שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קיא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אל מלך יושב על כסא ההוראות נגיד ומצוה לאומים מושיע ורב כמו שנא' בכל מחנה העברים גדול מרבן שמו מר שמואל הרמתי בהלו נר"ו עלי ראשי אענדנו עטרות לי נר"ו יורנו מורנו ורבינו על מעשה שהיה כך היה ראובן נשה לאה לאשה והוליד ממנה בנים את שמעון לוי ויהודה וישאו להם נשים ועל פניהם מת ראובן אביהם ונשארה לאה אשתו באלמנות' ימים ושנים ועל פניה מת יהודה בנה הקטן ונשארו ממנו בנים ואח"כ מתה לאה אשת ראובן טרם גביית כתובתה בב"ד טרם שנשבעה שבועת האלמנה שיהיה עתה באה רחל אלמנת בנה יהודה לגבות סכי כתובתה וכי ראתה כי אין בעזבון בעלה לגבות אפי' שליש סכי כתובתה מבקשת לגבותם מנכסי עזבון חמיה ראובן אשר נשארו ממנו שדות וכרמים וקרקעות ורוצה לגבות מהחלק הנוגע לבעלה יהוד' מנכסי אביו ראובן והנה שמעון ולוי טועני' בעד יתומי יהוד' אחיהם כי אין לה לרחל זכות ושעבוד באותן הנכסים לפרעון סכי כתובתה אחרי שהנכסים ההם נשארו ברשות לאה אמה לפרעון סכי כתובתה ועל פניה מת יהוד' אחיהם ואם כן לא זכה בהם שמעון אלא הם דזכו בהם אחרי מות לאה ואם כן לא נשתעבדו אותם הנכסים לפרעון סכי כתובתה ורחל אלמנת יהודה טוענת כי אחרי שבשטר כתובתה כתוב וחתום שעבוד נכסים דקנאי ודאקנה בחיי ובמותה (כמנהג כל הכתובות א"כ גם נכסים אלו נשתעבדו לכתובתה כיון שהיה עתיד לזכות בהם מירושת אמו עוד טוענת רחל ואומרת כי גם שהנכסים האלו ירשו אותה בני יהוד' הם חייבי' לפרוע מאחר שהם יורשים במקום אביהם א"כ הם חייבים לפרוע כל חוב אביהם דהא במקום אביהם קיימי לירושה עוד טוענת רחל דמאחר שלאה לא נשבעה שבועת האלמנה כמשפט האלמנות ומתה א"כ הנכסים ההם ברשות הבעל ויורשיו קיימין נמצא כי מאז נפטר ראובן לבית עולמו זכו הבנים שמעון לוי ויהודה בנכסי עזבון אביהם וכיון שכן כבר נשתעבדו הנכסים ההם הנוגעים לחלק בעלה יהוד' לפרעון סכי כתובת אשתו ותוכל לגבות מהם ורבוותא הרא"ש ז"ל בתשו' כלל נ' על ר' שמ' והניח בנים ואלמנ' ומתה האלמנה קודם שנשבעה על כתובתה א"י לבכו' פי ב' דמפסקא לן אם קרויין נכסי האם כל זמן שלא נשבעה על כתובת' והשיב דכל זמן שלא נשבעה האלמנה ולא הגבוה ב"ד הכתובה כל הנכסי' בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים את אביהם הם יורשים ויש להם דין בכורה עכ"ל וא"כ בנ"ד נמי ה"ה והוא הטעם כיון דלאה זו לא נשבעה הבנים האלה שלשתם את אביהם ראובן הם יורשים ותוכל אלמנת יהוד' לגבות סכי כתובתה מחלק בעלה עוד טוענה אלמנת יהודה שאם אמור יאמרו אחי יהודה שיש נאמנות בכתובות אמם וע"כ בחזקת אמם הנכסים הם עומדים הא ליתא מההיא תשובה עצמה הנ"ל דנראה בהדיא דאף שיהיה נאמנות צריך שיגבוה ב"ד וכל זמן שלא הגבוה בחזקת הבעל עומדים שכן אמר הרא"ש שכ"ז שלא נשבעה האלמנה על הכתובה ולא הגבוה ב"ד הכתובה דמשמע דמאי דאמר דלא הגבוה ב"ד הכתובה כיוון לזה והוא כאילו אמר ואם לא יהיה שם שבועה כגון שיש נאמנות בשטר הכתובה אז צריך שיגבוה ב"ד הכתובה דאלת"ה למאי הלכתא כתב הרא"ש ולא הגבוה ב"ד כו' אלא ודאי להכי הוא דאתא על כל זה לא יאיר חשכי המאור לעולם כלו אינו כדאי לו לו יאות הוד והדר מלכותו וצדקתו יעמוד לעד להוציא לאור דין האלמנה אם הדין עמה יאיר עיני ישמח לבי גם אני בישועתו מלכי צדק ושכרך גדול מן השמים:
תשובה
ראיתי כונת השואל רוצה לזכות לאלמנה בגביית כתובתה מנכסי עזבון חמי' בא' מג' טענות אחת בהנחת שהנכסים היו בחזקת הזקנה ועכ"ז ראה שהדין שתגבה האלמנה כתובתה כיון שכתוב בשטר הכתובה דקנאי ודאקנה ודעתי הוא שאין כח מטעם זה לגבות האלמנה כתובתה מאלו הנכסים כמו שאבאר בס"ד ותחלה ראיתי להוציא מלב השואל טעות הנראה עלה בדעתו שמ"ש בכתובה בחיי ובמותה שר"ל שאפי' הנכסים שיפלו לבעל אחר מותו והס כי לא להזכיר פי' זה אלא הכוונה היא דקנאי ודאקנה אם אגרשנה דהיינו בחיי או אם ימות ותשאר אלמנה שתגבה כתובת' אחר מותו מן הנכסים שהיו קנויים לו בשעת הנשואין או מן הנכסים שיקנה אח"כ בחייו אבל הנכסים אשר לא באו בידו מעולם בחייו פשיטא דאין כח בידו לשעבדם ומ"מ היה נר' שבחלק הזה נפל מחלוקת בין דעת רש"בם ז"ל ושאר הפוסקים כמו שהביא ב"י ח"מ סי' ק"ז וז"ל כתוב בספ' התרומות שער מ"ג לוה שכתב בשטרו דאקנה ומת ולאהניח נכסים ואח"כ מתו מורישיו וירשו בניו מכח אביהם כתב הרב רבינו שמואל שבעל חוב גובה מאותם נכסים כו' עד ואיכא מאן דאמר דלא גבי מבן הלוה מידי דכיון שהם ראויים לא זכה בהם בעל חוב וכן כתב הרמב"ם שהוא מקובל מפי ר"ח שכשם שכתובה אינה נגבית מן הראוי כך בעל חוב אינו נוטל בראוי ע"כ ואע"פ שכתוב בספרים הרא"ש כתב רשב"ם ז"ל מטעמא שא"א שיהיה הרא"ש שהרי בעל התרומות קדם לו בזמן ועוד שמצאתי הגהה באשרי בסוף פ' מי שמת בב"ב גבי ההיא דקשה בדיני ממונות וז"ל ואע"ג דרשב"ם לא פי' לענין שעבוד גביית מעות כי אם לענין מכר מ"מ הוא הדין לענין גבייה והיכי שנפלו נכסים לאחר מיתה מאבי אמו שאחיו מן האב אינם יכולים ליירש אם לא מכחו בעל חוב גובה מהם דבעל חוב גובה בראוי כבמוחזק ור"י מסופק בדבר ע"כ נר' א"כ שהם דברי רש"בם ז"ל וא"כ כבר היה עולה בדעת לזכות לאלמנה שתגבה מאלו הנכסים כפי דעת רש"בם אבל אחר שהרמב"ם כתב שהוא מקובל מפי ר"ח כנז' לעיל נר' ודאי שאליו אנו שומעין כיון שהוא אחרון יותר מרשב"ם ונסמוך ג"כ על סברת ר"ח שדבריו דברי קבלה כמ"ש הפוס' עליו ועוד שכן דעת הרמב"ם פ"ה מהלכות נחלות כתב וז"ל נפל הבית עליו ועל אביו ועל שאר מורישיו ועליו כתובת אשה וב"ח הרי הנכסים בחזקת היורשים ועל האשה וב"ח להביא ראיה או ילכו להם בלא כלום עכ"ל וזה"ל כתב הרי"בה ח"מ סי' ק"ד וז"ל לוה שנפל הבית עליו ועל אביו כו' עד על ב"ח להביא ראיה שהמורי' מת ראשון ואם לאו לא יטול כלום מאותם הנכסים וכן דעת רי"ו במשרי' נתיב כ"ג ח' י"א כתב ז"ל גובה כתובתה ממלוה אע"פ שאינה גובה בראוי כבמוחזק ע"כ ואחר שכל אלו הפוסקים ראשונים ואחרונים ס"ל שאין בעל חוב גובה בראוי כבמוחזק וכ"ש כתובה א"כ פשיטא שאין מהטעם הנ"ל זכות לאלמנת יהודה והנכסים בחזקת בני יהודה עומדים:
גם מן הטענה הב' שרצה השואל להגבות לרחל מאותם הנכסים פשיטא דאין בה ממש שלא היה כח ביד יהודה לשעבד נכסי יורשי דהיינו בניו לבעלי חוביו וכי מפני שראובן יורש את יעקב נאמר שמחוייב לפרוע חובותיו הא ודאי ליתא שהדין פשוט יותר מביעתא בכותחא דאע"ג דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם היינו כשהניח אביהם נכסים ואם הם נכסים שיש בהם אחריות כופין אותם על כך ואם הם מטלטלי' מצוה איכא אבל אין כופין ואפי' דהשתא איכא למימר דכופין אפילו לא הניח אלא מטלטלין מ"מ אם לא הניח כלל לא קרקע ולא מטלטלי אפי' מצוה ליכא וכמ"ש הריב"ה חש"מ סי' ק"ז וא"כ כיון שאביה' לא הניח נכסים שמהם תגבה האלמנה פשיטא שלא תגבה ג"כ מאלו הנכסים שהם אינם יורשים לאביהם אלא לאבי אביהם ובפי' אמרינן בגמ' אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מאב וא"כ בנ"ד כ"ש שאין לנו לומר שירש יהודה בקבר לאמו כדי שיפרע חובו וכ"ש כתובת אשתו וק"ל נשאר הטעם הג' לומר שאלו הנכסי' אינם עומדי' כמו שאמרנו בחזקת לאה אם יהודה אלא בחזקת יהודה ואחיו כנז' בדברי השואל הא ודאי בהא איכא צד עיון אם מתשובת הרא"ש שהביא השואל אם מצד אחר שאכתוב בע"ה גם כי מתשובת הרא"ש קל להבין שאין משם ראיה דפי' דבריו כן הם כיון דאיכא תרתי שלא נשבעה ושלא הגבוה ב"ד כו' הא אם נשבעה אע"פ שלא הספיקו ב"ד להגבות לה כתובתה או שהגבוה ב"ד מאי זה טעם שיהיה אע"פ שלא נשבעה אז יצאו נכסים מחזקת הבעל והם בחזקת האשה כן אפש' לפרש דברי הרא"ש וא"כ אין משם ראיה אמנם מה שהיה נראה ראיה יותר מתשו' רגמ"ה ז"ל שהביא המרדכי ז"ל בב"ב פ' מי שמת וז"ל ונשאל לרגמ"ה על עסק ראובן שנשא לאה והכניס' לו קרקע וילדה לו בן לימים נפטר ראובן ונשא' עוד לאה לשמעון והכניסה לו אותו קרקע שהכניסה לראובן וילדה לשמעון בן ושתי בנות ונפטר שמעון ובנו נפטר אחריו וגם לאה נפטרה ולא צותה מחמת מיתתה מאותו קרקע כלום וגם לא מכר' קודם לכן אותו קרקע ויש להסתפק מי יורש אותו קרקע אם בן ראובן או בנות שמעון והשיב דמאחר שהכניס' לאה אותו קרקע לשמעון בעלה קנה בעלה שמעון אותו קרקע ויורשיו אחריו כו' אלמא ליכא למימר דהאי קרקע כגביא דמי אלא בחזקת בנות שמעון קיימא ויורשו' אותו בנות שמעון גם מהר"ם ז"ל הסכים כן וכתב בשם רבינו משולם וז"ל שאילו מכרה ונתנה לאה אותו קרקע אחר מיתת שמעון מכירתה מכר ומתנת' מתנה אע"פי שלא נשבעה לאה שקרקע זו אינה צריכה שבועה כו' עד בנדון זה שלא גבתה לאה אותו קרקע לעצמה וגם לא מכרה ולא נתנה אותו לשום אדם זכו בו באותו קרקע בנותיו של שמעון כו' עד מה שאין כן בנכסי מלוג דכי מיית בעל לאלתר נפקי מחזקת יתמי וקיימי בחזקת אתתא בלא גבוי ובלא מכירה ובלא נתינה ואם מתה האשה זכו בה היורשים ע"כ מה שראיתי להעתיק מן המרדכי ומכאן ודאי היה נר' לכאורה שהיינו יכולין לזכות את האלמנ' אלמנת יהודה שהדברים ק"ו ומה התם שידוע שאותו קרקע היה של לאה והיא הכניסה אותו לבעלה שמעון עם כל זה כתבו שכיון שלאה לא נתנה ולא מכרה אותו קרקע בחזק' הבעל ויורשיו עומד ואנו מפקיעין זכות בן ראובן בנ"ד שאלו הקרקעות לא ידענו שהיו מן הזקנה ולא גבתה אותם על אחת כמה וכמה שהיה לנו לומר בחזקת שמעון לוי ויהודה עומדין וא"כ תגבה אלמנת יהודה מחלק המגיע לבעלה כן היה נר' לכאורה אבל כד מעיינת בה שפיר א"א לומר כן שהרי שנינו בכתובות פרק הנושא את האשה וחכמים אומרי' אלמנה כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובת' עד כ"ה שנים מתה יורשי כתובת' מזכירין כתובת' עד כ"ה שנים וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מה' אישות שזה מיירי במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין כתוב' גובה כתובתה כל זמן ששטר כתובתה בידה אפי' אחר מאה שנה וכתב עוד שאם התנה עמה שתגבה כתובתה שלא בשבועה או שהיא נאמנת בכל מה שתטעון גובה בלא שבועה ממנו וכן מיורשיו אם האמינה על יורשיו וכפי הנאמנות הכתוב בשטר כך מועיל לאלמנה וליורשיה וכן הסכמת רוב הפוסקים רובא דרובא ונלאתי להאריך להביא דבריהם והדעת נותן בלי ספק דכיון דטעמא דכשמתה האלמנה דאין נאמנות בשטר כתובת' שאין היורשים גובים כלל מכתובתה הוי טעמא משום שהיא אם באת לגבות היתה צריכה לישבע שבוע' וכיון שמתה קודם שנשבעה אין אדם מוריש ליורשיו מעות שהיה צריך שבועה לגבותם הא כל שאינו צריך שבועה היורשים היו גובים כמו שהיא היתה גובה אלא שצריכי' לישבע שבועה שלא פקדנו כו' ודין זה נר' שרוב העול' מסכימי' בכך קמאי ובתראי כמו שאמרתי וכן כתב מורי כמה"רר לוי ן' חביב ז"ל בפשיטות בסי' נ"ט וא"כ תימה גדול הוא לומר שהרג"מה ואלו הגדולים יחלקו על דין זה ויאמרו שמפני שלא גבתה אבדו היורשים זכותם בדברים שהיא לא היתה צריכה שבועה אלא ודאי דההיא דרגמ"ה לאו לאפקועי זכות הבן של ראובן מיירי אלא לאפקועי זכותי' מאותו קרקע וכגון שיש מקום אחר לגבות שיעור הכתובה ודייק לישנא טובא הכי דכן הוא האמת שמזכיר שם כ"כ פעמים באותו קרקע שנר' דדוקא באותו קרקע אם ירצו בנות שמעון לזכות בו ולפרוע ליורשים ממקום אחר אז אין כח לבן ראובן לתבוע הקרקע ההוא עצמו כיון שאמו הכניסה אותו לשמעון זכה שמעון בו וגם יורשיו אחריו דהיינו הבנות אבל שיעור הכתוב' צריך לפרוע וא"כ חוזרני לומר דבנ"ד לא הרויחה רחל אשת יהודה במה שלא גבתה לאה ולא נשבע' דודאי אותם הקרקעות משועבדים היו לכתובת הזקנה כיון שלא היתה צריכה שבועה לגבות אם היה נאמנות כתוב בספר הכתובה כנז' וא"כ בני יהודה זכו מצד הזקנה ולא מצא אביהם וכמ"ש הרי"ף בה' פ' מי שמת בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב בן הבן מוצי' מיד הלקוחו' וזו היא שקשה בדיני ממונו' אביה מזבין והוא מפיק ופיר' הר"ן ז"ל בן הבן מוציא מיד הלקוחות משום דמצי למימר אנא מכח אבא דאבא קא אתינא דאילו אבא מעולם לא זכה בנכסים אלו ואין אדם מקנה דבר שלא בא לידו מעולם כו' עד ומ"מ קשה כו' עד והכי הלכתא מכל זה נר' שאין כח ביד ב"ד להגבות לאלמנת יהודה כתובתה מנכסים הנזכרים ועוד טעם אחר שכתב המרדכי בשם מהר"ם פ' נערה שנתפתתה וז"ל פסק מהר"ם על אלמנה שמת חמיה קודם בעלה דאין לה לגבות כתובתה מנכסי חמיה מחלק ירושת הבעל דכיון דחמיה הניח אלמנה וקי"ל הלכה כאנשי גליל הוו להו כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי ואפי' יש במוחזק יותר על כתובת חמותה ע"כ א"כ נתברר מכאן שאין כח לרחל לגבות כתובתה מאלו הנכסים מלבד כל הטעמים הנ"ל נוסף עליהם טעם זה דמהר"ם דכיון שהיו אלו הנכסים משועבדים ללאה מתנאי ב"ד דהלכה כאנשי גליל נמצא שיהודה בעלה של רחל לא זכה בהם בחייו ונקרא ראוי לגבי דידה וכיון שנפטר יהודה בחיי אמו אין בעלי חוב של יהודה ולא אשתו נפרעין מן הראוי דאע"פ שדברים אלו של מהר"ם נראין חולקין לתשו' הרא"ש הנ"ל בדברי השואל כיון שמהר"ם היה רבו של הרא"ש היינו יכולים לומר דכמהר"ם נקטינן דאין הלכה כתלמיד במקום הרב וא"כ זכו יתמי יהודה בנכסי הזקנה גם מטעם זה כ"ש בהצטרפו' הטעמים שכתבנו לעיל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |