שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קי
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן נשא את לאה והתנו תנאים ביניהם בשעת הנשואין שאם ימות הוא תחלה שהנכסים שישארו אחר פטירתו יחלוקו האלמנה ובנים שיהיו לה ממנו וכן התנו שאם תמות היא ירשו נדונייתה ותוספת הבנים שיהיו לה ממנו ונפטרה לאה ונשא ראובן אשה אחרת דינה אח"כ נפט' ראובן ושמעון בן האשה דינה בא להחזיק שיעור כתובת אמו כי הם כחוב אצל אביו קודם שאלמנה דינה ודינה אומרת כי התנאי שעש' ראובן בעל' עם אשתו הראשונ' לאה אין בו ממשות לפי שהבעל יור' את אשתו או שמא כבר נפרע בחיי אביו שיעור כתובת אמו יורנו מורנו הדין עם מי ושכמ"ה:
תשובה
איברא דלכאורה היה נר' שהדין עם דינה שאין בתנאי הכתובה של לאה ממשות מטעמא דאמרינן בגמר' פרק מי שמת ההיא דאמר לדביתהו נכסי לבני די יהוו לי מניך אתא בריה קשישא אמר ליה ההוא גברא מאי תהוי עליה אמר ליה זיל קנה כחד מברא הנה ודאי לא קנ' דאכתי ליתנהו ע"כ ופי' רשב"ם וז"ל בני די יהוו כו' ולא היתה אשתו מעוברת הילכך לא קנה כדלקמן דבכי האי גונא לא אמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו אלא היכא דמזכה לעובר שנתעברה אשתו כבר עד כאן הרי משמע בפי' דאע"ג דקי"ל המזכה לעובר לא קנה ואם היה בנו קנה משו' דדעתו של אדם קרוב' אצל בנו מ"מ היינו דוק' כשהיתה אשתו כב' מעובר' אבל לא הית' אשתו מעובר' לא קנה הבן הנולד אח"כ ואם כן זה שהתנ' לזכו' לבניו שלא היה מציאות' כלל בעול' לא קנו וכן הסכמ' כל הפוס' שכש' שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אינו מקנה לדבר שלא בא לעולם והמזכה לעובר ואפי' שהוכר העובר חשוב לדבר שלא בא לעולם והמזכה לו לא קנה ואם זכה לעובר שלו קנה עם התנאי הנז' שהיתה כבר אשתו מעוברת זה היה נרא' לכאורה אבל ראינו בתקנת הנשואין מק"ק טוליטולה תנאי זה והוא כתוב בא"ה סי' קי"ח נעתק מתשובת אביו הרא"ש שהיו מתנים שירשו או יחלקו אותו זרע שישאר אחר פטירת האשה עם הבעל ואם כן נר' שיש לנו לומר שאע"פי שהמזכה נזרע שתלד אשתו לא הוי כלום היינו שלא בזמן נשואין אבל בזמן נשואין מהני תנאי וכל תנאי שבממון הוי קיים כי על מנת כן נתרצית האשה להנשא לבעלה שירש בנה הנולד ממנו נדוניתח כו' ואע"פי שבתנאי טואליטולה נר' שלא היה אלא בנמצא מהנדוניא שהביא' אבל במה שלא נמצא לא היו מתנים אין מזה קפידא והם כך היה מנהגם בזה לבד אמנם שפיר נקטינן דהמזכה לעובר בנו שיולד בשעת נשואין הוי תנאי וירש הבן שיולד אחר הנשואין דמטעם אחר נר' דלא מהני תנאי זה כלל דהא קיי"ל שאם אמר ירשין או ירש על מי שראוי ליורשו זוכה מתורת ירושה אבל אם אינו ראוי ליורשו לא והוי כמי שאומר לבת בין הבנים שתירש דלא אמר כלום והכא נמי הבעל הוא הראוי לירש במקום זרע הנשאר מן האשה וכיון שאמר שירש הזרע אית לן למימר דלא אמר כלום הא ודאי ליתא דכל שהוא תנאי בין האשה והבעל מועיל התנאי דלא אמרינן התם אלא כשהמוריש או הנותן הוא לבדו אמר כן דכיון שהוא מעביר הירושה ממי שראוי ליירש ונותנה למי שאינו ראוי לירש לא אמר כלום שלא נתן לו התורה כח להעביר הירישה מן הראוי לה אם לא בלשון מתנה אבל בנ"ד שהבע' ואשה התנו כן הוה ליה כאלו הוא בעצמו מוריש זכותו לבנו ולא שנא מתנה ולא שנא לשון ירושה הכל שוה שאין הוא המירשת אלא הוא שמסלק כחו מוותר זכותו לזרעו שיולד לאשתו משניהם ואם כן נלע"ד שזכה שמעון בן ראובן בשיעור הנדוניא שהביאה אמו ומן המותר שבנכסים שהניח אביו יפרע כתובת דינה אשת אביו:
וכל זה אני אומר בתנאי ששטר כתובת לאה אשת ר' הא' קיי' גם אני אומר דדוקא לענין הנדוניא זכה שמעון אבל לא לענין התוספת והטעם שאני אומר שבענין המשכון שאנו נוהגים עתה נתחבטו הקדמונים על ההיא מתניתין דכתובות דתנן דין ודברים אין לי בנכסיך כו' לא ירשנה רשב"ג אומר ירשנה מפני שהוא מתנה על מ"ש בתורה וכל המתנה עמש"ב תנאו בטל ורבינו חננאל ואחרים שנמשכו אחריו פסקו דהלכה כרשב"ג וס"ל דבין התנה קודם נשואין ובין התנה בעודו ארוס לא מהני האי תנאה כלל אבל הרי"ף ורוב הפוסקים שבאו אחריו הסכימו דתנאי קיים ועם כל זה אמרו דה"מ שהתנה בעודה ארוסה אי נמי בכותב לה בכתובתה בשעת כניסה לחופה קודם נשואין ונתנו טעם לזה דנחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה אבל כשנאת כיון שהירושה ראויה לו אם תמות עתה ה"ל כאומר לא אירש את אבא דלא אמר כלום אע"ג דקנו מידו שמעינן מהכא דע"כ לא פליגי הרי"ף והנמשכים אחריו ארבינו חננאל אלא בעיקר הנדוניא שהוא ממון שבא לאדם ממקום אחר אבל התוספ' שהוא ממון הבעל לא מהני האי תנא' והוה ליה כההוא דאמרינן בגמ' ההוא גברא דאמר לדביתהו כו' כנ"ל א"כ לע"ד זכה שמעון בשיעור נדונית אמו ומן המותר שבנכסי אביו אם יש מותר יפרע לדינה אלמנת אביו כי היא דינה הבאה להוציא וידוע שכל הנכסים מעזבון ראובן תיכף כשנפטר ראובן נכנסה בחזקת ש' בנו שהוא היורש מוחזק בנכסי אביו והיא דינה שבא' להוציא עליה להביא ראיה הנלע"ד כת"וח שמי הצעיר שמואל די מדינה:
אחר זה שמעתי מערערים במה שכתבתי באומרם שתנאי הכתוב בכתובה נעשה אחר נשואין יא"כ לא מהני תנאי ואני קודם שכתבתי דקדקתי בזה ושאלתי אם התנאי נעשה בשעת הנשואין קודם כניסתם לחופה ונאמר לי שכן היה שקודם כניסתם לחופה נעשה התנאי ולכן כתבתי מה שכתבתי ולאומרים שאינו כן מפני שכבר היו הנשואין בגיות אלא שהכתובה נעשה אחר שבאו לחסות תחת כנפי השכינה עם התנאי הנז' ואני אומר שאם כן זכה ה"ר יצחק חמיש בדינו כמ"ש לפי שנשואי גיות לא מקרו נישואין כלל שכבר נמנו וגמרו גאוני עולם קדושים אשר בארץ המה בשאלוניקי שאפי' נתקדשה האשה בפ"ע אנוסי' שם בפראנקיאה לא הוו קדושין כלל ואם היא תרצה להנשא לאיש אחר מותרת להנשא למי שתרצה משום דכל הנעשה שם לאו כלום הוא וזה הלשון שמצאתי כתוב וחתום יודע לכל רואי כתבנו זה כי הוסכם ע"פי כל חכמי העיר הזאת שאלוניקי יע"א הן החכמים השלמים אשר בארץ המה זללה"ה הן אותם אשר בחיים חייתם יצ"ו שכל אשה שנשאת לשום איש מבני ישראל בעודם בגזרת השמד אע"פי שקדש אות' בפני ישראל העומדים שם אשר צפו מי השמד על ראשם שאין לחוש לאותם קדושין כלל והרי היא מותרת לכל אדם אשר ירצה לכנוס אותה הן שמה במקום השמד הן אחר הנצלם מחרב השמד וכן אנו נוהגים בעי' הזאת שאלוני' שכל אשה אשר תבא מפורטוג' וקאשטיליא אין חוששין כלל לקדו' שנתק' אחרי השמד כלל ואנו מתירין אותו שתנשא לכל אי' שתרצה כי אין שם כשרים בשום צד וכיון שהעדים אינם כשרים הקדושי' אינם קדושי' כלל ואם תשאר ג"כ זקוקה ליבם אין כאן זיקה כלל ואינה צריכה גט חליצה כלל ומותרת להנשא כנז' ולכל זה אין ספק כלל ולהודיע הדברים והאמת האלה חתמנו שמותינו פה יוסף בכמה"ר שלמה טייטאצק זלה"ה תחת זה הורה להתר גברא רבא וגם העיד על חכמים גדולים ועליהם קא סמכינא אני אליעזר השמעוני:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |