים הנז' וגם תובע ה"ר שמואל טולוזי יעכב הנכסים בידו ושלא יתנם ביד ה"ר ברוך ורבי ברוך תובע מרבי שמואל טולוזי נכסי אשתו שהוא היורש כפי הדין בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל כמו שמבואר בתלמוד ובפוסקים ז"ל בגמ' פ' נערה ובהרמב"ם ז"ל פ' כ"ב מהלכו' אישות הטור א"ה סימן צ' א"כ מחוייב רבי שמואל טולוזי למסור הנכסים שבידו מאשת רבי ברוך לר' ברוך בעלה אחר שרבי ברוך ציית דינא ולא אמרו לעכב אלא במי שבורח מן הדין מכל וכל עוד שאנו רואים לר' ברוך ציית דינא ואמיד ג"כ באופן שאם יחייבהו הדין ליתן יתן ויש לאל ידו לעשות אין כח לר' שמואל טולוזי לעכב נכסיו שלא נמסרו בידו כדי שיזכה בהם בעד שמואל מושקאטו אדרבה כתוב שנתחיי' רבי ברוך לתת החצי לר' שמואל מושקט א"כ משמע שמיד רבי ברוך יש לרבי שמואל מושקט לקבל ודבר זה ברור אפי' לתנוקו' ואין צורך להאריך בו ומ"מ לענין דינא אם חייב רבי ברוך לקיי' התנאי אם לא נר' בעיני ג"כ שגם זה פשוט מאד שאינו חייב רבי ברוך לקיים שום דבר לא מחמת הקנין ולא מחמת השבועה כמו שאבאר בס"ד איברא שכבר בימי' שעברו כתבתי הנר' לע"ד שההשבון שמתחיי' הבעל להשיב ליורשי האשה או למי שהיה התנאי בשעת הנשואין אין האשה יכולה בשעת פטירת' ליתנ' לאחר דמכיון שנככסו הנכסים ביד הבעל אדעתא דהכי נכנסו נמצא למפרע כשתפטר היא זכה היורש הנכסים ההם וכמו שהארכתי בראיות מ"מ פשיטא ופשיטא שאם הבעל ואשתו מרוצי' היא לקבל כתובתה בחייה והוא ליתן שיש לאל ידם לעשות מה שירצה ואם כן אחר שלסיבה מה רצו ויאותו שניה' רבי ברוך ואשתו היא לקבל כתובת' והוא ליתן וכן עשו וקרעו שטר הכתוב' הראשונ' ומסר שיעו' כתובה הראשונ' ביד אשתו וחזרו וחדשו כתוב' חדש' משיעור מועט ונשארו הנכסים בידה שתוכל לפזרם להקדש ולצדקה נמצא כל הנשא' שאינו כתוב בשט' הכתוב' ושלא היו באחריות ר' ברוך א"כ הרי הם נכסי מלוג ואם נפטרה האשה על הסתם ברור הוא שרבי ברוך היה היורש את הכל כנז' ולא דמי זה למה שכתב הרש"בא ז"ל בתשו' סימן תתקצ"ב על ראובן שכתב שיור לאשתו והערים וגרשה ביום שנשאה והחזירה ואח"כ מתה ופסק הוא ז"ל שלא נתבטל השיור וכל תנאי הכתובה כי המחזיר את אשתו ע"מ כתובה הראשונ' מחזירה וטעמים רבים שכתב הוא ז"ל דלא שייכי הכא כלל גם כי בנ"ד לא היה שום מרמה וערמה אדרבא הדבר פשוט כי נעשה לדריש' האשה ולבקשת ודרישת ובקשת קרוביה ור' ברוך הנז' לאהבתה ושלא להכעיס' רצה לעשות חפצה ורצונה ונקרע שטר כתובתה ראשונה ונתבטלו כל התנאים שהיו בה ופנים חדשות באו לכאן ואין צורך להאריך בזה לרוב פשיטותו והגע עצמך שאבדה שטר כתובתה והיתה היא עצמה תובע' כתובת' פשיט' שלא היה מועיל לה ק"ו השתא והאריכות בזה מותר גמור:
ומה שצריך לתת טעם או להביא ראיה א' דלמה יפטר רבי ברוך הנז' מהתנאים הכתובים בשטר הכתובה הב' שנתחייב בקנין ושבועה ואומר אני דלא מבעיא לדעת בה"ג ור"ח ור"י שכל אלו פסקו כרשב"ג ואין אדם יכול להתנות עם אשתו שלא יירשנה שא"כ אין לרבי שמואל מושקט טעם לחייב לרבי ברוך אלא אפילו לדעת הפוסקים דסברי דכל תנאי שבממון תנאו קיים היינו בכותב לה ועודה ארוסה אבל משנשאת נר' דאין שום תקנה וכמ"ש הרמב"ם בהלכות אישות פ' כ"ג וז"ל התנה עמה שלא יירשנה הרי זה לא יירשנה כו' עד וכן אם התנה עמה שאם מתה בלא בנים יחזרו נכסים לבית אביה הכל קיים בד"א שהתנה עמה קודם שנשאת אבל התנה עמה אחר שנשאת תנאו בטל ויירשנה וכתב הרב מ"מ שכן הסכימו הרמב"ם והרשב"א וגם אמרו שדעת הרי"ף גם הוא זה אלא שאמרו שמה שנר' מדבריו שהבעל יכול להתנות עם אשתו שלא יירשנה היינו בכותב לה ועודה ארוסה וכן מסכים הרא"ש וכ"כ הטור א"ה סי' כ"ב וז"ל וכן אם התנה עמה הכל לפי תנאה כו' עד ודוקא שהתנה בעודה ארוסה אבל אם התנה אחר שנשאת אינו מועיל לבטל ירוש' דאורייתא ע"כ מכל זה נר' שהדין עם ה"ר ברוך שכיון שהתנה עמה אחר שנשאת לא מהני כלל אלא דאכתי איכא לעיוני שכתב הר"ן וז"ל עיקר הפס' כדברי הרי"ף דלא קי"ל כרשב"ג והא דאתמ' בירושלמי אין מית' בלא בנים כו' משכח' לה בכותב לה בעודה ארוסה אבל לאחר שנשאת לא אלא אם כן מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה בכה"ג ודאי מהני עכ"ל א"כ לפי דעתו נר' שמחוייב רבי ברוך ליתן לר"ש מושקט מה שנתחייב שכן כתב ותפטר היא קודם ה"ר ברוך נתחייב ה"ר ברוך ג"כ בחוב גמור לתת לרבי שמואל החצי מהנכסי' שימצאו אז חוץ ממאה לבני' כו' ואני אומר שלכאור' דברי הר"ן הם יחיד שאם היה צד לחייב לבעל היה להם לפוסקים לפרש כ"ש הריב"ה דהוי בתרא טובא ומדסתם ואמר אם התנה אחר שנשאת אינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא משמע דליכא תקנה כלל ומ"מ אחר שהר"ן כתב הדבר כל כך בפשיטות ויש טעם לדבריו דבשלמא כשאומר יחזרו נכסים כו' נר' כמבטל ירושה דאורייתא אבל כשמתחייב הוא אינו מבטל אלא שמתחייב הוא לאחר שיורש הכל מאשתו להחזי' ואין כאן ביטול ד"ת אלא כבר הוא מקיים ד"ת אלא שמשלו מתחייב כו' מ"מ לדעת ר"ח אפי' הכי פטור רבי ברוך משום דהוי כמתנה בדבר שלא בא לעולם והיינו יכולין לומר דכיון דלדעת ר"ח פטור רבי ברוך ולדעתו הסכימו ר"ח ור"י ואפש' ג"כ מהאי טעמ' אפילו תימא דמסכימי' שאר הפוסקי' לחילוק הר"ן דהיכא דנתחייב כו' חייב לקיים תנאו מ"מ היה אפשר לומר דכל דאיכא פלוגת' דרבוותא לא מפקינן ממונא ורבי ברוך הוי מוחזק מטעם דהבעל יורש את אשתו אי מן התורה ואי מדרבנן שעשו חזוק לדבריהם כשל תורה וכל נכסי אשתו בחזקתו קיימי ורבי שמואל בא להוציא ואנן לא עבדינן עובדא דשב ואל תעשה שאני ואפילו את"ל דאדרבא זיל לאידך גיסא דאיכא למימר שאפי' ר"ח מודה שחייב כמ"ש הר"ן דע"כ לא פליג אלא שלא בלשון חיוב אבל בלשון חיוב מודו כ"ע שהרי אע"פי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מתחייב הוא בדבר שלא בא לעולם כמ"ש התוספו' בריש פ' אע"פי ופוסקים אחרים לא ראיתי עתה להאריך בהם אמנם מלבד טעם זה אפי"ה אני אומר שרבי ברוך פטור שהרי קנין חוב זה אין בו ממש לדעת הרמב"ם ורבותיו דסבר דאין אדם מתחייב אפי' בקנין בדבר שאין לו קצבה שכן כתוב החצי מהנכסים אשר ימצאו ואם כן אין קצבה לא למעלה ולא למטה שאפשר שימצאו הרבה מאותם שהיו בשעת התנאי או אפשר שלא ימצאו כלל וא"כ נמצא דלדעת הרמב"ם ורבותיו לא חל חיוב כלל על ר' ברוך ואע"ג שרבו הפוסקי' החולקים עליו ועל רבותיו מ"מ מצאתי תשובה להרמב"ן הביאה ב"י ח"מ עלה ע"ו וז"ל מ"מ יש לדין אם מכר אותם לאחר שלא יגבה מהם מפני שאינם קצובים ומיהו אם קנו מידו לא בעינן קצבה כו' עד אלא שיש לחוש לדעת האומרים שאין אדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב הרי שאפילו שדעתו כדע' הראב"ד ושאר הפוסקים דסברי שאדם מחייב עצמו אפי' בדבר שאין לו קצבה מ"מ כתב שיש לחוש לדעת החולקים וכ"ש בהיות החולק הרמב"ם ורבו בן מיגאש כי מי הוא שימלא לבו להוציא ממון נגד סברתם ובזאת הסברא נסתלק החיוב מעל רבי ברוך ונסתלק בזה גם כן מ"ש המרדכי בשם רבינו משולם על ג' אחים שהתנו יחד בק' שכל מה שיתן אחותם לאחד מהם יחלקו בשוה וכתב דאע"ג דהוי דבר שלא בא לעולם חל הקנין משום דבההיא הנאה דסמכי הדדי גמר ומקנה ותו לא דמי דהתם שלשתם שוים וכאן מן הדין אין לר' שמואל כלום עוד מטעם אחר מלבד זה שאפי' לדברי החולקים וסברי שאפי' שאינו קצוב אדם מתחייב בקנין בנ"ד אין רבי ברוך חייב כלל שכפי מ"ש בשטר אלו התנאים שהתנו ביניהם ה"ר ברוך עם אשתו וכן בסוף כתוב זה הלשון באופן שנמצ' שלא נתחייב ה"ר ברוך לרבי שמואל מושקט ולא הקנו ממנו לר' שמואל אלא הקנו מרבי ברוך לאשתו שנתחייב ליתן כו' והיינו ממש מ"ש הרשב"א בתשובה הביאה ב"י בטור א"ה עלה קמ"א וז"ל ומה שאמרו שאין אדם מתנה עם אשתו שלא יירשנה נדוניא שנתנה לו לחלוטין מתחלה כמו שרגילין עכשיו להכניס לבעל שיהיה שלו אלא אם כן תתאלמן או תתגרש ואח"כ עמד הוא וכתב ליורשים שאם תמות היא בחייו שיתן להם כל מה שהביא' לו אין זה אלא כמתחיי' ליתן להם משלו כך וכך שאין זה תלוי בירוש' אבל מה שמספק עלי ענין השטר לפי שאני רואה שלא חייב עצמו הבעל ולא קנו מידו להם וגם ללאה לא קנו ליתן לה ושזכו הם מחמתה וכל האומר קנו ממני לראובן שאתן לשמעון במה קנה שמעון זהו שספק עלי הדין כנגד היורשים ואותם שאמרו בירוש' אי מית' בלא בנים כו' עד ההיא באמ' קור' נשואין וכאלו מתנ' עמה שכל מה שהביאה יחזור לבית אביה שע"מ כן הכניסה לו נדוניא וע"מ כן קבל שע"מ כן הכניסה אבל זה שכבר זכה בנדונייתה במה יתחייב להחזיר להם וכן במאה זהובים משלו הוא מוסיף ובחיובו לפיכך אין נר' שמתחייב ליורשי' בכל עכ"ל ואע"ג שלכאורה נר' דהרשב"א פליג אההיא דהר"ן שכתבתי לעיל אפשר דלא פליג במ"ש הר"ן נמי אפשר דמיירי הכי בשחייב עצמו ליורשי' להחזיר אי ליתן להם אבל שיתנה עם אשתו ויטלו ממנו קנין לה ליתן לפלוני בהא לא מיירי הר"ן ואפי' את"ל דפליגי יותר ראוי לסמוך על הרשב"א ודאי כ"ש בהצטר טעם הראשון שלדעת הרמב"ם ורבותיו זכה רבי ברוך כל זה נר' בעיני דרך נכונה אלא שעדיין לבי הומה לי דנהי דזכה רבי ברוך בדינו ואינו חייב ליתן דבר מחמת הקנין מ"מ למה לא יתחייב מחמת השבועה וכן דעתי לחוש לזה דאלו הענינים וכיוצ' בזה אע"פי ששמעתי שיש מי שאומר שהשבועה אינה באה אלא לחזק הקנין יותר וכיון דקנין אין כאן שבועה א"כ והוי כמו שבועה בטעו' אבל איני סומך על זה ולא ירדתי להעמיק בענין ומ"מ אני אומר שבנ"ד כל מה שכתבתי הוי לרווחא דמלת' דכיון שכתוב בשטר התנאים אלו התנאים שהתנו ביניהם פלו' ואשתו בתחלה ובסוף ועוד כתוב שנתרצו ה"ר ברוך ואשתו הנז' ליתנם לה"ר שמואל נמצא שה"ר שמואל לא זכה בהן כלל מיד האשה שהרי כתוב ליתנם ועתה אין רצונ' גם לא נתחייבה האשה בחיוב ליתנם ואין עליה שום חיוב ומה שנתחייב ר' ברוך היינו כל זמן שנתרצ' אשתו וכשם שאם רצת' היא והוא ליתנם לאחר היו יכולין גם עתה פשי' שבידה היה למחול התנאי שהוא לא נתחייב אלא מחמת אשתו והפה שאסר הוא הפה שהתיר דבשלמא קודם נשואין כיון שהיא נותנת הנכסים ביד בעלה על תנאי שיזכה פלוני בכך ויש בזה ק"ג כבר זכה מההי' שעתא לכשתתאלמן אותו פלוני אבל בנ"ד שהתנאי הוא אחר הנשואין ולא עוד אלא שהנכסים כבר חזרו לידה לעשות בהן כרצונ' לתתם לצדקה או למצוה כמו כן יש לה כח למחול לבעלה השבועה והקנין ונאמן על זה רבי ברוך לומר שאשתו פטרו מן השבועה ואע"ג דבשאר שטרות אע"פי שנאמן על השבועה אינו נאמן לומר שמחל הקנין והחוב שחייב לפלוני היינו התם שמחוייב להשלים תנאו מחמת הקנין וי"ל שטרך בידי מאי בעי אבל בנ"ד דלא מהני קנין כלל מן הטעמים שכתבתי וכ"ש אם נתנה האשה בחייה דבר למי שרצתה נאמן ה"ר ברוך על הכל כך דעתי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |