שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה לאה בת ראובן אחר מיתת אביה העליל עליה איש רע בליעל מכהני נקרא שמו פלוני ועמד זמן מה שהיה אומר שהיה לו שטר עדות בקיום ומעולם לא הוציאו וכשראה שלא היה יכול להוציא מחשבתו הרעה לפועל בא עליה בעקיפין וע"י א"ה הכריחה לקבל קדושין ואחיו הרע ממנו אמר שבע ברכות והוליכה לבית הטבילה אמה של הבחורה ובכח שופט הארץ הוכרחה ללכת לבית הרשע ונתייחדה עמו וכפי דברי אמה לא בא עליה ומ"מ אחר שבא מיד הבחורה להנצל וראה הארור שלא נתרצית לו הניחה ויצאה מביתו ואמה באה פה שאלוניקי לכך אם תהיה מותר' בלא גט והביאה קבלת עדות מב"ד שכלם העידו שנמצאו שם בעת הקדושין ושראו כלם כא' אנסה מהנאוף וע"כ סדרתי פסק וכתבתי שהיא מותר' בלא גט:
דע א' שהקמוה בעל כרחה ונתן לה קדושין ונשאר הטבעת בידה:
ב' שהיה מאיים גם בע"כ ואח המקדש אמר כו':
ג' שקבלה קדושין בעל כרחה
ד ג"כ בעל כרחה הקימוה ומפי אחרים שהיה אומר להרוג אותה אח"כ להמית עצמו
ה העיד שראה שהמקדש הביא לאם הבחורה לפני ערכאו' שתתן לו אשתו:
ו מי שהעיד שע"י הנישגי"ף שהוציא הבחורה מבית הגוי
ז כי ביום שבת קדש שהיה בבית הדיין והיה מאיים ליודים שהלכו לראות ושאמר שפזר י' אלפים לבנים
ח מי שראה שהיה מאיים לבחורה וקמה ושאינו יודע אם קמה ברצונה
ט מי שראה שאם הבחורה הטבילה לבתה
י שאיימה והלכה וקבלה קדושין
יא מעיד שראה שהיו לוקחים לבחורה אנשי הדין ותוגרמי' אחרי' להוליכ' לבית הבחו' והית' הולכת ובוכה וגם לאחיה היה מאיים עד שהוא היה אומר שיקח אותה עוד העיד שראה היה אומר לה בואי אעשה כמו שעשיתי פעם אחרת והשיבה איני מפוייס':
תשובה
גם כי ידוע כי קשה ענשן של עריות וע"כ אמרו רבותינו כי מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהיה לו עסק עמהם אך אמנם קנא קנאתי לשם ה' ועל בנות ישראל שלא תהיינה כהפקר והנה לפי דעתי לא נהיה כדבר הרע הזה בישראל להביא בת ישראל בעל כרחה ע"י א"ה וזה החלי לעשות גרסינן בריש מסכת קדושין תנינא האיש קונה ומקנה כו' עד ואי בעית אימא אי תנא קונה ה"א אפי' בע"כ תנא האשה נקני' דמדעתא אין שלא מדעתא לא והרמב"ם כתב פ"ד מהלכות אישות וז"ל אין האשה מתקדשת אלא לרצונה והמקדש אשה בעל כרחה אינה מקודשת אבל האיש שאנסוהו עד שיקדש בע"כ הרי זו מקודשת סמ"ג כתב אין האשה מתקדשת אלא לרצונה שנאמר והלכה והיתה משמעות המקרא שמתקדשת מדעתה המקדש בע"כ אינה מקודשת האיש שאנסוהו שיקדש בע"כ הרי זו מקודשת לאמימר ולמר בר רב אשי אינה מקודשת והגאונים תופסים עיקר דברי מר בר רב אשי הריב"ה א"ה סי' מ"ב אין האשה מתקדשת אלא לרצונה נתקדשה שלא לרצונה אינם קדושין הרי שכל הנביאים פה אחד הסכימו בזה שכל שהיו הקדושין בע"כ אין לחוש ואין לומר שמא נתרצה כיון שלא השליכה הטבעת מידה כמו שהיה אפשר שיטעה איזה תלמיד דזה מתוך דברי שאלת הרא"ש הביאה בנו הריב"ה וז"ל נשאל לא"א הרא"ש לאה שאמרה לראובן תן לי מנה שאתה חייב לי ונתן בידה ה' פשיטין וכשנתן בידה א"ל הרי את מקודשת וכששמעה השליכה המעות ואמרה איני רוצה להתקדש ועדים מעידים כזה והשיב שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט ואולי יחשוב אדם שדוקא שהשליכה הא אם לא השליכה אע"פ שאמרה איני רוצה צריכה גט לא היא ודאי דאינה צריכ' ואפשר לומר דמעשה שהיה כך היה אבל בלאו הכי לא הוה לן למיחש כלל ועוד אפי' שהיינו אומרים דהתם דוקא שהשליכה הא לאו הכי איכא למיחש איכא למימר דהתם באו הפשיטים בידה ברצונה ואי לא השליכה יש לחוש קצת אבל בנ"ד דמעיקרא היתה אנוסה ליכא למיחש כלל ולכך כתבתי דברי הפוסקים שלא נזכר רמז מזה אלא כלם פה א' כתבו דכל שנתקדשה בע"כ לא הוי קדושין וכן מוכח כמו שכתבתי שהרי כתב אבל האיש שאנסוהו וקדש קדושיו קידו' ואונס דאשה דומיא דאונס דאיש שאינו אלא שעושין עמו בע"כ שיעשה ויקדש והא אמרו שקדושי האיש היו קדושין ובכה"ג לא הוו קדושין באשה ואפי' באיש איכא דפסקו דלא הוו קדושין כמ"ש בשם הגאונים וא"כ בנ"ד הקהל מקטנם ועד גדולם מעידים שהכל היה באונס גמור בע"כ מתחלה ועד סוף פשיטא לע"ד שאין כאן מקום לחוש כלל ומה שנר' כי יש מקום לעורר קצת מה שאמה הוליכה לבית הטבילה והטבילה דשמא ואולי אז נתרצית או שמא בא עליה ואין אשה כורתת ברית אלא עם מי שעושה כלי גם בזה אני אומר אין לחוש וכבר בא מעשה במשומ' שאנס א"א ועמדה בביתו ימים רבים כו' כמ"ש בז' בחלק א' יע"ש מי שירצה וחתמתי שמי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |